תוספתא (צוקרמנדל)/פסחים/ז

פסחים פרק ז: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< תוספתא (צוקרמנדל), מסכת פסחים, פרק ז >>

מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה

1. ארבעה עשר שחל להיות בשבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושין לו לימודין ונותנין עליו מערב שבת נותן על גביו כיסוי ונוטלו בשבת ובלבד שלא יחזיר ואם החזיר הרי זה חייב מפני שבא לידי מירוח והממרח בשבת חייב חטאת מבקרו ועודיהו בתנור ניצלה נוטלו ואם לאו ימתין עד שיצלה ניצלה החיצון ולא ניצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לנא:

2. הפסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות דברי ר' יהוד' ר' יוסי אומ' בשבת בין כך ובין כך מותר אמ' ר' אלעזר בר' שמע' לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות על מה נחלקו על האברים שבית שמאי אומ' אין מחזירין ובית הילל אומ' מחזירין:

3. יתום ששחטו עליו אפיטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה הומנה על אחד מהם יאכל במקום שהומנה הומנה על שני פסחים יאכל מאיזה מהם שנשחט ראשון ר' שמעון אומ' לעולם נימנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם ממנו עד שיזרק הדם:

4. לא ישחט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי עבדו ושפחתו העברים אלא מדעתן אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן וכולן ששחטו ושחט רבן עליהם אוכלים משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו:

5. עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהם הומנה על אחד מהם אוכל במקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל מאיזה מהן שנשחט ראשון אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטן כאחת אוכל משל רבו שכח רבו מה אמ' לו שניהן יצאו לבית השריפה ר' נתן אומ' פטורין מלעשות פסח שיני שכבר נזרק עליהם הדם:

6. בני חבורה שהומנו על פסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו ואם לא לא יאכלו הומנו עליו זה אחר זה ראשונים שיש להן יאכלו והאחרונים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שיני שכבר נזרק עליהם הדם: בני חבורה שרצו למנות אחרים על פסחיהם הרשות בידן רצו להמנות ולהמשך אחרים על פסחיהם הרשות בידן הממנה אחרים על פסחו הרשות בידו רצו למשוך ולמנות אחרים על פסחן הרשות בידם ובלבד הן נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר מחבורה הראשונה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ' בין מחבורה ראשונה ובין מחבורה האחרונה ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא:

7. בני חבורה שרצו למנות אחרים על חלקיהם הרשות בידם והמעות חולין הממנה אחרים על הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין רצה למשוך ולמנות אחרים על חגיגתו המעות חולין המוכר עולתיו ושלמיו לא עשה כלום המעות גזל ביד הבעלים אין צריך לומר חטאת ואשם:

8. בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין ואין חוששין:

9. בני חבורה שהיה בהן אחד שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אף בני חבורה שעשו סיבולת והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלק שלך רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל עמהם:

10. מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בשמיני יולדת שוחטין עליה יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה וכולן שניטמאו לפני זריקת דמים הרי הן כמפקח הגל וצריכין לעשות פסח שיני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ' פעמים שהם כמפקח הגל פעמים שאין כמפקח הגל כיוצא בהן היה גל ארוך בודק בצד זה ונמצאת טומאה בצד שיני הרי הוא כיוצא בהן ופטור לעשות פסח שיני זה הכלל כל שנטמא לאחר זריקת דם הרי הן כיוצא בו וצריך לעשות פסח שיני:

11. ר'י יוסי בר יהודה אמ' שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראתה הרי זה אינה אוכלת ופטורה לעשות פסח שיני שכבר יצאת בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני:

12. אמר ר' יוסי בר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על ערל זר שמקבל עליו הזאה ואוכל על מה נחלקו על ערל גוי שבית שמאי אומ' טובל ואוכל פסחו לערב ובית הילל אומ' הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אחד נכרי שמל ואחד שפחה שטבלה איצטרדיות ושומרי צורים היו בירושלים שהיו טובלין ואוכלין את פסחיהם לערב:

13. היה טמא בשעת שחִיטה וטהור בשעת זריקה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני היה חולה בשעת שחיטה ואינו יכול לאכול כזית חלום בשעת שחיטה ויכול לאכול כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני לעולם אין יוצאין ידי חובתן עד שיהא חלום בשעת שחיטה ובשעת זריקת דם וכולם ספק נזרק עליהם דם ספק לא נזרק עליהם דם ספק יש בהן כזית לכל אחד ואחד ספק טמאים ספק טהורים פטורין לעשות פסח שיני זה הכלל כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שני:

14. בני חבורה שניטמא אחד מהן ואין ידוע איזה מהן צריכין לעשות פסח שיני ציבור שניטמא אחד מהן ואין ידוע איזה מהן עושין אותו בטומאה:

15. בני חבורה שהומנה אחד מהם אפילו מן הצדקה הרי זה חולק עמהם בעורות:

16. בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהם של חביריהם אמרו להם אכלו את שלנו ואכלו את של חבריהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהם צריכין לעשות פסח שיני נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהם צריכין לעשות פסח שיני: