שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש יז

ענין סעודת שחרית דשבתעריכה

ענין סעודת שחרית דשבת.

הנה בענין התפלה נתבאר כי כבר עלו ז"א ורחל נוקבא עד כתר דאבא ואמא ממש ונמצאים שניהם עומדים תחת אריך אנפין והם עתה אוכלים סעודה זו מן אריך אנפין, ולכן סעודה זו נקרא "סעודתא דעתיקא קדישא".

גם תכוין כי הנה בענין ספר תורה דשחרית דשבת ביארנו כי אז נתגלו כל ז' תחתונות דאבא כנגד מה שעלה ז"א בעמידת שחרית ובחזרה וקבלנו האורות בספר תורה בז' העולים לו (שהוא סוד יסוד דאבא הנקרא 'תורה' כנודע). ועתה כנגד מה שחזר ז"א לעלות בתפלת מוסף בלחש ובחזרה (שעלה בג' ראשונות דאבא) -- לכן אנו עתה עושים סעודה זו דשחרית אחר תפלת מוסף כדי שיתגלו גם ג' ראשונות דאבא ויבקעו ויתגלו הארתם ותאיר אלינו. ולפי ששם בג' ראשונות דאבא שם הוא בחי' פה העליון דאבא -- לכן כנגדו אנו עושים סעודה בסוד אותו הפה ובדרך שנתבאר לעיל בסעודת הלילה כי אין סעודה אלא במקום שיש פה והוא בג' ראשונות:

גם יש טעם אחר בענין סעודה זו הנקרא "סעודתא דעתיקא קדישא" ובזה תבין למה נקראת "קידושא רבא" הקידוש הזה של שחרית עם היותו קצר מסדר קידוש הלילה.    והענין הוא כי בלילה היו בבחי' מוחין דז"א הנקרא קדש, אמנם הם קידושא זוטא. אבל עתה היא סעודת המוחין דאבא עצמן -- שהם קדש עליון -- ולכן נקרא "קדושא רבא".

ודע כי כל אלו העליות שאנו אומרים למעלה שהם עולים זו"ן -- מוכרח הוא כי בעלותם למעלה גם שאר העולמות דבי"ע אשר תחתיהם עולים אחריהם כפי סדר עליית זו"ן. וכן על דרך זה כל העולמות אשר למעלה מן זו"ן דאצילות -- מוכרח הוא לעלות גם הם ממקומם כפי סדר עליית זו"ן לתת להם מקום לעלות במקומם. ואין כח בקולמוס לפרט הכל אבל נדבר דרך קצרה. כי הנה כל הפרצופים וכל העולמות יחד -- כולם עולים זה אחר זה עד שנמצא כי עתיקא קדישא דאצילות עולה עד מקום אדם קדמון לכל קדומים, כמבואר אצלנו באורך בדרוש אדם הראשון איך היה קודם שחטא ומה פגם גרם בכל העולמות וע"ש היטב. גם תעיין בדרוש אחד שביארנו בענין ז' מלכים שיצאו מבחי' אוזן עליונה דאדם קדמון ואירע בהם פגם קרוב לענין המיתה והביטול. ואין הכונה ח"ו לומר כי הם הם המלכים דארץ אדום דפרשת וישלח -- כי אותם המלכים יצאו מן העין דאדם קדמון, אבל הם בחינות אחרות שלמעלה מהם שיצאו מן האוזן. ושם בדרוש ההוא הנקרא "מטי ולא מטי" ביארנו בענין הכתר והחכמה והבינה ההם שהם בחינת שם י"ה במילוי ההין, ושם נתבאר איך נעשים בחי' ד"ו ו"ד וכיוצא בזה, ועיי"ש. והנה עתה בסעודת שחרית דשבת עולה עתיקא קדישא דעולם האצילות עד אותם ההין אשר שם, ולכן סעודה זו נקרא סעודתא דעתיקא קדישא.

סדר הסעודהעריכה

ונבאר הסדר שתעשה.    הנה תבוא ותעמוד לפני השולחן במקום שאתה עתיד לישב בו. ותקיף השולחן דרך ימין פעם אחד. ותכוין להמשיך עתה בחינת אורות מקיפים של ג' תחתונות דאבא אשר שם עלה ז"א בתפילת העמידה דלחש דשחרית (אלא שאז היה בבחינת אורות פנימים שלהם ועתה הוא באור המקיף אשר להם). ואח"ך קח בידך ב' אגודות ההדס ותחזור להקיף השולחן פעם שנית. ותכוין להמשיך עתה בחינת אור המקיף של ג' אמצעיות דאבא אשר שם עלה ז"א בחזרת קול רם דתפילת העמידה דשחרית (אלא שאז היה בבחינת א"פ שלהם ועתה הוא באור המקיף). ולפי שעתה הוא בבחינת ג' אמצעיות חג"ת -- לכן צריך להקיף בהדס, כנודע כי ההדס רומז לג' האבות.    אע"פ שגם הנקבה עלתה עליות רבות -- אין כונתנו עתה רק להעלות ז"א לפי שעתה הוא יום שבת דכורא שהוא כנגד ז"א, וכנגד ב' עליותיו באור פנימי כנודע אנו מקיפים עתה ב' הקפות להמשיך אור מקיף שלהם. אבל הקפות ליל שבת היו כנגד עליות הנקבה שהיא מושלת בלילה.

והנה כמו שבסעודת הלילה לא עשינו הקפה ג' כנגד מה שקבלה מג' מוחין דז"א בבחינת אור פנימי, ושם ביארנו טעם הדבר כי הדבר הזה נעשה מאליו ואין בנו כח להמשיכו כי הוא מקום עליון -- לכן גם עתה בסעודת שחרית אין אנו עושים הקפה שלישית כנגד עליית ז"א באור פנימי דג' ראשונות דאבא בתפלת מוסף (דלחש ודחזרה) לפי שהוא בחינת מוחין והוא מקום עליון, ובפרט שהם מוחין מקיפין דאבא ואין בנו יכולת להמשיכם בסוד אור מקיף שלהם והדבר נעשה מאליו.

ואחר הקפה השנית תשב מיושב במקומך ותקבל הכוס בשתי ידיך על דרך מה ששנזכר לעיל בקידוש דליל שבת ממש. אבל יש בזה שינוי אחד, והוא כי בלילה נתכונת אל ג' שמות י"ה -- שתים במילוי יודין ואחד פשוט, ועתה תכוין בג' שמות י"ה במילוי ההין. ואע"פ שמילוי יודין מעולין ממילוי ההין וא"כ איך בסעודת הלילה התחתומה תכוין במילוי יודין ובסעודת שחרית המעולה דעתיקא קדישא תכוין אל מילוי ההין?   אבל זה יובן במה שנתבאר לעיל כי אלו השמות דמילוי ההין הם גבוהים במעלה במאד מאד כי הם למעלה באורות דאוזן דאדם קדמון כנ"ל, כי עד שם עולה עתיקא קדישא. ותכוין כי ג' פעמים י"ה במילוי ההין הם בגי' צ', והם סוד ט' יודין שיש בד' הויות עסמ"ב. ותכוין להמשיכם בט' אותיות דמילוי ההויה. ותכוין כי ט' תיבות שיש ב"בורא פרי הגפן כו'" הם סוד תשעה אותיות דמילוי הויה דב"ן דההין אשר מקבלים בתוכם את הט' יודין הנזכר העולים בגימטריה ג' פעמים י"ה דמילוי ההין כנזכר.

ואח"כ תכוין כי ג' פעמים י"ה הנזכר הם צ', ועם היין שבתוך הכוס (שהוא בגי' ע') -- הרי הכל בגי' קס"א כמנין אהי"ה דמילוי יודין. ואז תחברו עם ההויה דס"ג ויהיה בגימטריה באר. וזהו סוד "קידושא רבא" כי רבא הוא אותיות בא"ר:

ואח"כ תאמר "מזמור לדוד ה' רועי כו'" ותכוין בר"ת "י'הו"ה ל'אורך י'מים" אל שם יל"י (שנתבאר כונתו למעלה בקבלת שבת בפסוק "ה' למבול ישב") ותכוין גם כן סופי תיבות "יהו"'ה לאור'ך ימי'ם" הם בגי' ס"ה כמנין אדני.

ואח"כ תאמר "ושמרו בני ישראל את השבת" עד "וביום השביעי שבת וינפש" ותכוין לכלול מדת לילה שהוא 'שמור' עם מדת יום שהוא 'זכור'.

ואח"כ תאמר פסוקי "אז תתענג על ה' כו'" כנודע כי בזה הפרשה נרמזו בו ג' סעודות דשבת כנזכר בספר הזוהר בפרשת בשלח ופרשת אמור. ותכוין כי תיבות אז תתענג על השם הם רמז לזו הסעודה דשחרית הנקרא סעודתא דעתיקא קדישא. ואח"כ תאמר בקול רם "דא היא סעודתא דעתיקא קדישא". ואח"כ תאמר ברכת בפה"ג ותכוין אל ט' תיבות שבברכה זו לכונה הנ"ל. ואח"כ תטול ידיך מעומד כנ"ל בסעודות הלילה, ועיי"ש:

ענין הלחם שבסעודה זו הוא ממש על דרך הלחם שבסעודת הלילה. ויהיו י"ב לחמים מסודרים כסדר הנ"ל בסעודת הלילה ממש אבל עתה תכוין כי היותם י"ב לחמים הם סוד י"ב חוורתי דברישא דעתיקא קדישא אריך אנפין דאצילות; כי אלו הם יותר עליונים מן הי"ב דסעודת הלילה שהיו רמוזים בי"ג נימין דשערי דאריך אנפין (שהם למטה במדרגה מן הי"ב חוורתי כידוע). וכל שאר פרטי סעודה זו יהיו ע"ד מה שנתבאר בסעודת הלילה.

בקידושא רבא דשחרית בענין הידים והיין -- נתבאר אצלינו שיכוין בענין הידים הנוטלים הכוס ג' פעמים י"ה במילוי ההין והם בגימטריה צ' וכו'. והנה ביין תכוין בע' אותיות שיש בד' הויות וג' אהי"ה המלאים כנ"ל, ותחבר צ' של ג' פעמים י"ה, וע' (כמנין יין) של ד' הויות וג' אהי"ה, ויהיה הכל קס"א עם הכולל. ותכוין לאהיה דיודין.

ובקונטרס אדם אחד מצאתי וזה לשונו:
בברכת בפה"ג תכוין שיש בה ט' תיבות כנגד ט' יודין שיש בד' הויות עסמ"ב, ואם תוסיף ה' יודין שיש בג' שמות אהי"ה (דיודין ודאלפין ודההין) יהיו כולם י"ד יודין. ויכוין באלו הי"ד יודין בשעה שיקח הכוס בידו כי יד שלו הוא סוד הי"ד יודין הנזכר. ואלו הי"ד הם בגי' ק"מ כמנין המילוי של אהי"ה דיודין. וכשימזוג הכוס עם מים תכוין כי המים הם סוד ט' יודין שבד' הויות הנזכר והיין הוא סוד ע' אותיות שיש בז' שמות הנזכר (שהם ד' הויות וג' אהיה). ותכוין עוד לחבר ב' הכונות (שהם מים יין כנזכר) ויעלו גי' קס"א כמנין אהי"ה דיודין.

עוד תכוין ליקח המילוי של זה השם של אהי"ה דיודין העולה ק"ם, ותחברנו להויה דס"ג ויעלו בגי' בא"ר, והיא אותיות רב"א. ויכוין אל הבאר העליון שהוא למעלה בחזה של ז"א, וימשיך ממנו אל הבאר התחתון שהוא הוי"ה דב"ן דההין עם אהי"ה דההין (העולה קנ"א) -- והרי הם ב' בחינות בא"ר, והם אותיות רב"א, והוא סוד קידושא רבא דשחרית.

והנה בסעודת שחרית עולה ז"א עד אריך אנפין הנקרא 'כתר' ולכן אומרים בתפלת מוסף "כתר יתנו לך". ולפיכך הסעודה הזו נקראת "סעודתא דעתיקא קדישא", ר"ל שעולה עד עתיקא קדישא ואינו סעודת עתיקא קדישא עצמו:

וענין ברהמ"ז שאומרים בה "רצה והחליצנו כו'" -- הכונה היא כי ימי החול הם במטטרו"ן הנקרא 'חלוץ הנעל' (כנזכר בספר הזהר שהוא נקרא 'נעל') ולכן אנו אומרים בשבת שיחליצנו מן הנעל הזה (שהוא מט"ט) השולט בימי החול, ויתעלה למעלה בבריאה (כנ"ל על "וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כו'"), ולכן מבחינתך לבדך משגיח עלינו ביום השבת ולא מבחינת מטטרו"ן.


פזמון סעודת שחרית והוא ג"כ לחן מתי יבושר עם כמו פזמון סעודת הלילה:

"אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא ואזמין בה השתא עתיקא קדישא:

נהוריה ישרי בה בקידושא רבא ובחמרא טבא דביה תחדי נפשא:

ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא:

יגלי לן טעמיה דבתריסר נהמי דאינון את בשמיה קפילא וקליש':

צרורא דלעילא דביה חיי כולא ויתרבא חילא ותיסק עד רישא:

חדו מחצדי חקלא בדיבור ובקלא ומלילו מילה דחפיא בלבושא:

קדם רבון עלמין במילין סתימין תגלון פתגמין ותימרון חידושא:

לעטר פתורא ברזא יקירא עמיקא וטמירא ולאו מילתא אוושא:

ואילין מילייא יהון ברקיעייא ותמן מאן שריא הלא ההוא שמשא:

רבו יתיר יסגי לעילא מן דרגיה ויסב בת זוגיה דהות פרישא:"


קודם שיטול מים אחרונים יאמר זה:  ידי אסחי אנא לגבי חד מאנא לסטרא אחרינא דלית בה ממשא. אזמן בתלתא בכסא דברכתא לעילת עילתא עתיקא קדישא:

מנהגין של יום שבתעריכה

ענין המנהגים של יום השבת.

ענין הדיבור.
היה מורי ז"ל נזהר מאד שלא לדבר בלשון לעז ביום שבת, ולא בלילה ולא ביום, זולתי כשהיה אומר לנו איזה דרוש והיה צריך לאומרו בלשון לעז כדי שיבינוהו העם השומעים. גם היה נזהר שלא לדבר שיחה בטלה או דיבור של חול אפילו בלשון הקודש. וכן היה נוהג בכל היום טוב כמו בשבת.

ענין השינה ביום שבת.
כבר נתבאר לעיל בסדר שכיבת הלילה (וגם יתבאר לקמן בסדר אמצע היום דימי החול) כי השינה בלילה היא טובה ומוכרחת, והשינה בימי החול טובה אל הרשעים ורעה אל הצדיקים זולתי אם יהיה איזה צדיק גמור גדול שבדורו כו'. אבל השינה ביום השבת היא טובה אל הצדיקים, כי אין דבר רע שולט ביום שבת, ואין חשש שיפסיד איזה עיבור נשמת איזה צדיק על ידי השינה. ואדרבא -- אפשר שירויח וימשיך עמו איזה עיבור נשמת צדיק. ולכן נכון הדבר לישן ביום שבת אחר האכילה. וכך היה נוהג מורי ז"ל לישן ביום שבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות כי אדרבא זהו מכלל עונג השבת.

העיד לי הרב גדליה נר"ו כי הוא שמע מפי שאני אמרתי לו שמורי ז"ל לא היה משים על ראשו ביום שבת אותו הכובע של לבדים הנקרא קאפילייו שרגילים ליתנו על הראש מפני הגשמים. והטעם הוא כי יש בחללו בין החלל לראש עצמו אוהל שיעור טפח. ובפרט חוץ למדינה לא היה יוצא בו משום שהוא משא. ואני לא זכרתי אם אמרתי לו הדבר.

הגיד לי מורי ז"ל כי פ"א הראו לי בהקיץ חכם אחד גדול בדורו והיה מן הדורות הקודמים אלינו ובעת הזאת הגיע זמנו להעלותו מדרגה עוד אחרת למעלה מן המדרגה שהיתה לו אז. ונודע כי בפעם הראשון אינו נענש על דקדוקי מצות כאלו ועתה שרצו להעלותו במדרגה עליונה היו דנין אותו בדקדוקי מצות קלים, ואחד מן הדברים שהיו דנין אותו עתה היה על שפעם אחד היה האיש ההוא הולך בדרך ביום שבת ונכנס מאליו מעט עפר תוך מנעלו ברשות הרבים בלתי כונה ולא נזהר בו להסירו, והלך בו ד' אמות ברשות הרבים, ועל הדבר הזה היו מענישין אותו עתה.