שערי אורה (ג'יקאטיליה)/השער השישי
השער השישי - הספירה החמישית:
כבר הודעתיך ידיד נפשי, בחמישה שערים שקדמו, קצת מהנפלאות התורייות, כמו שהאדם יכול לברור דרך ישר ללכת לחצרות י"י יתברך בלי מכשול. עתה יש לנו להודיעך גם הה' שערים הנשארים מן החיבור הזה בעזרת השם יתברך, ואתה פקח עיניך ללמוד ולעשות ולקיים כו':
אלהי"ם שמע תפלתי האזינה לאמרי פי (תהלים נד, ד):
השם השישי משמות הקודש על דרך המעלות הוא השם הנקרא אלהי"ם. וצריך אני למסור בידך כללים ועיקרים לכל מקום שתמצא בתורה אלהי"ם, שתוכל לדעת לאיזה צד הוא נוטה. כבר הודעתיך, ידיד נפשי, כי השם הגדול הנקרא יהו"ה יתברך הוא לבדו העיקר והוא גוף האילן נוטה למעלה ולמטה ולצדדין, מתלבש בשאר כל שמות הקודש ושאר הכינויין, כמו שהודעתיך. וכפי הפעולה שהוא יתברך מחדש בעולמו, כך הוא נקרא באותו השם שממונה על הפעולה ההיא. ולפיכך נקרא לפעמים אהי"ה, ונקרא י"ה, ונקרא אדנ"י, ונקרא יהו"ה צבאות, ונקרא אלהי"ם צבאות, א"ל חי, אלהי"ם חיים - הכול כפי הפעולה שמחדש בעולם כך ילובש מלבוש השם הנקרא על הפעולה. והנה זה השם הנקרא אלהי"ם הוא השם הממונה על הדין, וסימן: כי המשפט לאלהים הוא. וכשהוא יתברך פועל פעולה מצד הדין, נקרא על אותה פעולה אלהי"ם. ועתה דע וראה כי הצד המכונה לפניו צד שמאל כינויו בתורה אלהים, לפי שאותו הצד הוא מקום הדין ובו דנין כל באי העולם כל הדינין הראויין, בין לטוב בין לרע, בין לחיים בין למוות. ובו כמה בתי דינין קבועין, וכל אחד גומר מלאכתו ומשפטיו באמת ובאמונה, והכול בדין ישר. וזהו הנקרא בית דין של מעלה שם דנין את הבריות לשלום או לחרב, או לרעב או לשובע, לחיים או למות. זהו השם הנקרא אלהים והכול נדון בבית דינו, ועל זה אמרו רז"ל: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ואנו מבקשין ראיה לדבר מנין, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן דאמר קרא בי"י אהלל דבר באלהים אהלל דבר (תהלים נו, יא), ביהו"ה אהלל דבר, זו מידה טובה, באלהים אהלל דבר, זו מידת פורענות ועתה יש לנו לומר לך כי הכול נדון בבית דין הנקרא אלהים, ואם יצא הדין להיטיב נקרא השם או יהו"ה או א"ל, ואם יצא הדין להעניש נקרא אלהים. ושמור זה מאוד. ויש לך להתבונן כי בכל מקום שאתה מוצא בתורה אלהים, היא המידה המזומנת לשפוט ולדון את כל העולם. וכבר הודענוך בשער שעבר קודם זה היאך סנהדרי גדולה של מעלה עומדת בין השם הנקרא יהו"ה ובין השם הנקרא אלהי"ם, והיאך מידת הרחמים מתערבת עם מידת הדין כדי שלא לכלות את הבריות בשעת הדין. ולפיכך סנהדרי גדולה של מעלה קבוע לצד שמאל, בין יהו"ה ובין אלהי"ם, והוא נוטה לשמאל, ועל זה נאמר: שררך אגן הסהר אל יחסר המזג (שי"הש ז, ג), ואמרו רז"ל זו סנהדרי גדולה ולפי שכתוב פני שור מהשמאל, נקראת סנהדרי גדולה בלשון 'שררך'. ותורת י"י מתקנת רפואה לחוטא בשעה שדנין אותו על חטאתיו בבית דין של 'שררך', כשחוזר בתשובה, שנאמר: רפאות תהי לשרך (משלי ג, ח) והנביא מכריז ואומר שהתשובה היא הרפואה, שנאמר: ושם ורפא לו (ישעיהו ו, י). ועתה פקח עיניך וראה כי בבית דין הגדול הנקרא אלהים נדונין כל בני עולם, עליונים ותחתונים:
וצריכין אנו להודיעך עיקרים גדולים שעליהן העולם עומד, והוא סוד מעשה בראשית, ולהאיר עיניך בסוד מה טעם הזכיר בכל מעשה בראשית שם אלהים. והוא הסוד לפי שכל הנבראים כולן, עליונים ותחתונים, כולן נבראו בקו הדין והמשפט, ואין לך בריה מכל הבריות שלא נסתכם עליה בית דין הנקרא אלהים קודם שנבראה, ויצא מן הדין:
בריה זו כך ראויה להיות כשיעורה, בגובהה, בצורת אבריה, וחייה ומזונותיה. ומן הדין יצא שתהיה בריה זו משועבדת לבריה פלונית, בין לשעבוד הגוף בין לשעבוד מזון. וכך היה הדין בכל מעשה בראשית ובכל בריה, נסתכמו בית דין של מעלה על שיעורה, גופה, וחייה ומזונותיה, ושעבודה וממשלתה. וכל בריה ובריה מכל הבריות עמדה לפני בית דין הנקרא אלהים, והתרו בה והודיעוה: דעי כי שיעור גופך יהיה כך, ואבריך ומזונותיך וחייך ושעבודך וממשלתך יהיה כך. והשיבה כל בריה ואמרה:
הנני עם כל זה, בשמחה ובטוב לבב. וזהו שאמרו רז"ל: כל מעשה בראשית בדעתן נבראו, בקומתן נבראו, ובצביונן נבראו כלומר, בדעתן, להבין כל מה שיקראו להן, בקומתן, להבין שיעור גופן ותבנית איבריהם, בצביונן, שהם רצו בחפץ וצבו לקבל הכול עליהן. וטעם הסוד הגדול הזה הוא שאין חבין דבר שלא בפניו; כלומר שלא בפניו, שאינו מבין העיקר והטעם, ולפיכך אמר: קטן אין חבין לו. ולפיכך הוצרכו לומר במעשה בראשית 'בדעתן ובקומתן ובצביונן', להודיע שאין שום בריה יכולה לומר; קטן הייתי וכמו שאיני הייתי, ואין חבין לאדם שלא בפניו. ולפיכך הוצרכו לומר שנבראו בדעתן ובקומתן ובצביונן, שאין בהן דבר שלא היה בדעת ובקומה ובחפץ:
ואחר שהודענוך זה העיקר הגדול, יש לנו לחזור ולהודיעך שזה היה הטעם שכתב בכל מעשה בראשית 'אלהי"ם', להודיעך כי כל הנבראים כולן נבראו בקו הדין והיושר, אין בהם נפתל ועיקש. ולפי שתמצא כמה בריות משונות זו מזו, וכמה בריות נאות, וכמה בריות מכוערות, שמא תאמר שלא מן הדין יצאה זאת הבריה מכוערת וזו נאה, מי גרם לזאת להיות נאה ולזאת להיות מכוערת, ומה ראה י"י יתברך שברא זו מכוערת וזו נאה, או מה חטאה לו המכוערת. משיבין לו: דע כי י"י יתברך, כל הבריות שברא ברא אותן בדעת ובקומה ובחפץ. וכל בריה ובריה שברא, העמידה לפניו ואמר לה: דעי שאתה בצורה זו, באברים אלו, בשעבוד זה ובממשלה זו; ועתה, אם תחפצי בזה - אמרי, ואם לאו הרי את כמי שלא נבראת. והשיבה כל בריה ובריה ואמרה: בזה אני חפצה ושמחה בעניין הגדול הזה. וזהו סוד שנאמר במעשה בראשית: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א, לא), ופירשו בו: והנה טוב, זה יצר טוב, מאד זה המוות. וכשברא י"י יתברך כל הבריות בצורה זו ובתכונה זו, לא נשארה טענה בעולם לשום בריה לומר:
שלא כדין נבראתי. ולפי שנבראים כל מעשה בראשית בדין היושר והמשפט, נזכר בכל מעשה בראשית 'אלהי"ם'. לומר שנבראו כל הנבראים בדין ישר ובמשפט אמת, ויצא מן הדין הישר שתהיה בריה זו גדולה מזו וזו קטנה מזו, זו מתקיימת הרבה וזו מתקיימת מעט, זו גופה גדול וזו גופה קטן, זו עופפה וזו הולכת, זו קופצת על ידיה וזו על רגליה וזו שטה על פני המים, זו עגולה וזו מרובעת, זו ארוכה וזו קצרה. ושמא תאמר עלבון או חמס קבלו הבריות המשונות זו מזו בבריאתם, תלמוד לומר: בראשית ברא אלהי"ם, בקו הדין ובמשקולת ובמשפט נבראו כל הבריות, וזהו שאנו אומרים: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין והחיה אתכם בדין ועתיד להקימכם לחיי עולם בדין. ולפי דרך זה התבונן כי כל מעשה בראשית עמדו שורות שורות לפני בית דין של מעלה והתרו בהם, כמו שאמרנו, והשיבו, טוב. וזהו: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ואחר שהודענוך זה, יש לך להאמין כי בית דין של מעלה הנקרא אלהי"ם נסתכמו על כל בריה ובריה ועל כל אבר ואבר שהוא ראוי להיות כך, והושיבוהו על כנו, והעמידו כל בריה ובריה וכל אבר ואבר מאיברי הגוף על מתכונתם, בעניין שאינו ראוי בעניין אחר להיות יותר טוב מזה. וזהו סוד 'בראשית ברא אלהים', אלהים בוודאי. כי כל בני העולם, עליונים ותחתונים, בקו הדין ובמשפט ישר נבראו, ולא קיבל דבר מכל הבריות עלבון וחמס, וזהו שהתורה מכרזת ואומרת:
הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב). ומהו 'כי כל דרכיו משפט'? כלומר, במשפט נברא העולם. ולפיכך נקרא י"י יתברך בבריאת העולם 'אלהי"ם'. ובסוף מעשה בראשית מהו אומר? וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א, לא), ודרשו רז"ל: אפילו המוות טוב, ומידת הדין כך חייבה מצד הדין הישר:
והנני פותח לך מפתח גדול: מה ראה י"י יתברך לצוות בתורה לשחוט בעלי חיים לאכילת אדם, והלא כתיב טוב י"י לכול ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה, ט), ואם הוא מרחם היאך ציווה לשחוט בהמה זו לאכילת אדם, ואיה רחמיו? אלא הסוד הוא ראש הפסוק שאמר 'טוב י"י לכל', טוב בוודאי, ולפיכך, 'ורחמיו על כל מעשיו'. וזהו הפירוש: במעשה בראשית נסתכמו עם בהמה זו לשחיטה, ואמרה היא, טוב. ומה טעם? לפי שהבהמה אין לה נשמה עליונה להשיג מעשה השם וגבורותיו, ואמר י"י יתברך בבריאת העולם להעמיד לפניו הבהמות ואמר להם: רצונכם להישחט ויאכל אתכם האדם, ותעלו ממדריגת בהמה שאינה יודעת כלום למדרגת האדם שיודע ומכיר את י"י יתברך? ואמרו הבהמות: טוב, ורחמים הוא עלינו. שהרי כשהאדם אוכל חלק מחלקי הבהמה, חוזרת חלק מחלקי האדם, והרי חזרה הבהמה אדם ושחיטתה רחמים היא לה, שיצאה מתורת בהמה ונכנסת בתורת אדם. ובדרך זו מיתתו של האדם חיים היא לו, שעולה למעלת המלאכים, וזהו סוד: אדם ובהמה תושיע י"י (שם לו, ח). אם כן התבונן ותתבונן סוד השחיטה של בעלי חיים, והכול מצד רחמיו וחסדיו הרבים על כל בריותיו. ומזה הטעם תתבונן מה שאמרו רז"ל במסכת פסחים: עם הארץ אסור לאכול בשר לפי שלא ציווה בתורה לשחוט בהמה אלא למי שיודע תורת הבהמה וחיה והעוף, וכל העוסק בתורה מותר לאכול בשר ומי שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר, ולפיכך עם הארץ אינו אוכל בשר מפני שהוא כבהמה ואין לו נשמה, ולא ציווה לשחוט בהמה כדי שתאכל אותה בהמה אחרת, אלא אם כן נתנבלה או נטרפה:
ואחר שהודענוך זה, דע כי המקובלים הנכנסים לסודות סתרי התורה אומרים כי תחילת הבריאה והחפץ הראשון נמשכו משלושים ושתיים נתיבות החכמה, והם סוד התחלת הבריאה הנכללת בשם אלהים. וספר יצירה פתח בספרו: בל"ב פליאות נתיבות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות את עולמו. ולפי שהיו כל הנתיבות בקו הדין ובמשפט אמת, תמצא כנגד כל נתיב ונתיב מהל"ב נתיבות חותם אלהים בכל נתיב מהם. ולפי זה הסוד תמצא שאינו מזכיר בכל מעשה בראשית כי אם שם אלהים, ותמצא במעשה בראשית ל"ב פעמים כתוב שם אלהים, כנגד ל"ב פליאות חכמ"ה. ואלו הן לפי הסדר שכתובים במעשה בראשית: (א) בראשית ברא אלהים; (ב) ורוח אלהים; (ג) ויאמר אלהים יהי אור; (ד) וירא אלהים את האור; (ה) ויבדל אלהים; (ו) ויקרא אלהים לאור; (ז) ויאמר אלהים יהי רקיע; (ח) ויעש אלהים; (ט) ויקרא אלהים; (י) ויאמר אלהים יקוו המים; (י"א) ויקרא אלהים; (י"ב) וירא אלהים כי טוב; (י"ג) ויאמר אלהים תדשא; (י"ד) וירא אלהים כי טוב; (ט"ו) ויאמר אלהים יהי (ט"ז) ויעש אלהים את שני; (י"ז) ויתן אותן אלהים; (י"ח) וירא אלהים כי טוב; (י"ט) ויאמר אלהים ישרצו; (כ) ויברא אלהים; (כ"א) וירא אלהים כי טוב; (כ"ב) ויברך אותם אלהים; (כ"ג) ויאמר אלהים; (כ"ד) ויעש אלהים את חית; (כ"ה) וירא אלהים כי טוב; (כ"ו) ויאמר אלהים; (כ"ז) ויברא אלהים את; (כ"ח) בצלם אלהים ברא; (כ"ט) ויברך אותם אלהים; (ל) ויאמר להם אלהים; (ל"א) ויאמר להם אלהים הנה; (ל"ב) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד:
ועתה בני פקח עיניך וראה היאך כל נתיב ונתיב מל"ב נתיבות החכמה חתום בחותם אלהי"ם, להודיע כי כל מה שנברא במעשה בראשית, בסוד כל נתיב נברא, והכול בדין ובמשפט אמת, וזהו שאמרו רז"ל על הוא עשך ויכוננך (דברים לב, ו). ובמדרש קהלת מלמד שהוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שכך הוא, והושיבוהו על כנו. והנה כל היצורים ותכונתם ושיעורם וכל מעשיהם וענייניהם, כולם בקו הדין נבראו; ועל כל אחד ואחד מהם נסתכם סנהדרי של מעלה הנקרוות אלהים בדין ישר ומשפט אמת. והנה אין לך נתיב מכל ל"ב נתיבות שאינו חתום בחותם אלהים, ושלמה המלך מכריז ואומר כי כל מעשה בראשית שהם נבראים בשם אלהי"ם כולם ראויים להתקיים לעולם, לפי שכולם נבראו ביושר ובמשפט ובדין גמור, ואין כל בריה מכל הבריות צריכה תוספת או גרעון כדי לתקנה יותר ממה שנתקנה במעשה בראשית, וזהו שאמר שלמה: כי כל מעשו; האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע (קהלת ג, יד). ואם כן פקח עיניך וראה כי השם הנקרא אלהי"ם הוא השם הממונה על הדין והמשפט, והוא הבורא הכול במשפט, והוא המביא את כל הבריות במשפט, ושלמה עליו השלום צווח ואמר: כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם (שם יב):
ולפיכך יש לך להתבונן כי שם י"י יתברך כשבא לברוא העולם בדין וביושר ומשפט בשם אלהי"ם, עמד ושיתף עמו שם הרחמים שהוא יהו"ה יתברך כדי שיוכלו הבריות להתנהג לאט במשפטו של אלהים. לפי שאין הבריות יכולות להתקיים אם לא יתנהג עמהם ברחמים, מפני הדין הקשה של סנהדרי גדולה הנקראת אלהי"ם, ולפיכך שיתף עמו שם הרחמים, וזהו סוד; אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים (בראשית ב, ד). ונקראת אלהים מידת הדין הקשה, כלומר שגוזר הדין בלי שיסתכל לעניין בעולם, אלא על פי אמיתו של דין חותך הדין, ויקוב הדין את ההר. וזהו סוד לשכת הגזית. ולפיכך אילו היו הבריות נדונות בבית דין של מעלה בלי שיתוף שם הרחמים, היה העולם כלה ונשחת לפי חיתוך הדין. אבל שם הרחמים והחסד מהפך בזכות הבריות, ואם אינו מוצא להם זכות מאריך הזמן קודם שיגמרו הדין למעלה, וזהו סוד ארך אפים. וכל זמן וזמן מידת החסד מהפכת בזכות הבריות בזמן שעומדין בדין לפני האלהים, וזהו סוד: ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך מעשות כדבר הזה. והנני פותח לך שערי אורה בפסוק זה. וכי מה טעם אמר 'חלילה לך מעשות כדבר הזה'? וכי בבית דין של מעלה צדיק עם רשע ממיתין? אם כן אינו דין יושר, והכתיב: אל אמונה ואין עול (דברים לב, ד)? אלא סוד זה הפסוק עמוק, והנני רומז. דע כי מידת החסד מהפכת בזכות כל בריה ובריה, ואם אדם אחד עשה זכויות ועשה עבירות, מידת הדין באה להעניש את האדם על העבירה ומידת החסד אומרת: וכי אם ידו של אדם חטאה וראויה להענש הרי עינו צדקת ואינה חוטאת, שעשתה מצוה זו, ואם את מענשת לזה הגוף בעבור חטא היד, הרי גם העין לוקה והיא נענשת שלא כדין. וזהו:
להמית צדיך עם רשע והיה כצדיק כרשע (בראשית יח, כה). ולפי דרך זה מעכבת מידת החסד כמה פורעניות מלבוא לעולם. ובדרך זה, בעבור צדיק אחד שיש במקום מתעכבת הפורעניות מלבוא למקום, כדי שלא יקבל אותו הצדיק צער בפורענות המקום. כמו האבר שאמרנו בגוף, כך הצדיק במקום הוא כמו האבר בגוף, ומצד הזה מגין הצדיק על מקומו. כיצד מגין? כשדנין אנשי מקומו למעלה ויוצא מן הדין חייבים כליה או עונש, מתקרבת מידת החסד ואמרה: האף תספה צדיק עם רשע (שם, כג). כלומר, אומרת מידת החסד למידת הדין: אם את מענשת לאלו הרשעים של מקום פלוני, נמצא יגיע הנזק לצדיק ויקבל צער בעבורם כשיענשו הם או תישחת ארצם, וזה הצדיק לא חטא שיגיע לו צער או נזק. נמצא הצדיק מגין על אנשי המקום, מטעם שלא יגיע לו נזק וצער. ושמור עיקר זה מאוד. וזהו: אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם (שם, כו), וכן עד שהגיע לעשרה אצל ה' עיירות, שהיה כפי שיצא הדין העליון, וזהו סוד שאמר ללוט: הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר (שם יט, כא). אבל לא היה כוח בלוט שתינצל סדום בזכותו אף על פי שהיה דר בתוכה, שאפילו לוט לא ניצל אלא בזכות אברהם, כמו שדרשו בפסוק:
אל תבט אחריך (שם, יז), כלומר אל תדקדק לומר שראויה העיר להימלט בזכויותיך, שאינך ראוי, וזהו אמרו: כהוציאם אותם החוצה (שם). ושמור זה העיקר הגדול לכל התורה, כי ממנו תוצאות חיים:
וכמו כן שמור עיקר אחר, והוא סוד הפרשה הזאת. ואף על פי שהדבר נאמר בשמו של אברהם, כמו שכתוב שם 'ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע', גם כן הוא סוד מידת החסד של מעלה שמתקרבת תמיד לבית דין של אלהי"ם בשעה שדן את הבריות ומהפכת בזכותן ומעכבת כמה פורעניות בדרך זה. ובאה פרשה זו להודיע סתרים גדולים, היאך מידת החסד מהפכת בזכותן של בריות תמיד, ומידת הרחמים משתתפת עימה ומונעת כמה פורעניות מן העולם. וזהו שאמרו ז"ל: התחיל לברוא העולם במידת הדין ראה שאינו מתקיים עמד ושיתף עימה מידת רחמים ההוא דכתיב ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים (שם ב, ד). והנני מגלה לך סוד בפסוק זה. יהו"ה אלהים, כנגד ארץ ושמים; יהו"ה כנגד ארץ, אלהי"ם כנגד שמים. לומר שהשם יתברך שהוא יהו"ה מתנהג במידת רחמים עם בני הארץ, שהם חוטאים יותר אלהי"ם:
חסר עמוד:
ולפי שהוא דיין על אותה אומה, נקרא גם הוא אלהים. ואם חטאה אומתו של אותו השר, השם יתברך דן את השר ומלקה אותו ומעניש אותו. ולפי דרך זה התבונן שהאומות והשרים שלהם נדונים בבית דין של יהו"ה יתברך שהוא 'אלהי"ם אמ"ת', וזהו סוד: כי יהו"ה אלהיכם הוא אלהי האלהים (דברים י, יז). ודע והאמן כי כל האומות והשרים שלהם הנקראים אלהים, כולם באים בראש השנה להיותם נדונים לפני ה' יתברך. ואם לא נהגו האומות כהוגן, אזי לוקין השרים שלהם וגורעים להם השפע והטובה שהיה ה' יתברך נותן להם; וכשלוקה השר של האומה, נופלת האומה. וזהו שאמר הנביא:
יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיהו כד, כא), וזהו שאמרו ז"ל: אין אומה נופלת אלא אם כן נופל שרה תחילה. והטעם, כי כפי הדין שיפסקו על שר של אותה האומה, כך מקבלת אומתו לטוב ולרע. וזהו שאמרו ז"ל: פושעי ישראל בגופן, וכן פושעי אומות העולם בגופן. ועניין גופן הוא השר שלהם, לאותם היודעים סודות הנסתרים. וכל מה שאומות העולם פושעים, לוקין על פשעם השרים שלהן. וזהו שאמר שר של אבימלך מלך פלשתים: ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי (בראשית כ, ו). מחטו לי, חסר א', כלומר שאמר לו השר: דע כי משעה שחטאת, שלקחת שרה אשת אברהם, דנו אותי בבית דין של מעלה ומכניסים בי מחטים וקוצים ואני בצער גדול. כי אלהים זה שדבר עם אבימלך, שרו של אבימלך היה, כי לא היה ראוי לנבואה או לדיבור שאר מלאכים אלא לשר שלו. והבן זה מאוד. ומה שאמרו 'פושעי ישראל בגופן' הוא סוד כנסת ישראל, ליודעי סתרים, וכשישראל חוטאים כנסת ישראל נענשה, וכן הוא אומר: ובפשעיכם שלחה אמכם (ישעיהו נ, א). ואל תתפוס עלינו על מה שכתבנו בשערים הקודמים, שהשרים של אומות העולם אינם מטיבים ולא מריעים, כמו שאמרנו במה שתיקנו חכמים לומר על העובדי גילולים שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע. כי כוונתנו לומר שאין להם מעצמם יכולת ולא רשות לדון להרע או להיטיב; אבל אם נתן להם ה' רשות, הם גומרים, לפי שמסר ה' בידם לגמור. ולפיכך נקראים שרי האומות על זה 'אלהים':
ועתה התבונן כי כל אומה ואומה משבעים אומות נידונות כל השנה בבית דין שלה, והוא השר של אותה אומה, ונקרא אותו השר על זה אלהים; ובראש השנה נדונים כל השרים הנקראים אלהים, וכל האומות שלהם, בבית דין של יהו"ה יתברך שהוא 'אלהים אמת. נמצאו אלהי האומות גם הם נדונים, ואף על פי שהם דנין את האומות. וזהו סוד שאמר הכתוב: כי יהו"ה אלהים הוא אלהי האלהים. כלומר, הוא דיין שדן את אלהי האומות. ושמור זה העיקר הגדול והיזהר בו, ותבין סתרים נעלמים ותדע שי"י יתברך הזהיר את ישראל ואמר להם: בני, אני אלהיכם ואתם עמי, ואין לכם לקבל אחד מאלהי העמים לאלוה, שהרי אותם האלהים נתונים לעובדי גילולים ולא לכם, ושל אחרים הם ולא שלכם, כי אני ה' אלהיכם לבד. ולפיכך התחיל י"י בעשרת הדברות ואמר שתי הדברות הראשונות בלי אמצעי, ואמר 'אנכי יהו"ה אלהיך', אלהיך בוודאי, ואחר כך: לא יהיה לך אלהים אחרים. וזהו שאמרו חז"ל:
אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואלו שתי הדברות הן עיקר כל התורה ולפיכך שמענום מפיו, ושאר כל מצוות התורה שמענום מפי משה. ומנין תורה שמעו מפי משה, שהן תרי"א מצוות והן סוד התורה, ועל זה נאמר תור"ה צוה לנו משה (דברים לג, ד), שעל ידי משה ניתנו לישראל תרי"א מצוות. אבל 'אנכי' ו'לא יהיה לך' לא קיבלום על ידי משה אלא מפי הגבורה שמעום, כמו שאמר: אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים סב, יב). נמצא, תרי"ג מצוות, שתיים מהם שמעו מפי הגבורה, ונשאר מהם תרי"א, שהם סוד תור"ה, שמעו מפי משה; וזהו שדקדק הכתוב ואמר 'תור"ה צוה לנו משה', שהן תרי"א מצוות. ולפי העיקר הזה אמר ה' יתברך לישראל: בני, לא יהיה לך אלהים אחרים, שאין להם חלק בך ואין לך חלק בהם, כי חלק יהו"ה עמו:
ואחר שידעת זה, התבונן שאמר הנביא: כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יהו"ה אלהינו לעולם ועד (מיכה ד). ואין לך להאמין דברי ריקות של כמה ריקים שאומרים שאין כוח באלהי העמים ואינם נקראים אלהים. אבל יש לך לדעת כי ה' יתברך נתן כוח וממשלה ושבט ביד כל שר ושר משרי האומות לדון ולשפוט את עמו ואת ארצו, ונקרא שם השר 'אלהים' לפי שהוא שר ושופט את בני ארצו. אבל סוף כל השרים, וכל האומות שלהן, באין להיות נדונין בבית דין של יהו"ה הנקרא 'אלהים אמת'. ואם חטאה או סרחה אומתו של שר, אזי לוקה השר על אומתו שבארצו. ודע והאמן כי אין כוח באלהים אחרים, שהם אלהי העמים, אלא אותו הכוח שנתן ה' להם לשפוט ולפרנס את אומותם; אבל אינן יכולין למחוץ ולרפא, להמית ולהחיות, חוץ מהכוח הידוע הנתון להם לבני ארצם וממשלתם. וזהו: כי כל אלהי העמים אלילים. ופירוש אליל הוא כמו בשר אדם מת, לפי מחלוקת החכמים במסכת חולין, מכל צד הוא לשון אליל דבר מת, וזהו: רופאי אליל כולכם (איוב יג, ד) שהוא בשר מת שאין לו רפואה. כך אלהי העמים אין בהם כוח להיטיב ולהרע, זולתי אותו הכוח הקצוב שמוסר להם השם, ואינן יכולין לצאת מאותה השורה. והם כמו כן נדונין כמו שבני ארצם נדונין וכל כוחם וממשלתם אינו אלא אותו הפרס שהם מקבלים משם יהו"ה יתברך שהוא אדון ודיין על כולם. ועתה שמור עיקר זה לכל התורה כולה ותוכל לדעת מהו שם אלהים בכל מקום, או שם אלהים אחרים, כמו שאמר: בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו' ויעבדו אלהים אחרים(יהושע כד, ב), לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ, ג):
ואחר שהודענוך אלו העיקרים הגדולים יש לנו להודיעך עיקר גדול, והוא שיש לך לדעת ולהתבונן כי מקור החיים הנקראים חי"י עולם הוא סוד השם הנכתב בתורה יהו"ה ונקרא אלהים. והטעם, לפי שהוא המקור שממנו שואבת מידת הגבורה הנקראת בית דין של מעלה ונקראת אלהים. ולפי שאינה דין גמור, נכתבת באותיות יהו"ה; ולפי שהיא השורש שממנה שואבת מידת הדין, נקראת אלהים, אף על פי שאינה כתובה אלא באותיות יהו"ה. ושמור עיקר זה הגדול לכל מקום שתמצא בתורה שנכתב יהו"ה ונקרא אלהים. ואחר שידעת זה, דע כי שתי המידות הנקראות נצ"ח והו"ד, נצ"ח נקרא יהו"ה צבאות לפי שהוא לימין; והוד נקרא אלהים צבאות לפי שהוא לשמאל, ולפי שהיא מתלבשת מלבושי הדין מן הבית דין הנקרא אלהים נקראת גם היא אלהים צבאות. סוף דבר: כפי המקום אשר ממנו שואבת כל מידה ומידה, כך היא נקראת. ובכל מקום שתמצא בתורה שקורא לדבר בעולם בשם אלהים, דע כי היא מושכת כוח ממידת סנהדרי גדולה של מעלה הנקראת אלהים באמת, עד שאפילו בני האדם נקראים אלהים בהיותם דנין דין אמת. ואחר שהודענוך עיקרים אלו בשם הנקרא אלהים, יש לנו לחזור ולהודיעך שאר השמות ששם אלהים נקרא בהם לפעמים:
דע שהמידה הזאת הנקראת אלהים נקראת לפעמים גבורה. והטעם, לפי שהיא מתגברת לעשות דין בפושעים ובחוטאים, והיא הנוקמת מיד הרשעים והמתקוממים אל ה' יתברך. ולפי שהיא בית דין של מעלה והיא המשלמת גמול לכל הראוין לגמול, נקראת גבור"ה על כוחה וממשלתה שיש לה יכולת לדון ולהתפרע ולהתגבר על הכול, ואין דבר שיעמוד לפניה, וזהו שאמר הנביא: עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' (ישעיהו נא, ט). ואמר:
הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין. ואלמלא גבורותיה לא היו הדינין נגמרים, ולא היו החזקים נענשים. אבל לפי שהגבורה היא חזקה ומושלת על הכול, לכן נגמרין הדינין הנידונין בבתי דינין שלה. הלא תראה כשחוטאים ישראל נחלשה הגבורה על ידי חטאתם, וכמו שהנביא אמר: איה קנאתך וגבורתי"ך (שם סג, טו)? והגבורה משיבה ואמרה; צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך (דברים לב, ימ). וכפי החוטאים נחלשת הגבורה וחזר הימין לאחור, וכן הוא אומר: השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב, ג). ודע כי למעלה מצד הגבורה הוא המקור והשפע שהגבורה שואבת ממנו, ומן המקור ההוא, שהוא העליון על הגבורה ונקרא בינ"ה, נובעים כמה מיני כוחות של גבורה ונקראים גבורות, וזהו שאמר: מ"י ימלל גבורות ה' (תהלים קו, ב). וכשישראל צדיקים אזי אותן הגבורות משפיעים כוחותיהם למידה הנקראת גבורה, ואזי ישראל מתגברים על האומות. ולפי שהגבורה היא בחזקתה, לוחמת עם האומות ונוקמת נקמות ישראל מן האויב. ואם חס ושלום חטאו ישראל אזי נשארת מידת הגבורה חלושה ואינה פועלת הנקמה בעובדי גילולים, וזהו סוד 'צור ילדך תשי', ואומר 'איה קנאתך וגבורתי"ך'. והבן זה מאוד:
והמידה הזאת היא נקראת בית דין של מעלה, יעל ידי המידה הזאת נידונין כל בני העולם, כמו שאמרנו, לטוב ולרע. וזה המקום הנקרא זכות, יפי שבו נזכרים כל הזכויות וכל החטאים; והרע הניתן משם גם כן זכות הוא, לפי שבו האדם נטהר מן החטא. ומכוח סנהדרי גדולה זו יצאו ג' בתי דינין אחרים שדנים בני העולם לעושר ולעוני, לבריאות ולחולי. וכל דינין שבעולם נידונין בסנהדרי גדולה ובאלו שלושה בתי דינין שלה, חוץ מג' דברים שאינן נידונין בבית דין של אלהים מכל וכל, אבל הם נמשכים ממקום שכולו רחמים, ואלו הם חיים ובנים ומזונות. ואף על פי שגזרו בבית דין של סנהדרי גדולה של מעלה על אלו ג' דברים, אם עמד אדם ונתכוון בתפילתו עד מקור החפץ, יפיק שאלתו. וזהו שאמרו חז"ל: בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא:. ועניין זכות הנזכר במקום זה הוא סוד סנהדרי גדולה; ועניין מזל שהזכירו במקום זה הוא סוד המקור העליון, שהוא מקור החפץ הנקרא אהי"ה, אשר משם נזלו מימי החפץ והרצון. וזהו המזל שכל הדברים תלויין, אפילו ספר תורה. ועל כן אמרו: הכול תלוי במול ואפילו ספר תורה שבהיכל. ואל יעלה בדעתך כי במזלות הכוכבים דיברו ו"ל במקום הזה, שלא דיברו אלא במקור החפץ, ודי למבין. וכבר ביארנו דברים אלו בשערים הקודמים:
ודע כי המידה הזאת נקראת צפון, וצריך אתה לדעת העיקר. כבר הודענוך כי מידת החסד, שהיא בימין, תמיד פתוחה ומזומנת להפיק לכל שואל. וכשהאדם שואל חפציו מאת השם, אזי מתעוררת מידת החסד ומושכת ממקור הרצון כל מיני העושר וכל מיני טובות לתת לשואל די מחסורו. וכשמגיעין אותן המתנות והטובות מצד מידת שמאל, אזי עומדת מידת הדין שהיא מצד צפון ומעכבת אל הימין לגמור חפצי השואל ואומרת:
נשב לדין ונראה אם זה השואל ראוי לתת לו שאלה זו ששאל או לאו. ואז נידון השואל בסנהדרי גדולה העומדת בצפון, ואם הוא ראוי נותנים לו שאלתו, ואם אינו ראוי מונעים ממנו כל אותו העויר וכל אותו הטוב שהמשיכה מידת החסד. ואז מקבלת מידת הדין ההיא בצפון כל אותו העושר וכל אותו הטוב ומכנסת אותו באוצרותיה ובבתי גנזיה אשר בצפון, ונשאר כל אותו העושר וכל אותו הטוב באוצרות צפון; לפי שמאחר שמשכה מידת החסד אותם למטה, שוב אינן חוזרים למקומן אלא מקבלת אותם סנהדרי גדולה אשר בצפון. ולפיכך נקראת צפון, לפי ששם צפונים כל מיני עושר וכל הגנזים וכל המצפונים וכל הזהב, וכן הוא אומר; מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב). ולפי שהמקום ההוא הנקרא צפון הוא מקום הטמונות והמצפונות כל מיני העושר, אמרו רז"ל: הרוצה להעשיר יצפין. כלומר, יכוין למידת צפון להשלים עם מידת הדין העומדת בצפון, שלא תעכב שאלתו כששואל מאת ה' יתברך הכתוב: אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג, טז). ודע כי כל העושר הזה וכל אלו המצפונות אשר בצפון:
ואחר שהודענוך זה, דע כי בצד הצפון יש מקומות וחדרים גדולים אשר המה מלאים כמה מלאכי חבלה וכמה מיני פורעניות, ושם כמה בארות מים עכורים, טיט ורפש וטיט היוון יורדים עד התהום, ושם כמה מיני שחת, ושם כמה מיני נחשים ועקרבים, ושאר כל מיני חיות רעות יכל אלה שזכרנו כולם עומדים וצופים מתי יצא מן הדין אשר בצפון, לחרוב ארצות ולעקור מלכויות ולהכות בני אדם בכל מיני מכה ובכל מיני משחית, ואז יוצאין כל אחד מאלו מיני פורעניות אשר בצפון ושוטטין בעולם וגומרים הדין בכל אותן שנתחייבו בבית דין שלמעלה, ועל אלו כולן נאמר: מצפון תפתח הרעה (ירמיהו א, יד). ודע שיש במקום זה כמה מלשינים וכמה קטרוגים, וכמה מקטרגין על הבריות. ולפי שהשם יתברך נתן תורה ומצוות לפי רוב חמלתו על ישראל, ציוה להקריב לפניו קרבנות לכפר על העוונות, כדי לסתום אלו המקטריגים בצפון ולכל בעלי משחית. וציוה בתורה כי כל קרבן שהוא בא על חטא, יהיה אותו קרבן נשחט בצפון, וכן הוא אומר: ושחט אותו על ירך המזבח צפונה (ויקרא א, יא). והקרבן הנשחט בצפון בא על החטאים שאדם חוטא, בין שיהיה יחיד או ציבור. כגון, פר ושעיר של יום הכיפורים, וכגון פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, וכגון זבחי שלמי ציבור ואשמות, וכגון חטאת הציבור והיחיד, כל אלו נשחטין בצפון. ואם תאמר: הרי שלמי ציבור, ואינם על חטא ולא אשם? דע שהוקשו לחטאת, זהו שאמר הכתוב: שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים (שם כג, יט). אבל שלמי יחיד והתודה ואיל נזיר והבכור והמעשר והפסח, כל אלו אינן מוכרחים להישחט בצפון אלא שחיטתן בכל מקום בעזרה, וטעם כל זה מבואר. ולפי שהקרבנות הם כופר לאדם מן הפגיעה, כמו שכתוב 'ונזבחה לה' אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב' (שמות ה, ג) ואלו המינים של פורענות הם בצפון, לפיכך ציווה י"י יתברך כל קרבן שהוא בא על חטא, יישחט בצפון. ובעזרת השם באלו הדברים עדיין נודיעך עיקרים גדולים בטעמי הקרבנות. ולפי שמידת שם אלהים הוא סוד הדין עומדת בצפון, נשחטין הקרבנות הבאים על החטא בצפון, והסוד: זבחי אלהים (תהלים נא, יט). והבן זה מאוד:
ואחר שהודענוך אלו העיקרים הגדולים צריך אתה לדעת, לפי שבית דין העליון הנקרא אלהים יושב לצד צפון והקרבנות הבאים על חטא נשחטים בצפון להיות כפרה בפני בית דין של מעלה, דע כי לצד צפון של מעלה חוץ לפרגוד יש נחש גדול עקלתון, והוא גרם מיתה לאדם הראשון והטיל זוהמה אצל חוה, והוא ראש לפורענות. לכן אמר ה' יתברך והבטיח את ישראל להעבירו ולהרחיקו ולהדיחו למקום שלא יוכל לקטרג לעולם, ואמר הנביא:
ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה (יואל ב, כ). וזה קשור בדבר הנקרא קץ כל בשר, כי הוא מכלה מנפש ועד בשר. וזה נכנס לקטרג על דור המבול ונמסרו בידו, וזהו שאמר: קץ כל בשר בא לפני (בראשית ו, יג) כלומר, מידת הפורענות, שהיא מקטרגת על הבריות, בא לפני וקטרגה עליהם: כי מלאה הארץ חמס (שם). ונגמר הדין ומסרם ביד 'קץ כל בשר' להשחיתם, ועל זה נאמר: והנני משחיתם את הארץ (שם). ולפי שהמידה הזאת המוכנת לפורענות קבועה בצפון, ציווה י"י יתברך שישחטו הקרבנות הבאים על חטא בצפון. אבל לעתיד לבוא, שהקרבנות עתידין להיבטל, ירחיק השם מידת הפורענות מעלינו ומצד הצפון, ויוליכנה למקום שאינה יכולה לקטרג עוד. וכמו שתהיה נעקרת מידת הפורענות מצד צפון כך יתבטלו הקרבנות שהיו נשחטין בצפון, לפי שכבר בטלה מידת הפורענות המקטרגת שהיתה עומדת בצפון, ואין צורך להישחט קרבן בצפון על חטא שלא יחטאו עוד. והבן זה מאוד:
ודע כי המידה הזאת הנקראת אלהים, העומדת לשמאל, נקראת לפעמים י"ך כה"ה. וטעם שנקראת יד כהה, לפי שהיא השמאל והיא מונעת ומעכבת את הימין להשפיע בעולם זולתי מה שיצא מן הדין. ולפי שמעכבת על צד ימין לתת הטובות בעולם, הרי המידה הזאת הנקראת שמאל לוקחת ומקבלת כל העושר מיד הימין ומחביאה אותו בבתי גנזיה, כמו שאמרנו. וזהו סוד: וקרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג). והבן זה מאוד. ואחר שהודענוך זה, יש לנו להודיעך כי מידת הגבורה הזאת נקראת פחך. והטעם, כי מידת הגבורה והממשלה אשר שם סנהדרי גדולה ושם כמה בתי דינים, ושם כמה בתי שלהבות אש להבה, ושם כמה גרדינים נמוסים ממונים להכות ולהעניש ולייסר בכל מיני מכה ופצע וכל מיני חלאים, וכולן אש שלהבת. ובמקום הזה יש כמה מיני אש אשר אוכלים כל מיני אשות שבעולם ולוחכים אותן, בהיות האש אוכלת את הקש. ולפיכך נקראת האש הגדולה, יפי ששאר כל מיני אש אשר בעולם הם קטנים אצל האש הזאת. ולפי שהאש הזאת שורפת כל שאר מיני האש יפחדו ממנה עליונים ותחתונים, ואפילו המלאכים העליונים נרתעים ונבהלים ונשרפין מן האש הזאת ואינן יכולין להתקרב אליה, אך שם פחדו פחד מרוב חזקה וכוח ממשלתה. ולפי זה הדרך נקראת המידה הזאת פחד, אשר ממנה פוחדים המוני מעלה ומטה, זהו שאמר הכתוב: מפני פחד י"י ומהדר גאונו (ישעיהו ב, יט). ומן האש הזאת שהיא שורפת ומכלה את הכול, והוא מקום הפחד והוא בית מצרף לרשעים ופושעים, ומכוח שלהבת שלה נשרפין כמה חיילות, אמר הכתוב: פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם (ישעיהו לג, יד):
ודע שנקראת אש אוכלה, מפני שהיא אוכלת כל שאר מיני אש שבעולם. ובדרך זה נקרא ה' יתברך מצד המידה הזאת אש אוכלה, כאומרו; כי י"י אלהיך אש אוכלה הוא יכניעם (דברים ט, ג). ולפי שהוא יתברך אש אוכלה, יכול להכניע ולהשפיל ולכלות; כי במידה הזאת הוא יתברך עושה מלחמות, ולפיכך נקראת המידה הזאת פחד. והמידה הזאת החזיק בה יצחק אבינו עליו השלום, שהיא לצד שמאל ולצד הדין הגדול ונקראת פח"ד יצח"ק, וכן הוא אומר: וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית לא, נג). ודע כי כשרדף לבן הארמי אחר יעקב וביקש לעקור את הכול, באה מידה הזאת לעקור את לבן וללחום עמו. כי בכוח גדול ועליון היה בא לבן הארמי, ואל יהיה בעיניך דבר נקל שאמרה תורה 'ארמי אובד אבי' (דברים כו, ה) כי לבן ביקש לעקור את הכול, שורש וענף. וכשראה יעקב שבאה מידת הפחד לסייעו, נתגבר והתחיל להראות גבורתו ותוקפו אצל לבן, וזהו שאמר הכתוב:
ויחר ליעקב וירב בלבן (בראשית לא, לו). ואם יעקב היה חלוש, היאך עושה מריבה עם לבן? אלא דע כי מידת הפחד באה לסייע את יעקב. ומניין לנו ראייה? שאמר יעקב ללבן: לולי אלהי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני (שם). פחד יצחק בוודאי היה לי ובא לסייעני:
ולפי זה הדרך התבונן כי מידת הפחד היא מקום סנהדרי גדולה ושאר בתי דינין שלה, ובה כל מיני אש חזקה, ובה כל מיני כלי מלחמה וכלי משחית להשמיד להרוג ולאבד, לעקור לטלטל ולאבד, כל אלו לגמור הדינים הנגזרים בסנהדרי גדולה הנקראת אלהים. ועל המקום הוצרך שלמה לגלות כי אפילו הגיבורים והחסידים והצדיקים פוחדים מן המקום הזה, ואמר: הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וגו' מפחד בלילות (שיה"ש ג, ז) ואמרו רז"ל: מפחדה של גיהבם שהיא דומה ללילה ידע כי אפילו הצדיקים העליונים ייאים ונבהלים ממידת הפחד, והרי דוד צווח ואמר: סמר מפחדך בשרי (תהלים קיט, קכ) ומה טעם? 'וממשפטיך יראתי'. כלומר, מקום המשפט הוא מקום שבו שוכנת מידת הפחד. ואחר שביארנו לך זה, דע כי במקום הנקרא פחד יש למטה כמה מיני שוחות ובורות עמוקים עד מאוד, ונקראים מדורי גיהנום. ושם כמה מיני משחית ומיני פורעניות, ומרוב עומקם הם כולן חושך ותמיד הם חשוכים ואפלים. ונקראים על טעם זה 'לילה', לפי שאין מאיר שם לעולם אלא תמיד כולו לילה באותו מקום. ולפיכך פוחדים עד מאוד ממנו עליונים ותחתונים, וזהו: 'מפחד בלילות'. ודרשו רז"ל: מפחדה של גיהנם שהיא דומה ללילה. וכמה צדיקים ביקשו רחמים בחייהם שלא יראו אותו המקום, הבטיחם ה' יתברך לעשות בקשתם ושאלתם ואמר: לא תירא מפחד לילה (תהלים צא). ועתה התבונן כמה היא כוח בעלי תשובה, שנצולין מזה המקום הקשה. ואוי להם לרשעים שנידונין במקום זה שלא הופיע בו אור לעולם, וזהו שאמר: ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אופל (איוב י, כב). ודע כי כל אדם שאינו אומר בכל יום ויום סדר קדושת היום, שהוא 'ובא לציון' עם קדושתו והלכתו, עתיד לטעום טעם במקום פחד הזה שכולו חושך, אם לא יתקן מה שקלקל קודם שיצא מן העולם. וכן הוא אומר: ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים (שם), ומה טעם רואה צלמוות? לפי שלא אמר סדר קדושת היום, וזה שנאמר 'צלמות ולא סדרים'. ודע כי המידה הזאת, הנקראת פחד ואש אוכלה, נתנה י"י יתברך לישראל לעבור לפניהם לכבוש את הארץ וללחום המלחמות, שנאמר: לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן י"י אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה (דברים יא, כה). ולמה אמר הכתוב 'פחדכם'? בשיבחן של ישראל הפליג ואמר השם: אף על פי שמידת הפחד שלי הוא, ישראל לקחו אותה בירושה. שהרי יצחק ירש מידת הפחד ושלו היתה, שנאמר: וישבע בפחד אביו יצחק (בראשית לא, נג), וירשו ישראל כל נכסי אברהם יצחק ויעקב והרי מידת פחד נמסרה ביד ישראל לירושה, עד שחטאו ואבדו הכול. ואחר שידעת זה, דע כי כל הממשלה והשלטנות של מעלה הם בסוד גבורה, מידת הפחד שהיא סוד הממשלה, וכן הוא אומר: המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה, ב):
ואחר שהודענוך ומסרנו בידך אלו העיקרים והכללים הגדולים, יש לנו לחזור ולמסור בידך עוד עיקרים אשר מהם תיכנס לכמה שערי אורה והשגת כמה סתרי תורה. ואחר אשר ביארנו לך קצת הסתרים הנכללים בשם אלהים, יש לנו לחתום שער הזה ולהודיעך כי אלהי"ם הוא ידוע לקצת בעלי הקבלה שהוא סוד אש אוכלה, כמו שאמרנו, אבל המידה הזאת פועלת כל ההפכים בכוח אחד פשוט; והכוח הזה הוא ממית ומחייה במידה אחת, והוא מכלה ומקיים ומוחץ ורופא, והכול במידה אחת ובקצב אחד. ומן הכוח הזה נוטלין רשות כל השליחים השלוחים מלמעלה לגמור הדין הגזור על בני העולם, אם למוות אם לחיים, אם לכלות אם לקיים, אם למחוץ אם לרפא, והכול במידה הזאת. ולפי דרך זה התבונן כי כשמשלחין מלמעלה שליח לגמור שליחות באלו הדברים וכיוצא בהן, נקרא השליח אלהים על פי הכוח שמסרו בידו מאלו הדברים הנזכרים. ושמור זה העיקר הגדול בידך, שעדיין תצטרך אותו לכמה מקומות. ועתה אם יש לך עיניים, פקח עיניך בכללים אלו הגדולים שמסרנו לך בשער הזה בעניין שם אלהים ותוכל להבין שם אלהים בכל מקום שאתה מוצא בתורה. ותבין למה נקראו השרים העליונים אלהים אחרים, ותבין למה נקראו הדיינין כולם, אפילו בני אדם, בשם אלהים. ותבין למה נקראו המלאכים בני האלהים. וכשתבין כל העניינים האלו, תבין גם כן שאר הכוחות והפעולות אשר הן כולן כלולין בשם אלהים. והשם יתברך יורנו הדרך לדעת אמיתת דרכו ולשמור מצוותיו חוקיו ומשפטיו, וכן יהי רצון: