תולדות תנאים ואמוראים/ר/רבה בר אבוה
רבה בר אבוה עריכה
רבינו שרירא גאון באגרתו ח"ב פ"ג מביא שהוא נצר מגזע רבה בר אבוה, וקראו רבה בר אבוה זקננו, ומבית הנשיאים היה כי כן קבלה בידינו כי מבית נשיאים אנחנו ומזרע רבה בר אבוה.
הוא היה מתלמידיו של רב כי כל קבלותיו אמר בשם רב כשבת קכט., עירובין עה: פה., נדרים כז:, גיטין סג. עב. (אמר הכי אמר רב), ב"מ עו. עו: צט., סנהדרין נא:, ע"ז נא., זבחים מד:, בכורות י:, כריתות יח.
וכן מצינו ע"ז נא. ששאל מחייא בר רב.
אבל מה שאמרו כריתות כד. רבה בר אבוה אמר רב ששת הוא ט"ס וצ"ל רבה בר איבו.
ובל"ס שאחרי פטירת רב וכל תלמידיו הלכו לפני שמואל הלך גם הוא לנהרדעא וישב לפני שמואל אף שלא מצינו שיאמר בשמו.
ויאמר רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב שבשנת תק"ע לשטרות כשבא פפא בר נצר והחריב לנהרדעא אז הלך רבה בר אבוה לשכנציב ולשלחי ולמחוזא, והאמת כן הוא כדמצינו שהיה הריש במחוזא כעירובין כו. רבה בר אבוה מערב לה לכולה מחוזא.
וביבמות קטו: הנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא – ואגבי בהו רבה ב"א.
ובשבת נט: דרש במחוזא.
והרביץ שם תורה הרבה ותלמידו הגדול היה רב נחמן.
וכבר בארתי בערך ר"נ באריכות שרבה בר אבוה לא היה מעולם ריש גלותא ואך ממשפחת הנשיא, כי הריש גלותא היה אז מר עוקבא תלמידו דשמואל, וכשהיה רבה בר אבוה בנהרדעא מצא שם את הנער היקר רב נחמן שאביו היה מסופרי דייני דמר שמואל, ואח"כ כשנחרבה העיר לקחו רבה בר אבוה כבן לו ומסר לו תורתו, ומצינו לערך מאה פעמים ר"נ אמר רבה בר אבוה.
וכן אר"נ ברכות כא. כי הוינן בי רבה ב"א בען מיניה – ואמר לן.
ובע"ז נא. א"ל ר"נ לאביי שאלתי לרבה בר אבוה.
ובגיטין עב. א"ל ר"ה לר"נ בעי מיניה מרבה בר אבוה.
ובע"ז סד. מביא ר"נ ראיה לדבריו מדהנהו דאתו לקמיה דרבה ב"א.
ורבה בר אבוה ראה כי ברכה בו יסופר יבמות פ: שאמר לרבנן עיינו ביה בר"נ אי בשרו מעלה הבל אותיב ליה ברתי (וזה יען שלר"נ לא היה לו זקן והיה מתיירא שמא עקר הוא כמפורש שם).
וכבר בארתי בערך ר"נ שקרוב מאוד לומר שילתא אשת רב נחמן היתה באמת בת רבה בר אבוה רבו ולכן מצינו שקראו ר"נ לבנו בשם רבה והוא ע"ש זקנו.
מקורותיו הפרטים מצינו שהיה עני גדול כב"מ קיד: שאשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבה"ק א"ל לאו כהן הוא מר, א"ל לא מתני מר טהרות? א"ל בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא? א"ל ואמאי, א"ל דחיקא לי מלתא, דבריה ועייליה לג"ע א"ל פשוט גלימך ספי שקיל מהני טרפי ספא שקל, כי הוה נפיק שמע דקא אמרי מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדינהו, אפילו הכי אתייה לגלימיה סחיט גלימא ריחא זבניה בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנותיה.
ואם כי המעשה במליצה ובחידות ידברו, אבל אנו רואין מזה שהיה עני, וגם מזה ראיה גדולה שלא היה ריש גלותא כידוע שהם היו תמיד עשירי העם, וגם מזה אנו יודעין שהיו לו בנות.
וכן מצינו מגילה טו: שאשכחיה לאליהו ושאלו כמאן חזיא אסתר וכו'.
וכן היה לו בן בשם רב חמא כעירובין ג., ויסופר גיטין עב. שרבה בר אבוה חלש עול לגביה ר"ה ורב נחמן, א"ל ר"ה לר"נ בעי מיניה וכו'.