תוספתא (לקריאה נוחה)/תענית/ג
תענית פרק ג: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< תוספתא (לקריאה נוחה), מסכת תענית, פרק ג >>
מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הלכה א
עריכהמעשה בחסיד אחד, שאמרו לו: התפלל, שיֵרדו גשמים. התפלל —-וירדו גשמים.
אמרו לו: "כשם שהתפללתה עליהן, שירדו – כך התפלל עליהן, וילכו להם".
אמר להם: צאו וראו— אם עמד אדם על קרן העופל משקשק את רגליו בנחל קדרון – אנו מתפללין שלא ירדו גשמים.
אבל, בטוחין אנו שאין המקום מביא מבּוּל לעולם;
שנאמר: (בראשית ט טו): "ולא יהיה עוד המים למבול":
אבל, מבול בשר – מביא.
כיצד? נפל לים ומת, טבע ספינתו בים ומת – זה הוא מבולו.
רבי יהודה אומר: מבול של מים – אינו מביא,
אבל, מבול של אש וגפרית – מביא,
כדרך שהביא על סדום.
שנאמר: "וי״י המטיר על סדום וגו׳ ועל עמׂרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים".
אבל, מבול של דבר באומות העולם,
לימות המשיח – מביא.
שנאמר: (זכריה יא י): "ויקח את מקלו את נועם ליגדע אתו להפר את בריתו אשר כרת את העמים"
מהו אומר? — (זכריה יא יא): "ותופר ביום ההוא".
הלכה ב
עריכהעוּבּרות ומניקות מתענות תשעה באב ויום הכיפורים ושלש תעניות שניות של ציבור, ושאר תעניות לא היו מתענות. ולא שינהגו עצמן בתפנוקים, אלא: אוכלות ושותות כדי קיום הוולד.
הלכה ג
עריכההרי שהיה מתענה על חולה ונתרפא, על צרה ועַבְרה – הרי זה משלים את תעניתו.
הרי שהיה מתענה, ושכח ואכל ושתה – הרי זה משלים תעניתו.
הנכנס לַעִיר, וּמְצָאָן שהן מתענין – הרי זה משלים עמהן.
הלכה ד
עריכהאיזו הלל הגדולה? —
(תהלים קלו): "הודו לאלהי האלהים – כי לעולם חסדו;
הודו לאדוני האדונים – כי לעולם חסדו".