שער הכוונות דרושי יום הכיפורים דרוש ב

<< · שער הכוונות · דרושי יום הכיפורים · דרוש ב · >>

שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ב':

על הנז' ביתר שאת וז"ל ונחזור לבאר ענין ה' דברים הנז' שהם אכילה ושתיה אשר יש בהם בחי' חיצוניו' ובחי' פנימיות כנ"ל. ונתחיל לבאר בתחי' מזון או"א עצמן דע כי כל מזון או"א נק' בשם אכילה ולא שתיה וכל מזון זו"ן נק' בשם שתי' כי מאי' ולמטה הוא סו' המים וכמ"ש בס"ה בפ' ויקרא אכלו לעילא ודא אינון או"א דלא מתפר' לעלמין שתו ושכרו דודים לתתא זו"ן ודא אינון דודים לזמנים ולפרקים ואמנם אכילת או"א נחלק' לב' אכילות ושתית זו"ן ג"כ נחלק' לב' שתיות וזה ענין ב' אכילות או"א הנה שתיהן נמשכו' אל או"א מן פה דא"א אבל יש בזה חילוק כי יש אכיל' לג"ר דאו"א ויש אכילה לז"ת שבהם. והנה אכילה העליונה נמשכת מן עת"י המתלבש תוך גולגלת' דא"א ומשם נמשכת אכיל' ומזון למטה עד הפה דא"א דרך פנימיותו ואח"כ יוצא מן הפה ולחוץ כי מרוב הארתו אינינו יכול להיות מוגבל ומצומצם בתוך פנימיות ולכן יוצא מפיו בסוד הבל היוצא מן הפה יורד ונמשך דרך הדיקנא ולמטה עד פה דאו"א והוא שם בסוד אור מקיף להם כי כל הבל הוא סוד אור המקי' כנודע ומן אור המקיף הזה שואבים ושואפים מזונם או"א והוא מזון לג' עליונות שבהם שהוא סוד שאיפה בלבד ולא אכילה. עוד יש אכילה ב' נמשכת ממוחין דא"א עצמו עד פיו עצמו דא"א ומשם יורד גם כן בפנימיותו דרך הגרון אשר שם הוא מקום כתר או"א כנודע. ודרך מוחין שלהם יורד משם ומתפשט עד פיהם דאו"א עצמם ואז יורד בפנימיותם דרך הגרון שלהם עצמם עד הו"ק שלהם עצמם והוא מזון אל הו"ק שלהם וזו האכילה הב' היא סוד הה' קולות הפנימים שאמרנו למעלה שמהם ניזונת נוק' דז"א ביוה"כ כי נמשך לה מזה האכילה אשר תוך פנימיות חג"ת ונ"ה של אי' כנ"ל. וזה ענין ב' שתיות זו"ן כי הנה מן אי' עילאה נמשכין להם ב' שתיו' אלו ע"ד הנ"ל בב' האכילו'. והשתיה הא' היא לצורך ג"ר דזו"ן והיא מן האכילה הב' דאי' ממה שיורד אליה מלמעל' מן א"א דרך המוחין שלה עד הפה שלה והנה יורד דרך הגרון שלה בפנים וממנו נזונים ג"ר דזו"ן. והשתיה הב' נמשכת ממוחין דאימא עצמה ויורדת עד הפה שלה עצמה ואז יוצא מפיה לחוץ ויורד עד ו"ק דזו"ן וניזונית ממנו. והנה יש שינוי באלו הב' השתיות מב' האכילו' כי שם האכילה ראשונ' העליונה יצתה מחוץ לפה דא"א והב' נכנסת דרך פנימיו' אבל השתי' הא' נכנסת דרך פנימיות אי' תוך גרונה ולא יצתה חוץ לפיה והשתיה הב' יצתה דרך פיו לחוץ. והענין הוא לפי שא"א הכל הוא רחמים והאכילה הא' יצתה דרך פיו דא"א לפי שהוא הארה גדולה ואינה נגבלת בתוכו ולכן יצתה חוץ לפיו אבל האכילה הב' שהיתה מבחי' המוחין שלו עצמו היה בה יכולת ליכנם בפנימיותו. אבל ענין השתי' שהם מאי' דדינין מתערין מינה לכן השתי' הא' הנמשכת ממוח דא"א לצורך אכילה הב' שלה הם רחמים והם מים מתוקים ואף אם יכנסו דרך גרונה ויתערבו בגופה אינם נעשים מים מלוחים אבל השתי' הב' הנמשכ' ממוחין דאי' עצמה אשר דינין מתערין מינה הנה להיותם ממנה הם מים מלוחים קצת בסו' הדינין ואם יכנסו דרך פנימיו' הגרון שלה ויעברו בכל גופה למטה יתוספו הדינין בהם ויהיה מים מלוחים ומרים ולכן הם יוצאי' דרך הפה שלה ולחוץ והוא בסו' המים המוציא האדם בבחי' הרוק והנה רוק הוא בחי' ב' האותיו' ש"ו משופר. והנה למטה יתבאר כי ענין השתי' נמשך מט' יודין שיש בד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ומן ה' יודין שיש בג' אהיה דיודין דאלפין דההין סך כולם י"ד יודין ואם תצרף י"ד יודין אלו עם רוק הנז' שהוא שני אותיות ש"ו משופר יהיה בגי' ש"ך דינין ע"ד מ"ש בדרוש השופר כי ש"ו עם היד האוחז' בשופר הם ש"ך ניצוצי הדין ולכן הם מים מלוחים ולא מרים. והענין הוא כי אע"פ שי"ד יודין הנז' הט' מהם הם הויות והם רחמים עכ"ז כאשר מתערבים בג' מלויי אהיה שבבינה שהם דינים אז נמלחים ונעשים מים מלוחים ולא מרים כי הם ג"כ מבחינת ד' הויו'. אבל צריך שתדע כי הויה דב"ן הוא מים מרים אבל ג' הויות ראשונות ע"ב ס"ג מ"ה בהתערבם עם ג' מילויי אהיה נעשים מלוחי' לפי שהויה דע"ב הוא רחמים כי היא בחכמה והיא מים מתוקי' והוי' דס"ג ומ"ה שהם מן הבינה ולמטה הם מרים אבל לא כמו ההויה דב"ן שהיא מים מרים לרוב דינין שבה ולכן בהצטרף הויה דע"ב שהם מים מתוקים עם ההויה דס"ג ומ"ה יתמזגו כולם יחד ויהיו כולם שלשתם מים מלוחים אבל לא מרים כי הויה דע"ב יסיר מרירותם ולכן מלח הוא בגי' שלש' הויות שהם ע"ב ס"ג מ"ה כנז' והנה כיון שהם מים מלוחים אם יכנסו דרך הגרון שלה בו"ק תחתונות שלה יחזרו להיות מים מרים ולכן יוצאים דרך פיה לחו' כדי שלא יתמררו ולא עוד אלא שאדרבה הם נעשים עתה מים מתוקי' והוא כי בעת צאתם מן הפה ועוברים דרך השפתי' אשר שם אותיות בומף שהם ד' מילויי ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם בגי' קכ"ח כמנין בומ"ף והם הויות לבדם בלתי עירוב שמו' אהיה שהם דינין ולכן הם מים מתוקים ולכן בעבור המים המלוחים הא' דרך השפתים נמתקים ע"י אותיוח בומ"ף שהם מתוקים. וכבר ביארנו כיוצא בזה ענין השפתים בדרוש השופר וע"ש. והרי נתבאר היטב ב' אכילות או"א וב' שתיות זו"ן והנה אעפ"י שביארנו כי אין לזו"ן רק בחי' שתי' עכ"ז זהו בערך אכיל' או"א אבל גם בזו"ן יש בהם בחי' אכילה כמ"ש בע"ה: