תו"א על משלי כז ב

<< | תו"א על משליפרק כ"ז • פסוק ב' |
א • ב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי כ"ז, ב':

יְהַלֶּלְךָ֣ זָ֣ר וְלֹא־פִ֑יךָ
  נׇ֝כְרִ֗י וְאַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃


"יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך" -

  • (נדרים סב.): "אמר רבא: שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה, דכתיב (מלכים א יח) ועבדך ירא את ה' מנעוריו. אלא קשיא דר' טרפון? - דעשיר גדול היה והוה ליה לפייסיה בדמים.
רבא רמי: כתיב ועבדך ירא את ה' מנעוריו וכתיב יהללך זר ולא פיך! - הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה.
אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר 'צורבא מרבנן אנא, שרו לי תיגראי ברישא'..."
אומר בדיני ממונות נזדקן הדין, ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין.
מאי נזדקן הדין? אילימא קש דינא - איפכא מיבעיא ליה!
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: איפוך.
רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך, ומאי נזדקן הדין? חכם דינא.
מיתיבי: "גדול שבדיינין אומר 'נזדקן הדין'".
אי אמרת בשלמא 'חכם דינא', היינו דאמר גדול, אלא אי אמרת 'קש דינא', לא סגיא דלא אמר גדול, כסופי הוא דקא מיכסיף נפשיה!
אין, אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים.
איכא דאמרי: אי אמרת בשלמא 'קש דינא', היינו דאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, אלא אי אמרת 'חכם דינא', גדול אשבוחי משבח נפשיה? והכתיב יהללך זר ולא פיך!
שאני מילתא דבי דינא, דאגדול רמיא, כדתנן "גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן, גדול שבדיינין אומר 'איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב'"."