תולדות תנאים ואמוראים/ד/ר' דוסא (סתם)
ר' דוסא (סתם, הוא ר' דוסא) בן הורכניס, ובירושלמי בן ארכניס עריכה
הרמב"ם בהקדמתו לזרעים פ"ד יאמר שמעון הצדיק ור' דוסא בן הרכינס היו בדור אחד, ור' דוסא האריך ימים עד שהשיג לדור ר' עקיבא, ובהקדמתו ליד החזקה יאמר ששמעון הצדיק היה בכלל הק"כ אנשי כנ"הג הוא היה כה"ג אחר עזרא. ונראה שיצא לו כ"ז מירושלמי יבמות ספ"א כשבאו חכמי ישראל לר' דוסא בן הרכינס וראה את ר"א בן עזריה אמר עליו מכיר אני שהוא דור עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה, ומזה הוציא רבינו שני דברים:
- א)שמעון הצדיק כה"ג אחר עזרא.
- ב)שר' דוסא ב"ה היה בזמן שמעון הצדיק.
וביוחסין ערך ר' דוסא מביא שהרמב"ם הוציא זה ממה שאמרו יבמות טז. שהעיד ר' דוסא בן הרכניס שעל מדוכה זו ישב חגי זכריה ומלאכי.
ואם קבלה הוא נתקבל ואם לדין יש תשובה, שאפשר שהיה לו קבלה מרבותיו שעל מדוכה זו ישב חגי, וכן מובא הלשון הזה גם על ר' צדוק בתוספתא דכלים ב"ב פ"ב שאמר, ע"ז ישב חגי הנביא, וקרוב מאוד לומר יען שר' דוסא שהיה עשיר מופלג וכאשר נביא לקמן, לכן הרכיש לו דברים עתיקים היותר יקרים והראה להם המדוכה אשר ישבו עליהם הנביאים ואפשר גם שהיה לו צורת עזרא משוח בששר ולכן אמר לרא"בע שעיניו דומות לעיני עזרא (ועיין ערוך ערך בדולקי).
ודבר פלאי בדורות שלאחר החורבן שיחיה אחד קרוב לארבע מאות שנה, ויותר פלא שיהיה לו אח קטן בשם יונתן ומשמע שם שהיה רך בשנים מתלמידי ב"ש, א"כ צריכין אנו לומר שגם אביו האריך ימים רבים ונשא אשה לזקנותו. מפלאי פלאים כאלו לא החרישו חכמי התלמוד לספר ממפלאות תמים דעים, וכאשר אמרו בספרי ברכה ששלשה חיו ק"ך שנה.
אבל הקרוב אל האמת שר' דוסא היה חבירו דרבן יוחנן בן זכאי וכמפורש בירושלמי יבמות ספ"א שאמר לר' יהושע זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בד"ת, א"כ היה באמת נחשב לדור ריב"ז. וכן מצינו בכתובות פ"יג מ"א שחולק עם רי"בז שהוא אמר כדברי בני כה"ג ורי"בז אמר כדברי חנן, ובנגעים פ"א מ"ד מצינו מחלוקת ר' דוסא בן הרכניס עם עקביא בן מהללאל ור' חנינא סגן הכהנים בענין כמה מראות נגעים.
ואחר העיון נראה ברור שסתם ר' דוסא הוא בן הורכניס כי בעדיות רפ"ג אמר ר' מאיר אף בזו ר' דוסא מטהר, ובאהלות רפ"ג מובא הדין בשם ר' דוסא בן הורכניס, ושם פ"ג מ"ב אוכל פרוד אינו מצטרף דברי ר"ד בן הרכניס, ובטהרות פ"ח מ"ח מובא בשם סתם ר' דוסא, ובעדיות פ"ג מ"ג חמש דחילות - דברי ר' דוסא, מובא חולין פ"יא מ"ב ר"ד בן הרכניס, וכן פח: ר' דוסא משום ר' יהודה (הוא ט"ס ובדק"ס ליתא תיבת ר' יהודה או יותר נראה שצ"ל להיפוך) שלשים וששה היו, וע"ז אמר ר' ענני בר ששון כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגעים דתנן ר' דוסא בן הרכניס אומר ל"ו, ומזה אנו רואין בבירור שהיו להם בקבלה נאמנה שסתם ר' דוסא הוא בן הרכניס.
ויען שהאריך ימים וכמו שאמרנו שהיה כחבר לרי"בז והוא חי שנים הרבה אחריו לכן מצינו אותו ששקיל וטרי עם כל חכמי הדור שהיו אחר רי"בז, ור' יהודה בר אילעאי חשבו באמת לגבי ב"ש דורות האחרונים כגיטין פא..
וזה שמצינו סנהדרין צט. שחולק עם ר' אליעזר בענין כמה ימות המשיח, ובכורות פ"ז מ"ב חולק עם ר' חנינא בן אנטיגנוס, וביצה ט: חולק עם ב"ש וב"ה, ובר"ה פ"ב מ"ח חולק על ר"ג ואמר עדי שקר הן היאך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בן שיניה.
ולכן אע"פ שמחכמי דור רי"בז לא מצינו הרבה הלכות שיזכר שמם עליהם יען שנכללו על שם ב"ש וב"ה אבל ר' דוסא שהאריך ימים והגיע לדור חכמי יבנה לכן נשארה לנו ממנו הרבה הלכות בשמו בשם סתם ר' דוסא הוא ר"ד בן הרכניס, והלכותיו מצינו שבת פ"כ מ"ד גורפין מלפני הפטם (בשם סתם ר"ד), עירובין ספ"ג העובר לפני התיבה ביו"ט וכו' (בשם ר"ד בן הרכניס), ר"ה פ"ב מ"ח (בשם רד"בה), כתובות פ"יג מ"א (בשם דר"בה), ובעדיות פ"ג מ"א, ב, ג, ד, ה, ו, ובכולן חולק עם חכמים, חולין פ"יא מ"ב, נגעים פ"א מ"ד (בשם ר' דוסא בן הרכניס), ובאבות פ"ג מ"י מאמרו היקר שאמר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של ע"ה מוציאין את האדם מן העולם.
ובברייתות מצינו יומא יב: מחלוקת ר' דוסא ור' יהודה אך הוא ט"ס וכדמובא המאמר בספרא צו פ"ז בדפוס וויניצאה ושם ר' יוסי תחת ר' דוסא, ומה שמצינו ב"ק סט. ר' יהודה אומר שחרית בע"הב עומד ואומר כל שילקטו - ר' דוסא אומר לעיתותי ערב אומר וכו', לא שר"י חולק עמו אך מסדרי הברייתות סידרו דעת ר"י שאמר שצריך בע"הב לומר בשחרית, ודברי ר' דוסא שצ"ל בערבית, ובעירובין פ"ג תניא ר' נתן ור' דוסא אמרו, באמת גרסת דק"ס ר' נתן אומר ר' דוסא אומר, פי' שר"נ אמר בשם ר' דוסא.
וכן נזכר סוכה נב: חולק עם רבנן, וביצה לז: דתניא ר' דוסא אומר ואמרי לה אבא שאול אומר הלוקח בהמה מחבירו מע"יוט וכו', וב"מ עו: רד"א שמין להן וכו', שקסבר יד פועל על התחתונה, ובסנהדרין סג. אמר מנין שאין מברין על הרוגי ב"ד, ובחולין נט: רד"א כל שיש לו קרנים אין אתה צריך לחזור על טלפים.
והנה אף שהיה בזמן נשיאת ר"ג כבר זקן גדול מצינו ר"ה פ"ב מ"ח שאף שלא ישר בעיניו מה שקיבל ר"ג את העדים ור' דוסא אמר שעידי שקר הן, אעפ"כ כשבא אליו ר' יהושע לשאול את עצתו השיבו אם באין אנו לדון אחר ב"ד אל ר"ג, צריכין אנו לדון אחר כל ב"ד וב"ד שעמד מימות משה ועד עכשיו, ובדבריו היקרים השקיט את רוח ר' יהושע ונכנע תחת ר"ג.
וביבמות טז. יסופר מרוב עשרו וזקנותו הגדולה, שבימי ר' דוסא בן הרכניס התירו צרת הבת לאחין (וחכמי הדור סברו שנעשה זה מפיו) והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה ועיניו קמו (עמדו מלראות) מלבא לב"המד, ונתייעצו שר' יהושע ורא"בע ור"ע ילכו אליו, וכשבאו לביתו ושפחתו א"ל שחכמי ישראל בביתו, את ר' יהושע שידע מכבר תפסו והושיבהו על מטה של זהב, א"ל ר' יהושע רבי, אמור לתלמידך - ר"א בן עזריה לישב, (אך אותו לא הכיר כידוע שהיה עול ימים כשנתמנה לנשיא) אמר ויש לו בן לעזריה חבירנו? תפסו והושיבו על מטה של זהב, א"ל רבי, אמור לתלמידך אחר וישב הוא עקיבה בן יוסף, א"ל אתה הוא עקיבה ב"י ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו שב בני שב כמותך ירבו בישראל, ובירושלמי שם פ"א ה"ו שקרא על ר' יהושע את מי יורה דעה זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לב"הכנס בשביל שיתדבקו אזניו בד"ת, ואל ר"ע קרא כפירים רשו ורעבו, מכיר אני שאדם גבור בתורה הוא, ועל רא"בע קרא נער הייתי וכו' מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועיניו דמיין לדידיה, וגם ר' טרפון היה עמהן, והתחילו מסבבין אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת ואז הראה להן שלא הוא התיר צרת הבת אך אחיו הקטן יונתן, שהוא תלמיד שמאי, אבל הוא העיד ונשבע בשמים ובארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שצרת הבת אסורה, שהלכה כבית הלל, ויש שרוצים לומר שר' חנינא בן דוסא הוא בנו, אבל רחוק הדבר לומר כן יען שרח"בד היה עני כל ימיו, ועוד שגם רח"בד היה קודם החורבן, וגם תמיד מזכירו בשם ר"ח בן דוסא ולא בשם "בר' דוסא".