תוספתא (כתבי יד)/פסחים/ג
מקרא
- מילה מסופקת בכתב היד. בתוך סוגריים מרובעים = [], עם סימן שאלה, משמאל ללוכסן אחד, הצעה אפשרית =[?/הצעה אפשרית] כמה כאלה, כמה הצעות אפשריות = [?/הצעה א/הצעה ב], התלבטות בין אות לכלום 0 מציין את הכלום =[?/אולי מילה/0] משמאל לשני לוכסנים, הצעה מסתברת =[?/הצעה א/הצעה ב//הצעה מסתברת]. אות לא ברורה =*
- הגהה. בתוך סוגריים עגולים עם סימן מינוס לפניה, מילה שברור שהיא מיותרת, כי הסופר החליף אותה במילה אחרת, לעיתים גם שם עליה גרשיים או קו מוחק =(-/מילה מיותרת). בתוך סוגריים עגולים כפולים, מילה ששונתה על ידי מגיה. ((מילה מיותרת לדעת המגיה)). משמאל ללוכסן, המילה המוצעת על ידי המגיה ((מילה מיותרת/מילה מוצעת)). מילה שאולי צריכה להמחק בתוך סוגריים עגולים עם סימן שאלה ומינוס (?-/מילה שאולי נמחקת)
- הוספה. בתוך סוגריים מרובעים עם סימן פלוס, הוספה על ידי מגיה (בין אם חיצוני ובין אם הסופר) מעל לשורה =[+/מילה נוספת]. הוספה בגיליון עם שני פלוסים =[++/מילה נוספת בגיליון].
- מילה בסוף שורה. בין סוגריים משולשים <מילה בסוף שורה>
- ליגטורה. בתוך סוגריים מסולסלים {אל}יעזר, ישר{אל}
ארפורט
עריכהמתוך: תוספתא (כתב יד ארפורט)/פסחים (עריכה)
בצק שבסידקי עריבה עשאו לחיזוק אינו חוצץ ואם לאו חוצץ אם יש כזית במקום אחד בין כך ובין כך צריך לבער היה כחצי זית מיכן וכחצי זית מיכן וכחוט באמצע אם ניטלין שלשתן כאחד צריך לבער ואם לאו אין צריך לבער ' עריבת העובדנין שנתן לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח אינו צריך לבער ואם לאו צריך לבער אחרים אומ ש'לשה' כיון שנתן לתוכה עורות אינו צריך לבער ' הקילור והאיספלנית והרטייה שנתן לתוכן קמח אינו צריך לבער מלוגמא שניסרחה אין צריך לבער המסות שנפל לתוכן קמח הרי זה אסור חמץ שנפל לתוך הבאר הרי זה כמבוער ר' יוסי בר' יהוד' אומ קלי שירד לתוכו דלף אין בו משום חמץ חלת הבצק שעיפשו או שיבשו הרי אילו אסורות נפלו שעורים במים ונתבקעו הרי אילו אסורות ר' יוסי אומ' שרה חיטים ושעורים במים והחמיצו הרי אילו אסורות ובחומץ בין כך ובין כך מותר מפני שהחומץ <צו'> צומתן ' אין לשין את המצה ברותחין מפני שחולטין ולא <ב'> בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותן בצונין אין לשין את <המ> המצה בשאר המשקין ואם לש אופה מיד ר' מאיר אוסר אבל מקטפין אותה בכולן ' מי תשמישיו של נחתום שוֹפכִין אותן במקום <הא> האישבורן ואין שופכין אותן במקום הקטפרס מפני שהן מתכַנְסִין ובאין לידי חימוץ האשה שכינסה מי תשמישיו של נחתום ללוש בהן במוצאי יום טוב הרי אילו אסורות יותר על כן היו נשים נוהגות לא היו לשות במוצאי יום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב א' לו ר' אליע' לר' יהושע היאך אתה אומ מפרישין חלה ביום טוב בטומאה כתוב אחד אומ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אמ לו ר' יהושע כת' אחד אומ' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אמ לו ר' אליעזר הדבר עדיין שקול מי מכריע אמ לו ר' יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה ואינה בידי ' וחכמ אומ שלש נשים עוסוקות בבצק אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה לשה היא מקטפת ואחרת לשה תחתיה מקטפת היא אופה ואחרת מקטפת תחתיה הואיל ושלשתן עוסקות בו כולן חוזרות חלילה ואינו בא לידי חימוץ עד כמה שיעור העיסה ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ בחיטין עד שלשת קבין בשעורין עד ארבעת קבין וכל זמן שהאשה עסוקה בו אינו בא לידי חמוץ ר' נתן אומ משום ר' אליעזר חילוף הדברים ' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת ' תרומה טמאה מבערה במוצאי שבת דברי ר' מאיר וחכמ אומ בזמנו ' תרומה טמאה וטהורה מבערין בשבת ר' אלע בר' צדוק אומ' תרומה מלפני השבת אוכליה מועטין וחולין בשבת אוכליהן מרובין אמ ר' אלעזר פעם אחת חל ארבע עשר להיות בשבת והיינו יושבים לפני רבן גמליאל בבית המדרש בלוד ובא זונון הממונה ואמ היגיע עת לבער חמץ והלכנו אני ואבא לבית רבן גמליאל וביערנו חמץ איזה הוא צופה הרואה ואינו מפסיק ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוֹסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בבית אם יכול לחזור ולבער אם יש לו שהות כדי שילך ויחזור חוזר ואם לאו אינו חוזר ר' שמעון בן אלעזר אומ כל סעודה שאינה לשם מצוה אין חבר רשאי לאכול הימנה. אם עבר הצופים שורפה במקומה ואם לאו חוזר (-/ושוכ) ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה הוי לא אמרו לחזור אלא להקל עליו עד כמה הן שורפין בן בתירא אומ עד כשתי ביצים לא מצינו חבר אם רצה לשורפו מעצי עצמו או על ג[?/ג/ב] ו לפני הבירה מעצי המערכה אין שומעין לו מקום שנהגו לעשות מעמד ומושב <ע> עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ' אין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים ' מקום שנהגו להיות הולכין אבילים לאחר המיטה <ה> הולכין מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלין מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום שנהגו להחזיר קידושין מחזירין מקום <שנ> שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין מקום שנהגו להדליק בלילי יום הכיפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ר' שמעון בן אליקים אומ מדליקין בפונדקאות ובבית המים אילו שאמרו מדליקין ואילו שאמרו אין מדליקין אילו ואילו לא אמרו אלא מפני הרגל דבר ' מקום שנהגו <ל> לעשות מלאכה במחובר לקרקע עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מאימתי ארבעה עשר באכילה ר' אליעזר בן יעקב אומ מאור ארבעה עשר ור' יהודה אומ משתנץ החמה אמ לו ר' אליע' בן יעקב היכן מצינו שמקצת היום אסור באכילה ומקצתו מותר אמ לו ר' יהודה הוא יוכיח על עצמו שמקצתו אסור בחמץ ומקצתו מותר וחכמ אומ אף במקום שאמרו אין עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות שלש אומניות החייטין והספרין והכובסין החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו במועד הספרין והכובסין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד הכובסין שכן הבאין מחוף הים ומממדינת הים מכבסין ר' יוסי בר' יהודה אומ אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהם וסנדליהם במועד זֵבֵל שבאמצע מסלקין אותו לצדדין שברפת שבחצר מוציאין אותו לאשפה ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה [?/כ/ב] רצון חכמים ושלשה שלא [?/כ/ב]רצון חכמים ואילו כרצון חכמים מרכיבין דקלים ערבי פסחים וכורכין את שמע וגודשין וקוצרין את העומר ואילו שלא ברצון חכמים מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק אמ ר' יהודה אם כרצון חכמים היו עושין אם כן יהו כל אדם עושין כן אלא על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואילו שלא מיחו בידם מרכיבין <ד> דקלים ערבי פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואילו שמיחו בידם מתירין גַמְזִיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק כיצד כורכין את שמע אומרין שמע ישר' יי' {אל}הינו יי' אחד ולא היו מפסיקין ר' יהודה אומ מפסיקין היו אלא שאין אומ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיצד היו נותנין פיאה לירק לא היו נותנין אלא ללפת ולקפלוטאות מפני שלקיטתן כאחת ר' יוסי אומ אף לכרוב מעשה בבנו של בוהיין שנתן אביו פיאה ללפת ובא ומצא עניים עומדין על פתח גינתו אמ להם בניי לא נחוש לדברי חכמים השליכו מה שביד[+/כ]ם השליכו מה שבידן ונתן להם כפליים במעוש[?/ר/ה] ולא שעינו צרה אלא שחשש לדברי חכמים כיצד אוכלין נשרים בשבת היו פותחין גינותיהם ופרדסותיהם לעניים שהיו בשני בצרות והיו עניי ישר' אוכלין נשרים בשבת והיו פותחין ג[?/ג/נ]ותיהם של תמרים ' כיצד מתירין גמזיות של הקדש אמרו להם אי א[?/][?/] מודים לנו שגידולי הקדש אסורין אמרו להם אבותינו שהקדישו לא הקדישו אלא קורות עצמן מפני שרעלי אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע .
וינה
עריכהמתוך: תוספתא (כתב יד וינה)/פסחים (עריכה)
בצק שבס[?/ד/ר]יקי עריבה עשאו לחזוק אין חו[?/ו/0]צץ ואם לאו הרי זה חוצץ ואם יש כזית במקום אחד [?/בי/מ]ן כך ובין כך הרי זה חוצץ היה כחצי זית מיכן וכחצי זית מיכן וכמין חוט באמצע אם ניטלין שלשתן כאחד הרי זה צריך <ל> לבער ואם לאו אין צריך לבער עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח הרי זה צריך לבער אחרים אומ' כיון שנתן לתוכה לתוכה אין צריך לבער הקילור והאספלנית ורטייה שנתן לתוכה קמח אין צריך לבער מלוגמא <שנס> שנסרחה אין צריך לבער המסית שנתן לתוכה קמח הרי זו אסורה חלות בצק <ש> שעיפשו או שיבשו הרי אלו אסורות חמץ שירד לתוך הבור הרי היא כמבוער ר' יוסה בי ר' יהודה או' קמח קלי שירד לתוכו דלף אין בו משום חמוץ השורה חטין ושעורין במים והחמיצו הרי אילו אסורות ר' יוסה או' השורה שעורין במים ונתבקעו הרי אילו אסורות ובחומץ בין כך ובין כך מותר מפני שהחומץ צומתן ' אין <ל> לשין את המצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותה בצונן אין לשין את העיסה בשאר משקין ואם לש אופה מיד ור' מאיר אוסר אבל מקטפין אותה בכולן מי תשמישו של נחתום שופכין אותה במקום האישבורן ואין שופכין אותן במקום קטפריס מפני שמתכנסות ובאות לידי חמוץ האשה שכינסה מי תשמישו של נחתום ללוש בהן למוצאי יום טוב הרי אילו אסורין יתר על כן היו נשים נוהגות שלא היו לשות במוצאי יום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב ' אמ' לו ר' ליעזר לר' יהושע היאך אתה או' שמפרישין חלה בטומאה ביום טוב והכתו' שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם אמ' לו ר' יהושע הרי הוא אומ' אך אשר יאכל לכל נפש אמ' לו ר ליעזר עד אין הדבר שקול מי מכריע אמ' לו ר' יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה והרי היא בידי כשאני מניחה כמות שהיא נמצאתי עובר על לא תעשה ואינה בידי וחכמים אומ' שלש נשים עסיקות בבצק אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה לשה היא מקטפת ואחרת לשה תחתיה[?/י/0] מקט[?/תה] היא אופה ואחרת מקטפת תחתיה הואיל ושלשתן עיסקות בו וכולן חוזרות חלילה אינו בא לידי חימוץ כמה היא שיעור העיסה ר' ישמע{אל} בי ר' יוחנן בן ברוקה אומ' בחטין עד שלשת קבין ובשעורין עד ארבעת קבין וכל זמן שהאשה עסוקה בו אינו בא ל[?/י/0]די חמוץ ר' נתן אומ' משם ר' ליעזר חלוף הדברים ' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טהורה וטמאה מבערין אותן מלפני השבת דברי ר' מאיר וחכמים אומ' בזמנן תרומה טהורה וטמאה מבערין בשבת ר' לעזר בי ר' צדוק אומ' תרומה מלפני השבת שאוכליה מועטין וחולין בשבת שאוכליהן מרובין אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק פעם <> אחת היינו יושבין לפני רבן גמלי{אל} בבית המדרש בלוד ובא זונן הממונה ואמ' הגיע עת לבער החמ[?/ו/0]ץ הלכתי אני ואבא לבית רבן גמלי{אל} וביערנו את החמץ ' אי זה צופה הרואה ואינו מפסיק מיכן אתה אומ' ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולוכל סעוד' אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית אם יש לו שהות כדי שיחזור חוזר ואם לאו אין חוזר ר' שמעון בן לעזר או' כל סעודה שאינה לשם מצוה אין חבר רשיי לאכל <ה> הימנה אם עיבר את הצופים שורפו במקומו ואם לאו שורפו וחוזר לפני הבירה מעצי <ה> המערכה הוי לא אמרו לחזור {אל}א להקל עליו עד כמה הן חוזרין בן בתירא או' עד כשני <ב> ביצים ולא מצינו לו חבר ' רצה לשורפו לפני הבירה מעצי עצמו או על גגו מעצי <ה> המערכה אין שומעין לו ' מקום שנהגו להחזיר את הקדושין מחזיר מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין מקום שנהגו לעשות מעמד ומושב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין אין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים מקום שנהגו לשאול שלום אבלים בשבת שואלין מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לאחר המטה הולכין מקום שנהגו שלא לילך אין הולכין מקום שנהגו (-/שלא) להדליק את הנר לילי יום הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ר' שמעון בן לעזר אומ' מדליקין בפונדקאות ובבית המים כשאמרו מדליקין וכשאמרו אין מדליקין לא אמרו {אל}א מפני הרגל דבר אחר ' מקום שנהגו לעשות מלאכה במחובר לקרקע עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מאימתי ארבעה עשר אסור במלאכה ר' ליעזר בן יעקב אומ' מאור ארבעה עשר ר' יהודה או' משתנץ החמה אמ' ר' <> ליעזר בן יעקב היכן מצינו יום שמקצתו אסור בעשיית מלאכה ומקצתו מותר אמ' לו ר' יהודה הוא יוכיח על עצמו שמקצתו אסור בחמץ ומקצתו מותר וחכמים או' אף במקום <שא> שאמרו אין עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות שלש אומניות עושין החייטין והספרין והכובסין החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו במועד הספרין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד הכובסין שכן הבאין מחוף הים וממדינת הים מכבסין ר' יוסה בי ר' יהודה או' אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד זבל <שב> שבאמצע מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אתו לאשפה ' ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה כרצון חכמים ושלשה שלא כרצון חכמים אילו כרצון <ח> חכמים מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין לפני העומר ואילו שלא כרצון חכמים מתירין ג[?/ו/י]זיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק אמ' ר' יהודה אם כרצון חכמים הן עושין יהו כל אדם עושין כן {אל}א שלשה מיחו בידן ושלשה לא מיחו בידן אילו שלא מיחו בידן מרכיבין דקלים בערבי פסחים וכורכין את שמע <> וגודשין וקוצרין לפני העומר ולא מיחו בידן אילו שמיחו בידן מתירין גזוזיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק כיצד כורכין את שמע אומ' שמע ישר{אל} וגו' ולא היו מפסיקין ר' יהודה מפסיקין היו {אל}א שלא היו אומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ' כיצד נותנין פיאה לירק לא היו נותנין ללפת ולקפלט מפני שלקיטתן כאחד ר' יוסה אומ' אף לכרוב אמ' ר' יוסה מעשה בבנו של בן נבו היין שנתן אביו פאה ללפת ובא ומצא עניים על פתח גינתו אמ' להם בניי לא נחוש לדברי חכמים השליכו מה שבידכם והשליכו מה שבידן ונתן להם כפלים במעשר ולא שהיתה עינו צרה {אל}א שחש לדברי חכמים כיצד אוכלין נשרים בשבת שהיו פותחין גגותיהן ופרדסותוהן לעניים שהיו בשני בצרות והיו עניי ישר{אל} נכנסין ואוכלין נשרים מותרות תמרים בשבת כיצד מתירין גזוזיות של הקדש <> אמרו להם אי אתם מודים לנו שגידולי הקדש אסורין אמרו להם אבותינו כשהקדישו <> לא הקדישו {אל}א קורות עצמן מפני שבעלי אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע " .
לונדון
עריכהמתוך: תוספתא (כתב יד לונדון)/פסחים (עריכה)
בצק <שבס'> שבסדיקי ערבה עשאו לחיזוק אינו חוצץ ואם לאו הרי זה חוצץ אם יש כזית במקום אחד בין כך ובין כך חייב לבער היה כחצי זית מיכן וכחצי זית מיכן וכמין החוט באמצע אם ניטלין שלשתן כאחד הרי זה צר[?/י]ך לבער אם לאו אינו צריך לבער עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח צריך לבער אחרים או' כיון שנתן לתוכה עורות אינו צריך לבער הקילור והאספלנית והרטיה שנתן בתוכן קמח אין צריך לבער מלוגמה שנסרחה אינו צריך לבער המסית [?/שנפל] לתוכה קמח הרי זו אסורה חלות הבצק שעיפשו או שיבשו הרי אלו אסורות חמץ שירד לתוך הרי הוא [?/כמבוער] ר' יוסי בר' יהודה או' קמח קלי שירד לתוכו דלף אין בו משום חימוץ שרה חטין [?/במים] והחמיצו הרי {אל}ו אסורות ר' יוסי או' שרה שעורים במים ונתבקעו הרי {אל}ו אסורות ובחומץ בין כך ובין כך הרי זה מותר מפני שהחומץ צומתן " אין לשין את המצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותה בצונן אין לשין את המצה בשאר משקין ואם לש אופה מיד ור' מאיר אוסר אבל מקטפין אותן בכולן מי תשמישו של נחתום שופכין אותן במקום האשבורן ואינן שופכין אותן במקום קטפריס מפני שמתכנסין ובאין לידי חמוץ האשה שכינסה מי תשמישו שלנחתום ללוש בהן במוצאי שבת הרי הן אסורין יתר על כן היו הנשים נוהגות שאין לשות במוצאי יום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב ' אמ' לו ר' {אל}יעז' לר' יהושע היאך אתה [?/אומ'] מפרישין חלה בטומאה ביום טוב והרי הכתוב או' שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אמ' לו הרי הוא או' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אמ"ר {אל}יעזר הדבר שקול ומי מכריע אמ' לו ר' יהושע אני אכריע כשאני עושה נמצאתי עובר על לא תעשה והרי [?/היא בידי] כשאני מניחה כמות שהוא נמצאתי עובר על לא תעשה ואינה בידי וחכמים או' שלש נשים עסיקות בבצק אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה לשה היא מקטפת ואחרת לשה תחתיה מקטפת היא אופה ואחרת מקטפת תחתיה הואיל ושלשתן עסיקות בו וכולן חוזרות חלילה ואינו בא לידי חימוץ כמה הוא שיעור עסה ר' ישמע{אל} בנו ר' יוחנן בן ברוקה או' בחטין עד שלשת קבין ובשעורין עד ארבעת קבין שכל זמן שהאשה עס[?/י/ו]קה בו אינו בא לידי חימוץ ר' נתן או' משם ר' {אל}יעזר חילוף הדברים ארבעה עשר שחל להיות [?/בשב]ת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טהורה [?/וטמאה] מבערין אותן מלפני השבת דברי ר' מאיר וחכמים או' בזמנן תרומה ט[?/מו/הו]אה וטהור' מבערין אותן מלפני השבת דברי ר' {אל}עזר בר' צדוק או' תרומה מלפני השבת שאוכליה מעוטין חולין בשבת שאוכליהן מרובין אמ"ר אלעזר בר' צדוק פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת והיינו יושבין לפני רבן גמלי{אל} בבית המדרש בלוד ובא זונן הממונה ואמ' עת לבער חמץ <וה'> והלכתי אני ואבא לביתו שלרבן גמלי{אל} ובערנו את החמץ ' אי זה הוא צופה הרואה ואינו מפסיק מיכן אתה או' ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכל סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית אם יש לו שהות כדי שיחזור חוזר ואם לאו אינו חוזר ר' שמעון בן {אל}עזר או' כל סעודה שאינה לשם מצוה אין חבר רשאי לאכול ממנה אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה הווי לא אמרו להחזיר אלא להקל עליו עד כמה הן חוזרין בן בתירה או' עד כשתי ב[?/י/0]צ[?/י/0]ם ולא מצינו לו חבר לו ' מקום שנהגו לעשות מעמד ו[?/מושב] עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין אין עושין מעמד ומושב פחות משבע פעמים מקום שנהגו להחזיר את הקידושין מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין [?/מקו]ם שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום שנה[?/גו לה]יות אבלים הולכין לפני המטה הולכין אחר המטה הולכין מקום שנהגו להדליק נר בלילי יום הכפורי[?/*/ם] מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ר' שמעון בן {אל}עזר או' מדליקין ב[?/הניקי]ות ובבית המים כשאמרו מדליקין וכשאמרו אין מדליקין {אל}ו ו{אל}ו לא אמרו אלא מפני הרגל [?/דבר] ' מקום שנהגו לעשות מלאכה במחובר לקרקע עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ר' {אל}יעז' בן יעקב אומ' מאור ארבעה עשר ר' יהודה אומ' משתנץ החמה אמ"ר {אל}יעזר בן יעקב היכן מצינו שמקצת היום אסור במלאכה ומקצתו מותר בעשיית מלאכה אמ' לו ר' יהוד' הוא יוכיח על עצמו שמקצתו אסור בחמץ ומקצתו מותר וחכמים או' אף במקום <שא'> שאמרו אין עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות אבל שלש אומניות עושות החיטין והספרין והכובסין החיטין שכן הדיוט תופר כדרכו במועד הספרין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד הכובסין שכן הבאין מחורף היום וממדינת הים מכבסין במועד ר' יוסי בר' יהודה או' אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד זבל שבאמצע מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין לאשפה ' ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים אלו כרצון חכמים מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין לפני העומר ו{אל}ו שלא ברצון חכמים גודשין לפני העומר ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק אמ"ר יהודה אם ברצון חכמים היו עושין יהו כל אדם עושין כן אלא על שלשה מיחו בידן ועל שלשה לא מיחו בידן {אל}ו שלא מיחו בידן מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ו{אל}ו שמיחו בידן מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשרים ונותנין פאה לירק כיצד כורכין את שמע או' שמע ישראל יי' {אל}קינו יי' אחד ולא היו מפסיקין ר' יהודה או' היו מפסיקין אלא שלא היו או' ברוך שם כב[?/ו/0]ד מלכותו לעולם ועד " כיצד נותנין פאה לירק לא היו נותנין אלא ללפת ולקפלוטות מפני שלקיטתן כאחת ר' יוסי או' אף לכרוב מעשה בבנו של גביהיי[1] שנתן אביו פיאה ללפת ובא ומצא עניים עומדין על פתח גנתו אמ' להן בני לא ניחוש לדברי חכמים השל[?/י]כו מה שבידכם השליכו מה שבידכם ונתן להם כפלים כפלים במעושר לא שהי[?/ת/ה] עיני צרה אלא שחש לדברי חכמים כיצד אוכלין נשרים בשבת שהיו פותחין גנותיהן ופרדיסהן לעניים שהיו שני בצרות והיו עניי ישר{אל} נכנסין <ואו'> ואוכלין נשרים בשבת מתחת התמרים בשבת כיצד מתירין גמזיות של הקדש אמרו להן חכמים אין אתם מודים לנו שגדולי הקדש אסורין אמרו להן אבותינו שהקדישו לא הקדישו אלא לקורת עצמן מפני שבעלי אגרוף באין ונוטלין אות[?/ו/ן] בזרוע " .
גניזה
עריכה(על קטע הגניזה למסכת פסחים ראו כאן)
מתוך: תוספתא (גניזה)/פסחים (עריכה)
בצק שבסדקי עריבה (-/עו) עשאו לחיזוק אין חוצ[+/י]ץ
אם לאו הרי זה חוצץ אם יש כזית במקום אחד בין כך ובין כך הרי זה חוצץ
היה כחצי זית מכן וכחצי זית מכן וכמין חוט באמצע אם נוטלן שלושתן
כאחד הרי זה צריך לבער אם לאו אין צריך לבער עריבת עבְדָנִין שנתן <ל>
לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח הרי זה צריך לבער אחרים אומ' כיון שנתן
לתוכה עורות אין צריך לבער הקילור אספלונית ורטייה שנתן לתוכה קמח
אין צריך לבער מַלו גמָא שנסרחה אין צריך לבער הָמסיֵת שנתן לתוכה
קמח הרי זה אסורה חלות בצק שעיפישו או שיבשו הרי {אל}ו אסורות חמץ
שירד לתוך הבור הריהו כמבוער ר' יוסי בר ר' יהוד' אומ' קמח קלי שירד <>
לתוכו דלף אין בו משום חימוץ השורה חיטין וסעורין במים וחימיצו הרי
{אל}ו אסורות ר' יוס' או' השורה סעורין במים ונתבקעו הרי אילו אסורות החומץ
בין כך ובין כך מותר מפני שהחומץ צְומַתָן / אין לשין את המצה ברותחין
מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותה בצונין
אין לשין את המצה בשאר משקין אם לש אופה מיד ור' מאיר אוסר אבל
מקטפין אתה בכולם מיֵ תשמישיו שלנחתום שופכין אותם במקום האישבורן
ואין שופכין אותן במקום קַטְפַריֵס מפני שמתכנסות ובאות לידי חימוץ
האשה שכינסה מי שתשמישיו שלנחתום ללוש בהן למוצאי יום טוב הרי
{אל}ו אסורין ית[?/ו/י]ר על כין היו נשום נוהגות שאין לשות במוצאי יום טוב בחמין
שחמו ביום טוב / אמ' [+/לו] ר' {אל}יעזר לר' יהו' [++/יהוֹשֻעַ'] היאך אתה אומר שמפרישין חלה
בטימאה ביום טוב והכתוב אומר שבעת ימ' שאר לא ימ' בב' אמר לו הריהו
או' אך אשר יאכל לכל נפש וג' אמ' לו ר' {אל}יעזר דבר שקול מי מכריע אמ'
ר' יהוע' אני אכריע כשאני עושה בידי נמציתי עובר על לא תעשה והרי
הוא בידי כשאני מניחה כמות [+/שהי] נמציתי ע[+/ו]בר על לא תעשה ואינה בידי /
וחכמ' אומ' שלוש נשים עסיקות בבציק אחת לושא ואחת מקטפת ואחת
אופא לושא היא מקטפת ואחרת לושא תחתיה מקטפת היא אופא ואחרת
מקטפת תחתיה הואיל ושלושתן עסוקות בו כולן חוזרות חַלִילָא ואינו
בא לידי חימוץ כמה הוא שיעור העיסה ר' ישמע{אל} בר ר' יוח' בן ברוק או'
בחטין עד שלשת קבין ובסעורין עד ארבעת קבין שכל זמן שהאשה
עסיקה בו אינו בא לידי חימוץ ר' נתן אומ' מש' ר' {אל}יעזר חילוף הדברים /
ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני שבת ואופה
לו מצה מערב שבת תרומה טהורה וטמיאה מבערין אותן מלפני שבת
דב' ר' מא' וחכמ' אומ' תרומה טהורה וטמיאה מבערין אותן במוצאי
יום טוב ר' {אל}עזר בר ר' צדו' אומ' תרומה מלפני שבת שָאְכְלֶיהָ מועטין וחולין
בשבת שאוכליהן מרובין אמ' ר' {אל}עזר בר ר' צדוק פעם אחת היינו יושבין לפני
רבן גמ' בבית המדרש בלוד ובא זונין הממונה ואמר עת לבער חמץ הלכתי
אני ואבה לביתו שלר' גמ' וביערנו את החמץ / איזה הוא צופה הרואה ואינו
מפסיק מכן אתה אומר ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכל <>
סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית אם יש לו <>
ש[?/ח/ה]ות כדי שיחזור חוזר אם לאו אין חוזר [?/ר'] שמ' בן {אל}עזר אומ' [?/כ/פ]ל <הסו>
הסעודה שאינה לשום מצוה אין חביר רשאי לאכל המנו אם ע[?/י]בר ((-/הצופום/הצופים))
שורפו במקומו אם לאו חוזר ושורפו לפני בירה מעצי המערכה האוי לא
אמרו לחזור אילא להקל עליו עד כמה הן חוזרין בן פתירא אומ' כשתי ביצים
ולא מצינו לו חביר רצה לשורפו לפני בירה מעצי עצמו או על גגו מעצי
המערכה אין שומעין לו / מקום שנהגו להחזיר את הקידושין ((-/מ[?/חזי]רין/מחזירין))
מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין מקום שנהגו לעשות מעמד מושב
עושין מקום שנהגו לעשות מעמד מושב עושין מקום שנהגו שלא לעשות
אין עושין אין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים מקום שנהגו לשאול
שלום אבילים בשבת שואלין מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום
שנהגו להיות אבלים הולכין לפני מיטה הולכין לאחר מיטה הולכין מקום
שנהגו להדליק את הנר לילי יום הכפורים מדליק מקום שנהגו שלא להדליק
אין מדליקין ר' שמ' בן {אל}עזר או' מדליקין בפונדקאות בבית המים כשאמרו
מדליקין וכשאמרו אין מדליקין לא אמרו אילא מפני הרגיל דבר אחר /
מקום שנהגו לעשות מלאכה במחובר לקרקע עד חצות עושין מקום
שנהגו [+/שלא] לעשות אין עושין מימתאי ארבעה עשר אסור במלאכה ר' <>
{אל}יעזר בן יעק' אומ' מאור ארבעה עשר ר' יהוד' אומ' ((-/משתניץ/מִשֶתָנִיץ)) ((-/[?/ה]חמה/החמה)) אמ'
ר' {אל}יעזר בן יעק' היכן מצינו שמקצת היום אסור במלאכה ומקצתו מותר
אמ' לו ר' יהוד' הוא יוכיח לעצמו שמקצתו אסור בחמץ ומקצתו מותר
וחכמ' אומ' אף במקום שאמרו אין עושין מלאכה בערב פסחים עד חצות
שלוש אומניות עושין החייטין והספרין והכובסין החייטין שכין הדיוט
תופר כדרכו במועד הספרין שכין נזיר ומצרע ומי שעלתה לו מכה בראשו
מספרין במועד הכובסין שכין הבאין מחוף הים וממדינת הים מכבסין
במועד ר' יוסי בר ר' יהוד' אומ' אף הרצענין שכין עולי רגלים מתקנין <>
מנעליהן וסנדליהן במועד זבל שבאמצע מסלקין אתו לצדדין שברפת
ושבחצר מוציאין אתו לאישפה / ששה דברים עשו אנשי יריחו <ש>
שלשה כרצון חכמ' ושלשה שלא כרצון חכמ' אילו כרצון חכמ' ((-/מרכ[?/יבי]ן/מרכיבין))
דקלים בערב פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין לפני העמר <>
כרצון חכמים גודשין לפני העמר ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה
לירק אמ' ר' יהוד' אם ברצון חכמ' ה[?/י/ו]ו עושין אם כין יהוא כל בני אדם עושין
כין אילא שלשה מיחו בידן ועל שלשה לא מיחו בידן אילו שלא מיחו בידן
מרכיבין דקלים בערב פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין <>
לפני העמר ולא מיחו בידן אילו שמיחו בידן מתירין גָוָוזִיוֹת שלהקדיש
ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק כאיזצד כורכין את שמע <>
אומרין שמע ישראל וג' ולא היו מפסיקין ר' יהוד' אומ' מפסיקין אילא
שלא היו אומר ברוך שם וג' / כאיזצד נותנין פיאה לירק לא היו <יי>
נותנין אילא ללפת ולקפלוטות מפני של[?/פ/ס]יטתן נותן כאחד ר' יוסי או'
או לכרוב אמ' ר' יוסי מעשה בבנו שלבן נבו היין שנתן אביו פיאה
ללפת ובא ומצא עניים על פתח גינתו אמר להם בנו לא נחוש <ל>
לדברי חכמים השליכו (-/בָ/מ)ה שבידכם והשליכו מה שבידן ונתן להם
כפליים במעושר ולא שהיתה עינו צרה אילא שָחָש לדברי חכמ'
כאיזה צד אוכלין נשרים בשבת שהיו פותחין גינותיהן ופרדסותיהן
לעניים שהיו שני בצרות והיו עניי ישר{אל} נכנסין ואוכלין נשרים <>
מתחת תמרים בשבת כאיזיצד מתירין גוזיות שלהקדיש אמרו <>
להם חכמ' אי אתם מודים לנו שגידולי הקדש אסורין אמרו להם
אבותינו כשהקדישו לא (-/ת/ה)קדישו אילא קירות עצמן מפני שבעלי
אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע סל' פר' ג'
.
דפוס ראשון
עריכהמתוך: תוספתא (דפוס ראשון)/פסחים (עריכה)
- ^ כך נראה לי בכתב היד. בבר אילן העתיקו גביה. וייתכן שיש אות מחוקה ואז זה גבי היין או גביה יין