תו"א על שמות כב ח

<< | תו"א על שמות • פרק כ"ב • פסוק ח' |
• ג • ד • ה • ו • ז • ח •

עַֽל־כׇּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מ֠וֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כׇּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃

(שמות כב ח): "על כל דבר פשע, על שור על חמור על שה על שלמה, על כל אבדה, אשר יאמר כי הוא זה... ישלם שנים לרעהו" -

(בבא קמא סב:): "תנו רבנן:

על כל דבר פשע - כלל;

על שור על חמור על שה ועל שלמה - פרט;

על כל אבידה - חזר וכלל;

כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון:

יצאו קרקעות שאינן מטלטלין;

יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות;

יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון;

יצא הקדש - רעהו כתיב.

אי, מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא - אף כל דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא, אבל עופות לא?...

- אם כן, נכתוב רחמנא חד פרטא... שה למה לי? שמע מינה לאתויי עופות.

ואימא לאתויי עופות טהורים... אבל עופות טמאים... לא?

- כל ריבויא הוא.

וכל היכא דכתב "כל" ריבויא הוא? והא גבי מעשר דכתיב "כל" וקא דרשינן ליה בכלל ופרט...

- אמרי: בכל כללא, כל ריבויא הוא.

- ואיבעית אימא: כל כללא הוא, מיהו כל דהכא ריבויא הוא, מכדי כתיב מעיקרא כלל ופרט וכלל, דכתיב (שמות כב ו) "כי יתן איש אל רעהו" - כלל, "כסף או כלים" - פרט, לשמור הדר וכלל. ואי סלקא דעתך האי על כל דבר פשע נמי לכלל ופרט הוא דאתא, נכתוב רחמנא להני פרטי גבי האיך כלל ופרט, על כל דבר פשע למה לי? שמע מינה ריבויא הוא.

השתא, דאמרת כל ריבויא, כל הני פרטי למה לי? -

חד למעוטי קרקע,

וחד למעוטי עבדים,

וחד למעוטי שטרות,

שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים,

על כל אבידה לכדר' חייא בר אבא, דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל, שנאמר על כל אבידה אשר יאמר."

(בבא מציעא נז:): "אין בהן תשלומי כפל... מנהני מילי? דתנו רבנן:

על כל דבר פשע - כלל;

על שור על חמור על שה ועל שלמה - פרט;

על כל אבידה אשר יאמר - חזר וכלל;

כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון:

יצאו קרקעות שאינן מטלטלין;

יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות;

יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון;

הקדשות - אמר קרא רעהו, רעהו ולא הקדש."

(שבועות מב:): "משנה: ואלו דברים שאין נשבעין עליהן: העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. אין בהן תשלומי כפל... מנלן? דתנו רבנן:

על כל דבר פשע - כלל;

על שור על חמור על שה ועל שלמה - פרט;

על כל אבידה - חזר וכלל;

כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון:

יצאו קרקעות שאינן מטלטלין;

יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות;

יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון;

הקדש - רעהו כתיב."

"על כל דבר פשע" -

(בבא קמא נד:): "משנה: אחד שור ואחד כל בהמה... לתשלומי כפל... אם כן, למה נאמר שור או חמור? אלא שדבר הכתוב בהווה... גמרא: לתשלומי כפל כדאמרינן על כל דבר פשע כלל כל דבר פשיעה."
(בבא מציעא מג:): "משנה: החושב לשלוח יד בפקדון - בית שמאי אומרים: חייב, ובית הלל אומרים: אינו חייב עד שישלח בו יד... גמרא: מנהני מילי? דתנו רבנן: על כל דבר פשע - בית שמאי אומרים: מלמד שחייב על המחשבה כמעשה, ובית הלל אומרים: אינו חייב עד שישלח בו יד, שנאמר (בפסוק הקודם) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. אמרו להן ב"ש לב"ה: והלא כבר נאמר על כל דבר פשע! אמרו להן ב"ה לב"ש: והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו! אם כן, מה תלמוד לומר על כל דבר פשע? שיכול אין לי אלא הוא, אמר לעבדו ולשלוחו מנין? תלמוד לומר על כל דבר פשע."

"על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה" -

(בבא מציעא ה.): "תני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא קמייתא: "מנה לי בידך" והלה אומר "אין לך בידי כלום" והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז - יכול ישבע על השאר? ת"ל על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה - על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים."

"על כל אבדה אשר יאמר" -

(בבא קמא קו:): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל, מאי טעמא? דכתיב על כל אבדה אשר יאמר."

"כי הוא זה" -

(בבא קמא קו:): "אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת. מאי טעמא? דאמר קרא כי הוא זה. ופליגא דר' חייא בר יוסף, דאמר ר' חייא בר יוסף: עירוב פרשיות כתוב כאן, וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב.

ומאי שנא מלוה? - כדרבה, דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, והאי בכולי בעי דנכפריה, והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו, ובכולי בעי דלודי ליה והאי דכפר ליה במקצת, סבר אי מודינא ליה בכוליה תבע לי בכוליה, אישתמיט לי מיהא השתא אדהוו לי זוזי ופרענא, הלכך רמא רחמנא שבועה עילויה, כי היכי דלודי ליה בכוליה. וגבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי, אבל גבי פקדון מעיז ומעיז."

(בבא קמא קז.): "תני רמי בר חמא: ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת, ואלו הן: שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. אמר רבא: מאי טעמא דרמי בר חמא?

שומר חנם - בהדיא כתיב ביה: כי הוא זה.

שומר שכר - יליף נתינה נתינה משומר חנם.

שואל - וכי ישאל, וי"ו מוסיף על ענין ראשון.

שוכר - אי למ"ד כשומר שכר היינו שומר שכר, אי למ"ד כשומר חנם היינו שומר חנם."

"עד האלהים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלהים ישלם שניים לרעהו" -

(סנהדרין ג:): "שלשה מנלן? דתנו רבנן:

ונקרב בעל הבית אל האלהים - הרי כאן אחד;

עד האלהים יבא דבר שניהם - הרי כאן שנים;

אשר ירשיעון אלהים - הרי כאן שלשה,

דברי רבי יאשיה.

ר' יונתן אומר: ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות, אלא

עד האלהים יבא דבר שניהם - הרי כאן אחד,

אשר ירשיעון אלהים - הרי כאן שנים,

ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה.

נימא בדורשין תחילות קמיפלגי, דמר סבר דורשין תחילות ומר סבר אין דורשין תחילות? לא, דכולי עלמא אין דורשין תחילות; אמר לך ר' יאשיה: אם כן נימא קרא "ונקרב בעל הבית אל השופט", מאי "אל האלהים"? שמע מינה למניינא. ורבי יונתן? - לישנא דעלמא נקט, כדאמרי אינשי "מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא"."

(סנהדרין ג:): "תנו רבנן: דיני ממונות בשלשה. רבי אומר: בחמשה, כדי שיגמר הדין בשלשה... אשר ירשיעון אלהים - תרי; נאמר אלהים למטה ונאמר אלהים למעלה, מה למטה שנים אף למעלה שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה. ורבנן? ירשיען כתיב... דכולי עלמא יש אם למקרא, ורבי ורבנן בהא קמיפלגי: רבי סבר ירשיעון אלהים אחריני, ורבנן סברי ירשיעון דהאיך."
(שבועות לט:): "::אמר רב: כפירת טענה שתי כסף.

ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף, אפי' לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב.

אמר רבא: דיקא מתניתין כותיה דרב, וקראי כותיה דשמואל:

דיקא מתני' כותיה דרב, דקתני הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה, ואילו כפירת טענה פרוטה לא קתני; ותנן נמי ההודאה בפרוטה, ואילו כפירה בפרוטה לא קתני ::וקראי כותיה דשמואל, דכתיב (שמות כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור - מה כלים שנים אף כסף שנים, מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב. וקאמר רחמנא כי הוא זה.

ורב? ההוא מיבעי ליה להודאה במקצת הטענה.

ושמואל? כתיב הוא וכתיב זה, דאי כפר במקצת ואודי במקצת חייב.

ורב? חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה.

ושמואל? לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה?

אלא אמר לך רב: כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא, דאם כן לכתוב רחמנא "כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור", ואנא אמינא מה כלים שנים אף כל שנים. כסף דכתב רחמנא למה לי? אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה.

ושמואל? אמר לך: אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף, הוה אמינא מאי כלים שנים אף כל שנים, אבל דבר חשוב לא בעינן, קמ"ל."