שער הכוונות/דרושי ציצית/דרוש ד

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש דעריכה

דרוש ד': ונבאר עתה ענין הציצית    דע כי הציצית הוא הארות יוצאים מאלו המוחין הנזכר בסוד אור מקיף; היוצא מן אור הפנימי של המוחין דרך שערות ז"א (כנ"ל בדרושים הקודמים בענין הציצית כי סודו הוא אור מקיף). וכל מה שיתבאר בענין הציצית בדרוש הזה הוא בבחינת אור מקיף. ואל תטעה עם היות שאנו מבארים דרך סתם. והטעם הוא כי כל מה שיש במוחים הפנימים הוא ממש כך במוחין דאור מקיף דרך השערות בסוד ציציות כנ"ל.

ודע כי ב' מיני ציציות הם: התכלת והלבן. רצוני לומר כי בזמן שבית המקדש קיים היה חוט תכלת עם הלבן, ובזמן הזה לא יש כי אם לבן.    והענין הוא כי כבר נתבאר ב' מיני בחינות מוחין יש בזעיר אנפין -- אם מצד אבא אם מצד אימא. אמנם המוחין דמצד אבא -- אין לנו עתה עסק בהם לפי שהאור היוצא מהם הוא סוד הציץ של כ"ג שהוא ממוחין דאבא [ולכן נקרא 'ציץ' דכורא, כנזכר בפר' שלח לך דף קע"ד ב' ברעיא מהימנא (ח"ג קעד, ב), ועי"ש. אבל ה'ציצית' הוא ממוחין דאימא, ולכן נקרא 'ציצית' בלשון נקבה. ]

[ וזהו הטעם שציץ של כ"ג היה נתון למעלה מן התפילין ולמטה מן המצנפת. והטעם הוא כי גם התפילין הם אורות מוחין דאימא כנז"ל, אבל הציץ הוא ממוחין דאבא.
וזהו הטעם שהיה מפותח על הציץ "קדש להשם", כמו שידעת שכל 'קדש' הוא באבא בסוד "קדש לי כל בכור". ונודע כי כל קדושה היא בסוד המוחין. ובפרט באלו מוחין דאבא. וגם במה שהודעתיך באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב (שעמ"ר דף קכח:) בענין ת' אלפי רבוא עלמין דאתפשטו מחוורא דרישא דא"א כי אבא הוא הוי"ה דע"ב דיודין, ובה ד' יודין, וכל יו"ד כלולה מק', והוא סוד ק"ש, ועם הד' יודין עצמן -- הרי 'קדש'.    והיה אור המוחין דאבא בוקע משני צדדי האזנים ובמצח; אור החכמה וחסד מצד ימין, ואור בינה וגבורה מצד שמאל. והיו האורות מתפשטין בכל המצח. ונלע"ד כי שם ההויה הכתוב בו היה גם כן על דרך זה; י"ה מצד זה, ו"ה מצד זה. ואמנם אני מסופק במה ששמעתי ממורי ז"ל אם הציץ היוצא ממוחין דאבא הוא על דרך תפילין היוצאים ממוחין דאימא -- וכפי זה היו ג"כ בחי' ציציות יוצאין מן מוחין דאבא כמו שיוצאים ג"כ ציציות ממוחין דאימא; או אם נאמר דממוחין דאבא לא היו יוצאים רק אורות הציץ לבד. וצ"ע. ]


ונבאר ענין הציציות. כי הנה נתבאר לעיל כי שני מיני ציציות הם;

  • האחד מלבן ותכלת -- כמו שהיה בזמן שבהמ"ק קיים,
  • והב' כולו לבן -- כמו שאנו נוהגים עתה בזמן הזה.

והנה שני בחינות אלו של הציציות, שניהם ממוחין דאימא לבד, לא מאבא. אלא שהציציות דתכלת ולבן הוא יוצא ממוח חכמה-דאימא (אשר בתחלה היתה בינה דאבא כנ"ל) ולכן היה נוהג בזמן שבית המקדש קיים. אבל ציצית הלבן שאנו נוהגים בו היום הוא מד' מוחין הכלולים בבינה-דאימא (שהיא עצמה בינה דאימא בתחילה). וזהו הטעם שאין לנו תכלת בזמן הזה.

והרי נתבאר לך ענין הד' ציציות שהם מוח אחד, וגם אמרנו שהם ד' מוחין כנז"ל בדרוש שקדם לזה. והכל אחד. כי הם ד' מוחין הכלולים במוח בינה דמצד אימא כנזכר. האמנם משני מוחין דחסד וגבורה אין ציציות בפני עצמן כי אינן סוד מוחין אלא בחינת מכריעין, ולכך נטפלין להם (כמו שיתבאר לקמן).


ונבאר תחילה ענין הציציות שהיו נוהגים בזמן שביהמ"ק קיים מתכלת ולבן היוצאין ממוח חכמה דאימא (שהיתה תחילה בינה דאבא).    והנה בחכמה זו דאימא יש בה ד' שמות יה"ו, וכנגדם הם ארבע ציציות בארבע כנפות הטלית. ובאלו הארבע שמות יש א"ל אותיות. לפי שג' שמות הראשונים -- כל אחד יש בו ח' אותיות (כנגד שמונה חוטין שבכל כנף), אבל השם האחרון דמילוי ההי"ן אין בו אלא ז' אותיות -- ולכן היו ז' חוטי לבן ואחד של תכלת משלים לח' חוטין. והענין הוא כי השם הרביעי הוא סוד מילוי ההין, וכל ההי"ן הם במלכות, וגם בחינת התכלת הוא מלכות (כנודע אשר הוא סוד הה' אחרונה דהויה החסירה משם "יהו"). וכדי להשלים חשבון הל"ב חוטין אנו לוקחים את המלכות שהיא התכלת עמהן כדי להשלימן.

אבל כפי זה לא היה צריך להיות התכלת אלא חוט בכנף רביעי, ולא בכל ציציות מהד'?    אבל הענין הוא כי עיקר הבחינה המשלמת לל"ב חוטין הוא בכנף רביעי שהוא במילוי ההי"ן (שהוא סוד הנקבה כנ"ל) אלא שגם בשאר ג' ציציות אנו מניחים בהם תכלת דרך רמז בלבד; יען כי הם דכורין ואינן צריכין אליו.

והנה אף בזה הכנף הד' אין אנו לוקחים המלכות עצמה -- שאם כן היתה הוי"ה שלימה והרי אין כאן אלא שלש אותיות יה"ו בלבד?! אבל מה שאנו לוקחין הוא המילוי שלה בלבד.     והענין הוא כי מן הה"א אחרונה של ההוי"ה (הכוללת אבא ואמא וזו"ן) יוצאת הוי"ה אחד במילוי ההין הרומזת במלכות. וכשנקח אותיות מילוי המילוי של ההויה ההיא יהיו כ"ג אותיות כמנין חוט כזה: יו"ד ו"ו דל"ת ה"ה ה"ה וא"ו וא"ו ה"ה ה"ה. וזהו סוד החוט החסר ממנין הל"ב חוטין כנ"ל. ואנו משלימין אותו ע"י המילוי הזה בסוד התכלת. והנה בפסוק לא נזכר חוט אלא "פתיל תכלת" -- והוא לרמוז כי בסוד המלכות הנקרא "פתיל תכלת" היא ג"כ כלולה מעשר כנודע ונמצא כי יש בה עשרה הויות דההין שכל הויה בגימ' ב"ן וי' פעמים ב"ן הם בגימ' פתיל.    ובזה יתבאר לך ענין התכלת כי יש מאמרים בזוהר ובתיקונים שנראין דפליגי אהדדי. וכולם הם אמת. כי התכלת הוא בג' מקומות וכולם א'. והוא כי הלא הוא בחינת המלכות שבחכמה-דאימא (הנקרא בתחילה בינה-דאבא).

וכנגד ט"ל אותיות שיש בארבע שמות אלו דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הם ט"ל כריכות שבציצית שהם י"ג חוליות.

והנה מן החו"ג של המוחין דאימא אינם יוצאין ציציות בפני עצמן כי הם נכללין בשני המוחין העליונים. וזהו הטעם שצריך שיהיו החוטין כפולים ושזורים, ודבר זה הוא לעיכובא; כי הם בחינת חסדים וגבורות אשר אינם נחשבים למוחין בפני עצמן אבל נכללין בעליונים. ולהורות זה צריך להיותם כפולים ושזורים יחד.

האמנם באלו הציציות של התכלת שבזמן בהמ"ק אשר אינם אלא ממוח חכמה דאימא ומוח חסדים אשר למטה מהם בדעת הם נכללים בציציות התכלת (והלבן) והנה הם ל"ב חוטים אחרים שהם כנגד ל"ב אותיות שיש בד' שמות אהו"ה שבמוח החסד דאימא (שהיה נקרא תחילה גבורה דאבא כנ"ל). ואלו הל"ב דחסדים נכללים עם הל"ב דחכמה-דאימא ונעשים ל"ב חוטים שזורין יחד. והבן זה. והנה ע"י היות ל"ב חוטין באלו החסדים היה בנו כח להשלים גם את הציציות דחכמה דאימא לל"ב חוטין עם התכלת; שאם לא כן לא היה בנו כח להוסיף החוט ההוא החסר למעלה.


ונבאר עתה הציציות שאנו נוהגים בזמן הזה שהם לבן בלתי תכלת. כי אמת הוא שאף בזמן הזה אין אור חכמה דאימא נפסק מלהאיר ולצאת בסוד הציציות הנזכר עם התכלת -- אלא שאין לנו עתה כח שיעשה הדבר ההוא על ידינו. אבל ודאי הוא שגם כן הוא יוצא בהתלבשותו בציצית היוצא ממוח בינה דאימא, וא"כ כפי זה מוכרח הוא שיהיה הציצית דחכמה-דאימא רמוז בציצית דבינה-דאימא (כמו שיתבאר למטה בע"ה).

והנה כדוגמת מה שנתבאר בציציות היוצאים מחכמה-דאימא -- כך הוא ממש בציציות היוצאים מד' מוחין הכלולין במוח בינה-דאימא; לפי שאין בנו כח עתה רק עד מוח בינה דאימא, ולא יותר. והחילוק שביניהם הוא כי שם היה חסר חוט א' להשלימן לל"ב ולכן הניחו בו חוט של תכלת שהיא המלכות לחברה עמהם כנ"ל. אבל בבינה דאימא יש ל"ב אותיות שלימות בד' שמות שבהם כנגד ל"ב חוטין וכולו לבן; כי אין צורך אל תכלת שהוא מלכות להשלימם. ובזה תבין איך גם בזה"ז שאין לנו תכלת -- אין התכלת מעכב את הלבן כנזכר במשנה, והלבן לבדו הוא מצוה גמורה מן התורה. והוא כי להיות שהם ב' מיני ציציות -- אחד מחכמה-דאימא ואחד מבינה-דאימא -- ולכן התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת. ואילו הכל היה בבחינה אחד היה ראוי שהלבן היה מעכב את התכלת והתכלת את הלבן.

עוד יש חי' אחר כי בטלית של תכלת היו החוטין השזורין והכפולין מבחי' החסדים דאימא הנכפלות והנכללות עם חוט החכמה דאימא כנ"ל. אבל בטלית הלבן שלנו החוטין השזורים והכפולים הם בחינת הגבורות דאימא הנכללות בחוטי בינה דאימא על דרך הנ"ל ממש.


ועתה נבאר מה שנזכר לעיל כי אף בזה"ז יוצא האור של מוח החכמה-דאימא בסוד ציציות בהתלבשות ציצית בינה-דאימא, אלא שאינו על ידינו, וא"כ מוכרח הוא שיהיה נרמז ציצית-חכמה בציצית-בינה דאימא.    והענין הוא כמש"ל כי המוחין דז"א נקרא 'חיים' שהם חיי המלך (כמבואר אצלינו בסוד התפילין), ושני המוחין האלו (שהם חכמה ובינה דאימא) נקראים "שנות חיים" -- כי עיקר שם 'חיים' הוא בחכמה ובינה ולא בדעת, וגם נקראים "שנות" כי השמות שלהם הם בגימטריה שנות[1].

והנה כל הארות אלו המוחין אינם יוצאים בגלוי תוך ז"א אלא מן החזה ולמטה; אחר כלות יסוד דאימא. וכולם עוברים בתוכו ויוצאין לחוץ. וכבר הודעתיך שהיסוד נקרא 'יוסף' העולה בגימ' קנ"ו. והענין הוא כי יסוד דאימא לוקח קנ"ו אורות מאלו המוחין, ושאר האורות יוצאין מתוכו לחוץ בגופא דז"א. ואם תסיר קנ"ו מ'שנות' -- ישארו ת"ר, כמנין ציצית. ונמצא כי מספר האורות היוצאים מיסוד דאימא הנעשים ציצית הם ת"ר אורות כמספר ציצית. [וזכור ואל תשכח מה שהקדמתי לך לעיל בתחילת הדרוש כי כל דרושינו זה הוא בסוד אור המקיף בלבד שהוא סוד הציצית אשר הוא כדמיון מה שיש באוה"פ].

[ ודע כי זה שכתבתי לך כי היסוד הלוקח קנ"ו אורות הוא היסוד דאימא -- זהו מה שכתבתי מדברי מורי ז"ל. וגם הבנתי מדבריו הבנה אחרת, והיא יותר אמיתית בעיני. והוא מה שהודעתיך במקום אחר שזווג הנעשה בתפלת המנחה הוא מישראל עם לאה אשר איננה מתפשטת רק עד החזה דז"א, ושם בחזה ההוא יש בחי' יסוד אשר בו מזדווג ישראל עם לאה הנזכר (ושם ביארנו עניינו). והנה גם היסוד הזה ראוי לקרותו 'יוסף' גם כן, כי הנה הוא יסוד דכורא. וגם כי יוסף עצמו (שהוא בחי' יסוד למטה) הוא העולה למעלה בסוד הזווג הנזכר [כמה שנזכר בפרשת פקודי דהיכלות, כי יוסף איהו לתתא ואיהו לעילא]. וזה היסוד הוא הלוקח קנ"ו אורות לצורך זווג לאה, והשאר הם נעשים בחי' הציציות כנזכר. ולכן אין הציציות נתלים אלא מן החזה ולמטה כנ"ל בדרוש שקודם לזה. ועיי"ש. ]

והנה לפי שהן נמשכין דרך היסוד דאימא אשר נודע כי הוא שם 'אהיה' במילוי ההי"ן -- והוא בגימטריה 'כנף' עם הכולל. וז"ש "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק" -- 'כנף' שהיא אהיה דההי"ן.

גם אפשר לומר כי גם כל הג' אחרונות שבה (שהם נה"י) יש בהם שם אחד של אהיה דההי"ן. (כמבואר אצלינו כי בהיותם באימא עצמה יש שם 'אהיה' דיודין בג' ראשונות שבה, ו'אהיה' דאלפין בג' אמצעיות שבה, ודההין בג' אחרונות שבה. והנה כשנכנסים נה"י שבה בזעיר אנפין -- אז נעשה מהן פרצוף אחד שלם מי' ספירות ואז נעשה 'אהיה' דיודין בנצח, ודאלפין בהוד, וההין ביסוד. ואם כך הוא נמצא כי הד' מוחין לוקחין מהארת לבוש הבינה אשר להם והם ד' אהיה דההין שהם סוד ד' כנפות הטלית. ובבחי' ראשונה שאין אהיה דההין אלא ביסוד -- עם כל זה בעוברם דרך שם לוקחים ההארה משם והוא בסוד אהיה דההין והם ד' כנפות ארבע פעמים כנף.

והנה גם בסוד זה המלבוש הנקרא 'כנף' -- הוא גם כן מורה על שם 'ציצית'. כי ד' פעמים כנף הם בגימטריה ציצית. והנה אחר צאתם לחוץ -- אע"פ שכולם לקחו הארה מ'אהיה' דההין הנזכר -- עם כל זה מציאותן של עצמן לא נתבטלה. והוא כי נודע כי בחו"ב חו"ג דמוחין דאבא יש בהם ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. וכנגדם באימא הם ד' אהיה במילואם -- ב' הראשונים ביודין, והשלישי דאלפין, והרביעי בההין. וא"כ אלו הד' מוחין היוצאין הם ד' בחינות אלו של 'אהיה'. והנה ב' הציציות מהם הם כלפי פנים דז"א, ושני הציציות מהם הם כלפי אחור דז"א. ושני הציציות שהם כלפי אחוריו הם לצורך נוקבא דז"א, ושל כלפי פניו הם לצורך יעקב. והענין הוא כי הד' 'אהיה' אלו הם בגי' יתר"ו, ואם תסיר מהם י"ו אותיות הפשוטות ישאר ת"ר כמנין 'ציצית'. הרי כמה פעמים רמזנו ענין הציצית.


ועתה נבאר ענין הי"ו אותיות הנזכר מה נעשה בהם בהסירנו אותם כנזכר.    והוא כי השני אהיה דיודין הם מצד פנים והם ליעקב שהם גימ' שכ"ב (כי הוא בחינת טפת הזכר ולכן נרמז בלשון 'שכיבה'). ושני 'אהיה' דאלפין ודההין הם לרחל מצד אחורי הז"א והם בגי' רצ"ה עם הכולל. וכשתסיר מהם ח' אותיות הפשוטות כנזכר ישארו רפ"ז שהוא רפ"ו עם הכולל, והוא סוד "פרו ורבו", כי בכח אלו הנקבה פרה ורבה. וה"ס מנצפ"ך העולה פר"ו עם הכולל.

והנה אם תצרף ח' אותיות הנזכר עם שכ"ב הנזכר של יעקב ועם ח' אותיות אחרות הפשוטות של שני אהיה דיודין דיעקב -- יהיו כולם גימטריה "וישכב". וזהו סוד מה שאמר הפסוק "וישכב עמה בלילה ההוא"; כי אלו שני 'אהיה' הנזכר נותנן אליה בעת שוכבו עם הנקבה. והוא גם כן סוד וי"ש כ"ב -- שהם כ"ב אתוון; כי הה' אותיות מנצפ"ך הכפולות כבר לקחתם רחל. ובזה לא פליג עם מה שהתבאר בדרוש אחר בענין הציצית שאמרנו כי כל הד' ציצית הם לרחל. וב' דרושים אלו מכוונים אל האמת. כי בתחילה לוקחת רחל שנים ויעקב שנים. אחר כך בעת הזווג שחוזרות פב"פ -- אז ניתנים אליה כל הד' הנזכר.


  1. ^ ד' שמות בינה דאבא (קפ"ו) עם ד' שמות בינה דאמא (תק"ע) כמבואר לעיל דרוש ג' -- ויקיעורך