תוכחת חיים פרשת חוקת

סדר חקת

י'ראת ה'אדון ו'פחד ה'בורא יתברך שמו ויתעלה, יכנס בלבבו בחושבו חסריו של אדם בעבודתו, ומה יעשה כי יקום אל להיות במשפט עמו, ומה ישיבנו. ובהיותי משתומם על זה, אמרתי אני אל לבי אין מקום לפטור אם לא יחשוב עצמו כאין לנגדו ולומר בפה מלא, אני איני אדם, אפילו פחות שבערכין, כי אם נמלה, וכמו שלא תבוא במשפט עם הנמלה, גם אנכי כמוה. זהו עלה במחשבה לכאורה להיות איזה מקום פיטור מן הדין. אך אחר ההתבוננות, אין זו תשובה, כי אם תהיה נחשב בעינך כנמלה, לפחות לפחות תעשה מעשה כמו שעושה הנמלה. וכבר שלמה עליו השלום במשלי סימן ו' אמר, לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, ואמרו רז"ל במדרש והובא בילקוט שם וז"ל, מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אמרין, הנמלה הזו שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הצינה, אלא באמצע, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאת, חטים, שעורים ועדשים. ואמר רבי תנחומא, ואינה חיה אלא ששה חדשים. וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, ולמה כונסת כל אלו, שאומרת שמא יגזור הקדוש ברוך הוא עלי חיים ויהא לי מהיכן לאכול. אמר רבי שמעון בר יוחאי מעשה היה, ומצאו בחור שלה שלש מאות כור. לפיכך אמר שלמה, התקן לך מצות בעוה"ז לעולם הבא. מהו ראה דרכיה וחכם, ראה דרך ארץ שבה שהיא בורחת מן הגזל. אמר רבן שמעון בן חלפתא מעשה בנמלה אחת, שהפילה חטה אחת, והיו כולן באות ומריחות בה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, באה אותה נמלה שהיתה שלה, ונטלה אותה, אף על פי שאין לה לא שופט ולא שוטר, שנאמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אתם שמניתם לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה, הוי, שופטים ושוטרים תתן לך. אמר ר' יהושע בן פדייה, עתידין הרשעים לומר לפני הקדוש ברוך הוא, הניחנו ונעשה תשובה, והקדוש ברוך משיב, שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הבא דומה לשבת, אם אינו מכין מערב שבת מה יאכל בשבת. וכן דומה לים ויבשה, אם אינו לוקח מהיבשה, מה יאכל בים. וכן דומה לימות החמה ולימות הגשמים, אם אינו חורש וזורע וקוצר בימות החמה, מה יאכל בימות הגשמים. ועוד היה לכם ללמוד מן הנמלה, שנאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, ואתם לא למדתם ממנה מעצלותכם וטפשותכם, ולא עשיתם תשובה עכ"ל. לנו לעינים, דאדרבא ונהפוך הוא, דמהנמלה תברא בצידה תשים לאדם שלא למד ממעשיה של הנמלה, והיא המחייבת לאדם על עצלותו במצות ה', ושאם חטא, שאינו עושה תשובה. והגם דאיוב נמי בסימן ל"ה אמר, מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו, ודרשו בעירובין דף ק', למדנו צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול ומפרדה שכורעת ומשתנת, ומפרו של אליהו [בגמרא שלנו אין המלים האלה] כיעוין שם, הנה בעיקר ההכנה מעולם הזה לעולם הבא וענין התשובה אנו למדין מהגמלה, עם היותה בריה קטנה דקה מן הדקה, וחייה מועטין, ואין לה קצין שוטר ומושל, והדבר פלא.

ואפשר לרמוז דלהכי נקראת בשמה נמל"ה, דהוא ראשי תיבות נילמד ממנה לעולם הבא, והוא מכוון לדברי רבותינו ז"ל אשר זכרנו. ותמצא בזה משל נאה כתבו בספר ערבי נחל דף ט"ו ע"ד וז"ל, פעם אחת היה צר אויב על המדינה ולא נתן מוצא ובא לאנשיה, עד אשר תם כל הלחם אשר היה להם, והיה רעב גדול שם, ונמצא שם איש חכם אשר חתר לעצמו דרך לצאת מהמדינה בלי שירגישו בו בעלי המלחמות, ונסע למדינה אחת אשר שם הרבה תבואה, ובא לשם בקיץ עת קציר חטים וכל תבואות, וישב שם כל הקיץ ואסף חמרים בכדי להוליך למדינתו שיאכל הוא ובני ביתו, וגם ימכור לבני אדם ויתעשר, והנה לא הלך בטל שם אפילו רגע, רק עסק בכל עת באסיפת התבואה להוליכם למדינתו. ובאותו הקיץ עצמו אשר ישב שם, היה צריך גם כן לאכול, מדי יום ביום היה דרכו ללכת בכל יום לשוק, קנה לחם מן הבא בידו, הן יפה הן הדראה ואכל הכל במהירות, כדי שלא יתבטל מאסיפתו בר כל היום, והיה שם איש אחד שוטה, ושאלו מה הדבר הזה אשר אתה עושה, למה לצורך האכילה אשר תרצה לאכול במדינתך אתה אוסף הרבה ביחד ואחר כך ממנו תאכל, ובצורכי אכילתך בקיץ הזה, אינך עושה כך, קנה לחם על כל הקיץ ומהם תאכל כאשר אתה עושה באסיפת התבואה לצורך אכילתך שם. והשיב לו, שוטה שבעולם, בשלמא מה שאני מאסף לצורכי במדינתי שם, צריך לי על כמה שנים, וכל מה שאני מאסף, הכל מועט בעיני, כי שם אין בנמצא אפילו גרגיר אחד ולא אמצא שם רק מה שאביא, מה שאין כן לצורך הקיץ הזה, למה לי לאסוף, חדא, שאין צריך לי, רק על זמן קצר. ועוד כאן הלא אני מוצא בכל יום, ולמה לי לאסוף. והנמשל מובן, כי בהיות האדם בעולם הבא אין שם, רק מה שהאדם מכין ומאסף ומביא לשם, ולצורך זה בא לעולם הזה, רק שגם בימי חלדו שהוא כן, צריך לו הצטרכות הגוף, אבל על כל פנים אינו צריך לאסוף ביחד, שיהיה די לו (לכל) ימי חייו ולהיות אץ להעשיר, זה אינו, חדא שאין צריך זאת לאורך ימים, וימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו'. שנית, שכל ימי חיותו כאן, הלא תמיד העולם כמנהגו נוהג, ויום ליום יזמין לו השם יתברך מה שצריך, מה שאין כן הצטרכות הנפש לעולם הבא, אמרו רז"ל ארחין רחיקא וזוודין קלילא, רוצה לומר כל מה שיזמין הכל מועט לפי אורך הזמן שהוא עולמית, ושם אין שום דבר, רק מה שמביא. והנה רואים שהיצר הרע מטפש לבות בני אדם ועושין להפך, כי בשביל הצטרכות גופם, הם אצים להעשיר, ולעולם לא ישבעו, ורוצים לאסוף תמיד הון עתק שיספיק להם ולבניהם אחריהם, ומשתדלים בזריזות רב לזה ומסתכנים בדרכים, ועושין עבודות פרך להרויח ממון, ועושים זאת כל ימי השבוע, ובהגיע יום השבת, הוא היום אשר נתן השם יתברך לתקנה לנפשות ישראל, לקבץ בו הצטרכות הנשמה, כי המשמר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עונותיו, וגם זה, לא בעמל ביגיעה רק להיות יושב במנוחה לבלתי עשות מלאכה ולבלתי חלל את יום הקדוש ההוא, ואינו רק יום אחד, כבד הדבר עליהם, היתכן שהיצר הרע יטפש כך את הלבבות להיות להיפך, שבעבור הצטרכות הגרוע יטרחו טרחות גדולות בכל ששת ימי המעשה ובעבור הצטרכות הנשמה שיש לו לעשות [דף ס"ה] יום אחד ולילה אחת יום זה אינו בטורח, אלא שישב במנוחה אינו רוצה בזה. וזה ירמוז הפסוק, כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכו', יאמר, בא וראה טפשות האדם ויצר הרע מטפשו, והרי מחשבותיו רעים מנעוריו לצבור כסף כחול הים שיספיק לו לכל ימי חייו ולבניו אחריו, הגם שעוד כל ימי הארץ, היינו כל זמן שהוא קיים על הארץ, הרי עולם כמנהגו נוהג זרע וקציר וכו', ויכול בכל עת להשיג הצטרכותו, ואפילו הכי הוא משתדל לאסוף ולכנוס, והרי לצורך הנשמה יום אחד ולילה אחת לא ישבותו, אינם רוצים לשבות ביום השבת, וכבד עליהם הדבר לישב בטל מעת לעת יום אחד, ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום שגם הנמלה יש לה שכל זה, כי אוספת לצורך החורף כל מה שיכולה, מחמת שיודעת שאז לא תמצא שום דבר זולת מה שתאסוף, לכן אוספת הרבה ואינה נוגעת במה שאוספת, עד בא העת אשר אין נמצא לה בשדה, מה שאין כן צורך אכילתה בקיץ, בעת שנמצא בשדה בכל יום תבואה חדשה, על זה אינה אוספת, רק בכל יום ויום לוקחת מהמוכן לה ואוכלת, כדברי המשל שאמרנו לעיל, וזה אומרו תכין בקיץ לחמה, לצורך הקיץ אינה, רק מכינה, ולא אוגרת, רק מכינה ולוקחת מהמוכן לה את לחמה, כי לשון לחם היינו דבר ההכרח, ולא מותרות, כי על הלחם יחיה האדם והוא הכרחי בלתי מותרות. וזאת שנית עושה הנמלה, אגרה בקציר מאכלה, רוצה לומר בקציר בעת שנמצאו תבואות הרבה, אזי אוגרת ואוספת הרבה לצורך החורף. ולזה אמר מאכלה, ולא לחמה, כי לשון להם יאמר על ההכרחי, ולשון מאכל על מותרות הרבה, שהיא אוגרת הרבה. ולזה לימד דעת האדם, שילמדו מהנמלה שיש לה שכל, על ב' מיני הצטרכות, שבזה אינה אוגרת, רק מכינה, ובזה אוגרת. וכפי המשל והנמשל הנ"ל, עכ"ד.

כי על פי האמור ומדובר, ירמוז נא בכתוב אשר בפרשתינו, ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, והוא, שבא לרמוז, דכשם שאנו למדים מהגמלה, כן יש ללמוד מענין אפר פרה, דציוה ה' להיות מוכן ושמור שיהא לטהר את הטמא, כן צריך האדם לאסוף בעולם הזה כדי שיהא מוכן לו לעולם הבא, וכמו הנמלה דמכינה ואוגרת בקיץ לימי החורף, אם כן זה מה שרמזתי, ואסף איש טהור, מצוות ומעשים טובים מי שהוא טהור מחטא, ירא שמים, ואסף בעולם הזה את אפר הפרה, כלומר זה הוא כדין אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה במקום טהור, דהיינו על דרך התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, דעשה עקירה והנחה מחוץ למחנה העולם הזה, לתוך המחנה לעולם הבא, דהוא במקום טהור, דהוא גן עדן, על דרך אבותי גנזו וכו'. ורוצה לומר דהנחה היא מחוץ למחנה, דמביאו במקום טהור, דומיא דאפר פרה דהוא למשמרת, אף על גב דההיא הוא מבפנים לבחוץ כפשטיה דהאי קרא, על כל פנים שניהם שווין, דעושין הכנה מקודם, והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. ואפשר לרמוז בתיבת למחנ"ה דהם אותיות נמל"ה חורף, דאגרה בקציר לימי החורף, וממנה ילמד האדם.

המורם מכל האמור מהמשל והנמשל, שלא יהיה אדם להוט אחר אכילה ושתיה, אדרבא לא יעבור מלהתענות מה שיוכל. ויזדרז לסגף עצמו בסיגופים ותעניות בימי הבחרות, עד לא יבואו ימי הזקנה, שאז תשש כחו, ואינו יכול לעשות סיגופים ותעניות. וכבר כתבתי בעניותי מוסר על זה בקונטרס תוכחת חיים ריש סדר שמות יעוין שם. והן עתה מצוה להביא דבר מן החדש. והוא כי הגם כי יהיה בבחרותו צדיק וחסיד, ולא חטא בחטאים גדולם אישר צריכים סיגופים ותעניות הרבה, מלבד כי אין צדיק בארץ איש יעשה טוב ולא יחטא, אלא אפילו למטוניה שאינו צריך כ"כ סיגופים ותעניות, עכ"ז אם יוכל להיות מסגף את עצמו לשבור ב"ר לעת מצוא, שאפשר חס ושלום שיבא לידו בסוף ימיו כי תשש כחו ואין יכול להתענות אז, מעלה עליו הסיגופים והתעניות שעשה בימי בחרותו לכפר עליו במה שחטא בימי זקנותו. ואמינא לה דמהני כפרה כזאת אף שהוא למפרע, ממה שאמרו רז"ל במדרש רבה סדר כי תשא פרק מ"ד סימן ד' (ה' ו' ע"ש) והביאו רש"י ז"ל בחומש על פסוק, זכור לאברהם ליצחק ולישראל וז"ל, אם עברו על עשרת הדברות, אברהם אביהם נתנסה בעשר נסיונות, ועדיין לא קיבל שכרו, תנהו לו, ויצאו עשר בעשר. לאברהם וליצחק ולישראל, אם לשרפה הם, זכור לאברהם שמסר נפשו לישרף עליך באור כשדים. אם להריגה, זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה. אם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן, ואם אינן ניצולין וכו' ע"כ. הרי הדברים קל וחומר מזכות שעשו האבות, ומה זכות אבות שהם לא חטאו שיתחייבו באותו עונש, עם כל זה מהני הזכות לבנים הבאים אחריהם לכפר, כל שכן באדם גופיה שהזכות הוא שלו והוא הוא החוטא הצריך לאותה כפרה, דודאי דמהני ליה כפרתו. ומקרא מלא דיבר ירמיה הנביא סימן ב', כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קדש ישראל לה' וכו', הרי דהקדוש ברוך הוא זוכר המצות ומעשים טובים שעושה ומקיים האדם בימי נעוריו, לכפר על מה שחטא בימי זקנותו. ואוסיפה לך כהנה וכהנה דמועיל על העבר גבר ועל העתיד, והוא דאשכחן בבראשית רבה פרשה כ"ט סימן ה' דאמרו וז"ל אמר ר' סימון מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים, ומנין שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים, שנאמר ונח מצא חן בעיני ה', באיזה זכות, בזכות תולדותיו, עכ"ל. ובאגדת בראשית פרשה נ' אמרו וז"ל, דבר אחר, ופלשתים עומדים אל ההר מזה, מלאך המות מקטרג על ישראל ואומר, לא כך אמרו ישראל במדבר ויאמרו זה אלהיך ישראל (צ"ל קום עשה לנו אלהים כי זה משה האיש), ומלאכי השרת מלמדין עליהם זכות ואומרים לא כך אמרו לך בים, זה אלי ואנוהו, יעוין שם. ומצינו בפרק רבי עקיבא שבת דף פ"ט ע"ב שדרשו על פסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, דפריך כשנים, כשני מבעי ליה, אמר ר' יצחק אמר הקדוש ברוך הוא, אם יהיה הטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו, כשלג ילבינו. הרי מצינו כפרה על מה שחטא לשעבר אפילו משנים קדמוניות. וכמו כן מצינו כפרה על העתיד לבוא, כמ"ש רז"ל גבי פנחס [דף סו] ויכפר על בני ישראל, ראויה כפרה זאת שתהא מכפרת מהיום ועד תחיית המתים. וזו כוונת הכתוב בדברי הימים א' סימן כ"ט, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו, שומרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך, כלומר זכות זה יהיה שמור לעולם בין על העבר בין על העתיד, ליצר שעבר, וגם לבבם אליך, שיהא מועיל לעתיד נמי. וכן נראה מדברי רש"י בשיר השירים סימן א', על פסוק שחורה אני ונאוה, אף במעשי יש מהם נאים, אם יש בי עון העגל, יש בי כנגדו זכות קבלת התורה, יעוין שם. והרי קבלת התורה היתה קודם העגל, וק"ל. ומכל מקום אם חטא חס ושלום במאבד עצמו לדעת, לא מהני הסיגופין והתעניות והיותו בעל תשובה, כמו שכתב בספר מנחת אליהו פרק ה' דף ה' ע"ב יעוין שם. דבאופן כזה לא תזכרנה הראשונות. ועל זה וכיוצא בזה הוא שאמר יחזקאל בסימן ח"י, ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות ע"כ. דזהו בתועה על הראשונות, או דהוציא עצמו מן הכלל דומיא דמאבד עצמו לדעת, וזה פשוט.

ומצינו במדרש חזית על פסוק הסיבי עיניך מנגדי, רבי פנחס בשם רבי חנינא בר פפא, כתיב, אך סוררים לשכון יה אלהים ואף סוררים לשכון יה אלהים והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ביניהם, באיזה זכות, בזכות כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, יעוין שם. ופירש מהרש"י, בזכות כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע והכי נמי אף על פי שחוטאים, נכמרו רחמיו כשצועקים אליו, בשביל שקיבלו מלכותו בסיני, יעוין שם, וכן אמרו בבראשית רבא סדר וירא פרק נ"ה סימן י"א וז"ל, אמר רבי שמעון בר יוחאי תבוא חבשה ותעמוד על חבשה, תבוא חבשה שחבש אברהם אבינו לילך ולעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם שנאמר ויחבוש את חמורו, ותעמוד על הבשה שחבש בלעם לילך ולקלל את ישראל. תבוא אסרה שאסר יוסף לילך לקראת אביו, ותעמוד על אסרה של פרעה שהיה הולך לרדוף את ישראל. תני דבי ר' ישמעאל תבוא חרב יד שעשה אברהם אבינו שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, ותעמוד על חרב יד שאמר פרעה אריק חרבי, עכ"ל.

וכיוצא בזה ראיתי להרי"ף באגדתיה בשבת פרק כל כתבי, גבי אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהן של תינוקות של בית רבן, דהיינו היסוד שלומד התינוק תורה בקטנותו בלי חטא, מהני לכפר על מה שחוטא אחר כך. וזו כונת הכתוב בקהלת סימן ז', טוב אחרית דבר מראשיתו, כי טוב, שהיא התורה, מהני, משום שהיה מראשיתו, ומה טוב, מה שדרשו רז"ל במדרש קהלת שם על פסוק זה, ענין אלישע אחר, שהיה מראשיתו בחיקו ספרי מינים, יעוין שם. ובזה פירש ידידי הרב ועצום כמוה"ר בכור בנימין מלמד נר"ו, כוונת הכתוב באיוב סימן ח' והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד, וק"ל.

ותמיד כל חכם וגדול הדור בדורו, ירבה בגדרים וסייגים הרבה, ומצות חבילות חבילות, כדי שיהיה מגן וצינה לבני דורו, למקילים בתורה ובמצות. וכיוצא בזה ראיתי בספר עמק ברכה דף ק"ה ע"ב שכתב וז"ל. ולפיכך תיקן דוד המלך עליו השלום חטא העגל יותר משאר אבות העולם, לפי שהוא היה ראש שבטי ישראל, ועל כל ראש שבדור מוטל להתפלל על בני דורו ולתקן מה שיוכל לתקן. על דרך משל אם חטאו במאכלות אסורות, יתענה ויקדש עצמו אפילו במותר לו. וכן פירש הרב בעל העקידה במגילת אסתר וז"ל, מפני שסיבת סכנתם היתה בשביל זאת הסעודה שנהנו מסעודת אחשורוש, על כן ציותה וצומו עלי, כי בזאת הקלקלה, זאת היא התקנה. וזהו וכאשר קיבלו על נפשם, כלומר על נפשם דוקא, נפשם החוטאת וכו', ע"כ, ואם חטאו בלשון הרע או בלשון שקר, אמת יהגה חיכו ופיו יפתח בחכמה ובתורת חסד על לשונו. ואם חטא בעינים רמות, יהא דכא ושח עינים. ואם חטא בהרהורים רעים, יצפין אמרי תורה בלבו. ואם חטא בתאוות המלבוש, ילבש שק ואפר. וכן בכל האברים אשר חטא בהם, ישתדל לקיים בהן. ורש"י ז"ל פירש בקהלת סימן י"א על פסוק כי לא תדע מה יהיה רעה, אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד, ויועילו הקרבנות הראשונים לבטל הגזירה הרעה, יעויין שם.

כי על פי דברי הרב עמק ברכה שזכרנו, יוטעם קרא כדכתיב בסדר היום, ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך, התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש, ויתפלל משה בעד העם. והוא דאף על פי שחטאו עמו ג"כ, עם כל זה היותו גדול הדור, לו יאתה להתפלל בעדם אל ה'. ועוד יש טעם נסתר, שהיה לו למשה להתפלל בעדם, יען הנחשים באו עליהם בשביל לשון הרע שדברו, דכך עונשו של המדבר לה"ר כאמרם ז"ל, והרי משה רבינו גופיה עבר זה, דבשביל שאמר אכן נודע הדבר, והן לא יאמינו לי, הראה לו הקדוש ברוך הוא העונש, דנהפך המטה לנחש והנה ידו מצורעת כשלג, אם כן עתה שבא ענין זה, התפלל, על דרך שדרשו בפסוק פשעינו אתה תכפרם, לי ולהון, פשעינו, אתה תכפרם, ודו"ק. יהא רעוא דתתקבל צלותנא ובעותנא ונזכה ונחיה כלנו, חיים.