תוספתא (לקריאה נוחה)/פסחים/ג
פסחים פרק ג: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< תוספתא (לקריאה נוחה), מסכת פסחים, פרק ג >>
מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
להלן מובא התוספתא ערוכה בעברית נוחה (פתיחת ראשי-תיבות, מפוסקת, כתיב מלא וכד'). לקריאת התוספתא על־פי הנוסח המודפס במהדורת צוקרמנדל, ראו תוספתא פסחים ג צוקרמנדל. במהדורת צוקרמנדל פרק זה נקרא פרק ג'. בדפוס וילנא פרק זה הוא חלקו הראשון של פרק ד'.
1 הביא אשמו ולא הביא גזילו- לא היה ממרס בדמו עד שיביא גזילו, אלא תעיבר צורתו וייצא לבית השריפה.
הביא אשמו ולא הביא מעילתו- לא היה ממרס בדמו עד שיביא מעילתו, אלא תעיבר צורתו וייצא לבית השריפה.
מצורע שהביא חטאתו קודם אשמו- לא היה ממרס בדמו עד שיביא אשמו, אלא תעיבר צורתו וייצא לבית השריפה.
2 כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעיכבן אחד תמיד של בין הערבים הרי אילו פסולין.
שאין לך קודם לתמיד של שחר, אלא קטורת; ואין לך מתעכב אחר תמיד של בין הערבים, אלא קטורת.
ופסח ערבי פסחים ומחוסרי כפרה כדי שיאכלו בפסחים לערב. ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: מחוסרי כפרה מביאין קרבנותיהם אחר תמיד של בין הערבים, כדי שיאכלו קדשים לערב.
3 שחטו לשמו ומרקו שלא לשמו- כשר, שכבר הוכשר בשחיטה.
- כיזה צד "שלא לאוכליו"?- שחטו לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית.
- כיצד "שלא למנוייו"?- שחטו על בני חבורה אחרת.
שחטו למולים ולערלים- כשר.
- ואבא שאול אומר: והדין נותן שיהא פסול, הואיל והזמן פוסל והערלה פוסלת; מה הזמן עשה בו מקצתו ככולו, אף הערלה עשה בה מקצתה ככולה.
או, כלך לדרך זו- עורלה פוסלת וטומאה פוסלת: מה טומאה לא עשה בה מקצתה ככולה, אף ערלה לא עשה בה מקצתה ככולה. נראה למי דומה- דנין דבר שנוהג בכל הזבחים מדבר שנוהג בכל הזבחים ואל יוכיח דבר שאינו נוהג בכל הזבחים.
או, כלך לדרך זו- דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה.
4 השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר- עובר ב"לא-תעשה" והפסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח. אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר.
- במה דברים אמורים?- בזמן שיש חמץ לאחד מבני חבורה. אין חמץ לאחד מבני חבורה — פטור.
אבל, המולק את העוף בארבעה עשר בפנים על החמץ — עובר ב"לא-תעשה".
5 רבי שמעון אומר: הפסח בארבעה עשר
לשמו — חייב, מפני שהוא כשר. שלא לשמו — פטור, מפני שהוא פסול.
ובחולו של מועד, לשמו — פטור, מפני שהוא פסול. שלא לשמו — חייב, מפני שהוא כשר. אימתי? בזמן שראיה לבוא.
פסח, בין לשמו ובין שלא לשמו- חייב, מפני שהוא כשר. ושלא לשמו- פסול. ובחולו של מועד: לשמו- פסול ושלא לשמו- כשר.
אימתי? בזמן שראוי להביא פסח. אבל, בזמן שאין ראוי להביא פסח, בין לשמו ובין שלא לשמו- כשר.
6 שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר- רבי אליעזר אוסר ורבי יהושע מתיר.
אמר רבי יהושע: ומה אם בשאר ימות השנה, שאין כשר לשמו כשרו אחרים לשמו- ארבעה עשר, שכשר לשמו- אינו דין שיכשרו אחרים לשמו?!
אמר לו רבי אלעזר: חילוף הדברים! ומה אם בשאר ימות השנה, שאין כשר לשמו- כשר הוא לשם אחרים; ארבעה עשר, שכשר לשמו, אינו דין שכשר הוא לשם אחרים?! וכן, אתה אומר כלומר, מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה? שכן כשר הוא לשם אחרים יכשרו אחרים לשמו בארבעה עשר שכן אינו כשר לשום אחרים.
אמר לו רבי אליעזר: הורעתה כח פסח ואת נותן כח לשלמים!
חזר רבי אליעזר ודנו דין אחר: מצינו שמהקדש הפסח באו שלמים ואין מהקדש שלמים בא פסח
ומה הפסח, שמהקדֵישו באו שלמים — אינו כשר לשם שלמים; שלמים, שאין מהקדֵישן בא פסח — דין הוא שלא יכשרו לשם פסח.
אמר לו רבי יהושע: חטאת תוכיח, שאין מהקדֵשה באו שלמים וכשֵירה לשם שלמים. אף אתה אל תתמה על אילו, שאף־על־פי שאין מהקדֵישן בא פסח שיכשרו לשם פסח.
אמר לו רבי אליעזר: לא אם אמרת בחטאת שהוכשרה לשמה בשאר ימות השנה, תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה. הואיל ואין כשר לשמו בשאר ימות השנה אם שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר לשמו — פסול.
7 השוחט את הפסח בארבעה עשר לאוכלו נא, שלוק ומבושל — כשר.
השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו- שורת הדין- אינו נאמן. רבי יהודה אומר: עד שלא יתחילו בו- נאמן. משיתחילו בו — אינו נאמן.
8 הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו: רבי יהודה מכשיר ובן בתירא פוסל.
אמר רבי יהושע: הואיל ושלשה עשר אינו ראוי וארבעה עשר שחרית אינו ראוי: מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו — כשר, אף ארבעה עשר שחרית ששחטו שלא לשמו — כשר.
9 השיב רבי לסייע לדברי בן בתירה: לא אם אמרתה בשלשה עשר, שאין מקצתו ראוי; תאמר בארבעה עשר שחרית שמקצתו ראוי. הואיל ומקצתו ראוי, אם שחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו — פסול.
10 פסח ראשון בשלש כיתים ואין פסח שיני בשלש כיתים. שחט תמיד של בין הערבים, מקטיר קטורת ומדליק את הנרות ובא לו אצל הפסח והוציא את אימוריו, אפילו של ארבעה ושל חמשה. נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח ובשבת מלבישו בגיזתו ומניחו ויוצא. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: ארבעה עשר שחל להיות בשבת- לא היה מפשיט אלא עד החזה.
11 כהן קרֵב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד. שפכו שלא כנגד היסוד — פסול.
הלויים עומדים על דוכנם ואומרין את ההלל בשירה. ואם גמרו- שנו. ואם שנו- שילשו. ואף־על־פי שלא שילשו מימיהם, אמר רבי יהודה: מימיהן של כת שלישית לא הגיעה ל- "אהבתי כי ישמע יי' ", שעמה מועטין והיא היתה נקראת כת עצלנין.
12 כמעשהו בחול- כך מעשהו בשבת. אלא, שהכהנים מדיחין את העזרה, שלא כרצון חכמים.
- כיזה צד "מדיחין את העזרה" ? פוקקין אותה ומרגילין אמת המים עד שנעשית נקייה כחלב.
רבי יהודה אומר: כוס היה ממלא מדם התערובות, זורקו זריקה אחת על גבי המזבח, שאם נשפך דמו של אחד מהם- נמצא זה מכשירו.
אמרו לו: והלא לא נתקבל בכלי, ודם שלא נתקבל בכלי — פסול?!
דבר אחר: דם התמצית ודם האיברים פסול לגבי מזבח.
אמר להן: אם כן, למה פוקקין את העזרה? — שהיו כהנים משקיעין בדם עד רכובותיהם.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת נשים.