שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש ח

על הנזכר. והנה שמעתי עוד דרוש אחר ממורי ז"ל ובו יתבארו כל הספיקות הנ"ל באר היטב וזה ענינו.

הנה נתבאר לעיל בהתחלת דרוש ענין קבלת שבת בשדה וערב שבת כי יש דברים הפכיים היפך מכאן. ושם עוד נתבאר כי ליל שבת נקראת 'שמור' על שם הנקבה שהיא העולה בליל שבת, אבל ז"א אינו עולה בלילה אבל עכ"ז יש לו הארה יתירה בליל שבת. ואע"פ שגם היא בחי' עלייה לו איננה נקרא בשם עלייה כמו שיתבאר. וזה ענינו.

הנה נודע כי ב' אורות דמוחין מקיפין יש על ראש ז"א, האחד הוא בחינת אות ל' דצלם והשני הוא בחינת אות מ' דצל"ם. ויש צלם מצד אבא ויש צלם מצד אימא. והנה בליל שבת לוקח ז"א המקיף התחתונות שהוא אות ל' דצלם בלבד. וכבר נתבאר לעיל כי אות ל' דצלם שיעור ארכה הוא כשיעור קומת ג' תחתונות דז"א בלבד (שהם נה"י שבו) ואינם בכל אורך ז"א. וגם ל' זו נחלקת לג' פרקים גם כן. וענין זה הל' דצלם דאימא וכן דצלם דאבא. ואמנם אין כל ג' פרקי אות ל' נכנסים בפעם אחד, וכמו שיתבאר בע"ה.

והנה אם נאמר שז"א עולות ג' ראשונות שבו במקום אלו המקיפים (הנקראים ל' דצלם), והג' אמצעיות שלו עולות במקום חב"ד, ונה"י במקום חג"ת -- אם כן נמצא כי גם ז"א עולה, וכבר נתבאר לעיל כי בליל שבת אין עלייה לז"א אלא לנוקביה. ואם נאמר שהמקיפים של ל' דצלם יורדין ונכנסין תוך רישא דז"א -- נמצא כי נשאר מקום חלל ואויר פנוי למעללה מראשו, וענין זה אי אפשר כי הנה בחינת המקיפים הנקראים צל"ם הם ממש בגוף התבונה כנודע ואם כן איך אפשר שהל' (שהם חג"ת דתבונה) יכנסו תוך ז"א ויתרחקו מג' ראשונות חב"ד דתבונה עצמו ויתחלק גוף התבונה לשני חצאין וישאר מקום פנוי ביניהם?

אבל הענין הוא באופן זה: כי ז"א נשאר במקומו ואינו עולה, וגם המקיפים נשארים במקומם ואינם יורדים, אמנם ראשו של ז"א נגדלת ועולה עד מקום אשר שם המקיפים הנקראים ל' דצלם ומלבשת בתוכה את המקיפים. והרי איך איננו עולה וגם אינם יורדים.

ועתה ראוי לנו לפרש. כי הנה נתבאר לעיל כי כל העולמות נתעלו באופן זה -- כי נה"י דעשיה עלו במקום חג"ת, וחג"ת בחב"ד, וחב"ד דעשיה בנה"י דיצירה כו' עד שנמצא כי ג' ראשונות חב"ד דבריאה עלו במקום נה"י דאצילות. והנה עם הדרך הזה מוכרח הוא שיעלה הנה"י דאצילות במקום חג"ת, וחג"ת בחב"ד כו'. וכפי הנ"ל שאין בלילי שבת שום עליה כלל לז"א -- אם כן נה"י דאצילות במקומם עומדות! ואיך יכולות לעלות גם ג' ראשונות דבריאה כיון שאין שם מקום פנוי?!

אבל הענין הוא כי ג' ראשונות דז"א דאצילות וכן ג' אמצעיות שבו -- במקומם הם עומדות, כי אין עליה לז"א בליל שבת, אבל שלשה אחרונות (שהם נה"י) שבו הם העולות עם חג"ת שבו ונשארים יחד שם כולם -- נה"י וחג"ת ובבחינה זו יש תוספת שבת לכל בחינת ז"א.


ולבאר זה הענין צריך שנבאר ונעריך ההפרש שיש בין ג' ראשונות לאמצעיות ובין האמצעיות לאחרונות. ונבאר עתה היתרון שיש בין אלו לאלו.    דע כי ג' תחתונות יש להם פחיתות מעלה ממה שלמעלה מהם בשני סבות.

  • האחד הוא כי הרגלים והירכין הן דקין וצרין ואינם רחבים, ולכן אין האור מתפשט בתוכם הרבה.
  • והשני הוא כי הם במקום תחתון, ולכן אינן בערך מוחין.

אבל יש להם יתרון אחד על שלמעלה מהם והוא כי הם במקום האורות המגולים (כנודע כי מן החזה דז"א ולמטה מתגלים החסדים בגילוי).

והג' אמצעיות -- גדולה מעלתם על התחתונות בג' סבות:

  • הא' הוא כי מקומם גבוה מהם
  • והב' כיון שמקום גבוה מוכרח הוא שהאורות של ג' תחתונות בעברם דרך שם(?) מניחים שם רושם שלהם (כנודע כי כל דבר קדושה בכל מקום שעובר שם מניח קצת רושם).
  • והג' הוא כי הנה הם בחי' רחבות, כנודע כי הגוף הוא רחב, והאורות שבו הם מתרחבים.

אבל יש להם גירעון אחד מן התחתונות והוא כי התחתונות אורותיהם מגולים והאמצעית אורותיהם סתומים כנודע.

והג' עליונות -- גדולות במעלה על האמצעיות ועל התחתונות בשתי סיבות: ( א ) האחד הוא כי מקומם גבוה, ( ב ) וגם כי כיון שממקומם גבוה מהם -- מוכרח הוא שהאורות של האמצעות והתחתונות העוברים דרך שם מניחים שם רושם הארתם. ולב' סבות האלו נקרא הג' ראשונות בחינת 'מוחין' ממש, משא"כ באמצעיות ובתחתונות.

אבל בבחינה אחד הם גרועות מן האמצעיות; לפי שהאמצעיות הם רחבות המקום והאברים כנזכר, אבל הג' ראשונות הם בתוך ראש אחד קטן וצר מאד המחזיק שלשתן, ואין אורותיהם יכולים להתרחב שם. וגם בבחינה זו גרועות מן התחתונות כי אבר הראש קטן מאד מן הירכין והרגלים כנודע. גם בבחינה אחרת גרועות מן התחתונות, כי הג' עליונות אורותיהם סתומים וג' תחתונים אורותיהם מגולים באופן כי יש כמה מיני חילוקים משונים מאד, ויש בחינות לאלו על אלו.


והנה עתה בליל שבת כל אלו המדרגות הרויחו והועילו תועלת גדול, וזה הרויח התועלת על חבירו. כיצד?

  • הנה הג' תחתונות הרויחו כי עלו למקום האמצעיות ונעשו כמותם,
  • והאמצעיות הרויחו בשתי בחינות -- האחד הוא כי עתה יש במקומם אורות רבים, אורות דנה"י ואורות דחג"ת; והשני הוא כי כיון שיש שם כל אלו האורות הרבים אין יכולת ביסוד דאימא לקבלם בתוכו ונבקע ומתגלים כל האורות כולם אפילו אותם של האמצעיות.
  • והעליונות הרויחו כי מה שהיו תחילה בסוד ראש קטן וצר עתה הגדיל הראש עד מקום המקיפים דל' דצלם כנ"ל ונגדל מאד מאד

באופן כי כל בחינת ז"א דאצילות הרויחו ריוח גדול ותועליות גדולות והם הם סוד 'תוספת שבת' הניתוסף בו. ועם כל זה אין זו נקרא 'עלייה' אל הז"א לטעם הנ"ל כי הוא איננו עולה אבל ראשו הוא שנגדלה עד מקום המקיפים. עוד טעם שני כי אף אם היה ממש עולה אל מקום המקיפים איננו נקרא עליה כי מקום המקיפים מקומו נקרא כי הלא הם מוחין מקיפים שלו עצמו ואיננו כשאר עליות של זולתו. המשל בזה ג' ראשונות דעשיה שעולים במקום ג' תחתונות דיצירה כו', אבל כאן מקום המקיפים מקומו של עצמו הוא וזה פשוט. אבל הנקבה יש לה עלייה גמורה ממש עתה בליל שבת.

ובזה יתישבו כל הספיקות הנזכר בתחילת דרוש זה. כי הנה בעת קבלת שבת בשדה -- הנה היא עולה במקום נה"י דז"א דאצילות (אשר עלו אל חג"ת שבו כנ"ל) ונשאר מקומם פנוי וריקן, והנה עלייה זו עלייה גמורה היא כי הנה היא לוקחת מקום שאינו שלה שהוא במקום שהיו שם בתחילה עומדים נה"י דז"א, ולכן ליל שבת מכונה אל הנקבה כי היא העולה עתה עלייה גמורה.

והנה בדבר הזה צדקו יחדיו כל הסברות ההפוכות הנ"ל בדרוש הזה בראשיתו, והוא כי אמת הוא שאין הנקבה עולה אל מקום ג' תחתונות בעת קבלת שבת וגם אמת הוא כי היא עולה במקום ג' תחתונות. והענין הוא כי אמת הוא שעולה במקומו, אבל בערך שאין זה עתה מקומה האמיתי כי הנה מקומה האמיתי עתה בליל שבת הוא שעומדין עם ג' אמצעיות יחדיו עמהם ובבחינה זו אמרנו שאיננה עולה אל מקום נה"י, כי מקום נה"י עתה הוא למעלה בחג"ת דז"א. ואחר בין השמשות -- שכבר הוא ליל שבת ממש -- אז ממילא היא חוזרת פנים בפנים בהיותה בסוד נקודה אחת בלבד באותם הנה"י שעלו במקום ג' אמצעיות ממש, אבל היא עומדת שם תחת היסוד ההוא. ואח"ך בעת העמידה של תפילת ערבית אז נעשית פרצוף גמור כמו שיתבאר בעהי"ת.

ובזה יתבאר לך גם כן מ"ש בספר הזהר פרשת ויקהל דף ר"ה ע"א (ח"ב רה, א) כי אותיות שבת הם ש' בת -- ר"ל כי המלכות (הנקרא 'בת') עלתה עד מקום הש' (שהוא בחינת חג"ת, ג' קוי השי"ן). והנה אנחנו אמרנו כי אינה עולה רק בנה"י, אבל עם הנ"ל יובן היות הכל אמת; כי הנה נה"י דז"א עלו עד חג"ת ממש וחג"ת נשארו בסוד פנימיים תוך נה"י, והנה"י נשארו בסוד חיצוניות שלהם. ונמצא כי בעלות הנקבה שם -- אמת הוא שעלתה עד מקום חג"ת ממש, אבל בערך שהיא אינה עומדת פנים בפנים רק עם הנה"י שהם החיצוניות -- לכן אנו אומרים שלא עלתה רק עם נה"י בלבד, כי החג"ת מכוסות תוך הנה"י ואינם נגלות אל הנקבה.

והנה בענין תפילת ערבית דליל שבת ביארנו כי הזווג ההוא הוא זווג יעקב עם רחל. ונמצא כי כפ"ז כי בשלש האמצעיות חג"ת דז"א שם הם עומדות נה"י דז"א גם כן כנ"ל, ושם עלתה הנקבה, וגם יעקב עומד שם עמה (כנודע כי יעקב ורחל כחדא נפקין תרוייהו מן החזה דז"א ולמטה), ושם עומדים שניהם יעקב ורחל יחד בליל שבת.

ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי בתחילה עומדים יעקב ורחל במקום הפנוי והריקן שנשאר במקום שהיו בו בתחילה הנה"י דז"א ואח"כ עלו ונתארכו יותר ועמדו במקום חג"ת דז"א אשר שם עומדים גם כן נה"י דז"א יחדיו כנ"ל, ואז נמצא כי רגלי יעקב ורחל עודפים ומתפשטים עד ראש הבריאה באותו מקום של הנה"י דז"א הראשון. ונמצא עתה כי אע"פ שיעקב ורחל הם למטה מחזה דז"א -- עם כל זה ארכן שוה לאורך ז"א, והוא כי ארכו של ז"א הוא עתה ו' ספירות (שהם ג' ראשונות וג' אמצעיות, כי הג' תחתונות הם נכללות יחד עם האמצעיות כנזכר), וכן ארכן של יעקב ורחל הם כשיעור אורך ג' אמצעיות דז"א וג' התחתונות.

ואני מסופק כי נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל בזה באופן אחר, והוא כי יעקב ורחל בתחלה עומדים שניהם בנה"י דז"א הראשון באותו המקום הפנוי כנ"ל ואח"ך בתפילת ערבית עולים שניהם עד חג"ת דז"א אשר שם גם כן עומדים עמהם נה"י דז"א כנזכר. ונמצא כי מקום הנה"י הא' אין יעקב ורחל מגיעים עד שם אבל נשאר מקומם פנוי וריקן כדי לעלות שם ג' ראשונות של עולם הבריאה. ועל דרך זה הולכים כל המדרגות למטה עד שנמצא כי ג' תחתונות דעשיה הם מקום פנוי וריקן לגמרי והוא הנקרא מקום תחום שבת כנ"ל.

ונודע כי הקליפות כולם הם למטה תחת י' ספירות דעשיה ושם נדבקין ברגלי העשיה. ועתה -- אשר עלו רגלי העשיה למעלה -- אשר שם המקום הפנוי וריקן וזה המקום מפסיק בין הקדושה אל הקליפה ביום שבת, כי לא יכלו הקליפות לעלות למעלה ולהדבק ברגלי העשיה -- ולכן נק' מקום זה 'תחום שבת'. כי הנה העיר עצמו והישוב והבתים אשר בה בחינת הקדושה שסיומא הוא בג' אמצעיות דעשיה (אשר עתה עלו שם ג' תחתונות דעשיה) ומחוץ לעיר הזו יש תחום שבת והוא המקום הזה הנשאר ריקן ופנוי מן הנה"י דעשיה. ועד שם יכולים רגלי האדם לילך בשבת לפי שאין שם קליפה, אבל מחוץ לתחום הזה -- שם מושב הקליפות, והאדם היוצא שם גורם כי רגלי האדם דעשיה (שהם נה"י שבו) שיתפשטו למטה מחוץ לתחום ויכנסו תוך הקליפה ח"ו.

וזהו סוד פסוק "אם תשיב משבת רגליך" כי צריך האדם מפני קדושת שבת להשיב רגליו ולהחזירם למעלה; כי אין לשון השבה נופלת אלא חזרת הדבר למקום שהיה בתחילה. והנה נה"י דעשיה בתחילת האצילות נתפשטו מלמעלה למטה וירדו דרך ג' אמצעיות ועתה תשיבם ותחזירם אל מקום ג' האמצעיות אשר דרך שם נתפשטו וירדו למטה. ובזה יובן אמרו "אם תשיב משבת רגליך" ולא אמר "אם תמנע משבת רגליך".

גם טעם אחר, והוא כי נודע כי הנה"י הם לבר מגופא לפי שכל שיעורו של ז"א אינו רק בחינת ו' קצוות -- חג"ת נה"י. וכאשר נעשה בו בחינת פרצוף -- נתעלו החג"ת ונעשו חב"ד, ונתעלו הנה"י ונעשו חג"ת, ונשאר בלתי נה"י עד שהוצרכה אימא עילאה להתפשט סוד רגליה תוך ז"א ועל ידי כן נעשו בו נה"י חדשים ממש. ובזה יתישב היטב לשון ההשבה הנזכר, כי מקום הנה"י הראשוניים האמיתיים דז"א הם עתה במקום ג' אמצעיות.