תורת הבית הארוך/בית שלישי/שער ה
השער החמישי
עריכההשער החמישי: בדין דם דגים וחגבים וביצים וניקורי תאנים וענבים כצפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיח ואכלול עם דם ביצים דין ביצה שנמצא עליה קורט דם ואכלול עם נקורי תאנים וענבים דין גלוי יין או מים ושאר משקין שיש מהן משום גלוי: דם דגים וחגבים וביצים כיצד. שנינו בכריתות פרק דם שחיטה תנו רבנן כל דם לא תאכלו שומע אני אף דם מהלכי שתים דם ביצים דם חגבים דם דגים הכל בכלל תלמוד לומר לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהם טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן איסור והיתר והם מין בשר אף כל שיש בהן טומאה קלה וחמורה ויש בהן איסור והיתר. אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה אוציא דם שרצים שאין בהם טומאה אוציא דם ביצים שאינן מין בשר אוציא דם דגים וחגבים שכולו היתר ופרישנא שכולו היתר דלא בעו שחיטה ואפילו נחירה נמי לא בעו וכמו שנתבאר בשער החמישי מבית הנשחטין. ומכל מקום משום מראית העין אסורין. וכדתניא דם שעל גבי הככר גוררו ואוכלו ושעל בין השינים מוצצו ואוכלו. ותנאי גבי ביצים ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר. וגרסינן בפרק דם שחיטה אמר רב דם דגים שכנסו אסור. אבל כל שאין בו משום מראית העין מותר ואפילו לכתחילה. והיינו דתניא שעל בין השינים מוצץ ובולע ואינו חושש ותניא דם דגים וחגבים מותר ואפילו לכתחילה. וכן אם יש דבר מוכיח שהוא מאותן דמים המותרין מותר כלומר ואפילו לכתחילה דאקשינן התם בפרק דם שחיטה על ההיא דרב דאמר דם דגים שכנסו אסור מיתיבי דם דגים וחגבים מותר ואפילו לכתחילה. ופרקינן כי תניא מתניאתא דאית ביה קשקשים כלומר דקשקשים מוכיחין עליו כי אמר רב אסור דלית ביה קשקשים והילכך כל שכן שאין אוסרין תערובתן ואין צריכין שיעור לבטלן שאפילו מצות פרוש אין בהם כל זמן שאין בהם משום מראית העין ומיהו לא אמרינן דם ביצים אלא בשאין בו חשש דם בשר והיכי דמי כגון דם ביצים של תרנגולת אספנא מארעא דאינה מגדלת ביצים של תרנגולת אספנא מארעא דאינה מגדלת ביצים כדאיתא בפ"ק דביצה ואי נמי בדם שנמצא אפילו בדלא ספנא מארעא אלא שנמצא בחלבון שלה ושלא במקום הקשר שהוא בראשה החד וההוא לכולי עלמא ודאי אין חוששין לו משום דם אפרוח כמו שאנו עתידין לבאר בסמוך. אבל אם נמצא בביצה מקום שיש לחוש לדם אפרוח הרי זה אסור שלא התירו דם ביצה אלא מפני שאינו מין בשר. וכל שיש לחוש לדם אפרוח הרי זה דם מין בשר והילכך לא הדם בלבד אסור אלא כל הביצה אסורה דשדא תיכלא בכולא. דתנינן בברייתא בפרק אלו טרפות ביצים מוזרות נפש יפה תאכל אותן נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר. ופריש ר' ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה. תני דרוסאי אבוה דר' אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפילו ביצה אסורה מאי טעמא דשדיה תיכלא בכולה. כך הגירסא במקצת הנוסחאות. ולא גרסי במימריה דר' ירמיה אבל נמצא על חלמון שלה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל וכן בספר התרומה והיא הגירסא הנכונה ועולה כהוגן והכי פירושא אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על הקשר שלה לבד שהוא ראשה החד ששם זרע הזכר ניכר ומשם הולד מתחיל להתרקם ואעפ"י שנמצא שם דם כיון שעדיין לא נתפשט משם ולחוץ אין הביצה אסורה אלא הדם בלבד שאין זה דם ריקום אלא דם ביצים אבל אם נתפשט מן הקשר ולחוץ אפילו ביצה כולו אסורה כדתני דרוסאי אבוה דר' אפטוריקי דר' ירמיה ודרוסאי לא פליגי כלל ודרוסאי אבוה דר' אפטוריקי דתני לא שנו אלא שנמצא על חלבון על קשר של חלבון לבד קאמר אבל על קשר של חלמון אעפ"י שלא נתפשט מן הקשר ולחוץ ביצה כולה אסורה והוא הדין דהוה מצי לאיפלוגי בחלבון עצמו ולמימר לא שנו אלא על קשר של חלבון אבל את נתפשט מן הקשר ולחוץ אפילו ביצה כולה אסורה מאי טעמא דשדא תיכלא בכולה. אלא דעדיפא ליה לאשמועינן דפעמים אפילו לא נתפשט חוץ מן הקשר אפילו הביצה אסורה. ולפי פירוש זה כשנמצא על קשר של חלבון זורק את הדם ואוכל את השאר. וכל שכן אם נמצא על החלבון לבד שלא בקשר שאין כאן ריקום שאין ריקום שאינו מתחיל מן הקשר ומתפשט ממנו ולחוץ והוא הדין בשנמצא על חלמון שלא במקום קשר שלא אסרו בחלמון אלא בשנמצא על הקשר. נמצא שאין הביצה כולה אסורה לפי פירוש זה אלא באחד משני ענינים האחד בשנמצא על קשר של חלמון והוא שנתפשט ממנו ולחוץ והשני שנמצא על קשר של חלבון ואפילו לא נתפשט ממנו ולחוץ אבל שלא במקום קשר לעולם מותר וזורק את הדם ואוכל את השאר. ומיהו לדידי קשה לי דאם איתא היכי סתים הכי דורסאי אבוה דר' אפטוריקי ותני לא שנו אלא שנמצא על חלבון אבל נמצא על חלמון אפילו הביצה אסורה ולא אדכר קשר לא בזה ולא בזה. ולפיכך נראה לי דהא דתני דרוסאי פליגי אדר' ירמיה ואפשר דר' ירמיה לא שמיע ליה הא דתני דרוסאי ודתני דרוסאי לא מפליג בין קשר בין שלא על קשר אלא על החלבון לעולם מותר וזורק הדם ואכל את השאר ועל החלמון לעולם כולה ביצה אסורה וכן נראה הסכמת הגאונים ז"ל שהרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו הא דדרוסאי ולא כתב מימריה דר' ירמיה כלל ולא הזכיר בהלכותיו הקשר וכזה כתב הרמב"ם ז"ל. וכן נראה מלשון ר"ח ז"ל. שכך כתב זורק את הדם ואוכל שאר הביצה אבל נמצא קורט דם בחלמון אפילו ביצה אסורה זה לשון הרב ז"ל. הרי שלא חלק בנמצא בחלבון בין קשר לשאר הביצה בין יצא לחוץ בין לא יצא דלעולם מותר וכן בחלמון לא חלק אלמא כל בחלמון ביצה כולה אסורה. ומיהו לענין פסק הלכה יש לנו לחוש לכל הפירושין ואם נמצא על קשר של חלבון ונתפשט ממנו ולחוץ כל הביצה כולה אסורה כדברי רש"י ז"ל וכדברי רבותינו הצרפתים ז"ל. נמצא על החלמון לבד אעפ"י שאינו על קשר כולה אסורה כדברי רבותינו הגאונים ז"ל. ואין ראוי לנהוג בו היתר אלא בשנמצא בחלבון שלא בקשר ואי נמי בקשר החלבון ושלא נתפשט ממנו כלום חוץ מן הקשר דבשני מקומות אלו ביצה מותרת לכולי עלמא וזורק את הדם ואוכל את הביצה. במה דברים אמורים בביצה דלא ספנא מארעא דהיא ראוי לגדל אפרוחים ויש לחוש לדם שבה משום דם אפרוח אבל בביצה דספנא מארעא לעולם מותרת וזורק את הדם ואוכל את השאר דכל שלא נוצרה מזכר אינה מגדלת אפרוח ואין כאן חשש דם ריקום של אפרוח אלא דם ביצים הוא והותר והיינו דתני בברייתא ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם וכן פירש רש"י ז"ל ועיקר. ויש לי לדקדק כשנמצא באחד מן המקומות שאין הביצה כולה אסורה מפני מה זורק הדם והלא הביצה מוכחת עליו ומאי שנא מדם דגים שכנסו שמותר ביש בו קשקשים. ונראה לי שבדם ביצים החמירו לאסרו כל שהוא בעין הואיל ויש בה דמים אסורין דבר תורה כמו שבארנו. ולענין ביצים אלו האסורות משום דם שנתבשלו עם אחרות או עם בשר יתבאר דינם בעזרת השם בבית התערובות. וכן דין ביצים של עוף טמא שנתבשלו עם טהורות. ודין ביצה שהגעילה אותה תרנגולת קודם זמנה מכח הכאה נתבאר דינה בשער השלישי של בית הנשחטין בסוף השבורין. ולענין נקורי תאנים וענבים ודברים שיש משום גלוי. שנינו בברייתא ומייתינן לה בפרק קמא דחולין ראה צפור שמנקר בתאנה ועכבר מנקר באבטיח אסורין חיישינן שמא בתוך נקב נקב. והאי דנקט ראה צפור שמנקר לריבותא נקטיה לומר שאעפ"י שראינו אותן מנקרין אין אומרין נקב זה צפור ועכבר זה נקרוהו וכל שכן בנמצאו תאנה ואבטיח מנוקרין דחוששין שמא נחש נקרן. ודוקא מנוקרין אבל מבוקעין כל שאין לחה שבהן מגולה לא. דגרסינן בע"א אין מעמידין אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל פירוש תאנה אין בו משום גלוי כי הא דתניא ר' אלעזר אומר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש משום שנאמר שומר פתאים ה'. דברים אלו אסור להקל בהם דטפי החמירו בספק סכנתא מספק איסורא דאמרינן בפרק קמא דחולין אמר רב הונא בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן מנוקבין אין חוששין שמא במקום נקב נקב. ואותבינן עליה ראה צפור שמנקר בתאנה ועכבר שמנקר באבטיח אסורין חיישינן שמא במקום נקב נקב. ופריק מאי קא מדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני. ותנן בבכורות נקורי תאנים וענבים והקשואים והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אפילו הן ככר אחד גדול ואחד קטן אחד תלוש ואחד מחובר כל שיש בו לחה אסור נשיכת נחש אסור מפני סכנת נפשות. משמרת של יין אסור משום גלוי ור' נחמיה מתיר. ולענין משקין מגולין כל שדרכו של נחש לשתות מהן אסור לשתות מהן. וכמה ישהו ויהו אסורין. שנינו במסכת תרומות פרק האשה שהיתה אוכלת בתרומה כמה ישהו ויהו אסורין כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה ופירש רב יצחק בריה דרב יהושע בפרק קמא דחולין כמה הוא מקום קרוב כדי שיצא מתחת אוזן כלי וישתה. ואקשינן וישתה הא קא חזי ליה אלא ישתה ויחזור לחירו. וכמה שיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה ר' יוסי אומר בכלים כל שהן ובקרקעות ארבעים סאה. ואיזה משקה יש בו משום גלוי. שנינו בתרומות שלשה משקין אסורין משום גלוי המים והיין והחלב ושאר משקין מותרין. גרסינן בפרק אלו טרפות מנימין קנאדקאה איגלי ליה ביסתקא דדובשא אתי לקמיה דרבא אמר רבא למאי ניחוש לה חדא דתנן שלשה משקין אסורין המים והיין והחלב ושאר כל משקין מותרין. ועוד התורה חסה על ממונן של ישראל. א"ל רב נחמן לרבא ר' שמעון וסכנתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל ר' שמעון מאי היא דתניא חמשה משקין אין בהן משום גלוי הציר והחומץ והמוריס והדבש והשמן אמר ר' שמעון אני ראיתי נחש ששתה ציר בצידן אמרו לו אותו נחש שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטים. ואודאי לך בציר כלומר מודה אני לך דאין הלכה כר"ש בציר דהא רב הונא בריה דרב יהושע כל גלויא דהות מתרמי ליה שדי ליה בציר אלא אודי לי מיהא בדבש דהלכה כר"ש דהא רבי שמעון בן אלעזר קא כוותיה דתנן וכן (דף פו) היה ר"ש בן אלעזר אוסר בדבש. ושמעינן מהא דאף הדבש יש בו משום גלוי. גרסינן בע"א בפרק אין מעמידין אמר רבא יין מזוג יש בו משום גלוי ויש בו משום יין נסך מבושל אין בו משום גלוי ואין בו משום יין נסך. ואמר רבא האי חמרא דאקריה עד תלתא יומין יש בו משום גלוי ויש בו משום יין נסך מכאן ואילך אין בו משום גלוי ואין בו משום יין נסך. נהרדעי אמרי אפילו מכאן ואילך אין בו משום יין נסך ויש בו משום גלוי מאי טעמא מיקרי ושתי. ותניא יין תוסס אין בו משום גלוי. וכמה תסיסתו שלשה ימים. ובין מים בין שאר משקין אסיקנא בפרק אין מעמידין דאפילו ישן בצידן בין ביממא בין בליליא יש בהן משום גלוי. ולא אמרינן אימת יש עליהן וכל משקין בזמן שהם מטפטפין אין בהן משום גלוי דגרסינן התם בפרק אין מעמידין אמר רבא בר רב אשי אמר שמואל מטפטף אין בו משום גלוי והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף טיף. וגרסינן תו התם אמר רב ספרא משום ר' יהושע דרומא שלשה מינין ארס הן של בחור ושל בינוני ושל זקן של בחור שוקע ושל בינוני מפעפע של זקן צף. של בחור שוקע למאי הלכתא לכדתניא חבית שנתגלה אעפ"י ששתו ממנו תשעה לא ישתה עשירי. ומעשה היה ושתו ממנו תשעה ולא מתו ושתה ממנו עשירי ומת. אמר ר' ירמיה זהו שוקע. וכן אבטיח שנתגלה אעפ"י שאכלו ממנה תשעה לא יאכל עשירי ומעשה היה ואכלו ממנו תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת. תני מים שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים ולא ירבץ בהם את הבית ולא יגבל בהם את הטיט ולא ישקה מהם לבהמתו ולא בהמת חברו ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים מקום שיש בו שירטא אסור מקום שאין בו שירטא מותר והלכה כתנא קמא. וגרסינן התם אמר שמואל כל השרצים יש להם ארס של נחש ממית ושל שאר שרצים מלקה. ירושלמי אמר ר' מונא צריכין אנו למיחש למאי דברייתא חששין אסיר למיתן פריטי גו פומא פיסתא תותי בי שחיא תבשילא תותי ערסא ממצע סכינא גו אתרוגא או גו פוגלא אמר ר' יוסי בר' בון כל זיעת אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים. גרסינן בירושלמי דתרומות פרק האשה שהיתה אוכלת תרומה כתיב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. רבי מאיר אומר ה הכלב רבי יהושע בן לוי אמר זה הנחש רעייא חלבון חלב אתא חיויא דטורא ואכל מיניה והוה כלבא חמי ליה אתון בעיי מיכל מיניה ושרי מנבח להון ולא אבינון בסופא אכל ומית. חד בר נש שחק תום גו ביתא אתא חיויא דטורא ואכל מיניה חמיתיה חויא דביתא אתון בעיין מיכול מיניה שרי מתרתר עליהן עפר ולא אבינון קליק גרמיה בגביה. ובמקומות אלו שהקלו בגלוי אפשר מפני שאין הרחשים מצויין ושומר פתאים ה'. גרסינן בירושלמי דתרומות פרק האשה שהיתה אוכלת בתרומה ר' ינאי מדחל סגין והוה יהיב ערסיה בגו ארבע מרושן דמיין חד זמן פשטא ידיה אשכחית גביה אמר ארימון מן הכא דכתיב שומר פתאים ה' :