שער הכוונות/דרושי כוונות קריאת שמע/דרוש א

דרוש א'עריכה

כונת קריאת שמעעריכה

בענין דרוש זה צריך להרחיב בחזקת היד. ועיין בכונת הב' הקצרה דברכת אבות שכתבנו אותה בסוף כל תפלת השחר ושם נתבאר הקדמה אחד עצומה בתכלית בענין הקריאת שמע ובענין העמידה. והוא דרוש גדול מאד בענין המוחין דז"א. ואמנם ראינו לכתוב בתחילה דרך קצרה ענין מה שתקנו לומר הקריאת שמע ד' פעמים ומה חילוק יש ביניהם, ואח"כ נכתוב כונות קצרות ששמעתי ממורי ז"ל בענין כונת קריאת שמע ואח"כ נבאר ענין הקריאת שמע דשחרית באורך על מתכונתה.

  • בראשונה נבאר ענין הקריאות שמע שתיקנו לאומרם בתפלת השחר ובתפלת ערבית ובעת ששוכב על מיטתו.
  • וגם מדוע בתפלת מנחה אין בה קריאת שמע?
  • וגם מדוע בשחרית ומנחה יש בה נפילת אפים ובערבית אין בה נפילת אפים?

והענין יובן במה שכתבנו בהקדמת ביאור אדרת האזינו ענין העלאת מ"ן מה ענינה. והנה תפלת שחרית -- אז הזווג הוא בבחינת פנים בפנים, ולכן יש בו נפילת אפים וגם קריאת שמע. וכוונת אותה הקריאת שמע הוא ליחד את אבא ואמא יחוד מעולה מאד כדי שימשך משם שייחדו זו"ן פב"פ. ובמנחה -- אז הזווג הוא בבחי' אחור באחור, ונודע שהיום והלילה הם כ"ד שעות ונחלקים לד' זמנים (כי היום מתחלק לב' זמנים שהם ב' חצאין וכן הלילה מתחלק לב' חצאין). וממשלת עליון באלו ארבעה זמנים אינם שוין; כי אחר חצי היום מתעורר כח גבורת יצחק. ואמנם אותם המוחין שנמשכו בתפלת שחרית אל זו"ן מיחוד אבא ואמא בעת הקריאת שמע כנזכר -- הנה נפסקו המוחין ההם וכבר הולידו והוציאו נשמות מתוספת המוחין ההם וכבר נפסקו. האמנם להיות כי הייחוד ההוא היה נעלם ומעולה מאד עד שהועיל אל זווג זו"ן פב"פ -- לכן נראה שהיה כחו גדול והוא מספיק אל זווג המנחה לפי שאינו רק זווג אחור באחור ולכן אין צ"ל קריאת שמע פ"א במנחה.

[אבל זה הזווג דמנחה -- אע"פ שהוא אחור באחור -- הנה הוא מעולה עד מאד ואיננו כשאר הזווגים דאב"א ולכן צריך בו נפלת אפים. והענין הוא שעתה עולה המלכות אב"א שיעור קומתו ממש. אבל בערבית אין המלכות עולה רק אחור באחור מן החזה שלו ולמטה בלבד (שהוא שיעור קומת תנה"י בלבד), ולכן אין צורך לנפילת אפים בערבית כי מאחר שהיא אינה עולה למעלה במקום המוחין שלו (עד אבא ואמא) -- א"כ אין תועלת בעלית מ"ן של הנשמות בנפילת אפים. אבל במנחה שהיא עולה עד אבא ואמא כמוהו -- אע"פ שהיא אחור באחור -- היא צריכה אל מ"ן מנשמות הצדיקים.
וזהו סוד אומרם ז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. והטעם שלא יש שום זמן שתהיה היא והוא אחור באחור ותהיה שיעור קומתה שוה לו אלא במנחה. וטעם שלא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה -- הענין הוא -- דע כי אליהו ז"ל יש בו בחינות נשמות נדב ואביהו כנודע, והנה הם מבחי' קין שהיא בחינת הנפש הנקרא מלכות בסוד "אנחנו טמאים לנפש אדם", ואלו נדב ואביהו הם בחי' מ"ן דמלכות. וזהו הטעם שזכה אליהו לאותה מעלה הרמה והנפלאה אחר שנתעברו בו נשמות נדב ואביהו, ולכן נשתנה שמו מפינחס לאליהו לפי שאליהו בגי' ב"ן (כמנין הויה דב"ן דההין והיא בחי' המ"ן דמלכות כנודע), ולכן אליהו נענה בתפלת המנחה כי אז העלה מ"ן אלו, כי אז היא היתה צריכה לזה כנז'.
וכבר הודעתיך במקום אחר כי מיציאת מצרים עד בנין בית המקדש תמיד היו זו"ן אחור באחור ואין קומתה שוה לו, רק היא עומדת מן החזה שלו ולמטה ששם מקום לבו של ז"א. ונמצא שהמלכות הנקרא "לבם" היתה אחורנית עם ז"א וראשה מגיע עד שם עד מקום טיבורא דלבא דז"א בלבד; לא למעלה מזה. וזהו ש"ה "ואתה הסבות את לבם אחרונית" -- שעי"כ הקליפות היו מתגברים בימים ההם ובכל זמן שהיו ישראל עע"ז על אדמתם. וכיון שגברו הקליפות -- גרמו לישראל לחטוא. ולכן אליהו ז"ל תיקן הדבר הזה כי ע"י תפילתו העלה אז מ"ן ועל ידי כן עלתה הנקבה אחורנית למעלה עד רישא דז"א ממש (ולא עד הלב בלבד כמו בתחילה). ]

ונחזור לעניננו כי אע"פ שמחצות היום ואילך משתנה הזמן והממשלה -- עם כל זה עדיין הוא מכלל ממשלת היום ומשו"ה מספיק קריאת שמע דשחרית לצורך זווג המנחה. אבל בערבית -- שהוא מדת לילה -- כבר נפסק וכלה המ"ן בב' הזווגים דשחרית ומנחה, ולכן צריך עתה ייחוד דקריאת שמע אחר מחדש לצורך זווג אחור באחור דערבית. ולכן קורין קריאת שמע בערבית. אבל להיות שאין זווגם עתה רק בבחי' אחור באחור ושיעור קומתה עד הלב בלבד כנזכר -- ולכן אין צורך לנפילת אפים פעם אחר עתה.

והנה זה היחוד דקריאת שמע דערבית אינו מעולה כ"כ כמו הקריאת שמע דשחרית (כיון שאינו רק אחור באחור וגם כי היא עד הלב כנזכר), ולכן אין בו כ"כ כח כמו הקריאת שמע דשחרית שהועיל אפילו למנחה. אבל זה הקריאת שמע דערבית אינו מועיל אלא לבחי' חיבוק בלבד. והענין הוא שאחר חצות הלילה מתעורר השמאל לחבק את המטרוניתא לצורך היום (מה שיהיה אח"כ בסוד "שמאלו תחת ראשי"), וזה החיבוק נעשה ע"י היחוד דקריאת שמע דערבית.

ואמנם הקריאת שמע שעל המטה איננו מענין הנזכר כלל, אמנם הכונה הוא כדי להמשיך ע"י היחוד ההוא אור חזק מן אבא ואמא אל זו"ן כדי שהם יתחדשו ויחזקו את הנשמות העולים שם בכל לילה בסוד "חדשים לבקרים". ונמצא כי הקריאת שמע דערבית הוא לצורך החיבוק הנעשה אחר חצות, וזה היחוד דקריאת שמע שעל המטה הוא לצורך חידוש הנשמות כנזכר.