תוספתא (לקריאה נוחה)/מגילה/ב

מגילה פרק ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< תוספתא (לקריאה נוחה), מסכת מגילה, פרק ב >>

מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה

חלק 1

הקורא את המגילה,
למפרע – לא יצא.		וכן בהלל;	וכן בתפילה;	וכן בשמע.
הקורא את המגילה
וטעה, והשמיט בה פסוק אחד
לא יתחיל
ויקרא את אותו פסוק בפני עצמו,
אלא:
מתחיל מראשה וגומר עד סוף.		וכן בהלל;	וכן בתפילה;	וכן בשמע.
הנכנס לבית הכנסת
ומצאן שקראו חציה, וגמר עמהן
לא יתחיל
ויקרא מראשה ועד אותה מקום,
אלא:
מתחיל מראשה וגומר עד סוף.		וכן בהלל;	וכן בתפילה;	וכן בשמע.

לעיון נוסף במאמר זה - ראה כאן

חלק 2

• קראה בלילה - לא יצא ידי חובתו.

אמר רבי יוסי:
מעשה ברבי יוחנן בן נורי, שקראה בציפורי בלילה!
אמרו לו: אין שעת הסכנה ראיה.

• קראה על פה - לא יצא.

ומעשה ברבי מאיר, שהלך לאסיא לעבֵּר שנה ולא מצא שם מגילה כתובה עברית. כתבה מפיו וקראה מתוכה.

• קראה,
  

בין עומד בין יושב,

העמיד לה מתורגמן

בירך לפניה ולא בירך לאחריה

לאחריה ולא בירך לפניה

לא בירך לא לפניה ולא לאחריה - יצא.

אמר רבי שמעון בן אלעזר:
מעשה ברבי מאיר שקראה בבית הכנסת של טיבעין מיוּשב, והיו בני הכנסת יושבין.
כֵיוׇן שגְמרהּ, נְתנהּ לאחֵר, ובירך עליה.

חלק 3

קראה בלעז- הלעוזות יוצאין ידי חובתן.
קראה אשורית- שומעין, ואינן שומעין – יוצאין ידי חובתן.

ולעולם, אין יוצאין ידי חובתן, עד שתהא כתובה:

1. אשורית,
2. לשון עברית,
3. על העור,
4. בדיוֹ.

חלק 4

הכל חייבין בקריית המגילה:

כהנים ולוים וישראל,

גרים ועבדים משוחררים,

חללים ונתינים וממזרים,

סריס אדם וסריס חמה,

פצוע דכא וכרות שפכה,

כולן חייבין בקריאת מגילה, ומוציאין את הרבים ידי חובתן.

טומטום ואנדרגינס חייבין, ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.

אנדרגינס- מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו;

טומטום- אינו מוציא, לא את מינו, ולא את שאינו מינו.

נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.

אמר רבי יהודה: קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון בלוד וקבלני.
אמר רבי: קטן הייתי לפני רבי יהודה באושא, והיו שם זקנים – ולא אמר אחד מהם דבר.

אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר. מיכן ואילך הנהיגו שיהו קטנים קורין אותה לרבים.

חלק 5

מצוׇת מגילה–
מראשה ועד סופה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: מ – "איש יהודי" (אסתר ב ה).
רבי יוסי אומר: מ – "אחר הדברים האלה" (אסתר ג א).
רבי שמעון אומר: מ– "בלילה ההוא" (אסתר ו א).

אבל, הכל מודים שמצוותה – לגמור.

חלק 6

כל יום הנף – אסור בחדש.
כל יום השביעי – חייב בסוכה.
כל יום השמיני – כשר למילה.
כל הלילה – כשר לקצירת העומר,

ולהקטר חלבים ואיברים המותרין.

(אבל, אין חייבין עליהם משום נותר,

ואין מחשבה פוסלת בהן משום פיגול, עד שיעלה עמוד השחר.)

זה הכלל:
דבר שמצוותו ביום- כשר כל היום.
דבר שמצותו בלילה- כשר כל הלילה.