שער מאמרי רשב"י/חלק י - שונות

<< | שער מאמרי רשב"י

על ספר יצירה

אמר שמואל רציתי לסמוך אל הנז' מאמר אחד קטן שמצאתי וז"ל:

בספר יצירה פרק שני שלש אמות ושבעה כפולות פירוש כי שלש אמו' הם שלש שמות של אהי"ה. הא' במילוי יודין. והשני במילוי אלפין. והשלישי במילוי ההין כי כאשר תקח הפשוט של שם אהי"ה ומילויו. ומילוי מילויו יש בהם מ"א אותיו' מנין א"ם. נמצא כי שלש' אהיה באופן הנז' האחד ביודין והשני באלפין והג' בהיהין הם שלש פעמים א"ם ואלו נקראים שלש אמות וכבר ידעת כי שם אהי"ה הוא בבינה אשר היא נקר' אימא עלאה ע"כ:

על פרק שירה

פרק שירה:

אמר אמר שמואל רציתי לסמוך אל הנז' מאמר אחר נמצא בביאור פרק שירה וז"ל גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי כו' סימן שמי"ם אר"ץ מי"ם ל"ויתן ד"גים י"מים מ"עינות ש"רצים א"לים שמים מה הם אומרים השמים מספרים כבוד אל כו' וכל העוסק בפ' שירה זו זוכה ללמוד וללמד כו'. וזוכה לימות המשיח ולחיי העה"ב כו':

דע כי הנה כל הנבראים שבעה"ז יש על כל אחד מהם מלאך אחד ושוטר ושר עליו בשמים וזהו סוד מ"ש רז"ל אין עשב למטה שאין מזל עליו למעל' מכה בו ואומר לו גדל ועל ידי השר ההוא הממונה עליו נמשך החיות והשפע אל הנברא ההוא. והנה השר ההוא אינו יכול להשפיע בו עד שהוא יאמר לפני השי"ת השירה הראויה אליו כפי מקורו ועל ידי כן ישפיעו בו ואח"ך הוא ישפיע חיות ומזון אל הנברא ההוא ונמצא כי כל אותן השירות הנז' בפרק שירה הנז' הם מה שמשוררים השרים והמזלות העליונים הממונים על כל התחתונים. והנה מה שאמרו שם בפ' שירה כי כל האומר פרק זה בכל יום זוכה לכל כך המעלות הגדולות הנכתבות שם. הטעם הוא לפי שנודע כי בצלם אלהים עשה את האדם ולכן כמו שכל העליו' תלויים ונאחזים בשיעור קומתו ית' הנק' אדם העליון היושב על הכסא כן כל הנבראי' התחתו' שבעה"ז הם תלוים ונאחזים בשיעור קומת אדם התחתון וכולם מתברכין על ידו ולכן כשהאדם אומר בכל יום אותם השירות ויודע לכוון כל אלו הנבראים התחתונים איך נרמזים בו ונתלים באיבריו ויאמר אותן השירות הראויות לכל אחד ואחד הנה הוא גורם שפע ומזון (דף ס"ב ע"א) לכל הנבראים התחתונים כי כולם תלויין בו ולכן זוכה לכל המעלות ההם. ונבאר ענין שירה אחת מאתן השירות כדי שממנה תבין איך צודקת השירה ההיא עם הנברא הפרט ההוא הנה שם אמרו וז"ל כלבים מה הם אומרים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. והענין הוא במה שהודעתיך כמו שיש הוי"ה דהיהין דב"ן בעולם העשיה שהיא כנגד הנקב' והוי"ה זו נקראת נפש הנקבה כך יש בקליפה בנקבה הטמאה אשר שם בחי' המיין נוקבין שלה והיא הנק' כל"ב שהוא בגמטריא ב"ן גם כן ונמצא כי הכלבים הם יונקים מן המיין נוקבין שבקליפו' העשיה המכוונת כנגד מיין נוקבין דקדושה וזהו סוד פסוק והכלבים (ד"ש דס"א ע"א) עזי נפש כי הם מבחינת העשיה הנקראת נפש שהיא הוי"ה דב"ן אלא שהם מבחינת הנפש של הקליפה העזה של העשיה וז"ש עזי נפש. האמנם נודע כי אפילו הקליפות ניזונים משפע הבורא ית' בסוד ומלכותו בכל משלה ונמצא כי אפי' הכלבי' שהם טמאים עכ"ז תחילת יניקת שפע שלהם הוא מן הויה דב"ן הנקרא נפש של עשיה דקדוש' ומשם נמשך אל נפש קליפה דעשיה הנקראת כלב עליון בסוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ומשם נמשך אל הכלבי' התחתונים שבעה"ז ולכן שר הכלבים אומר פסוק זה לפניו ית' ולכן כתיב נברכה לפני ה' עושנו ולא אמר בוראנו או יוצרנו כי אינן אלא מבחי' העשיה ולכן האומר פרק שירה יכוין כשיאמר לפני ה' עושנו כי זו הוי"ה היא בהיהי"ן העולה ב"ן שהיא נפש העשי"ה:

על זוהר שיר השירים

בשיר השירים של הזוהר:

אמר שמואל תחילה אכתוב מה שמצאתי כתוב מיד אבא מארי זלה"ה כמו שהוא בלתי שום שינוי. ואח"כ אבאר דבריו כיד ה' הטובה עלי בע"ה וז"ל:

אמרו שם כי שיר השירים הוא בגמטריא תתר"ו שהם אלף וששה (ש' הפסוקים דק"י סי' י"ט) דע כי זהו סוד מש"ה ויהי שירו חמשה ואלף. שהוא בגימט' תתר"ו עם הכולל. והוא כי שיר הוא בגימט' תק"י שהם שני שמות י"ה במילוי יודי"ן והיהי"ן כזה יו"ד ה"י יו"ד ה"ה עם עשר אותיותיהם הרי הם בגמט' שי"ר. וגם כן שם אלהים יש בו שם י"ה ואם תמלא שם אלהים במילוי יודי"ן הוא בגמטריא ש'. והאחורים המרובעים שלו זה א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם הם בגמטריא ר' ועם עשר אותיות הרי שיר והאחורים של אלהים במילוי אלפין הוא בגמטריא תתר"א. ועם חמשה אותיותיו הם תתר"ו. גם שם י"ה הוא בגימט' אלף כמו שביארתי בסוד היחוד של הזכירה שהוא שני פעמים כת"ף וע"ש עד כאן תורף דבריו ז"ל:

אמר שמואל הביאור הוא כי מילת השירי"ם במילואו עם הכולל הוא בגמטריא תתר"ו באופן זה ה"י שי"ן יו"ד רי"ש יו"ד מ"ם וזהו מש"ה ויהי שירו שהוא מילת השירים הוא חמשה ואלף ועם הכולל הם תתר"ו. והוא כי שי"ר הוא בגמטריא תק"י ומה שאמר שהם שני שמות י"ה במילוי יודין והיהין כו' הוא באופן זה בהכאה יו"ד פעמים ה"י הם בגמטריא ש' יו"ד פעמים ה"ה הם בגמט' ר' ועשר אותיותיהם (ע"ב) בזה האופן יו"ד ה"י יו"ד ה"ה הרי י'. הם יחד שיר ומלבד ששם י"ה הזה יוצא משם ההוי"ה. גם יוצא י"ה שני משם אלהים. ואפשר לומר ששם י"ה דיודין הוא משם ההוי"ה. ושם י"ה דהיהי"ן הוא משם אלהי"ם. עוד נרמז בשם אלהי"ם במילוי יודין הוא בגמטריא ש'. וגם האחורים המרובעים של אלהים כאמור למעלה הוא בגימט' ר'. ועם עשר אותיות המילוי של שם אלהי"ם שהם י' הרי שי"ר. בזה האופן אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם הרי ש'. ואחורים המרובעים כבר נכתבו למעלה בזה האופן. א' אל אל"ה אלה"י אלהי"ם הרי בגמטריא ר' עם הכולל. והאותיות הם חמשה עשר הסר חמשה של שרש שם אלהים נשארו עשר אותיות הרי שי"ר גם שם אלהים האחורים שלו במילוי ההי"ן הוא תתר"א ועם חמש' אותיותיו הם תתר"ו גם שם י"ה הוא בגמטריא אל"ף כאמור י"ה דיודי"ן ש'. י"ה דהיהי"ן ר' הרי ת"ק כמנין כת"ף בימין וכן שני י"ה אחרים בכת"ף השמאל הרי ת"ק שני כמנין כת"ף וזהו סוד קלעים לכתף חמש עשרה והוא שם י"ה. ונקודותיהם ר' כמנין קל"ע ומצאת כי תדרשנו בייחוד הזכירה באורך גדו' וע"ש:

מדרש הנעלם של רות

מאמר במדרש הנעלם של רות בדכ"ט ע"א וז"ל ר' יודאי הוה קאים קמיה דר' עזריה בר סימאי אמר ליה צדיקים דאזדמן להו חובה מאינון כרתות דאורייתא וחשבי תשובה ומיתו. מיתה מכפרת עלייהו או לא אמר ליה אין ולזמנין דאתענשו בההוא עלמא ואתכפר להון חמא אנפוי ירוקין אמר ליה אימא מה דתימא דאורייתא היא דלא מקבלא טומא' דכתי' הלא כה דברי כאש נאם ה' כפי הרהורין רטישין בלבך אמר סוד ה' ליריאיו עשרה סבי קטולי מלכות אתענשו על מכירת יוסף אמר ליה פינחס הוא אליהו אמר ליה רבי עקיבא לית ליה זכות אבות אמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים פתח ואמר ויבא יעקב מן השדה גו' כי שכר שכרתיך (ד"ש ע"ב) לבתר יששכר יש השתא שכר לבתר זמנא וקנו למלכות שמים גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא וכולא אתהדר כמלקדמין איש אשר כברכתו ברך אותם כתיב נפל על אנפוי ר' יהודה אחמו ליה בחילמיה האי קרא אל תתן את פיך לחטיא את בשרך נכנסת בסתים מההוא יומא לא משתעי בהאי אמר מה יקר חסדך אלהים ולית למשתעי בכנוי דיליה דהא חסד ה' בכולא אשתכח עכל"ה:

הכונה כי ר' יודאי ע"ה בהיותו מחשב בענין עשרה הרוגי מלוכה היה סובר דכיון שהוצרכו השבטים להתגלגל בהם אעפ"י שעשו תשו' אם כן נראה שמי שמתחייב מיתות ב"ד כגון השבטים שעברו על וגונב איש ומכרו אין מועיל לו תשובה. וצריך להתגלגל בהכרח לתקן מה שעוות ולמות כדמיון המיתה שהיו חייבים שהרי וגונב איש ומכרו ממחויבי מיתות ב"ד הוא והיה מסופק אם גם בכריתות כן והצדיק שעבר עת זקנותו ושב בתשובה ומת לא תועיל לו צדקתו ותשובתו להיות מיתתו כפרתו ויצטרך לבא בגלגול וזמ"ש מיתה מכפרת עליהו או לא ואעפ"י ששנינו עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה וי"ה תולין ויסורין ממרקין מכל מקום כיון שלא (ע"ג) היו לו יסורין מיבעיא ליה אם מיתה ותשוב' מכפרין ולא יצטרכו לגלגול או לא והשיב לו ר' עזריא ב"ר סימאי שהמיתה מכפרת עלייהו ואינם צריכים לגלגול אמנם פעמים שלא עשו הצדיקים תשובה כהוגן לא הספיק להם המיתה לכפר עד שיקבלו קצת עונש אחר המות ויתכפר להם ולא יצטרכו לגלגול. וזה מ"ש ולזמנין דאתענשו בהאי עלמא ומתכפר להו. ואפשר לפרש דזמנין דאתענשו בהאי עלמא ואתכפר להו שיענשו בעולם העליון אם בשנים העליונים אם בימים העליונים ולא יצטרכו לגלגול. והנה ראה ר' עזריה ע"ה פניו של ר' יאודה ירוקין כי היה מצטער לדעת ענין מיתת עשרה הרוגי מלוכה אם היה עוונם לסיבת מכירת יוסף לגוים כי אחרי ששלטו בגופו אויביו שהם מסטרא אחרא. אם כן נראה כאילו ח"ו נמסרו ביד הקליפות והטומאה כי אף אם היו ראוים להתגלגל מפני עון וגונב איש ומכרו מכל מקום לא היה ראוי להמסר ביד הקליפות ח"ו ור' עזריה הבין כונתו ואמר לו שיאמר ושידבר בפיו כפי מה שהיה חושב בלבו כי אעפ"י שנהרגו על ידי הקליפות ומקום הטומאה לא שלטה בהם שום טומאה ולא סטרא אחרא ח"ו כי תורתם הגינה עליהם מן הקליפות שהתורה אינה מקבלת טומאה. ואפשר עוד ליישב הלשון על דרך זה והוא כי ר"י ע"ה היה ירא להזכיר ענין עשרה הרוגי מלוכה לומר שנמסרו לקליפות ח"ו כי חשב שהדיבור יעשה רושם למעלה ח"ו להכניס קדש בחול וזהו איסור הזכרת דברי תורה במבואות מטונפות כי הוא גורם להכניס קודש בחול וכך המזכי' ענינים אלו יגרום למעלה להגביר הקליפה והטומאה על הקדושה. ואמר לו ר' עזריה שלא יחוש לכך ויאמר מה שירצה כפי מה שיש בלבו דכיון שהם דברי תורה אינם מקבלים טומאה ולא יגרמו להכניס קדש בחול כמו שהיה הוא חושב וזמ"ש כפי הרהורין רטישין דבלבך. אז אמר לו ר' יודאי סוד ה' ליריאיו רוצה לומר שה' גילה לו מה שהיה בלבו ואז שאל לו בפיו ואמר לו עשרה סבי קטולי דמלכותא אתענשו על מכי' יוסף לומר שאיך אפשר שבעון של מכירת יוסף יומסרו ביד המלכות של סטרא אחרא וישלטו בהם הקליפות ח"ו וזמ"ש ליה עשרה סבי קטולי דמלכותא כו'. אמר לו ר' עזריה פנחס הוא אליהו הכונה לומר כי סיבת מיתת עשרה הרוגי מלכות היה לשתי סיבות. אם בעון מכירת יוסף ואם לברות ולברור פסולת מתוך אוכל כאשר היה בתחילת האצילות שעלו במחשבה העליונה הניצוצות ואח"כ נתברר פסולת מתוך המחשבה וירדו הקליפו' למטה במקומם והקדושה נתבררה ונטהרה כן עשרה הרוגי מלכות נמסרו עשר גופין לעשר שמצד הקליפות ולקחו חלקם ועשר נשמות שלהם עלו למעלה כנגד עשר דקדושה למהוי עשר רוחין מתתא לעילא כנז' בזוהר בפ' פקודי. וזהו פינחס הוא אליהו לומר שכמו שאליהו בעלותו למעלה. ועם היותו גוף גופו נשאר בסערה שהוא מקום עליון כנז' בזוהר ונשמתו עולה למעלה למעלה כן אלו גופן נשאר בסטרא אחרא ונשמתם עלתה למעלה להשלים מקום הקדש שהם עשר שבקדושה. הקשה לו ר' יודאי שלפי דרך זה שהם הרוגי מלכות כנגד (ד"ש ע"ג) עשר שבקדושה. שיהיו עשרה רוחין לאשלמותא דרוחא (ע"ד) דקודשא יקשה מר' עקיבא שלא תוכל נשמתו לעלות כיון שהיה בן גרים ונשמתהון מגדפין דסבר בסוד גר צדק ואיך תתקן בעשר עליונות וזהו אומרו ר' עקיבא לית ליה זכות אבות והשיבו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים פירוש כי שרשו היה מיששכר שהוא סוד הבינה כדאמר הכתוב להנחיל אוהבי יש שהוא עלמא דאתי שהיינו בינה. אלא שנכנס בסוד עקיבא עקב עשו בעמקי הקליפות בסוד הגרים להחזיר את ניצוצות הקדושה שנאבדו תוך עמקי הקליפות ולהכניסם בתוך הקדש וכל אינון זינין בישין אעיל לון בעומקא דתהומא רבא וכפית ליה לחמור כמ"ש בס' הזוהר בפ' ויחי על פסוק יששכר חמור גרם והנה שמנה ועשרים עתי"ן שאמר שלמה ע"ה הם סוד מילוי הלבנה וחסרונה הנמשך לה מצד הקליפה. ובני יששכר יודעי בינה לעתים ממשיכין הבינם לעתים האלו לכפות זינין בישין וללקוט נצוצות הקדושה אשר נאבדים בהם והוא סוד הגרים ולכן כל העתים נאסרו בכל השנה כד"א ואל יבא בכל עת אל הקדש חוץ מיום הכפורים הרומז לבינה. ולפיכך אל תתמה איך חזר למקום הקדש הפנימי אעפ"י שהיה גר. ונמצינו למדין כי ר' עקיבא רוחו כנגד בינה העליונה ולפיכך אמר מרע"ה לפני האל יתברך כשראה את רבי עקיבא ע"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה על ידי כי משה דהיינו דעת בסוד ת"ת ור' עקיבא בסוד בינה הנקראת י"ש ולפיכך לא למד ר' עקיבא תורה עד ארבעים שנה. וזהו בן ארבעים שנה לבינה והיינו דקאמר יש לך אדם כזה לומר כי התורה ניתנה בסוד ת"ת ומלכות הנקראים ואתה כד"א ואתה שלום וזה נמשך מצד היות משה בסוד הדעת נשמה לת"ת ומלכות וזהו מ"ש על ידי ואילו היה נותן התורה על ידי ר' עקיבא עליו השלום שהוא סוד הבינה היתה ניתנת התורה בסוד הדעת. השיבו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה. הכונה לומר שאילו היתה התורה ניתנת בסוד הדעת על יד הבינה לא היה לקליפות התלבשות בתורה כלל ולא חלק בה והקב"ה רצה לתת חלק ואחיזה לה כדרך שעלו הניצוצו' הראשונות בחכמה ש"ך ניצוצין כנז' בזוהר. וזהו כך עלה במחשבה כמו שבמחשבה העליונה נתגלו ניצוצות הדינין והקליפות להיות להם חלק ואחיזה שם. כך ניתנה התורה בסוד ת"ת ומלכות על ידי דעת כדי לתת חלק אל הקליפות שתתלבש התורה בהם כפשטיה שהם מעולם העשיה כנודע ששם הקליפות:

עוד אפשר לפרש ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לומר שיששכר הוא ירכא ימינא שהוא נצח ומשם היה ר' עקיבא ע"ה ולפיכך לית ליה זכות אבות כי האבות הם בגופא בסוד חג"ת ונצח לבר מגופא ולפי שנצח שהוא פגום בסוד וגם נצח ישראל לא ישקר לכן נמשך למקום הגרים ולפי שהיריכים הם בסוד בנים כד"א וכל בניך לימודי ה' לכן אמר ומבני יששכר ולא אמר ומיששכר כו' אלא ומבני יששכר וסוד היריכים לפעמים הם לבר מגופא בתי בראי ולפעמים הם בתי גוואי והענין הוא כי כאשר תתפשט הבינה עד הוד בסוד חמשים שעריה אז יכנסו אלו אל הקדש פנימה ויקראו בתי גוואי בהתפשטות (דף ס"ג ע"א) הבינה בהם וזמ"ש יודעי בינה לעתים כי לפעמים הם יודעי בינה ומקבלים שפע ממנה. ולפעמי' הם לבר מגופא ולפי זה תהיה רוחו של ר' עקיבא כנגד נצח שבבינה כאשר תתפשט למטה ולפי שהכתו' הזה אין לו רמז על היות ר' עקיבא מיששכר שכן פתח ואמר ויבא יעקב מן השדה בערב כו' לומר כי סוד עקיבא הוא סוד התחברות יעקב עם אל"ף שהיא בינה וזה התחברות היה בפירוש אם ביששכר עצמו אם בר' עקיבא וזמ"ש שכור שכרתיך שכור השתא שכרתיך לבתר זמנא אחרא וזמ"ש וישכב עמה בלילה הוא ולא אמר ההוא לומר שיעקב עצמו נתנוצצה רוחו ביששכר בסוד העיבור וזהו ענין השכירות ביששכר משא"כ בכל השבטים ולפיכך זכה יששכר ור' עקיבא בתורה יותר מכל השבטים בסוד גופא שהוא יעקב שנכלל ביששכר שהוא רמז על יעקב שהוא תורה שבכתב ונמצא לפי זה שיש לר' עקיבא זכות אבות אעפ"י שהוא בן גרים כי יעקב נכלל בו ולפי שאינו דומה התנוצצות רוח יעקב ביששכר להתנוצצותו בר"ע כי הנה התנוצצותו ביששכר הוא בעלמא דאתי בסוד יש והוא הכולל דעת בבינה בסוד אם אין דעת אין בינה וזמ"ש יש השתא והתנוצצתו בר' עקיבא הוא סוד התנוצצות (ד"ש ע"ד) ת"ת בנצח בהתפשטות בינה כמ"ש בתקונין דת"ת בנצח בשם בן ארבע ומלכות בהוד בשם אדנ"י וזהו שכרתיך לבתר זמנא והכל בסוד יעקב כמו שכתבתי. ואם תאמר איך יתכן שיעקב שלא חטא במכירת יוסף שיתגלגל ביששכר פעם שנית דהיינו בר' עקיבא ע"ה לזה הקדים לומ' כי פנחס הוא אליהו לומר שכמו שפנחס נכנסו בו נשמות נדב ואביהוא כנודע שנתגלגל באליהו נכנסו בו גם כן נשמות נדב ואביהוא כמו שנרמז בפסוק ויהי נא פי שנים ברוחך אלי שהכונה על נדב ואביהוא. הרי שנתגלגלו עם נפשו באליהו אעפ"י שכבר נתקנו. כן גס כן אירע ליעקב פעם ראשונה נתעבר ביששכר. פעם שנית בר' עקיבא ע"ה נמצא שר' עקיבא אית ליה זכות אבות. ואם זה הרוחנו דרך אחרת בכל המאמר מתחילתו והוא כי מה שהיו פניו ירוקין הוא להיותו תמי' כיצד אפשר שנשמות הצדיקי' שהם השבטים הקדושה והטהרה תכנס בנפש גרים ובבן גרים במקום הקליפה והטומאה לזה השיבו שלא מפני זה ימנע לומר שהשבטים נתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות וזהו אימא מה דתימא כי יעקב עצמו נכנס עמו שהוא סוד התורה שאינה מקבלת טומאה דאורייתא היא רוצה לומר שיעקב הוא שם דאיהו אורייתא דאינה מקבלת טומאה וגם על דרך הראשון שהיה תמה מפני היות מיתתם על ידי סטרא אחרא מצד הטומא' השיבו על דרך זה כי יעקב נכנס עמהם וכולם בסוד התורה שאינה מקבלת טומאה כדי שלא תשלוט עליהם סטרא אחרא. ולכן השיבו ר' יודאי סוד ה' ליראיו רוצה לומר שהוא סוד גדול ומכוסה ושאל לו שכיון שעשרה השבטים נענשו על מכירת יוסף מה ענין יעקב להתגלגל עמהם כולם לפירוש הזה ולפירוש האחר עם ר' עקיבא על זה השיבו ר' עזריה לומר פנחס הוא אליהו לומר אל תתמה על הדבר כי כן מצינו בפנחס שנכנסו בו נשמות נדב ואביהוא אעפ"י שלא היו צריכים כדכתיבנא. חזר והקשה לו ר' (ע"ב) עקיבא לית ליה זכות אבות כי בשלמא שאר עשרה הרוגי מלכות היו מישראל אבל ר' עקיבא היה בן גרים ואיך יבא עם יעקב אחר שאין זה מזרעו. והשיבו ומבני ישששכר יודעי בינה לעתים כדפרישנא ואע"ג שיעקב היה עם כל שאר השבטים העשרה ועם כל עשרה הרוגי מלכות עכ"ז הוצרך ללאה להשכיר ליעקב שיבא ביששכר יותר מכל השבטים להיותו בן גרים. ואמרה כי שכר שכרתיך כדכתיבנא. ומפני שקשה למה היתה מיתתם על ידי סטרא אחרא עד שהוצרך יעקב להכלל עמהם כדי לשמרם לכן השיב וקנו למלכות שמים גופין דלהון רוצה לומר כי הוכרח להיות מיתתם על ידי סטרא אחרא כדי לקנות מלכות שמים בסוד עשר מלמטה למעלה במלכות להתחבר עם שמים בסוד מ"ן דילה שנעשו עם עשר רוחין אלו של הרוגי מלכות שנכנסו במלכות וגופין דילהון ישתארו בדוכתייהו בהאי עלמא שהוא עולם העשיה שבו הקליפות והם יקחו חלקם בעשרה גופין אלו ולא יכנסו במקום הקודש ויתברר הפסולת מתוך האוכל כמ"ש בזוהר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים עשר דקדושה ועשר דסטרא אחרא שמיין נוקבין דיליה הם עשר מלמטה למעלה העולים לקבל מיין דכורין וכאשר היו עולים אלו היה אפשר ח"ו שיעלו עמהם עשר דסטרא אחרא לפיכך הוצרכו לתת העשר גופין אלו כדי שיהיה חלקם ולא יעלו למעלה למקו' הקדש והנה עם היות כי עשרה שבטים יתגלגלו עשרה הרוגי מלכות ועלו עשר רוחין דילהון במלכות והם הם רוחי השבטים עצמם ועשר גופין של עשרה הרוגי מלכות נלקחו לסטרא אחרא לא מפני זה יהיו גופי השבטים עצמם הראשונים גם כן לסטרא אחרא בגופי עשרה הרוגי מלכות. וזמ"ש גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא ולתחית המתים יחזרו הנשמות של השבטים לאותם הגופין הראשונים לבד כבתחילה וזמ"ש וכולא אתהדר כמלקדמין כי הגופין השניים יעלו למעלה לצורך המלכות לברור פסולת מתוך אוכל כנז' בזוהר ואפשר לומר עוד כי אעפ"י שגופין השניים אלו נלקחו לחלק סטרא אחרא לסוף ישארו במקומם בזה העולם ובתחית המתים יחזרו הנשמות להם בגופין אלו כי בזמן תחית המתים תתבטל סטרא אחרא ולא יצטרכו אליה אצו העשר גופין להיו' חלק לסטרא אחרא וזמ"ש גופין דלהון ישתארון בהאי עלמא לאמר שלסוף ישארו בזה העולם אעפ"י שאינו עתה והיינו דקאמר ישתארון בהאי עלמא ולא קאמר אשתארון וזמ"ש וכולא אתהדר כמלקדמין כי יחזרו הגופין כבתחילה להיות משכן לנשמות של השבטים (ד"ש דס"ב ע"א) והביא ראיה לענין שקנו למלכות שמים מהכתוב שאמר איש אשר כברכתו ברך אותם כתיב. והענין ידוע כי ברכתו הוא מלכות שמים ברכת וא"ו ולאמר שכל אחד מהם היה דוגמת המלכות. וזהו כברכתו כי כמו שהמלכות פנימיותה בקדש אצל בעל' וחיצוניותה נדבקים בה סטרא אחרא כן הם כי נשמתם עלתה למלכות לאשלמא רוחא קדישא וגופם לחלק סטרא אחרא ונמצא שהם ממש כברכתו ועוד דקדק הפסוק דקאמר איש אשר כברכתו ולא אמר אשר בברכתו לאמר כי כאשר יתגלגלו כאיש אחד אז (ע"ג) יהיו כברכתו. עוד אפשר לדקדק במה שחזר ואמר איש להשמיענו שגם גופין דלהון יתהדרו כמלקדמין במקום הקדש כי מתחינ' בירך לשבטים עצמם בסוד נשמתם ואח"כ בירכם לגופין שגם הם יהיו כברכתו במקום הקודש ולפיכך אמר איש. עוד יש לפרש הפ' שאמר איש אשר כברכתו ברך אותם שהכונה היא שמה שברך אותם הוא שיהיו כברכתו שיהיו לאשלמא רוחא קדישא בעשרה רוחין מתתא כמו שמלכו' היא כלולה מעשרה רוחין עלאין מלעילא כן אלו הם עשרה רוחין קדישין מלתתא ועוד בירכם שיהיו ממש כברכתו איברי השכינה וכמו שאמרו לאשלמא רוחא קדישא:

והנה עתה עת דודים לגלות אשלמות רוחא קדישא הנז' בס' הזוהר בפ' פקודי דף נ"ד ע"ב מהו. והענין הוא כי כאשר עלה ברצון המאציל העליון להאציל האצילות עם הארץ העליונה יצאו המלכים הראשונים בתחילה בסוד הדין הגמור בתוך המחשבה העליונה וכמש"ה ואלה המצכים אשר מלכו בארץ אדום ובתוכם מעורבים הקליפו' והדינים בלתי קדו' ומרוב הדינים ארעא אתבטלת שהיא המלכות עד שבטש שורש הדינים כפטיש המכה בקורנס ויוצאין ניצוצות לכל צד. כן שורש הדינים חלק מלכים אלו לשלש מאות ועשרים ניצוצות בסוד ל"ב נתיבות כל אחד כלול מעשר ובירר מניצוצות אלו ניצוצות הדינין של קדושה והם ל"ב אלהים שבבראשית מצד הדין של קדושה. וענין התחלקות מלכים אלו לל"ב נתיבות חכמה. וענין הוא כי המלכים הם שמנה וכל אחד מתחלק לארבעה בסוד ארבע אותיות שם ההוי"ה ושמנה פעמים ארבעה הרי שנים ושלשים כל אחד מאלו כלול מעשר הרי שלש מאות ועשרים וזהו כש"ך חמת המלך שהם בסוד הדינים והחימה. וכאשר נבררו ניצוצות הקדושה בסוד ל"ב אלהים כנז' ירדו שאר הניצוצות למטה ושאר ניצוצות אלו הם סוד המלכות שבכל ל"ב נתיבות ראשונים כי אלהי"ם הוא סוד מ"י אל"ה ומ"י הוא סוד ג' ראשונות הנכללו' בתוך בינה ואל"ה הם סוד שש קצוות כי הג' ראשונות והשש קצוות שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים נברר לצד הקודש אמנם המלכות שבכל נתיב ונתיב מהראשונים נעשית פסולת למטה כי היא אחרונה לכל נתיב ונתיב ולא יכלה להתברר. וזהו והארץ היתה תהו ובהו כי היא הארץ שבכל נתיב ונתיב. ומנין הניצוצות שנתקנו לפי זה יהיו רח"ף. והשאר שהם ל"ב שהם שארית לתשלום ש"ך מתו ולא היו יכולים להתקן וזהו סוד ורוח אלהים מרחפ"ת מ"ת רפ"ח. ורפ"ח ניצוצות אלו נתקנו על ידי שם בן ע"ב באותי' ותיבותיו. כי ע"ב תיבות ורי"ו אותיות עולה רפ"ח וזמש"ה והנה פר"ח מטה אהרן לבית לוי כו' כי מטה אהרן הוא שם בן ע"ב סוד החסד סטרא דאהרן לבית לוי הוא אותיות סוד הגבורה סטרא דלוי הרי פר"ח וזהו הנה פרח וזהו סיבת דלית לה למלכות מדילה כלום כי לא נתקנו ניצוצותיה אלא שקבלה מבעלה עשר מנמעלה למטה ומפני שניצוצותיה הראשוני' לא נתקנו נדבקו בה ונאחזו בה בסוד כשושנה בין החוחים ואלו הל"ב שלא נתקנו נקראים ל"ב האבן וסוד ש"ך ניצוצות אלו עם שם אדנ"י העולה ס"ה יהיה הכל (ע"ד) שכינה כי בה נכללים הכל ודע כי אעפ"י שאמרנו שסוד מלכות שבכל ל"ב נתיבות ראשונים לא נתקנה זהו במלכות התחתונה אבל מלכות העליונה שבחכמה ובינה נתקנה תחילה כי הנה שמנה המלכים הם כנגד חג"ת נה"י מלכות והמלך השמיני יצא עם בת זוגו בסוד ז"א ונוקביה הרי שחכמה ובינה מתוקנים היו ומבינה ולמטה יצאו שמנם מלכים אלו:

וראוי לבאר עתה ענין שמנה מלכים אלו בפרטו' אחד לאחד למצא חשבון גם מפני מה נשתנו קצת מהם לכתוב בהם שם עירם כבלע בן בעור והדד בן בדד והדר. ואמנם שם אשתו לא נזכר כי אם באחרון בלבד גם מפני מה בהדר נאמר המכה את מדין בשדה מואב. מה שלא נאמר במלכים אחרים. גם למה בתורה בארבעה מלכים שהזכיר שם אבותם (ד"ש ע"ב) כשמתו בשלשה מהם לא נזכר שם אבותם. גם נזכר בארבעה מהם לבד שם אבותם. וארבעה מהם לא נזכרו מי אביהם גם למה אמר בחשם מארץ דנא אמר כן בכולם גם מפני מה נאמרה מיתה בכולם חוץ מן המלך האחרון שלא נאמר בו מיתה גם ראוי לחקור על מה שמצינו שינוי במלכים אלו מתורה למה שנזכר בדברי הימים הראשון כי בתורה נזכר מלכות בבלע בן בעור ושם לא נזכר אלא ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בלע בן בעור כו'. השני כי בתורה כתיב וימת חשם בלא וא"ו ובדברי הימים בוא"ו. השלישי כי בתורה כתיב עוית ושם כתיב עיו"ת וקרי עוי"ת. הרביעי כי בתורה כתיב וימת בעל חנן בן עכבור ושם כתיב וימת בעל חנן לבד. החמישי כי בתורה כתיב וימלוך הדד ושם כתיב הדר. הששי כי בתורה כתיב פעו ושם כתיב פעי. השביעי כי בתורה נא נאמר מיתה במלך אחרון ושם כתיב וימת הדר ומה' אשאל יראנו נפלאות מתורתו:

הנה קודם שנתקן א"א נאמר באדרא רבא ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכן קודם שנתקן ז"א. גם קודם שנתקנה נוקבא דז"א נאמר שם באדרא ואלה המלכים. הענין הוא כי הדינין התקיפין יצאו תכף אחר חכמה ובינה בין שבא"א בין אחר חכמ' ובינ' שבז"א בין אחר חכמ' ובינה שבנוקב' של ז"א ולפיכך לא נזכר באדר' ואל' המלכי' בנוקבא דז"א רק אחר חכמ' ובינ' שבה וממנ' תקיש לשאר. כי אעפ"י שנזכרו מלכים אלו בתחילה היינו לומר שאחר שנאצלו חכמה ובינה בשלשה אלו יוצאים מיד מלכים אלו שהם דינים תקיפין עד שהוצרך המאציל העליון לתקן המוחות שבכולם על ידי תיקוני רישא ותיקוני דיקנא ולעשותם כעין דכר ונוקבא כדי שיצאו אח"כ דכר ונוקבא כחדא בג' אלו וסיבת יציא' דינין אלו תכף בהגלו' בינה היה להיו' כי מינה דינין מתערין כנודע ונתעוררו הדינין התקיפין האלו לצאת ממנה ולא נתקיימו בסטרא דנוקבא עד דנפקו דכור' ונוקבא כחדא ומנהון אתבסמו בסטרא דקדושה ומנהון לא אתבסמו ואתקיימו בסט"א והנה בפרטות המלכי' שבא"א איך נתבטלו ומתו זה עמוק עמוק מי ימצאנו ונעלם מאד ולא נזכר בתורה כלל אלא שמהתחתונים נשיג לעליוני' אמנם פרטות המלכים שמלכו בז"א ופרטות המלכים (דף ס"ד ע"א) שמלכו בנוקבא שנים אלו נזכרו בתו' ובד"ה. וזה שנכת' בתו' מתחי' ואלה המלכי' אשר מלכו בארץ אדום ואח"ך אמר וימלוך באדום בלע בן בעור ולא אמר בארץ אדום כי ארץ אדום היא נגד הנוק' הנק' ארץ ואדום הוא ז"א מקביל ליעקב כד"א הוא עשו אבי אדום ובתו' נתבארו פרטו' המלכים שבז"א ונכך אמר וימלוך באדום לרמוז על הדינין התקיפין שבז"א עצמו ומלכי' אלו יצאו בבינה עצמ' שבז"א רצו להתיישב בו בפ"א ולא יכלו ולפיכך אמר באדום אתר דדינין מתקטרין תמן ותליין מתמן סוד הבינה שבז"א. וזהו שבאדרא רבא כשדברו במלכים שבז"א הביא גם פ' זה של וימלוך באדום אבל במלכים שבנוקבא לא הביאו אלא פ' של ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום בלבד ואמרו שם אתר דכל דינין משתכחין תמן ואינון תקוני אתת' וראיה לדברינו שפרטו' המלכים שבא"א לא נזכרו בתו' שלא תמצא באדר' שפירשו שום מצך מהם כשהזכירום בא"א אלא כשהזכירו' בז"א יניק' לבד ואחר שביארנו שמלכים אלו הם בז"א ונוק' לבד כי בא"א נעלמו ממנו יתבאר לנו סיב' כל השינוים שנמצאו בין התו' לד"ה כי שמנה מלכי' שבתו' הם המלכים שבז"א וצפיכך נאמר בהם וימלוך באדום כמו שכתבנו אמנם המלכים שבד"ה הם המלכים שבנוק' ולפיכך נאמר בהם בארץ אדום לבד והנה המלך הא' הוא סוד הדעת שאחר הבינה כי יצא כנגדו בלעם ן' בעור כי לא קם נביא עוד ביש' כמשה אבל באוה"ע קם ומנו בלעם כי כמו שמשה הוא סוד הדעת בסטר' דקדושה כן בלעם בס"א בסוד הדינין התקיפין ולפיכך בלעם שיבח עצמו ואמר ויודע דע' עליון כי הוא הדעת הקודם לדעת שבקדושה שבז"א. ולפיכך קראו דעת עליון וכמו שממוחא תליתא' דז"א שהוא הדעת שבו והוא חללא תליתאה דגלגלתא נפקין אנף אלפין אדרין ואכסדראין דדעת' שארי עלייהו ודרי בהו כן בדעת זה שבסוד הדינין שהוא בלע בן בעור הוא גזרה דינא תקיפ' דתקיפין דבגיני' מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבה ויללה כנז' בזוהר ולפי שדע' דקדושה נכנס בתוך הגוף ומליא לאדרין ואכסדראין קראו לדע' זה בלע להיות נבלע בתוך הגוף ובין שני חצלים העליונים ונקר' בן בעור על שם הבער' הגדולה (ד"ש ע"ג) והיום הבוער כתנור מצד תוקף הדינים כי משם נתפשט זה ומלך בלע זה נתקן קצת ונעשה מבלע בעל חנן. והיה נו חנינה בסוד חנן ואביו ניתוסף בו בפ' עכבור ממה שהיה נקר' בעור וידוע הוא שדעתן של נשים קלה כמ"ש בזהר בפ' שלח לך ולפיכך באדר"ז לא נזכר בנוקב' דז"א אלא ברירו דתרי מוחי בלבד כי המוח הג' שהוא הדעת הוא קל ולפיכך במלך זה שהוא הדעת לא נזכר בו מלכו' בד"ה לפי ששם מדבר בנוק' דז"א ודעת' קלה אמנם בתו' שמדבר בז"א שיש בו דעת נזכר בו מלכות ולפי שמלך זה הוא סוד הדעת כמו שכתבנו וכלו' מכלם נאמר בו במלכות שבו שם עירו דנהבה כי דע' שבסטר קדושה מושך מהמוח העליון לכלה חסד עלאה דאתגלייא בפומא דאמה ותמיד שואלת ממנו חסד זה ודוגמתו דעת שבדינין אלו שואלת ממנו דין הקב"ה כמ"ש באדרא ועירו כמד"א עיר דוד היא ציון כי גם זה לעומת זה עשה האלהים. והמלך השני הוא יובב בן זרח מבצרה והוא סוד הגבורה שהיא יבבא. ולפי שבכאן קדמו המלכים בסוד הדין הקשה לפיכך קדמ' (ע"ב) הגבו' לחסד ואמר בן זרח כי המים הרו וילדו אפילה ולפיכך היה בן זרח ועוד זרח בגמט' עם המלה עצמה רי"ו והם רי"ו אותיות נמשכים מהגבור' שהיא בגמטרי' רי"ו ואמר מבצרה בסוד בצירת ענבים השחורות מצד הדין הקשה ואמנם המלך השני הזה מצד שנזכר בו בן זרח נר' שהוא ת"ת בסוד יבבה שהיא תרועה כנגד הת"ת והוא בן זרח בסוד ת"ת שהוא מזרח כנז' והוא רי"ו הכו' שלש פעמים ע"ב כנגד שלש אבות שנכללי' בו ובשנים הראשונים שהם כנגד דעת ות"ת והם זכרים נאמ' בהם ב"ן שהם בני' זכרי' וסוד יובב הוא סוד שם בן ארבע' כי יש בו י"ו חכמה ות"ת ושתי ביתין סוד בינה ומלכות שתי בתי ישר' והזכרים קודמין לנקבו' ולפיכך נאמר בו בן. ואמנם המלך הג' הוא חושם מארץ התימני הוא סוד החסד שבדרו' שהוא תימן ונק' חושם בסוד חשמ"ל הנז' בזוהר בפ' ויקהל הוא סוד הערל' העומדת על אות ברית קדש וממהרת לגלו' קלי' הנוגה חשמל כד"א מל יאושע ונוטלת האור העליון קליפ' הנוגה ולפי שזה עומד נקבל אות ברית קדש הנוגע לכל' ולוקח אותו לעצמו לפיכך נזכר במלך זה ארץ והוא אומרו מארץ התמני ואמנם חסר במלך זה למד מחשמ"ל ונק' חש"ס בחיי' כי עדין לא נתגל' אות ברית קדש באצי' הטהור והיה הכל בסו' מ"ם סתו' בתוך הבינה ולפי שאור זה הוא חסד עלאה דאתגלי בפום אמה דכייא והאות ההוא נעל' יצא כנגדו חסד זה מצד הדינין ולפי שהחסד הקדוש תלוי בה הזווג כד"א חסד הוא והוכן בחסד כסא והזווג הוא בחשאי נק' ג"כ חש"ם מלשון חשאי והוא לצורך זווג הכלה לצורך החיבוק כד"א וימינו תחבקני ולכן נאמר בו מארץ ונמצא מלך זה שבדינין הפך מהחסד שבקדושה כי חסד שבקדושה פעולתו לזווג חתן עם הכל' ולהמשיך לה האור העליון ע"י היסוד וזה לקבל אותו האור לעצמו ולמונעו ממנ' והנה אור החסד נחלק לחמש אורו' הנזכרים בפ' יהיה אור וחמש בהיפוך הוא חש"ם ועוד חש"ם ח' ש"ם ר"ל כי כל השמנה מנכים נכללו במלך זה כדוגמ' חסד שבקדו' שנקר' יומם יומא דכולהו כי הוא הולך עם כולם ועוד חשם ירמוז לחושים שבכולם חוש הטעם חכמה ח"ך מ"ה. חוש השמע הוא מלכו'. חוש המישוש חג"ת נה"י דאינון תרין דרועין ותרין שוקין גוף וברית. חוש הריח בינה. בסוד וירח ה' את ריח הניחח. חוש הראו' בסוד כתר עליון דאיהו עינא פקיח' וכולם מצד מלכו' שבחסד מארץ התמני וחש"ם בא"ת ב"ש סב"י. ועולים ע"ב כמנין חסד והנה ג' מלכים אלו אעפ"י שהם כנגד הדעת ות"ת וחסד אין ענינם שוה כי דעת בסוד כללו' הדעת בכלל ו' ולפיכך נזכר בו שם עירו הרומז למלכו' שבה ות"ת בסוד גבור' שבת"ת נפיכך אמר מבצרה. בסוד הענבים הבצורות וסוד חסד בסוד מלכו' שבחסד וזהו מארץ התמני מארץ דייקא. דע כי כמו שחסד זה שבז"א לצורך המלכות נעשה וזה יצא כנגדו למנוע אור המלכות ממנה כן חסד שבנוק' דז"א לצורך הזכר להעלות לו מיין נוקבין וחסד זה שבז"א מת לחסרון נקבתו שלא היתה עמו עדין. ולפיכך חש"ם שבתו' שהו' בזכ' חסר וא"ו כ' לרמוז על הנקב' שמפני שלא היתה עדין מת חסד זה. וחושם של דברי הימי' מלא וא"ו לרמוז שמפני חסרון הזכר מת חסד זה שבנוקבא שבז"א ואין זה מחוור. ואפשר שמפני שחסד (ע"ג) זה יצא מצד מלכות שבו לבד בסוד נוקבא לפיכך חש"ם חסר וא"ו שהוא הדכורא ובד"ה מלא וא"ו ולא נמצא יותר כתוב. והמלך הד' הוא סוד יסוד שבקדושה והוא נקרא הדר (ד"ש ע"ד) בסוד פרי עץ הדר שהוא הידור כל הגוף וכמד"א הדרת פנים זקן כי בהסתלקותו יסתלק הזקן אלא שבמקום זה ביסוד הדינין יצא בסוד הדלות ולפיכך נקרא הדד והדד עולה כמנין אחד כנגד היסוד הנקרא מקום אחד שכולם מתייחדים בו כנודע וכמו שיסוד כותש הזתים העליונים מצד הרחמים להוציא שמן זית זך כתית למאור כן יסוד זה דורך ענבים בגת להוציא יין חמר מצד הדין ולפיכך נקרא הדד כמד"א לא ידרוך הדורך הידד השבתי וזהו בן בדד היסוד שהוא יושב בדד כי עדיין לא הוו דכר ונוק' ועוד בדד כד"א שמן של בדדין כי יסוד כותש הזתים העליונים בבית הבד ומוציא מהם שמן ולפיכך נקרח בדד מלשון בית הבד ובודידה ולפי שהיסוד הוא זכר נאמר בו כן ואמר המכה את מדין כי יסוד שבקדושה הוא שלום ומשבית מדנים בשדה מאב בשדה האב העליון שהוא חכמה כשעלו הניצוצות במחשבה כי עדין לא נתגלית מלכות למטה כי היתה בתוך החכמה ומלך זה נתפשט מכל היסוד בכללו ולפיכך נאמר בו ושם עירו הרומז למלכות שבו והנה נקרא עוית מלשון עוות כד"א ודרך רשעים יעות כי המלכות שביסוד זה נתעותה להשפיע מהצינור השני שבו וזהו כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו כי היסוד שבקדושה הנק' צדיק צדקות שהם נצח והוד אהב לבשל בהם הזרע העליון להורידו אליה דרך הצינור הימין ישר שהוא הצינור הימיני יחזו פנימו מדת מלכות מקבלת ממנו דרך ישר וזו השפיע ממנו דרך צינור השמאלי ועוותה דרכה ולכן נקראת עוית וכנגדו בנוק' דז"א ג"כ עוותה דרכה לתת מהצינור השני שבה והנה מלכות יסוד זה נק' ע"ת ווא"ו יו"ד שבה בסוד ו"י שהוא"ו מושכת היו"ד שהיא היסוד ונעשה ו"י וכן מלכות של יסוד שבנוקבא דז"א ה"ו שבו מושכת היו"ד ולפי שזה מלמט' למעלה קדמה יו"ד לוא"ו וזה י"ו מלמט' למעלה וזה ו"י מלמע' למטה ולכן זו עוי"ת וזו עיות ז"א לחסרון נקבתו משך היסוד אליו ונתן דרך הצינור השמאלי. ונוקבא דז"א משכה היסוד אלי' לחסרון הזכר ונתנה דרך הצינור השמאלי. והמלך החמשי שמלה ממשרקה והוא מלכות שבז"א סמוכה ליסוד ושמל"ה כמ"דא ושמל' מגוללה בדמי' בסו' הדין וזהו ממשרקה כמד"א לשמוע שריקו' עדרים שהם ג' עדרי צאן נה"י ונמשכה מצד הוד שבמלכות שבז"א בסוד שורק שהוא ניקוד הוד והיינו ממשרקה ועו' לפי שהמלכות שבקדו' מלאה דכתיב אני מלאה הלכתי וזו ריקה ממשרקה ר"ל ממש ריקה והנה שלמה נק' בסוד הרחמים כשמקבלת מיסוד בסו' שלם ה' וביסוד הדין נק' שמל"ה שמא"ל ה'. והמלך הששי נק' שאול מרחובות הנהר והוא גבו' הנמשכת מבינה הנק' רחובות הנהר כמד"א אני בינה לי גבו' ולפי שכל מלכים (ע"ד) אלו בסוד הדינים התקיפים וגבורה שרש כל הדינים התקיפים כולם ולא היה אפשר לה להתקיים כי אף האחרים שלא היו כל כך דינים תקיפים כמוה מתו כ"ש גבור' עצמה שהיא תוקף הדינים עצמן ושרשם והוכרח לצאת ע"י התפשטות שער אחד שבחמשים שערים בבינה לפי שעה ולפיכך נקרא שאול מלשון השאלה כי נתפשטה הוד שבבינה ממקומה העליון בהשאלה לגבורה. ונקראת רחובות בסוד התפשטות החמשים שערים עד הוד והוד זה נמשך למטה לגבורה תחתונ' שז"א והנה מבחינ' זו היה שאול מלך ישראל ולפי' מת ולא נתקיים המלכות בידו עד בא דוד שהוא מהטבא"ל טוב רואי ולפי שהיה שאול נמשך מצד הוד הבינה שהיא למעלה מהבנין לכן היה משכמו ולמעלה גבוה מכל העם ולפיכך אמרו שלא היה במלכותו דופי כי אין מגיע שם פגם בבינה כנודע ולא נתקיימה מלכותו לפי שלא המתין שבעת ימים כדי להעלות עולה כי היה רוצה שמואל להעלותו למעלה משבעה הימים למקום הבינה לשיתקיים מלכותו והוא לא עשה כן ונקרעה מלכותו ולפי ששאול היה מבחינ' זו מצד הדינין התקיפים רצה הקבה"ו שבתחילת מלכותו ישבית הדינין והקליפות ויחרים את עמלק כדי שתתבסס בחינ' זו ויעלה ליינק מן הבינה ולהיותו נמשך מהוד שבבינה היה משיחתו ע"י שמואל שתיקן ההוד תחתון שנפגם ע"י צליעת ירך יעקב ודי בזה. והמלך השביעי הוא בעל חנן בן עכבור בסוד נצח והוד תרי פלגי גופא ולפיכך יצאו שניהם כאחד כי בע"ל בסוד נצח כי שם מתדבקת ת"ת בנצח שהוא בעלמא דמטרונית' וחנן בסוד הוד כי שם מתדבקת אסתר הנושאת חן בעיני כל רואיה ובסוד הילדים אשר חנן שהם נצח והוד. ולפיכך לא תמצא בשום מלך שיהיה בו שתי תיבות רק זה (ד"ש דס"ג ע"א) כי ירמוז לשנים שהם נצח והוד. ולפי ששנים אלו נקראים בנים כד"א וכל בניך למודי ה' נאמר במלך זה ב"ן ועוד כי אלו הם תרי ביעי דדכורא המבשלים הזרע ומצדם יקרא כי בועליך עושיך וכד"א יבעלוך בניך ולפיכך נקרא בעל חנן. ננקרא ב"ן בסוד זכר והנה המדה האחרונה בסוד חסרונה תיקרא בור כנודע ושני מידות אלו שהם נצח והוד הם בסוד עי"ן וכא"ף הרומזים לבינה ע' בסוד ע' שנה וכ"ף בסוד כת"ר כי הבינה בסוד כת"ר כי הבינ' כת"ר בראש כל ספירה ועוד כ"ף כי כ"ף בסוד השנים שעד הבינה שהם כתר וחכמה ונמצא כי מלך זה יצא בסוד שני חלקים שבנצח והוד ובסוד המצ' שבהם שנקראים בו"ר וזהו בן עכבור ועוד יראה לי כי ע' של ע'כבור בסוד שבעה ספירות שבבנין וכ"ף של עכבו"ר בסוד שנים שעל גבה שהם חכמה ובינה ובור מלכות והענין הוא כי נצח הוד אלו שנכללו במלך זה נמשכו מצד שבעה ספירות שבנצח ומצד חכמה בינה ומל' שבהוד וזהו בן עכבור. ודע. אמר שמואל המאמר הזה הועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה ולא נמצא כעת יותר:

תם תם תם (דף ס"ט ע"ב) ותהי השלמת השער הזה. יום שני. ארבע' ימים לחדש אדר שני:

פרשת ויקרא משנת חמשת אלפים וארבע מאות ועשר ליצירה בהיותו בן חמשים ושנים שנה למולדתי:

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שכשם שזכיתי להשלים גם השער הזה יזכני האל להשלים את תשלום השמונה שערים בע"ה: