תוספתא פסחים ד אגדת סיום
לעיון בפרק המקורי בתוספתא:
- תוספתא פסחים ד עברית נוחה (ע"פ מהדורת צוקרמנדל)
- תוספתא פסחים ד וילנא
- תוספתא פסחים מנוקדת
אגדת סיום למסכתא פסחא ראשון עריכה
חלק 1 עריכה
פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת.
שאלו את הלל הזקן: פסח, מהו שידחה את השבת? אמר להן: וכי פסח אחד יש לנו שדוחה את השבת? הרבה משלש מאות פסחים בשנה יש לנו שדוחין את השבת!
חברה עליו כל העזרה.
אמר להן:
- פסח- קורבן ציבור ותמיד- קורבן ציבור;
מה תמיד, קורבן ציבור- דוחה את השבת, אף פסח, קורבן ציבור- דוחה את השבת. - דבר אחר:
נאמר בפסח:"במועדו" (במדבר ט ב) ונאמר בתמיד: "במועדו" (במדבר כח ב) מה תמיד, שנאמר בו "במועדו" – דוחה את השבת, אף פסח, שנאמר בו "במועדו" – ידחה את השבת.
- ועוד: קל וחומר: ומה תמיד, שאין חייבין עליו כרת- דוחה את השבת,
פסח, שחייבין עליו כרת- אינו דין שידחה את השבת?! - ועוד: מקובלני מרבותיי שהפסח דוחה את השבת,
ולא פסח ראשון בלבד אלא אף פסח שני,
ולא פסח ציבור אלא פסח יחיד.
אמרו לו: אם־כן, מה יהא על העם, שלא הביאו סכיניהם ופסחיהם למקדש? אמר להם: הניחו להם! רוח הקודש עליהם! אם אינן נביאים, בני נביאים הם!
למחר מה עשו? מי שפיסחו טלה- טמנה בצמרו, וגדי- קשרה בקרניו. הביאו סכינים ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהם.
בו ביום מינו את הילל נשיא והיה מורה להן הילכות הפסח.
חלק 2 עריכה
פעם אחת, ביקש אגריפס המלך לידע כמה מיניינים של אוכלוסין.
אמר להן, לכהנים: הפרישו לי כוליא אחת מכל פסח ופסח. הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כוליא- כפליים כיוצאי מצרים!
ואין כל פסח ופסח שלא היו עליו מעשרה מנויין, חוץ ממי שהיה בדרך רחוקה או טמא.
בו ביום נכנסו ישראל להר הבית ולא היה מחזיקין והיה נקרא פסח מעוכין.
נוסח קדום עריכה
1 פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת.
שאלו את הלל הזקן: פסח, מהו שידחה את השבת?
אמר להן: וכי פסח אחד יש לנו שדוחה את השבת? הרבה משלש מאות פסחים בשנה יש לנו שדוחין את השבת!
חברה עליו כל העזרה.
אמר להן: פסח- קורבן ציבור ותמיד- קורבן ציבור;
מה תמיד, קורבן ציבור- דוחה את השבת, אף פסח, קורבן ציבור- דוחה את השבת.
בו ביום מינו אח הילל נשיא והיה מורה להן הילכות הפסח:
אמר להם: הניחו להם! רוח הקודש עליהם! אם אינן נביאים, בני נביאים הם!
למחר מה עשו? מי שפיסחו טלה- טמנה בצמרו, וגדי- קשרה בקרניו. הביאו סכינים ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהם.
2 פעם אחת, ביקש אגריפס המלך לידע כמה מיניינים של אוכלוסין.
אמר להן, לכהנים: הפרישו לי כוליא אחת מכל פסח ופסח. הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כוליא- כפליים כיוצאי מצרים!
ואין כל פסח ופסח שלא היו עליו מעשרה מנויין, חוץ ממי שהיה בדרך רחוקה או טמא.
בו ביום נכנסו ישראל להר הבית ולא היה מחזיקין והיה נקרא פסח מעוכין.
מקבילות עריכה
מקבילות לחלק 1 עריכה
תנו רבנן:
הלכה זו נתעלמה מבני בתירא; פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת. שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש, שעלה מבבל והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון, ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת! אמרו לו: מנין לך?
אמר להם: נאמר "מועדו" (במדבר ט ב) בפסח ונאמר "מועדו" (במדבר כח ב) בתמיד; מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת, אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת.
ועוד, ק"ו קל וחומר הוא: ומה תמיד, שאין ענוש כרת- דוחה את השבת; פסח, שענוש כרת- אינו דין שדוחה את השבת!
מיד הושיבוהו בראש, ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח.
התחיל מקנטרן בדברים; אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם? עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי! שכח, ולא הביא סכין מערב־שבת- מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל! אם אין נביאים הן, בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה- תוחבו בצמרו; מי שפסחו גדי- תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.
מקבילות לחלק 2 עריכה
איכה רבה א ב עריכה
מבקש את לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים? - מן כהניא את ידע
- רבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי לכרי שהיה עומד והיו הכל באים לשערו ולא יכלו. היה שם פקח אחד; אמר להם: אתם מבקשין לשערו מתרומתו אתם עומדים עליו כך מבקש אתה לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים מכהניא את ידע הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"א, ח): "ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף" ותנינן פר קרב בעשרים וארבע ואיל באחד עשר (משנה יומא ב)
הדא דאת אמר בבנין הראשון. אבל בבנין השני:
- פעם בקש אגריפס המלך לידע כמה מנין אוכלוסין שבירושלים. הפרישו לי כוליה אחת מכל פסח ופסח.
אמר להם לכהנים. הפרישו לו.
תנו רבנן: אלף זוגות של כוליות- כפלים כיוצאי מצרים!
ואין לך כל פסח ופסח שלא היו מנויין עליו יותר מעשרה.
תני רבי חייא: אפילו ארבעים ואפילו חמישים.חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה.
בר קפרא אמר: אפילו מאה.
- פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן והיה שם זקן אחד- רמסוהו
ואותו הפסח היו קורין פסח מעוכין, על־שם שמעכו את הזקן.
נוסח קדום עריכה
- פעם בקש אגריפס המלך לידע כמה מנין אוכלוסין שבירושלים. הפרישו לי כוליה אחת מכל פסח ופסח.
אמר להם לכהנים. הפרישו לו.
תנו רבנן: אלף זוגות של כוליות- כפלים כיוצאי מצרים!
ואין לך כל פסח ופסח שלא היו מנויין עליו יותר מעשרה, חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה.
- פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן והיה שם זקן אחד- רמסוהו
ואותו הפסח היו קורין פסח מעוכין, על־שם שמעכו את הזקן.
פסחים סד ב עריכה
- תנו רבנן
מעולם לא נתמעך אדם בעזרה, חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל,
שנתמעך בו זקן אחד,
והיו קוראין אותו - "פסח מעוכין". - תנו רבנן
פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל.
אמר ליה, לכהן גדול: תן עיניך בפסחים. נטל כוליא מכל אחד ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות- כפלים כיוצאי מצרים!חוץ מ'טמא' ו-'שהיה בדרך רחוקה'.והיו קוראין אותו - "פסח מעובּין".
אין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם.
קישורים חיצוניים עריכה
- הלל מתמנה לנשיא באתר "ספר האגדה"- מיזם "בית אבי חי" וסנונית.