שפת אמת/פרשת החודש
פרשת החודש
עריכהתרל"א
עריכהב"ה ויקהל פקודי ופ' החודש כתיב ויקהל קודם מצות שבת כי בשבת מתאחדין ברזא דאחד זה עיקר ענין שבת להיות כל הרצונות וכחות האדם דבוקין בשורשם שהוא נקודה הפנימיות חיות השי"ת שיש בכל אדם כמ"ש ויפח באפיו כו'. וזה ענין השביתה בשבת [וכ"כ בזוה"ק ע"פ אל יצא איש ממקומו ע"ש בפ' ויקהל]. ואא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד מה שקודם החטא נזכר המשכן ואח"כ שבת. ואחר החטא נזכר שבת קודם המשכן כי [עבודת החול הוא ענין] מלאכת המשכן. [להמשיך השראת השכינה במעשה ממש. ושבת הוא עלי' וביטול. ולכך] קודם החטא הי' [עבודת החול] הכנה לשבת. ואח"כ הי' נצרך סיוע השבת לעבודת [החול שהוא] מלאכת המשכן כנ"ל. וכ"כ קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע. וח"ו הכוונה בלי עשי'. רק שמקודם היו מקבלים עליהם להיות בלתי לה' [*לבדו]. ועתה ע"י נשמע נזכה לעשי'. [ונשמע הוא בחי' שבת כמ"ש לדעת כו' ששבת מביא ידיעה לאדם] ולכך עתה נזכר שבת קודם המשכן עכ"ד ז"ל ע"ש ודפח"ח. והוספנו ביאור מעט. והנה זה עיקר הרצון מאתנו להיות הארת הקדושה נמצאת בכל מעשה גשמיי ג"כ כי לזאת נשתלח האדם לעולם הזה. וכתיב החודש הזה לכם. הפי' בידינו למצוא התחדשות בכל מעשה. [לכם לכל צרכיכם]. וכשהמעשה דבוק בפנימיות חיות השי"ת. כח הפועל בנפעל. אז יש תמיד התחדשות דכתיב יי.. אין כל חדש כו'. וע"י הביטול לשורש שלמעלה מהשמש. עי"ז יש התחדשות תמיד. כי זה פי' ר"ח. דכתיב ביום החודש יפתח. הפי' הארה הפנימיות הגנוזה גם תוך הטבע. ומאחר שקידוש החודש תלוי בישראל הפי' שבנ"י דבוקין במקור הארת החודש בשרשו. וזה החודש הזה לכם. כי ניסן ר"ה לחדשים שהוא הראש והשורש לכל החדשים. לזה נקרא החודש הזה אספקלריא דנהרא. ובחי' שבת ג"כ כן. ולכך סמכו פ' החודש בשבת. וכן בכל ר"ח מברכין בשבת. ששבת שורש חיות החדשים כנ"ל. ואיתא אוה"ע מונין לחמה ובנ"י ללבנה ע"ש במדרש המשל. והענין דאור השמש הוא עצם ההארה מה שנשתנה בכל יום מחושך הלילה לאור היום. אבל התחדשות אור הלבנה אינו יחוס השינוי מצד אורה. שהרי ביום אור יותר. רק מצד שמאירה גם בתוך החושך. וזה ענין בני ישראל ג"כ שעבודתם למצוא בעוה"ז שהוא חושך ולילה הארות התורה שנברא על ידה כל הבריאה. וז"ש בעשרה מאמרות נברא כו' ליתן שכר לצדיקים כו'. וז"ש החודש הזה לכם למצוא הארת חודש הזה גם במקום ההסתר כנ"ל. ראש חדשים י"ל גם כן כנ"ל כי כל פעולה עם רצון וחמדה בלב בחשק פנימי נקרא התחדשות כמובן. אבל להיות נקרא חודש הזה הוא רצון אמת להשי"ת [כי כל הרצונות רק דמיון ומשל להוציא מזה דרך לעבודתו ית']. וז"ש החודש הזה כו' ראש חדשים שיהיה בכל התחדשות נטמן התחדשות הזה שהוא ראש ושורש הכל כנ"ל:
אא"ז ז"ל הגיד מעשה דר"א בן ערך שהלך למקום מים יפים כו' אמשיך אבתרייהו וקרא בספרא חרש הי' לבם כו'. ע"ש בשבת [ד' קמ"ז] ופי' הוא ז"ל כי אמר שע"י שחרש הי' לבם לכך גם הוא אמשיך או ניצוח כו' ע"ש בדבריו פ' שלח. וי"ל עוד כי כל התחדשות כשיש הסתר מקודם. וע"י שמקודם חרש הי' לבם נעשה אח"כ החודש הזה לכם. שהרי לכך ירדו למצרים שיבואו לאור הגאולה שבא לאחר הגלות שהוא ההתחדשות. וזה ענין כל הד' מלכיות כדי לברר שמלכותך מלכות כל עולמים. וכן בניסן ר"ה למלכים מלכי ישראל שהוא קבלת מלכות שמים כנ"ל. ז"ש בפסיקתא נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו' אברהם בירר מלכיות ע"ש. והוא כנ"ל למצוא הארת חודש הזה בתוך ההסתר. שבנ"י דבוקין בשורש מקום מחשבה ונפלאות. ולכך הלך ר"א בן ערך שם ג"כ כדי למצוא ההתחדשות הנ"ל. וכתיב לב טהור ברא כו' ורוח נכון חדש כו'. וזה סמיכות פרשת החודש אחר פ' פרה. ופי' טהור כתב בזוה"ק שהוא בחי' בירור טוב מרע. וזהו ההפרש בין טהור לקדוש ע"ש. כמ"ש מי יתן טהור מטמא שעל ידי הטהרה מן הטומאה שהי' מקודם. ניתוסף התחדשות. לא אחד שכל זה בא ע"י הביטול לנקודה הפנימיות. והוא בחי' פרה להיות עפר ואפר כמ"ש בפרשה הקודמת:
תרל"ב
עריכהב"ה שמיני פ' החודש במד' חכמות בנתה כו'. שלחה נערותי' תקרא כו' ז' ימי בראשית כו' אדם וחוה כו'. כי האדם נברא להמשיך חיות השי"ת לכל הנבראים. ולעורר בכל דבר שורש חיותו שלמעלה מהטבע. כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית. ובנ"י צריכין לברר זה שהכל ממנו ית'. ועי"ז ממשיכין תמיד התחדשות מהשורש. וז"ש החודש הזה לכם. כי הזמן הוא הטבע. וחודש זמנים שנחלק השנה לי"ב זמנים הם הסתר וטבעי יותר. זמן תוך זמן כנ"ל. רק חודש הזה הוא חידוש הברור כי הוא ראשון ודבוק בשורש לכך נק' החודש הזה כמ"ש ז"ל על זה הדבר אשר צוה ה' תעשו כו' בתו"כ אותו יצה"ר העבירו מלבכם כו' בעצה אחת כו'. והוא הבירור להיות כל מעשה דבוק בהאמת וכמ"ש כבר מזה במ"א. וכענין שכתבו ז"ל נבואת מרע"ה בזה הדבר אספקלריא מאירה כו' וזה ניתן לישראל להמשיך משורש התחדשות לכל זמן וכל נברא כנ"ל:
בגמ' מעשה דר"א בן ערך כו' חרש הי' לבם כו'. יש לפרש כי אמר שאין הפי' התחדשות שלא הי' מקודם שאין כל חדש כו'. רק להיות הלב סתום. לא נרגש עד עתה ע"י הגלות. ובא התחדשות להרגיש חיות הפנימיות שהיה נסתר מקודם כנ"ל:
תרל"ד
עריכהב"ה ויקהל פקודי ופ' החודש כבר כתבנו במ"א דברי מו"ז ז"ל מה שקודם החטא נזכר המשכן קודם שבת ואח"כ שבת קודם המשכן. והענין כי הקדימו נעשה לנשמע ומעשה הוא עבודת המשכן דחכמים למדו ל"ט מלאכות ממעשה המשכן והוא בחי' נעשה. ונשמע הוא ההשגה שבא בשבת קודש. ואחר החטא באין לתיקון המעשה ע"י השגה שבשבת כו' ע"ש. וכן איתא בזוה"ק כי קודם החטא רצה הקב"ה שיהי' המשכן תיקון כל המעשים כמו שיהי' לעתיד לכן כתיב מאת כל איש כו'. אח"כ שערב רב חטאו כתיב ויקהל בני ישראל בלבד. קחו מאתכם כו' ע"ש. וכ' ויקהל קודם שבת כי שבת מיוחד רק לבנ"י. לכן בשבת מחזירין לבנ"י הכתרים של נעשה כו' כי תערובת הערב רב לא הי' מגיע לבחי' שבת כמ"ש בזוה"ק שזה חרה להם ע"ש פרשה זו. ונראה שכל ענין זה נוהג בכל איש ישראל ואף כי הי' ע"י חטא מ"מ כמו שהי' הקלקול נוהג כל סדר אבותינו שכתוב בתורה לדורות כמ"ש בספרים כי כל דברי תורה הם בכל דור ודור. וענין הפרשיות שקלים כו' חודש הוא ג"כ כענין זה. שמקודם יש נדבה בכללות ובחודש ניסן יש תרומת שקלים כמ"ש בג' פרקים תורמין הלשכה פרוס הפסח והוא תיקון הנדבה. וביאור זה כי בכל מעשה שאדם עובד להשי"ת יש כלל ופרט. ומקודם צריך להיות מעשה בכלל. ואח"כ יש בזה תערובות וצריך בירור והוא בחי' פרט. וכל ענין ד' העולמות נוהגין בכל מעשה איש ישראל והוא בחי' ד' פרשיות הנ"ל. שקלים הוא העשיה לשקול כל מעשיו להיות לרצונו ית'. ואח"כ צריך להיות נשאר רשימה בלב ממעשה זו כי כל מעש"ט אינו לשעה רק להיות נשאר ציור בלב האדם והוא הזכירה בלב ושם יש תערובות כמ"ש שני יצרים בלב יצ"ט ויצה"ר ושם עמלק עומד ומבלבל לב האדם כמ"ש אשר קרך בדרך. ואמת כי זה הקטרוג שלו הוא לטובה כמ"ש חרב פתחו רשעים כו' לטבוח ישרי דרך חרבם תבוא בלבם כו'. וכשזוכה האדם ומברר האמת בא לטהרה וע"ז נאמר לב טהור ברא לי כו' ובריאה הוא בירור מלשון מצות ה' ברה וגם כמו לבי חלל בקרבי. ולכן פרה אחר זכור. ואח"כ רוח נכון חדש בקרבי שאז נתבטל התערובות. ובאין לבחי' הראשית במקום שאין שם מגע נכרי דכתיב החודש הזה לכם שבשורש העליון אין אחיזה רק לישראל כמ"ש לא יגורך רע. וכ"כ שער כו' הפונה קדים כו' וביום השבת יפתח כו' החודש כו'. כי גם בשבת אין אחיזה רק לבנ"י כמ"ש ביני ובין בני ישראל כו' ושמרו בני ישראל את השבת. פי' את הוא הארת השבת שמתפשט בחי' שבת בכל איש ישראל על ימות החול וצריכין לשמור הארה זו בימות החול כדי לעשות השבת כו'. כמ"ש מו"ז ז"ל שכל שבתות השנה הם מדריגות אחר תיקון ימי המעשה עפ"י הארה של שבת הקודם זוכה אח"כ לשבת עליון יותר כו' עד שבת הגדול סוף שבתות השנה ע"ש דפח"ח:
תרל"ה
עריכהב"ה שמיני פ' החודש במד' חכמות בנתה ביתה כו' ג' פירושים אחד על בריאת העולם אח"כ חטאו. ב' על קבלת התורה אח"כ חטאו ופי' הג' על המשכן שלחה נערותי' תקרא ויהי ביום השמיני קרא כו' דאיתא הי' שמחה לפניו במרום כמו במעשה בראשית כתיב התם ויהי ערב ויהי בוקר וכתיב הכא ויהי ביום השמיני. דהנה שמיני הוא למעלה מהטבע כי בעולם הזה לא יש רק ז'. ששת ימי המעשה ושבת. ורק בחי' עוה"ב צריכין בני אדם למצוא ע"י עבודתם לכן נק' עוה"ב שבא אחר השלימות הראוי. וכן הי' רצונו ית' בבריאת האדם שלחה נערותי' תקרא שיקרא האדם הארה הקודמת שהוא למעלה כענין מקראי קודש. וז"ש בנתה ביתה כו'. הוא ז' ימי המעשה כו' והאדם יעורר מעצמו הקדושה כנ"ל. ונתקלקל ע"י חטא אדם. ואח"כ בקבלת התורה הי' ג"כ הכנה לעורר ע"י קבלת התורה הארת יום השמיני וחטאו גם כן. אך במשכן נאמר ויהי ביום השמיני פי' שהמשיכו בחי' יום השמיני לעוה"ז. ואיתא ויהי לשון צרה כו' אך ויהי ביום השמיני הוא שמחה. ביאור הענין כי הוי' הוא בעולם הטבע ויהי אור ויהי כן כו' כל הויות אלו בעוה"ז הם ירידה שנבראו ע"י מאמרו ית' ונק' ירידה כמובן. אך ויהי ביום השמיני הוא שמחה כי הוי' זו מתקן כל ההויות שבעולם כנ"ל. וזהו פי' החודש הזה לכם שניתן זה הכח לבנ"י לעורר התחדשות מעולם העליון כי אין חדש תחת השמש רק האדם יכול לדבק כל הדברים במקור העליון. לכם לכל צרכיכם. כי לכוונה זו נברא האדם בעוה"ז להאיר לכל הנבראים והוא עצמו למעלה מהזמן והטבע כנ"ל. שלחה נערותי' תקרא. ובאמת כל הדברים מעוה"ז שנראה בעיני האדם כי הם מונעים אותו מעבודת הבורא ובאמת הם מתקרבים להאדם כדי להעלותם. רק שצריך להתחזק שלא להימשך אחריהם. וז"ש מי פתי יסור הנה. כי הוא שטות. שנברא למשוך הכל אחריו להיות שליט עליהם והוא נמשך אחריהם היפוך המכוון. וזה נאמר לבנ"י אחר יציאת מצרים שאז הבינו איך יכולין לתקן הכל כי הגאולה הוא תיקון הגלות ועי"ז ראו כי יכולין לעורר הנסים שלמעלה מהטבע ע"י מעשה התורה והמצוה:
ובמדרש ע"פ החודש הזה. הנה זה בא מדלג על ההרים כו' כשבא משה רבינו ע"ה ואמר להם בחודש הזה אתם נגאלים אמרו הלא ת' שנה צריכין אנחנו להשתעבד והשיב להם כיון שהקב"ה חפץ בגאולתכם אינו מביט על החשבונות כו' ע"ש. ביאור הדבר כי נקודה אחת של אמת יכול לגרש כל כח הסט"א. וכשמעוררין איזה רצון אמת והוא למעלה מהטבע והזמן. אין הטבע עומדת בפניו. וזה הוא בירור. לכן נקרא חודש הזה. וז"ש הנה זה בא מדלג כו' כי ע"י נקודה זאת של אמת נעשה הנס שלא בהדרגה ואינו מביט על החשבונות כנ"ל:
בפסוק וראיתי את הדם ופסחתי כו'. וכתב רש"י הכל גלוי לפניו אלא נותן אני עיני שאתם עוסקים במצותי ופוסח אני עליכם. ואכתי קשה הכל גלוי לפניו. הגם כי יש ליישב פי' רש"י עפ"י פשוטו שבא לפרש שאין נתינת הדם כדי שיראה. רק וראיתי הוא פי' כשתקיימו מצותי אז אני פוסח עליכם כו'. אבל נראה לבאר הענין הזה שנצרך להבין בכמה מקומות כי הידיעה והראיה אינו ענין אחד כאשר כתבו הקדמונים התירוץ על הבחירה האנושית הלא הקב"ה יודע מה שעתיד להיות ותירצו כי ידיעתו למעלה מהשגתינו כו'. פי' שהקב"ה ברא עוה"ז בהשגחתו בבחי' ראי' ושמיעה ולא ידיעה. כמובן שהידיעה הוא בעצם היודע. והראי' והשמיעה הוא מבחוץ להרואה והשומע. והוא רואה מה שאחר עושה ושומע מה שאחר מדבר. וכן הדבר בתורה ומצות שנתן הקב"ה לבנ"י כי אף שאמיתת לבבם ורצונם אליו ית' נגלה וידוע הוא אליו. אך כי רוצין שהאדם יכניס יראתו ורצונו הטוב אל המעשה גשמיות בפועל. וזה ענין המצות נגד רמ"ח איברי האדם שהם ג"כ לבוש אל הנשמה הפנימית. ואפשר כי להאבות כן נהג השי"ת עמהם בבחי' ידיעה כמ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה כי לא ניתן להם המצות. וע"י המצות מעוררין השגחת השי"ת בבחי' ראיה ושמיעה שבבחינות הללו הוא מנהיג את עולם הזה כנ"ל:
במדרש שבני ישראל מונין ללבנה ואומות לחמה החודש הזה לכם. כי זמן השנה מתחדש בכל שנה. והחודש בכל חודש. ובנ"י ע"י שיש להם דביקות בהתחדשות הזמן שהם למעלה מהזמן והטבע לכן ניתן להם בחי' הלבנה. ואיתא ע"פ זאת החי' אשר תאכלו לפי שבנ"י דבקים בחיים כו'. דאיתא טריפה אינה חיה י"ב חודש. הטעם כי גם לכל יש חיות בכלל הבריאה. רק יש שדבקים בחיים אמיתי ונקרא זאת. החי' שהוא בירור החיות. והשנה נחלק לי"ב חדשים. וכל זה שיש התחלקות הזמנים ליובלות ולשמיטין ושנים וחדשים וימים ושעות הכל לצמצם החיות. ועי"ז שיש לכל חודש התלבשות אחר מצד זה נמצא חיות לכל הדבקים בטבע וזמן זמנים טובא. אבל אינה יכולה לחיות כל הי"ב חדשים שהם סובבים כל הטבע כנ"ל. ולבנ"י ניתן לברר החיות גם בכל פרטי הזמנים של כל חודש שהם מקדשין החודש כמאמר החודש הזה והוא בחי' זה וזאת והבן:
תרל"ז
עריכהבפסוק החדש הזה לכם כו'. דאיתא באחד בניסן ר"ה למלכים כי תשרי ר"ה לשנים הוא התחדשות השנה עפ"י דרך הטבע ובניסן ר"ה למלכים למלכי ישראל כדאיתא בגמ' והיינו בני ישראל שנקראו בני מלכים שהם בני חורין משיעבוד הסט"א שאינם תחת הטבע ולכן אחר שהתחילה הגאולה במצרים אז נאמר להם החודש הזה לכם כו' [נשכח ממני הסיום]:
תרל"ח
עריכהבקיצור מפ' שמיני ופ' החודש במדרש חכמות בנתה ביתה ימי בראשית כו' שלחה נערותי' תקרא כו'. כי עיקר כח האדם לעורר שורש נשמתו החצובה מלמעלה מהטבע. וז"ש כי בנין העולם הוא בעמודי שבעה אבל קיום העולם תלוי בהתמשכות חיות מיום השמיני שהוא למעלה מכח הטבע שהטביע הקב"ה במעשה בראשית. לכן נברא האדם אח"כ שהוא צורה של כל הבריאה שהוא החומר. אמנם וודאי מקודם צריכין לתקן הטבע ולהתקדש בהיותו עוסק בעניני עוה"ז הטבעי. ועי"ז נמשך חומר הגוף לצורה שבו שהוא הנשמה. וז"ש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו הוא חיבור הנשמה הרוחניות בגוף הגשמיי וכמו כן יש בכלל הבריאה רוחניות וגשמיות ועי"ז וירא אליכם כבוד ה'. והוא בחי' ביום השמיני קרא שהוא כח מלמעלה מהטבע. ומקודם היו ימי מלואים וכ' בזוה"ק שהוא מענין מלא כל הארץ כבודו ע"ש. פי' התמלאות הכלים החיצונים בכח הפנימיות והוא תיקון המעשה. ואח"כ יכולין למשוך הארה עליונה כנ"ל. וזה עצמו פי' החודש הזה לכם שניתן לבנ"י כח לעורר התחדשות דאיתא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ואיתא בטובו זו התורה. ובאמת הפי' בטובו הוא בנ"י כמו דאיתא בגמ' יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. וכל אלה נכללים בפי' בטובו. פי' שהקב"ה מחדש ע"י בנ"י בכל יום מעשה בראשית. וז"ש החודש הזה לכם שביד בנ"י להביא התחדשות לעולם בכח התורה באמת דאין כל חדש תחת השמש וכדאיתא אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי. וי"ל לכם ראש חדשים כי וודאי מגיע מזה התחדשות לכל הברואים אבל הראשית והתחלה היא לכם:
תרל"ט
עריכההחודש הזה לכם. דניסן ג"כ ר"ה ויש מחלוקת אי בניסן נברא עולם כו'. ושניהם אמת ור"ה הוא בניסן למלכי ישראל כי תשרי ר"ה בדין ובבחי' היראה. וניסן ר"ה בחסד ובחי' אהבה ולכן הוא רק לכם. והיינו דאיתא במדרש מגיד דבריו כו' חוקיו ומשפטיו משבחר בישראל קבע בו ר"ח של גאולה כו' ע"ש. כי הגם שבתשרי זמן המשפט. אבל יש משפט פנימי המיוחס להשי"ת בעצמו. וע"ז ביקש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא כו'. כדאיתא בזוהר דמכילין דמלכא נוטין לזכות תדיר ע"ש פ' האזינו. ולכן כ' בזוה"ק תצוה דמאן דנטיר הני יומי מפסח עד עצרת אין צריך לבוא במשפט בתשרי. ע"ש כי קצרתי. וסיום הענין מובן מעצמו למשכילים:
תר"מ
עריכההחודש הזה לכם. הוא כח התחדשות שהבורא ית' מחדש בכל יום מעשה בראשית בכח התורה וקודם יציאת מצרים לא היו יכולין בנ"י לקבל זה התחדשות דאין כל חדש תחת השמש:
תרמ"ה
עריכהבמד' החודש הזה לכם קול דודי הנה זה בא כו'. כי הוא מצוה ראשונה לישראל וזו הפרשה היתה מפתח של הגאולה וגאולתן של ישראל תליא בתורה ומצותי'. ולכן בהתגלות קול התורה נתקו כל המוסרות וכל השעבודים שהי' להם כמ"ש מדלג כו' מקפץ על הגבעות זה עומד אחר כתלנו קאי נמי על הקול. שהתורה יש בה תמיד התחדשות ואפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת. והתורה היתה מוכנת מעולם בעבורינו. רק שהי' צריך מקודם להיות תיקון כל המעשים עפ"י הטבע כמ"ש במ"א וזה עומד אחר כתלנו וכן בכל גלות שבנ"י נכנסין בתוכה מ"מ התורה והגאולה מוכנת להם. ובמדרש משבחר הקב"ה בעולם קבע בו ר"ח ושנים ומשבחר בישראל קבע להם ר"ח של גאולה. פי' דהקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית. ויש זמנים שמתגלה זאת ההתחדשות אבל בנ"י יכולין להשיג בעצמם זאת ההתחדשות. וזה החילוק בין ר"ה בתשרי שהוא ראש השנה לכל העולם. וניסן הוא ראש השנה רק לישראל. והוא התחדשות שבא בכחן של בנ"י כדאיתא חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. וכיון שמסר הקב"ה קידוש החודש וקביעות המועדות לבני ישראל ע"כ שבני ישראל המה למעלה מן הזמן ושליטים על הזמן. ובמדרש הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ע"ש בפ' בא. דכתיב רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ע"ש בפסיקתא דורש חשבונותיך אלינו החודש הזה לכם. דכתיב מה רבו מעשיך כו' כולם בחכמה עשית. וזה חכמת התורה שהיא הפנימיות של כל המעשים נמסר לבנ"י. והמחשבה והרצון שהוא הרוחניות של הבריאה מסר הקב"ה לנו. כמ"ש ובגוים לא יתחשב. וע"ז כתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
תרמ"ו
עריכהבעזה"י בפ' תזריע ופ' החודש. בקיצור במדרש אחור וקדם צרתני זכה נוחל ב' עולמות כו'. דכתיב וייצר דרשו חז"ל ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב וכן מצאתי בתנחומא כאן בפי' כי האדם כולל כל הציור שנמצא בעולם העליון מצד הנשמה ותרי"ג מצות. וכולל ציור הנמצא בעוה"ז בגוף ורמ"ח אברים ושס"ה גידים. וכפי מה שמתקן בחי' אחור כן זוכה לבחי' הנשמה שהוא עיקר המכוון שע"ז נברא האדם. וע"ז דרשו חז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית שסוף מעשה במחשבה תחלה. והוא ג"כ בחי' ימי המעשה ושבת דכתיב מה גדלו מעשיך ה' בחי' ימי המעשה מאוד עמקו מחשבותיך הוא בחי' השבת שניתן רק לבנ"י. וז"ש ביני ובין בני ישראל אות הוא. שהשבת מעיד על בני ישראל כי ששת ימים עשה כו'. ומצד עשיה יש לכל הברואים אחיזה. וביום השבת שבת והוא בחי' הרצון והמחשבה ושמה לא יש דביקות רק לבני ישראל. ובנ"י זכו לזה ביציאת מצרים שבגלות היו מקודם לתקן החיצוניות בחי' אחור כנ"ל. ואח"כ כתיב החודש הזה לכם שהוא הדרך של התורה ומצות בחי' הנשמה והפנימיות כנ"ל. ובמדרש רבות עשית כו' ה"א נפלאותיך ומחשבותיך אלינו חשבונותיך כו'. הענין הוא כנ"ל. שבעשי' יש חלק לכל הברואים. והנפלאות מיוחדים רק לבנ"י כמ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות כו'. וזה הדרך נתברר ביציאת מצרים שהודיע הקב"ה שהוא משנה הטבע. וכתיב החודש הזה לכם שזה הדרך של הנסים תלוי בעבודת בנ"י אז זוכין להתגלות זה הדרך של הנסים כנ"ל. וכפי ביטול הטבע והגשמיות באיש הישראלי בכל אחד לפי מה שהוא. כך נפתח לו שער הנסים ונפלאות והתחדשות שינוי הטבע. ולכן בש"ק שמבטלין המלאכות שהוא מעין ביטול הטבע נפתח שער הפונה קדים כו'. אך שצריכין לתקן מקודם בחי' הגוף כנ"ל. ובאמת הכל לטובה כמ"ש ואומר כו' חושך ישופני דרשו חז"ל אני אמרתי בעוה"ב חושך ישופני ולבסוף אפילו עוה"ז שדומה ללילה אור בעדני. פי' שמה שנשתלחו בנ"י בעוה"ז ובגלות וחושך. הוא למצוא הארה גם בעוה"ז. שהלא ב' היצירות הם מהשי"ת והשי"ת מאיר לנו גם בעוה"ז ע"י התורה ומצות. והכל אמת. שבוודאי כן צריך האדם להיות בזה הפחד ואומר אך חושך כו' ואח"כ נפתח לו שערי אורה. וכמ"ש במ"א על מאמר הגמ' קרא בספרא החרש הי' לבם. שהרמז שע"י החשכות שהי' לבם חרש במצרים זכו אח"כ להתחדשות. וכ"כ החרשים שמעו. כי בנ"י שהם בגלות ומצפין לשמוע דבר ה' ונסתר מהם. יש להם להבין כי מוכן להם הארת התורה בכל אלה ההסתרות. ואדרבא ע"י שהוא עיקר חיות המיוחד להם לכן מוכרח למצוא ע"י יגיעה ועבודה. כמאמר מי חרש כמלאכי כו' וכ' אכן אתה אל מסתתר כו':
במד' בפרשת החודש הזה לכם אין לכם חידוש אחר כו' ע"ש בפסוק יעקב בחר לו שקבע להם חודש של גאולה. הענין הוא דתשרי ר"ה לשנים. ומצד הבריאה שהוא הראשית לכל הנבראים. אבל לבנ"י ניסן הוא ראש השנה שעיקר הראשית שלנו מה שנבחרנו להיות לעם ה' וחלקו. כמ"ש גדול מי שמחטיאו יותר מן ההורגו. כמו כן גדול בעינינו מה שזיכנו הבורא ית' להיות מעבדיו ושומרי מצותיו. יותר ממה שבראנו. לכן כתיב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא כתיב אשר בראתיך כי זה עיקר תכלית הבריאה. וז"ש החודש הזה לכם שיהי' זה החידוש מיוחד לנו ביותר מחידוש ראשון שהוא הבריאה. וזה החידוש של גאולה והתגלות כבודו ית' ע"י הנפלאות וע"י התורה ומצות זה ניתן רק לבנ"י כנ"ל. ובני ישראל שזה העיקר אצלם יותר מהבריאה. להם ניסן ר"ה מיוחד. וכמו כן בפרט כל אחד כפי מה שעבודת הבורא יותר עיקר אצלו כך דינו בניסן בחסד ה' כדאיתא בזוה"ק פ' תצוה:
תרמ"ז - תרמ"ח
עריכההחדש הזה לכם ואמרו חז"ל נתקשה משה רבינו ע"ה והראהו כזה ראה וקדש. הענין הוא כי הקב"ה מסר קידוש החודש לבני ישראל. היינו שכפי מה שמרגישין המה ההתחדשות כך מתנהג העולם בזה ההתחדשות. וכאשר היו מקדשין על פי הראי' הרגישו בנ"י התחדשות בכל ר"ח [וזהו הרמז זיל לעין טב וקדשי' לירחא כי הרגישו] מטוב הגנוז שבזה הטוב מחדש הקב"ה מעשה בראשית כמ"ש מחדש בטובו. והנה החודש הזה הוא התחדשות המגולה ומבורר בלי הסתר כי בטבע הקב"ה מנהיג העולם והוא ע"י הסתר מימי המעשה. אכן לבנ"י יש הנהגה מיוחדת פנימיות. והוא דרך התורה. והוא שנאמר שער החצר הפנימית כו' וביום השבת יפתח שבשבת ההנהגה למעלה מהטבע. וזה הדרך מיוחד רק לבנ"י וביצ"מ התחיל התגלות זה הדרך הפנימי. אכן ביום החודש יפתח הוא בכח בנ"י בעצמם כמ"ש במ"א שהוא כמו מנעל שיש לו ב' מפתחות. דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכ' פתחי לי אחותי כו'. ומפתח אחד נמסר לבני ישראל. וז"ש החודש הזה לכם. והוא בכח י"ב שבטים שיש לכל שבט כח לפתוח שער המיוחד אליו. כמ"ש פתוחי חותם. שאותיות של השבטים הם חקוקים לפניו ית' ובכל חודש נפתח שער מיוחד. וניסן ר"ה לחדשים שבו התחיל התחדשות דרך הנסים ונפלאות למעלה מן הטבע ומסתמא בכל חודש ניסן מתגלה התחדשות על כל השנה. והוא הבחירה שבוחר השי"ת בנו בכל שנה מחדש. וזה הרצון הוא פנימיות קיום כל הבריאה. וע"ז מברכין בשבת קודש ורצה בנו ושבת קדשו הנחילנו. דכ' פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. הוא הברכה שכתב בזוה"ק בפ' ויברך כו' יום השביעי כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח אלא כולא בשביעאה תליא ע"ש. היינו הברכה ברוחניות שמתגלה רצונו ית'. וע"ז כתיב ביום השבת יפתח כמ"ש פותח את ידך כו' לכל חי רצון ועיין בזוה"ק פ' בשלח:
והנה המהר"ל כתב בהקדמת ס' גבורות ה' לבטל דברי הפילוסופים כי אין מאמינים שיעשה הקב"ה נס לשנות סדר הטבע. והשיב הוא דכמו שיש סדר לטבע כמו כן יש סדר מיוחד לנסים ע"ש. ולדעתי נראה עוד כי אדרבה הטבע אינו סדר מיוחד רק לעיני בשר שהם טבעיים. אבל באמת עיקר סדר הוא דרך הנסים והנפלאות שהם מהקב"ה שאינו בדרך הטבע. ומעשה בראשית שברא בו הטבע הוא פסיעה קטנה שיצא מן הסדר. ובמד' בראשית בפסוק אלה תולדות השמים והארץ דורש הן אלה קצות דרכיו כו'. שכל הבריאה הוא משהו ונקודה קטנה להבין מתוך זה חכמתו של יוצר בראשית. ובאמת במעשה בראשית החכמה נסתרת בלי סדר. וזה עצמו החילוק בין עשרה מאמרות לעשרת הדיברות. וע"ז כתיב מגיד דבריו ליעקב כו' שהסדר של הבריאה נמסר לבנ"י בכח התורה. ולכן הגם כי תשרי ר"ה לכלל הבריאה. אבל סדר המיוחד לבנ"י הוא בניסן. כי הטבע היא מוסתרת שלא בסדר כמ"ש בקהלת מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה כו' האלקים מראש ועד סוף. ובנ"י ע"י התורה יכולין למצוא הפתח לסדר הדרכים כפי מה שרצה הקב"ה בבריאת שמים וארץ. ובשבת גם כן מתגלה דרך הפנימיות וסדר המסודר לכן לא אשתכח בי' מנא כי הטבע אינו בסדר הנ"ל. וזה הסדר הוא בשורש העליון. דכתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם. ע"ש בפרש"י כי הי' הבריאה מסודר לפניו ית"ש קודם שהוטבע בטבע וגשמיות. וכמ"ש אתה יצרת עולמך מקדם. וזה הציור נמסר לבנ"י בכח התורה ומתגלה בכל שבת וחודש. וזה רמז ג"ן סדרים דאורייתא שמתגלה בכל שבת סדר מיוחד. ואמרו ג"ן סדרים רמז לגן עדן כי בגן עדן נמצא ציור הנ"ל. וכל הבריאה שלמטה יש לה חלק בציור הנ"ל שבגן עדן:
תרנ"ז
עריכהב"ה מפ' תזריע ופ' החודש כתיב והיה מדי חדש בחדשו כו' שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות. ויל"ד למה הקדים חודש לשבת. ואמו"ז ז"ל אמר כי החודש בחי' ראשית כי ר"ח להבא. ושבת בחי' אחרית כי יום השבת לשעבר כדאיתא במס' נדרים. ולכן הקדים החודש עכ"ד. ונראה לבאר הענין. דכתיב אני ראשון ואני אחרון והקב"ה וב"ש לפניו עבר והוה ועתיד הכל אחד. והנה עוה"ז יש בו הארה מבחי' מה שהי' ומה שיהי'. ובר"ח מתגלה הארה מבחי' ראשית כענין שאומרים אתה יצרת עולמך מקדם. והוא הציור שהי' לפניו ית"ש קודם שנברא בפועל. ושבת הוא תכלית הבריאה. רמז ליום שכולו שבת ומתגלה בו הארה ממה שיהי'. וכתיב שער החצר הפנימית כו'. שבת בחי' פנימיות הבריאה כי עוה"ז שבראו הקב"ה יש בו פנימיות רוחניות שאינה יכולה להתגלות עתה עד לעתיד דכתיב מלאה הארץ דעה כו'. ולכן ביום השבת יפתח מעין עוה"ב. הפונה קדים הוא בחי' ביום החודש יפתח שהוא הארה מבחי' ימי קדם קודם שנברא העולם כל"ל. וזהו ג"כ בחי' אחור וקדם צרתני שאיש ישראל יש בו חלק ממה שהי' וממה שיהי':
החודש הזה לכם. במדרש בי מלכים ימלוכו כו'. כי מלכות שמים מתגלה בחודש הזה. דיש התחדשות באתכסיא וזה בתשרי בכסא. ויש הנהגה המתגלה גם בעוה"ז. ובחי' זו ניתן לבנ"י ביציאת מצרים. וזה החודש הזה לכם. בשבילכם נפתח זה השער בהתגלות. וזה עיקר יציאת מצרים שבאיבוד הרשעים נתגלה מלכות שמים בעולם. וע"ז עבדו בנ"י ארבע מאות שנה במצרים להוציא הנהגה זו מכח אל הפועל. וע"ז כתיב בעבור זה עשה ה' לי. וכתיב הנה זה עומד אחר כתלנו כו'. משגיח מן החלונות הם י"ב חלונות מול י"ב חודש שבכל ר"ח נפתח פתח מיוחד. מציץ מן החרכים הוא משהו הארה המתגלה גם בכל יום כדכ' המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. אבל ר"ח הוא פתח גדול. וביציאת מצרים התחיל זה ההתגלות כמ"ש זה אלי. וכ' בהוציאך כו' תעבדון כו' על ההר הזה. ההר הזה הוא בחי' מלכות שמים [*כאן חסר איזה תיבות]. ועל ההר הזה רומז למתן תורה שהוא מדריגה שלמעלה מזה. ורמז המד' בי מלכים ימלוכו. ב"י הם י"ב חדשי השנה שבהם מתגלה הנהגת מלכותו ית"ש בעולם:
תרנ"ט
עריכהמפ' ויקהל ופ' החודש המשך הפרשה ויקהל משה כו'. ואמר להם פרשת השבת והמשכן. דכתיב החודש הזה לכם. שהקב"ה נתן לבנ"י הנהגה מיוחדת. ותשרי נתחדש השנה בדרך הטבע המוכן לכלל הבריאה. אבל בניסן נתחדש הדרך המיוחד לבנ"י. וז"ש באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים. כל ישראל בני מלכים הם. ובבחי' נפש הוא ר"ה לנפשות בנ"י שהם בני מלכים. כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. והיא הנהגה המיוחדת להם ונתחדש בניסן. וכמו כן לרגלים בבחי' הזמן ושנה. כי הרגלים הם מובחר הזמנים ומיוחדין לבנ"י. כמ"ש מקדש ישראל והזמנים. ובניסן מתחדש זה הדרך. וגם בעולם הוא ר"ה לחדשים שכל הנהגות העולם ע"י י"ב מזלות וחדשי השנה ונקרא חודש ניסן ע"ש שבו מתחדש דרך הנסים שהוא למעלה מדרך הטבע. והדרך הנ"ל המיוחד לבנ"י אינו יכול להתגלות רק כשנבדלין בנ"י מן האומות כמ"ש במד' לכם יהיו לך לבדך. וכן אמרו חז"ל ויקהל משה כו' עדת בנ"י שהפרישן מן הערב רב ונקהלו לעצמם. וזה עצמו בחי' השבת. אות הוא. מיוחד לבנ"י. ביני ובין בני ישראל בצינעא. ולכן שורה בו הקדושה. וגם המשכן וביהמ"ק הי' להבדיל בנ"י מן האומות ולכן שורה בו קדושה במקום המיוחד רק לבנ"י. והנה זה החותם עשה הקב"ה בבחי' עולם שנה נפש. שבת הוא החותם בזמן ומיוחד רק לבני ישראל. ומשכן ומקדש החותם במקום. וגם בנפש חותם ברית מילה שבזה נשתנה איש ישראל מכל האומות. וכתיב סוף דבר הכל נשמע כו' האלקים ירא כו'. שלעתיד יתברר שהכל לכבודו ברא. אבל לבנ"י גם בעוה"ז יש להם מעין זה העדות וחותם המילה שהם בני עוה"ב והוא סוף האדם. כי" זה" כל" האדם" ס"ת מיל"ה. וכן בגמר הבריאה השבת סוף הבריאה הניח החותם והוא תכלית הבריאה כמ"ש תכלית שמים וארץ. וכתיב האלקים ירא שבשבת חל יראה כמ"ש אפילו ע"ה אימת שבת עליו. וכן בברית מילה חל היראה כמ"ש גורו לכם מפני חרב כי' כמ"ש בזוה"ק וארא. וכן בבית המקדש חל היראה כמ"ש בהר ה' יראה. והם החותם בעולם שנה נפש כנ"ל:
תר"ס
עריכהאיתא באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים. דכתיב החדש הזה לכם שנמסר הזמן לבנ"י. כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים ובכח זה יצאו ממצרים. לכן הקדים פרשת החודש. דמצד הטבע היו בני ישראל משועבדים לפרעה. והגאולה הי' מצד שנתעלו על הזמן והטבע. ז"ש למלכים ולרגלים דאיתא עבד מלך מלך. לכן נקראו בני ישראל בני שרים א) לפי שהוציאנו הקב"ה מבית עבדים. כי הנהגת הטבע ע"י המזלות נק' בית עבדים. אבל בנ"י שנפדו מהנהגת הטבע להיות נמשך אחר הנהגה עליונה נק' שרים ב). והם שולטים על הזמן והטבע. ובמד' משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים ומשבחר בישראל קבע להם ר"ח של גאולה. פי' מו"ז ז"ל כי הגם שבכל ר"ה ור"ח יש התחדשות מבריאת עולם. אבל הוא תוך הטבע ומכוסה תוך הטבע. לכן אין כל חדש תחת השמש שא"י להתגלות שורש התחדשות. אבל לבנ"י קבע להם חודש של גאולה שזכו להוציא זה ההתחדשות מכח אל הפועל כו'. ולכן בנ"י הם כלים להמשיך הקדושה אל הזמנים. וכ' החודש הזה לכם. פי' עצם ההתחדשות בלי שום השתנות. ונק' ראש חדשים שורש ההתחדשות כנ"ל:
תרס"א
עריכהאיתא ישראל מונין ללבנה. והוא המאור הקטן. פי' שכביכול צמצם הקב"ה אורו להיות יכולין בנ"י להשיג השגת משהו. ובמד' הירח אינו נברא להאיר רק למועדים. כמ"ש ירח עשה למועדים. זה השגת הדעת. וזה החודש הזה לכם בשבילכם. דאיתא כזה ראה וקדש. א"כ יכולין בנ"י לראות ולהשיג זה ההתחדשות של הלבנה. ובני ישראל זכו לזה ביציאת מצרים:
ואיתא טובים מאורות כו' כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. והאדם הוא עולם קטן. א"כ יש בו ב' מאורות אלו המושלים בו. והם בחי' מוח ולב כדאיתא בספרי קודש. ועיקר העבודה בלב ששם יש ב' לבבות וצריך בירור. וז"ש קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. מה ראה רק כמ"ש וירא כו' את האור כי טוב ויבדל דרשו חז"ל ראה שאין רשעים כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים. זה שהתקין צורת הלבנה שהוא הבירור בלב ששם המלחמה ומאן דנצח לחויא ינסב ברתא דמלכא. ובנ"י ירדו למצרים ועבדו בחומר ובלבנים לזכות למאורות האלו במוח ולב. ונתברר ונעשו ברי לבב במצרים. ולכן החודש הזה לכם. כמ"ש לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי. וזה הרמז חרש הי' לבם. ולא יכלו לראות ההתחדשות. עד שנגאלו ממצרים ונעשו ברי לב. עי"ז החודש הזה לכם:
תרס"ב
עריכהראשון לחדשי השנה. משמע שהשנה צריך להתחדשות של החדשים. כי באמת תשרי ראש השנה שבו ניתן חיות וקיום על כל השנה. אבל הוא כעין מעשה בראשית שנברא העולם בדרך הטבע ודרך הטבע באמת מסתיר פנימיות החיות וההתחדשות. כי קיום הבריאה הוא בדרך צמצום החיות האמיתי שהוא בחי' אלקות שאין העולם כדאי לה. ולכן כתיב אין כל חדש תחת השמש שהשמש והטבע מסתיר ההתחדשות. ולשון שנה עצמה הוא בחי' ישן נושן ועולם כמנהגו נוהג. והוא ג"כ מלשון שינה שהתעוררת החיות הפנימיות תוך הטבע כמו בשינה. ובאמת רמז ראש השנה וחמה כמו מוח שהוא בראש. לכן יש בו בחי' שינה. אבל החדשים בחי' לבנה הוא הלב שכתוב בו ולבי ער. שאפילו בשעת שינה יש בלב קיסטא דחיותא. וביציאת מצרים ניתן כח החדשים לבנ"י להאיר השנה. כמ"ש לחדשי השנה לתת התחדשות בתוך השנה. וזהו בחי' שנה שיש עמה חדשים. לכן הגם שתשרי ר"ה לשנים בחי' חמה ומוח. וניסן באמצע כמו הלב. אבל ניסן ר"ה לחדשים ולרגלים שהמה המאירים לכל השנה. זה הרמז החודש הזה לכם חרש הי' לבם. שבגלות הי' נסתם הלב. וביצ"מ נפתח הלב שמשם שורש ההתחדשות כמ"ש ולבי ער כנ"ל:
תרס"ד
עריכההחודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא כו'. שיציאת מצרים הוא הראש והתחדשות לבני ישראל. דכתי' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כי כל העולם עובדין את הבורא מטעם הבריאה שברא הכל ומלך עליהם. וזה נקרא לגרמייהו. שכל טובה שלהם שנבראו בעולם. ולכן צריכין לעבוד מי שבראם. אבל לבני ישראל לא שייך ליחס העבודה מצד הבריאה. שהרי הכל נברא בשביל ישראל כמ"ש שנמלך בנשמתן של ישראל ובשבילם נברא העולם. והרי הם מוסרים נפשם בעבור הבורא. א"כ אין עבודתם מצד הבריאה. ואדרבה גם הבריאה שנבראו ונשתלחו לעוה"ז. לעשות רצון הבורא ית'. אבל תלה עבודתם ביציאת מצרים שזה תכלית עבודתם בעולם. שיצאו ממאסר וחשכת הגוף והטבע. ויוכלו לעשות רצון קונם. ולכן החודש הזה לישראל ראש וראשון לחדשי השנה. כי חדשי השנה מצד הבריאה. וחודש ניסן בחי' הנסים והנפלאות ראש לכל החדשים: