שער הכוונות דרושי הפסח דרוש ח

שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש חעריכה

והוא דרוש שני בענין ספירת העומר - הנה נתבאר לעיל כי גדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל ראשון של פסח כדי שיוכלו ישראל ליגאל, ואחר יום ראשון של פסח מסתלקים כל המוחין הנזכרים וחוזר לקדמותו לבחינת ג' כלילן בג', וזהו הטעם שאין אומרים הלל גמור אלא ביום ראשון של פסח בלבד. ואחר כך מליל שני ואילך אנו חוזרים להמשיך המוחין הנזכרים שנכנסו בליל פסח ונסתלקו, ועתה חוזרים ליכנס כפי סדר המדרגות כל מדרגה ביום שלה, על ידי מצות ספירת העומר בנ' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם, ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה, והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א ולמטה, והם חב"ד חג"ת, ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה מלכות מאחורי התפארת כנודע, ועמה הם ז' ספירות, וכנגדם אנו סופרים ז' שבועות אלו לפי שאי אפשר שיזדווגו זו"ן עד היות ז' ספירות אלו בנוים ומתוקנים, ואז תהיה ראויה היא לזווג. ולהיות כי כל אחד מאלו הז' היא כלולה מכולם, לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות וכל שבוע כולל ז' ימים, ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות, נתקנת ספירה האחת מז' ספירות הנזכרות, באופן כי בשבוע הא' נתקן מוח החכמה בז' בחינות כו', ובשבוע הז' נתקנת המלכות בכל ז' בחינות:

והנראה לעניות דעתי כי יש בזה ב' כוונות ושתיהם אמיתיות. הא' היא כי בשבוע א' נגמר ליכנס מוח החכמה ובו כלולים כל ז' בחינות הראויות למצוא תוך המוח הזה, כי הנה צריך שיהיה כולל בתוכו חב"ד חג"ת מלכות, וכולם נרשמים ונמצאים שם במוח החכמה, וכן על דרך זו בכל הז' ספירות הנזכרות. והב' הוא כי מוח החכמה מתפשט בכל ז' ספירות אלו, כיצד הנה בחכמה מתפשט חלק הראוי לה, וכן מתפשט מן החכמה בבינה חלק הראוי להתפשט בה, ועל דרך זו בכל הז' עד המלכות. והנה ב' פירושים אלו הם הפכיים זה מזה, ואפשר ששניהם כאחד טובים. ואמנם הפירוש הא' הוא היותר אמיתי כפי מה שמצאתי כתוב בקונטרס מן העת ששמעתי הדרוש הזה ממורי ז"ל. ונבאר עתה סדר השבועות. שבוע א' נתקן כל החכמה ולכן הוא בסוד הוי"ה דע"ב דיודין. שבוע הב' בבינה והוייתה בס"ג. שבוע הג' החסדים אשר בדעת והיא הויה דמ"ה דאלפין. שבוע הד' הגבורה שבדעת והיא הויה דב"ן דההין. שבוע הה' חסד והיא הוי"ה דע"ב. שבוע הו' גבורה והיא הוי"ה דס"ג. שבוע הז' בתפארת ומלכות ששניהם יחד להיותם דבוקים אחור באחור יחד, ולכן הם בחינת שבוע אחד בלבד. ואמנם לפי שהם ב' ספירות ראוי לכוין בב' הויות, והם בהויה דמ"ה כנגד תפארת והויה דב"ן כנגד מלכות דכר ונוקבא:

עוד יש כוונה אחרת וגם היא אמיתית, והענין הוא כי הנה בכל מוח ומוח יש ז' בחינות, וכן בכל מדה ומדה יש ז' בחינות, וכנגדם הם ז' שבועות כמ"ש. ונתחיל לסדר בז' ימים שיש בכל שבוע ושבוע, ונתחיל משבוע א'. שבוע א' נתבאר שהוא מוח החכמה ואלו הם ז' בחינות, ודע כי אין סדרן עתה כמו בליל פסח, כי אז נכנסו ביחד בבת אחת, אבל עתה נכנסין א' לא' ממטה למעלה ואין שינוי רק שהקטנות הא' נכנס אחר גדלות א', אבל בליל פסח היה נכנס אחר גדלות ב', והטעם עצמו אשר ביארנו שם הוא כאן אלא שעתה שכבר נכנסו בליל פסח אין צורך עתה רק שיכנס אחר גדלות הא' ואיננו צריך להתאחר אחר גדלות ב' וזה סדרו. יום א' חכמה דגדלות א' דאבא והוא קודם לאי' והיא הויה דע"ב. יום ב' גדלות א' דאי' והיא הוי"ה דע"ב. יום ג' קטנות הב' שם אכדט"ם בבחינת ה' אותיותיו בלבד כנזכר לעיל בליל פסח. יום ד' גדלות ב' דאימא והיא הוי"ה דע"ב. יום ה' קטנות הא' והוא אלקים דיודין. יום ו' רשימו דגדלות ב' דאבא והיא הויה דע"ב. יום שביעי גדלות ב' עצמו דאבא והיא הוי"ה דע"ב. שבוע שני כולה בבינה ולכן כולה בהויה דס"ג. יום א' בינה דגדלות א' דאבא והיא הויה דס"ג. יום ב' בינה דאי' דגדלות א' והיא הויה דס"ג. יום ג' קטנות שני דמוח בינה והוא אכדט"ם בבחינת היותו מתחלק לא"ם ג"ל כנזכר לעיל בליל פסח. יום ד' בינה דאימא דגדלות ב' והיא הויה דס"ג. יום ה' קטנות א' דמוח בינה והוא שם אלקים דמילוי ההין. יום ו' רשימו דבינה דגדלות ב' דאבא והיא הויה דס"ג. יום ז' גדלות ב' עצמו דבינה אבא והיא הויה של ס"ג. שבוע ג' כולה בחסדים דדעת וכולה בהוי"ה דמ"ה. יום א' גדלות א' דחסדים דאבא והיא הויה דמ"ה. יום ב' גדלות א' חסדים דאי' והיא ההוי"ה דמ"ה. יום ג' קטנות שני דחסדים והוא אכדט"ם העולה ג' פעמים יב"ק והם ע"ה אותיות כנ"ל בכוס ג' דליל פסח. יום ד' גדלות ב' דחסד דאימא והוא הויה דמ"ה. יום ה' קטנות א' דחסד והוא אלקים דאלפין ואות א' דמילוי ה"א ציורה יו"י. יום ו' רשימו של גדלות ב' החסדים דאבא והוא הויה דמ"ה. יום ז' גדלות ב' דחסד דאבא והוא הוי"ה דמ"ה. שבוע ד' כולה בגבורה דדעת וכולה בהויה דב"ן. יום א' גדלות א' דגבורה דאבא והיא בהויה דב"ן. יום ב' גדלות א' דגבורה דאימא והיא הויה דב"ן. יום ג' קטנות ב' דגבורה דאו"א והוא אכדט"ם בבחינת חשבון ע"ד. יום ד' גדלות ב' דגבורה דאימא והיא הויה דב"ן. יום ה' קטנות א' דגבורה והוא שם אלקים באלפין ואות א' במילוי ה"א ציורה יו"ד. יום ו' רשימו דגדלות ב' דגבורת אבא והיא הויה דב"ן. יום ז' גדלות ב' עצמו דגבורת אבא והיא הויה דב"ן. שבוע ה' היא בספירת החסד ולכן היא ממש כדוגמת שבוע א' שהיתה בספירת החכמה. שבוע ו' היא בספירת הגבורה ולכן היא ממש כדוגמת השבוע הב' שהיתה בבינה. שבוע ז' צריך לכוין בה ב' כוונות שבוע ג' ושבוע ד' ביחד כי עתה היא בסוד תפארת כנגד החסדים ובסוד מלכות כנגד הגבורות. וצריך ליתן טעם אל קצת השינוים הנ"ל, והוא כי סיבת כניסת גדלות א' דאבא קודם דאי' הוא לפי שכיון שבליל פסח נכנסו כל המוחין לכן עתה הספיק טעם ההוא שיכנס עתה גדלות א' דאבא בתחילה לפי שהוא אור יותר גדול ובו נכלל מוח אי', גם ענין כניסת קטנות הא' אחר גדלות ב' דאימא הוא לסיבה הנ"ל בליל פסח כי הוא דינים קשים ושלא יתאחזו בו החיצונים אינו נכנס עד שיכנס גדלות ב' דאימא אבל אין צורך שיתאחר עד כניסת גדלות ב' דאבא גם כן. גם ענין הצטרכות ב' לילות ליל ו' וליל ז' לגדלות ב' דאבא, הטעם הוא כי עיקר ליל פסח היתה בעיקר ד' כוסות שבהם נרמזו ד' מוחין דאימא, אבל גדלות ב' דאבא לא נכנסו רק דרך רמז קטן בענין המצה אחר שנכנסו כל שאר המוחין, ולכן הוצרך עתה ב' לילות כי בליל הא' נכנס תוך הגולגולת דז"א ומניח בו קצת רושם ובליל הב' נכנס הוא עצמו כנ"ל והם סוד ליל ששי וליל ז':

ועתה צריך ליתן טעם למה כל השבוע א' נקרא חול המועד ויום טוב, כיון שאחר יום א' נסתלקו כל המוחין כנ"ל, וגם ענין יום ז' של פסח שהוא יום טוב גמור. אבל הענין הוא כי להיות שכבר כל המוחין נכנסו בליל פסח הא', ובהכרח הוא כי שם הניחו רשימו שלהם וקצת ההארה ההיא, ובשבוע הא' חוזר מוח החכמה ליכנס לגמרי, והנה מוח זה גדול מכולם כי כולם נרשמים ונכללים בו בסוד כולם בחכמה עשית והוא עיקר כולם, ולכן השבוע הא' היא מכלל חג המצות, אבל עם כל זה אינה רק קדושת חול המועד קלה בלבד, כיון שלא נגמר מוח החכמה לכנס לגמרי עד יום ו' של שבוע א', כי אז נשלם ליכנס אפילו גדלות ב' דאבא דמוח החכמה כנ"ל. והנה יום ו' לעומר הוא ביום ז' של פסח ולכן הוא יום טוב גמור, ואף על פי שלא נכנס רק הרשימו, מספיק לפי שכבר נשלם מוח החכמה, ולכן ליל ז' של פסח הותר זווג התחתון, כי כיון שנכנס מוח החכמה כבר יש בחינת הזווג כי הוא עיקר כל המוחין, אבל יום ז' לעומר שהוא יום ח' של פסח נקרא אסרו חג, לפי שאז נכנס עצמות גדלות ב' דאבא דמוח החכמה, אבל אינו יום טוב ממש כיון שכבר הרשימו נכנס בליל ז' של פסח ואין נקרא יום טוב אלא על שם חידוש הנעשה מחדש אבל זה אינו חידוש כי כבר נכנס הרשימו ליל שלפניו: