שער הכוונות/דרושי השחר/כוונת הברכות

הקדמה אחת רבת התועלת לידיעת ההפרש בין כונת ברכת המצות ובין כונת ברכת הנהנין (חוץ מי"ח ברכות העמידה).

הנה ברכת המצות והנהנין יש להם כונה א' בפני עצמה (חוץ מי"ח ברכות העמידה) וזו היא כוונת ברכת הנהנין והמצות.

במלת ברוך תכוין אל ההוא שביל דקיק המחבר חכמה עם בינה ועל ידו אנו מורידים שפע אל ז"א כדי שיוכל לעלות למעלה. וביאור ענין זה הוא כי שני מיני שפע הם: ( א ) האחד הוא לקבל בתחלה בחי' שפע לשיהיו ראוים ומוכנים לעלות, ( ב ) ואחר שכבר עלו אז הם מקבלים שפע האמיתי הנכון והנאות להם. ולכן בתחילה צריך להוריד שפע עליון ע"י "ברוך" הנזכר אל "אתה" שהוא החסד, ואח"כ אל "הויה" שהוא הת"ת, ואח"כ אל "אלוקינו" שהוא הגבורה, וע"י זה השפע יכולים לעלות אל הבינה. ואז בעלותם אל הבינה נק' הוא "מלך", כי אין מלך בלתי חיילות אשר הוא מולך עליהם, וגם היא נקרא "העולם", ואז לוקחים השפע האמתי הראוי להם. וזהו "אשר קדשנו כו'", פי' "אשר" הוא בבינה, ו"קדשנו" בת"ת, "במצותיו" הם נו"ה, "וצונו" -- יסוד. ואח"כ תשלום הברכה כמו "פרי העץ" או "בורא פרי הגפן" וכיוצא -- הכל הוא במלכות. וענין הנז' להשפיע שני מיני שפע הוא צודק בכל התפילות והעבודות וזכור ואל תשכח:

עוד ירצה יותר באורך כי כונת ברכת הנהנין וברכת המצות כולם הם מלמעלה למטה כדי להמשיך השפע; חוץ מן י"ח ברכות אלו דעמידה שהם כדי להעלות ממטה למעלה כנזכר זה באר היטב בפ' עקב ברעיא מהימנא וע"ש:

ברוךעריכה

ונבאר עתה כונת ברכת המצות והנהנין.

דע כי כל "ברוך" הוא ביסוד. וצריך לכוין כי זה הברוך הוא ביסוד העליון של חכמה הנקרא 'שביל', ותכוין להמשיך בו השפע ולחברו אח"כ עם היסוד של בינה הנקרא 'נתיב'. והנה השביל נקרא ברוך והנתיב נקרא ברכה, ושניהם שוין בחשבון אחת. גם ברוך וברכה עם הכללות הם רכ"ח, ואם תוסיף עליהם ד' אותיות של ברוך -- יהיה בגי' רל"ב והם בגי' ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. וארבעתן נמשכין אל השביל העליון הנקרא ברוך.

וגם תכוין במלת ברכה הנרמז בברוך הנזכר ותכוין כי גם היא בגי' רל"ב באופן זה: כי ביסוד הבינה שם הוא אהי"ה במילוי ההין, ושאר שמות דאלפין ויודין נמשכין שם. והנה זה האהי"ה בגי' רל"ב בבחינת ציורו בזה האופן:

  • כי ד' ההין שבשם זה אם תציירם בציור ד"ו ובציור ד"י ובציור ג' ווין -- כל א' מד' ההין -- יהיו בגי' קס"ח
  • ואות יו"ד בגי' ך'. ואם תצייר הד' בשני ווין (שהם י"ב) תהיה היוד בגימטריא ל"ב.
  • ותחבר הל"ב עם קס"ח -- הם ר'.
  • עוד תקח אות א' ותציירה בציור יוד כזה <ציור א'> ותצייר היוד בציור יו"ד הנ"ל (שהוא ל"ב), ותחבר ר' עם ל"ב -- הרי רל"ב.
  • ונשארים ב' אותיות לף מן המלוי. ותחברם עם אות א' עצמה ואז יהיו אלף שהם אותיות פלא, והוא סוד השביל הדקיק הנקרא "פלא" דלא אתיידע לא לעילא ולא לתתא (כנזכר בפ' בראשית דף כ"ט ע"ב ובמקומות אחרים).

ופירוש הענין הוא כך: כי זווג אבא ואמא הוא זיוג תדירי, ואינו במקרה לפרקים כזווג זו"ן. ולכן השביל (שהוא היסוד דאבא) הוא מחובר תדיר עם הנתיב (שהוא היסוד דאימא), ותמיד גנוז שם, ולכן לא אתיידע אם הוא לעילא בחכמה או אם הוא לתתא בבינה, כי לעולם הוא בבחינת זווג תדירי דלא פסיק. לכן זה השביל הנקרא 'פלא' הוא מתעלם ונגנז תוך היסוד דבינה (הנקרא 'אלף' של אהי"ה דההין). והנה נתבאר לעיל כי שם זה דאהי"ה עולה בגי' רל"ב, וא"כ כאשר תחבר עמו פלא יהיה בגי' גש"ם שהוא סוד מ"ן דבינה ביסוד שלה הנקרא גבורות גשמים, וגם הוא בגי' בשם עם הכולל, וזהו סוד "ואתה אמרת ידעתיך בשם", כי מבחי' זו נמשך משה רבנו ע"ה. וגם הוא בגי' שביל עם הכולל, לרמוז כי השביל של החכמה הוא גנוז שם תמיד. [וזהו] אשר נרמז לעיל בביאור דברי הזוהר באומרו לא אתידע לא לעילא ולא לתתא . והנה כאשר תחבר פל"א זה למעלה עם השביל של החכמה יהיו שניהם בגימ' גנ"ת. ועם כללות שניהם -- תנ"ה. והם ג' אהי"ה (אחד דיודין -- קס"א, ודאלפין -- קמ"ג, ודההין -- קנ"א), להורות כי הכל אחד.

גם המספר הזה הוא בגי' נתיב. כי שביל ופלא עם שני כוללים שלהם הם תנ"ה, ועם ד' שמות הוי"ה העולים רל"ב כנז"ל (שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אשר הם בשביל העליון), ועם ג' אהיה הנזכר -- הם ז' שמות. ועם תנ"ה -- הרי הכל בגי' נתי"ב. הרי נתבאר היטב ענין שביל וענין נתיב מה ענינם בכל מקום שתמצאם בזוהר או במקום אחר; שהשביל הוא יסוד דחכמה ונתיב הוא יסוד דבינה.

אתהעריכה

ונחזור לבאר מלת "אתה". כי מלת אתה הוא ר"ת של פסוק "א'שר ת'נה ה'ודך על השמים". והכוונה, כי אחר שעוררנו היסודות דאו"א במלת "ברוך" כנז', הנה עתה במלת "אתה" נתחברו שניהם יחד ביסוד שלה ועתה נקרא היסוד שלה "אשר" (כנז' בתיקונים תי' ל' ד' ע"ו ע"א, כי הזכר נק' 'ראש' והנקבה נקרא 'אשר').

אח"כ נמשך שפע אל מלכות דבינה (שהיא בחי' עטרת דיסוד שבה, שה"ס שיפולי מעיים כנזכר בתיקונים ובגמרא), ויוצא השפע מן היסוד שבה ונמשך אל המלכות (דהיינו העטרה שבה). והנה זאת העטרה נק' "תנ"ה", לפי ששם הם ג' אהיה במלוי יודין אלפין ההין העולים בגימ' תנ"ה. וכל זה הוא בבחי' הה' חסדים שנותן לה אבא. ואמנם גם היא יש בה ה' גבורות, וכבר ידעת כי כולם מתקבצים בעטרת היסוד שלה הנקרא מלכות שבה, והיא נקראת "הודך" לפי שה' גבורות המתפשטות בה הוא מחסד עד הוד שבה וכולן נקראו "הודך". ואחר כך מתחברות כולם בעטרת היסוד שלה. והרי נתבאר ג' תיבות "אשר תנה הודך" הרמוזות במלת אתה שב"ברוך אתה".

הויהעריכה

ונבאר מלת "יהו-ה".    כי צריך אתה לכוין כי כבר יצא השפע הנזכר מחוץ למלכות דבינה והגיע לד' מקיפין של הד' מוחין דז"א הנקרא הוי"ה. וזהו סוד שני מילות אלו "על השמים" שנזכרו אחר "אשר תנה הודך". ולזה אמר "על השמים" ולא "בשמים" להורות שהם בחינת מקיפים על ראש ז"א הנקרא "שמים". ומה שתכוין בזה ההויה הוא כמו שכתבתי לך כי הד' מוחין דז"א הם ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וצריך להמשיכם ולכלול כולם בהויה אחרונה דב"ן לפי שעתה ז"א הוא בסוד ו' קצוות בן היונק מאמו.

וצריך לכוין בהוי"ה זו דב"ן לציירה באופן שתהיה בגימטריא ברוך ועם ד' אותיות יהו"ה -- רל"ב באופן זה:

  • כי ד' ההין שבהויה זו בג' ציורין שבה (שהם די, דו, ג' ווו) בכל א' מן ד' ההין -- הרי הם קס"ח
  • ויוד מליאה בגימטריא כ'
  • וכשתצייר הד' של יוד בציור ב' ווין -- הרי י"ב. ועם העשרים של יוד -- הרי ל"ב
  • ועם קס"ח -- הרי ר'.
  • ואות ו' במילואה היא י"ב. ותחזור ותקח הד' ההין בפשוטן שהם בגי' עשרים -- הרי ל"ב.
  • ועם ר' -- הרי רל"ב כמנין ברוך עם ארבע אותיותיו.


הקדמה אחת קטנה.    הנה בכל פעם שאתה מזכיר ומברך ומוציא מפיך שם ההויה בכל מקום תכוין לכלול ביחד הויה אדני, לפי כי בכתיבתו הוא הויה ובקריאתו הוא אדני כנודע. גם צריך לכוין בכל פעם שתוציא מפיך שם הויה בכל מקום שיהיה הזהר לכוין בזה כי הוא סוד קשר המלכות עם ז"א באופן זה: כי הנה כתוב בשם הויה, ותכוין כי ג' אותיות יה"ו הוא ז"א, וה"א אחרונה שבשם שהיא מלכות תכוין שנעשה שם שלם שהיא שם אדני באופן שתצייר שם הויה בלבך ותכוין בה' אחרונה לשם אדני שהיא הנוקבא והיא ה"א אחרונה של ההויה.

הקדמה אחת בענין בית הכנסת.    הא דאמרינן מצוה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבהכ"נ -- צריך שאחר שיבא לבה"כ אחד מעשרה ראשונים לא יצא משם עד שישלים תפילתו שם, לא כאותם הנוהגים להיות מעשרה ראשונים בבהכ"נ זה ואח"כ חוזרים והולכים להתפלל בבהכ"נ אחרת שלא היו שם מעשרה ראשונים -- טעות הוא בידם ולא תחשב למצוה כלל.

ראיתי למורי ז"ל שלא היה נוהג להיות מעשרה ראשונים ואמר לי הטעם מפני שהוא היה חולני והיה צריך לשהות בביתו כדי לעשות צרכיו, ועוד סיבה אחרת כדי שאח"כ ילבש טלית ותפילין בביתו וילך מעוטר ומעוטף בטלית ותפילין לבית הכנסת והיה מוכרח לעשות כן ביום כי בלילה לאו זמן תפילין הוא, והי' ראשונים היו מקדימין לביהכ"נ באשמורת טרם אור היום ולכן לא היה יכול לקיים מצוה זו לסיבות אלו.

הנכנס לבית הכנסת צריך ליזהר מאד להתעכב מעט בפתח קודם שיכנס ולהראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע לכנס בהיכל מלכו של עולם. וענין זה מועיל מאד אל השלימות של האדם ואל ההשגה. וזהו סוד הפסוק "וממקדשי תיראו", גם זהו מה שאמרו בגמרא בענין אחיתופל שלמדו לדוד ע"ה פסוק "בבית אלהים נהלך ברגש" ורמז ג"כ ענין "ברגש" שיתרגש האדם ויזדעזע בעת כניסתו בבית אלקים שהוא בית הכנסת.

עוד נרמז "ברגש" אל שם אבגית"ץ שהוא בגימט' 'ברגש' עם המלה בעצמה. והענין הוא שצ"ל כשנכנס בפתח בית הכנסת פסוק "ואני ברוב חסדיך אבא ביתך כו'" ותכוין כי "רוב חסדיך" הוא החסד העליון אשר אנו צריכין תמיד אליו, ובפרט כשאנו נכנסין להיכל המלך לשאול בקשתינו, כי החסד הזה הוא הנקרא 'יומא דכולהו', ולכן בכל הימים וגם בכל תפלה מג' תפלות ערב ובקר וצהרים שאתה נכנס לבהכ"נ תכוין בחסד הזה שהוא 'יומא דכולהו', ותכוין אל שם אבגית"ץ שהוא בחסד כנודע. וזהו סוד "בבית אלקי"ם נהלך ברגש", ר"ל עם שם אבגית"ץ העולה בגימטריה ברג"ש עם המלה עצמה כנזכר. ואחר שאמרת פסוק זה בפתח בית הכנסת אז תכנס אחר כך בבית הכנסת ולא תאמר הפסוק הזה אחר שנכנסת כי מנהג זה הוא טעות ביד הנוהגים אותו.

עוד ירצה כי כבר הודעתיך שקודם שנכנס יאמר פסוק "ואני ברוב חסדך כו'" ויכוין לשם אבגית"ץ העולה במספר ברג"ש. והענין הוא כי השכינה היא נקרא 'בית הכנסת' ונקרא 'בית אלהים' וזהו מה שכתוב "בבית אלקים נהלך ברגש", כי קודם שיכנס האדם לבית הכנסת שהיא השכינה צריך לימלך באבהן ולומר פסוק "ואני ברוב חסדיך" (כנזכר בספר הזוהר כי בפסוק זה רמוזים ג' האבות). ויכוין באבגית"ץ הנקרא "רוב חסדיך". גם יכוין לעשות מנצח-הוד-יסוד דז"א ג' מוחין חב"ד אל נוקבא דז"א כנודע. וזה יכוין בראשי תיבות ב'בית א'לקים -- [מספר ג' מוחין, ר"ת] נ'הלך ב'רגש -- ב"ן, והכונה הוא שימשיך ג' מוחין הנזכר אל הנוקבא הנקרא ב"ן (שהיא הוי"ה דההין כנודע).

ודע כי אעפ"י שהכונה זו כוללת בכל הימים ובכל שלשה זמני התפילות שבכל יום כנזכר -- עם כל זה יש שינוי אחר והוא כי אעפ"י שבכל יום תכוין אל שם הנזכר, עם כל זה ביום ראשון של השבוע תכוין בפרטות אל אות אחת של שם הזה, ותכוין כי אות זה גוברת ביום הזה באופן זה: אות א' גוברת ביום ראשון של השבוע, ואות ב' ביום ב' של השבוע, ואות ג' ביום ג' של השבוע, ואות י' ביום ד' של השבוע, ואות ת' ביום חמישי של השבוע, ואות צ' ביום ו' של השבוע. וענין כונה זו תכוין בכל ג' תפלות; יום ראשון תכוין כי אות הא' גוברת וכן על זה הדרך בשאר הימים.

והואיל דאתא לידן נגמור גם הכונות של יום שבת. כי אז תכוין ביום ההוא אל שם מ"ב האחרון הנקרא שקוצ"ית, כי שם זה גובר בכולן ביום שבת, והוא נחלק לג' חלוקות. כיצד? בליל שבת קודם שתכנס לבהכ"נ תכוין לב' אותיות הראשונות שהם ש"ק, ובבקר יום שבת תכוין לשתי אותיות אמצעיות - ו"צ, ובמנחה תכוין לשתי אותיות אחרונות י"ת.

עוד תכוין בליל שבת בשתי אותיות ש"ק לפי שבלילה נקרא המלכות "חקל" שהיא חיבור ד' שמות יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י. ובשחרית נקרא המלכות "תפוחין" ובמנחה נק' "קדישין". והנה בלילה עולה המלכות לנה"י של ז"א והם סוד ש' וסוד ק' כמבואר אצלינו. וז"ס שבת -- ש' בת, כי המלכות הנקרא 'בת' עולה אל נה"י הנקרא ש'. ובמנחה יכוין בשתי אותיות י"ת כי אז היא נקראת קדישין כנזכר, וקדוש הוא בגימ' י"ת והם סוד ת"י נימין שברישא דז"א.‏[1]

גם צריך לכוין בקצור כל זה בלילה בג' פעמים שאומרים "ויכולו כו'" בליל שבת.

  • והנה בויכולו הראשון יכוין באותיות ש' לפי שאז הנה"י דז"א (שהם ג' ענפי אות ש') נעשו מוחין אליה.
  • בויכולו הב' יכוין באות ק' כי אז היא נקראת 'תפוחין' לפי שג' מוחין שלה נעשה לה עתה יותר מלמעלה והוא מן חג"ת שבז"א והם סוד ג' אבות שבכולם נרמז אות ק' כי ביצח"ק ויעק"ב כבר נמצא בהם אות ק' ממש, ובאברהם נרמז בו במה שהוליד לק' שנה. וכן הנה"י עצמם נעשים ק' שהם ג' פעמים ל"ג ל"ג ל"ג בקבלתם עתה שפע מן חג"ת כמבואר אצלינו ועי"ש.
  • ובויכולו הג' יכוין בחב"ד שהם יותר עליונים, ובכל קוץ ת"י נימין כמנין קדוש.

עוד ירצה כונת הענין בארוכה. וביאור הענין הוא כי בליל שבת אומרים ב' פעמים ויכולו; הראשון בתפילת ערבית והשני הוא אחר העמידה שאומרים כל הקהל יחד. ושם הודעתיך כי ויכולו הראשון הוא רומז במלכות שעולה עד נה"י של ז"א. וביאור הענין הוא במה שנתבאר אצלינו כי הנה"י של אימא הם מוחין אל הז"א והם מתפשטין בכל ז"א. וג' פרקים האחרונים מהם הם בנה"י של ז"א ואלו נעשין עתה מוחין אל המלכות.

  • וכנגד זו העליה תכוין באות ש' של שקוצי"ת, כנודע כי אות ש' נחלקת לג' ווין שיש בצורת שי"ן ורומזין לנה"י הנזכר. והנה הג' ווין הם עולים בגימטריה י"ח וזהו סוד "וכל שיח השדה". ולכן תכוין כי עתה המלכות נקראת חק"ל שהוא תרגום של שדה שהוא סוד הנה"י הנזכר הנקרא 'שיח השדה'.
  • ובאות ק' של שקוצי"ת תכוין בויכולו השני שהוא עליה השנייה שבה מקבלת המלכות במוחין שלה אור מן חג"ת דז"א אשר שם ג' פרקין האמצעים דנה"י דאימא כי גם הם נקראו מוחין כי כל בחי' הנה"י דאימא נקרא מוחין. ואמנם לפי שאין המלכות עולה עתה עד שם רק שאור חג"ת דז"א מתפשט בנה"י דז"א למטה במקומ' ולכן נרמז מציאות זה באות ק'. וביאור הענין הוא כי אם תחלק אות ק' לג' חלקים יהיה כל חלק מהם ל"ג חלקים (כי ג' פעמים ל"ג הם ק'). והוא כי חג"ת, כל אחד מהם כלול מעשר, והם שלשים. ואלו הג' חג"ת נכללין ויורדין למטה בכל א' מן הג' תחתונות הנקרא נה"י המאירים במלכות. ולכן הם ל' וג'. וכאשר תכלול ג' פעמים השלשים עם כל אחד מהג' יהיו ג' פעמים -- ל"ג ל"ג ל"ג, שהם ק' עם הכוללות, כי כונתינו הוא להוריד החג"ת שהם ל' אל נה"י שהם ג'.
  • ובשחרית תכוין לאות ו' כנגד ישמח משה שהוא אות ו'.
  • ובמוסף תכוין לאות צ' שהוא כנגד היסוד, צדיק יסוד עולם, כי אות צ' רומז אל היסוד שהוא הצדיק שבו תפלת מוסף.
  • ובמנחה תכוין לאות י' מן שקוצי"ת באומרך "ואני תפלתי לך ה' כו'". ומלת תפלתי ר"ל תפלת י'. וביאור הענין הוא כי עתה עולה עד מקום הדיקנא דאריך אנפין כמבואר אצלינו ונודע, והוא כי בהיותו ז"א למטה היה יורד השער של רישא דאריך אנפין נמשך בראש ז"א להשפיע לו והשער הזה הוא סוד ת"י נימין כמנין ב' אותיות י"ת של שקוצי"ת. וכבר ביארנו באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב כי הם ת"י נימין כמספר קדוש ובסוד ת"י עלמין ות"י עיבר הנזכר. והנה בחינה זו היא סוד שם יהו"ה דע"ב דמלוי יודין, ויש עשר אותיות במילואו. וזהו ואני תפלתי -- תפלת י', כי עתה עולה עד עשר אותיות ההם. ומה שהיה בתחילה מקבל השפע הזה בריחוק גדול דרך אותם השערות הנה הוא עתה עולה עד שם ומקבל השפע בקירוב גדול, כי השערות ההם הם נמשכין מזאת ההוי"ה שיש בה י' אותיות דמילוי יודין כנזכר. וזהו שאומרים "לך ה' עת רצון", כי ע"י עליית ז"א בדיקנא דאריך אנפין יש בו כח לקבל שפע מן מצחא דיליה הנקרא מצח הרצון.
  • ולאות ת' של שקוצי"ת תכוין כנגד תפלת המנחה שבה אנו אומרים אתה אחד ושמך אחד כו'. והענין הוא כי הנה ד' יודין יש בשם ע"ב הנזכר, וכל י' מהם כלולה מי' -- הוא ק'. ונמצאו ארבעתם עולים בגימ' ת'. וזהו "אתה אחד" ר"ל א"ח ד', כי עתה הז"א הנקרא א"ח עולה עד מקום ד', שהם הד' יודין הנזכר. וזהו סוד אחד.


ואחר שנכנס לבית הכנסת שמעתי בשם מורי ז"ל שבכניסתו ישתחוה כנגד ההיכל ואחר כך יאמר "מזמור אלקים יחננו ויברכנו" אשר יש בו ז' פסוקים וכנגדם יקיף ז' הקפות סביב התיבה שבאמצע הבית כנסת. וטוב הוא שיכוין לגמור פסוק אחד בכל הקפה מהז' עד שיגמור הז' הקפות בז' פסוקים. ויכוין כי התיבה היא כנגד המלכות ותכוין להמשיך אליה ז' אורות מקיפין שהם מן החסד עד המלכות, ואור המקיף של המלכות ג"כ אנו ממשיכין אליה והיא מכלל ז' המקיפין. ותכוין לכלול עצמך לקבל מן ז' אורות המקיפין האלו, אתה והמלכות ביחד. וביום א' תכוין לפסוק ראשון שהוא "אלקים יחננו כו'" ותכוין שהוא גובר על הז' פסוקים והוא תגבורת החסד על ו' התחתונים. וביום הב' תכוין כי פסוק הב' גובר על כולם. וכן תכוין עד יום הו' כי אז תכוין בפסוק הו' שהוא גובר על כולם. ואמנם ביום השבת אין צריך להקיף רק הקפה אחת בלבד וספק בדבר אם הוא כנגד הת"ת הנקרא שבת וכולם כלולות בו או אם הוא כנגד הבינה הכוללת לכל הז'. ולכן אין בשבת רק הקפה אחת. ע"כ שמעתי בשם מורי ז"ל אבל אני ראיתיו שהוא היה בא לבית הכנסת ולא היה מקיף שום הקפה. ואפשר כי בשביל שלא היה הוא מן הי' הראשונים לפי שהיה מתאחר לבא כנ"ל ולכן לא היה מקיף מפני הרואים שנראה כיוהרא כנלע"ד.

ואמנם מה שאני שמעתי ממורי ז"ל הוא שיכוין כי בית הכנסת הוא בחינת שם הוי"ה דמילוי ההי"ן העולה בגימטריה ב"ן שהוא בית כנוסיא לג' שמות העליונים ממנו (שהם ע"ב ס"ג ומ"ה). ושם ב"ן זה הוא המלכות ויש בה י' ספירות. ואם תמנה עשר הויות דההי"ן של ב"ן יהיו בגימטריה כמנין כנסת עם הי' כוללים שלהם.

גם ראיתי למורי ז"ל נזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבית הכנסת אף שלא בשעת התפלה, וכמעט שאפילו בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול.

גם ראיתיו נזהר מלרוק בבית הכנסת, ואם נזדמן לו רוק היה מבליעו בטליתו או בולעו בגרונו.

גם כל הזמירות והקרבנות והק"ש היה מורי ז"ל נוהג לאומרם מתוך סידור התפלות שבידו אבל בתפלת העמידה דלחש היה עוצם עיניו ואומר על פה. וגם בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"צ.



  1. ^ לכאורה חסר כאן הסבר על שם תפוחין של תפילת שחרית וצע"ע - ויקיעורך