תוספתא (וילנא)/סנהדרין/יא/ג
תוספתא
עריכהבן סורר ומורה מתרין בו בפני ג' שנא' (דברים כ"א) ותפסו בו וגו' ואמרו אל זקני עירו, מצוה (פ) בזקני עירו.
בננו זה (צ) זה האיש לקה בפניכם.
דבר אחר - בננו זה (ק) פרט לשברח ובא משהגדיל. [ה]
[ו] בננו זה (ר) פרט לשמת אחד מן הדיינים.
דבר אחר זה מלמד (ש) שאחד מן הראשונים מצטרף עם האחרונים לחייבו מיתה (ת)
בן סורר ומורה וזקן ממרא על פי בית דין. והמסית והמדיח והנביא השקר ועדים זוממין אין ממיתים אותן מיד (א) אלא מעלין אותן לבית דין הגדול שבירושלים ומשמרין אותן עד הרגל וממיתין אותן ברגל שנאמר (דברים י"ז) וכל העם ישמעו ויראו וגו', דברי ר' עקיבא.
אמר לו ר' יהודה: וכי נאמר וכל העם יראו וייראו והלא לא נאמר אלא וכל העם ישמעו וייראו למה מענין דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין לכל המקומות איש פב"פ נגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו וכך וכך עשה וכך וכך עשו לו:
פירושים
עריכהמצפה שמואל
עריכה(פ) - מכות י':
(צ) - ע"א:
(ק) - ע"א: ועי' ירושלמי פ"ח הל"ו
(ר) - ירושלמי פ"ח הל"ה ובהך שנאמר ותפשו גרס הת"ב שנאמר ויסרו אותו ועי' ספרי ויסרו אותו במכות מלמד שמלקין אותו בפני ג' א"נ ראשי תיבות: אי נמי דה"ק ראשי תיבות: דהכי קתני שנאמר ותפשו בו וגו' זה האיש לקה ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה דמלקין אותו ועי' בפנים:
(ש) - ומהרכ"מ ראשי תיבות: מהרב כסף משנה פ"ז הל"ז מהלכות ממרים נעלם תוספתא זו והרמב"ם שם למד מכאן דה"ה ראשי תיבות: דהוא הדין שנים ראשונים והן האחרונים ועי' ירושלמי פ"ח הל"ה מבואר בשם ר"י דאם מת א' מן הראשונים אינו נעשה בן סורר ומורה ופריך מתני' היא ומשני שלא תאמר יעשה דין שני ראשון לפום כן צריך מימר ע"כ וחדוש הוא על הרמב"ם שלא זכרו ואין זה בכלל מ"ש הרמב"ם בפ"ז דאינו נסקל עד שיהא שם ג' הראשונים דזה מבואר ג"כ במשנה ומ"מ אתא ר"י לאשמועינן ונראה לכאורה דהירושלמי ס"ל דמותרה לדבר חמור הוה מותרה לקל א"כ ס"ד דיעשה דין שני ראשון וילקה קמ"ל דלא אבל להלכה ס"ל להרמב"ם דמותרה לחמור לא הוה מותרה לקל א"כ לא אצטריך לאשמועינן ועי' רמב"ם פי"ח מהלכות סנהדרין ועי' כתובות ל"ג. ובעין משפט שם ודבריו תמוהים ומצאתי כן בהגהות הגאון רי"ב ואולי הוה בכלל את"ל דס"ל להרמב"ם בכ"מ דהוא פשיטותא ע"ש במימרא דרב אשי אבל אין זה נראה ועי' כאן פ: ובתוס' שם ד"ה הוי ואולי באמת כיון דאמרינן קלה כבחמורה מישך שייכא הדין באמת וע"ש ע"א: ונ"ל דתליא בהא דמכות בשלשה שם (י') דלר"י מלקות במקום מיתה עומדת לרבא א"כ להלכה אינו בגדר מיתה ולא מישך שייכא ומ"מ צ"ע בזה ועי' ירושלמי פ"א הל"ב ר"א בעי פעמים שמת ממכתו והרי יש בו ד"נ:
(ת) - פ"ט. ומדיח ונביא השקר בכלל מכות הוא ועי' כ"מ פ"ג מהלכות ממרים דלא פליג ר"ע אלא בזקן ממרא ועי' רא"מ פ' שופטים דר"ע אכולהו פליג וכמבואר כאן. ועי' ברכות פ"א הל"ה הוזכר דין זקן ממרא ועי' ירושלמי פ"א הל"ו ואי לא כתוב זקן ממרא:
(א) - המיתה בכ"ג אלא שמעלין ומדברי הכ"מ בפ"ה מהלכות סנהדרין נראה דהך דמעלין היינו לגמר דין וזה סותר למ"ש בהלכות ממרים פ"ג הל"ח ע"ש (ת"ב):
אור הגנוז
עריכה[ה] - ומלקין אותו חזר נוטב ואם לאו נדון בב"ד של עשרים ושלושה שנאמר וכו'.
[ו] - דבר אחר.
חסדי דוד
עריכהבן סורר ומורה וזקן ממרא ע"פ ב"ד כו': משום דבמתניתין בפרק הנחנקין איתא פלוגתא דר"ע ור"י רק בזקן ממרא קמ"ל התוס' דגם באידך פליג ר"ע וסובר דבעינן המתנה אבל הרמב"ם ב ספ"ג ראשי תיבות: סוף פרק ג' מהלכות ממרים כתב דלא בעינן המתנה עד הרגל רק בזקן ממרא לבד וכפשטא דמתני' ולדבריו צ"ל ראשי תיבות: צריך לומר דסובר דהך תוספתא חולק על המשנה וע"ש בכ"מ:
מנחת בכורים
עריכהמתרין בו בפני ב': גרסינן או מיירי להביאו לדיינים של ג' להלקותו דמתחלה לוקין ובפעם שני ממיתין:
זה: שמכירים אותו מקודם א"נ ראשי תיבות: אי נמי שנלקה מקודם ובת"ב הביא בשם הספרי דגרסינן שנאמר ויסרו אותו וזה מלקות:
משהגדיל: דאינו אותו שקודם שהיה בדין מלקות מצורף למיתה:
מסית ומדיח ונביא השקר: ובש"ס ל"ג ראשי תיבות: לא גרסינן אלא ארבעה ושם מסית ומדיח בחד חשיב ונביא השקר לא הוזכר כלל לא לענין הכרזה ולא להמתין עד הרגל:
יראו: שיראו הדבר אלא ישמעו: