שיחות הר"ן/קו
״אמונה״ בחינת אור, כמו שכתוב (שם צב, ג): "ואמונתך בלילות".
ואמונה שהוא על פי חכמה בחכמות התורה ומשיג את ה' ועל ידי זה יש לו אמונה – הגם שהוא טוב, עם כל זאת עקר אמונה הוא שיהא מאמין בהשם יתברך בלא אות ומופת וחכמה וזה הוא עקר אמונה בשלמות ובחינת אור, כמו שכתוב: ״ואמונתך בלילות״, כנזכר לעיל.
ויש חכם שהוא חכם אפלו בחכמות התורה ואין לו אמונה בה'. ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים ״בעלי ראתן״ (כתבות עז:), כי חכמה אמתית - דהינו: עם אמונה - נקרא ״ראיה״, כמו שכתוב (קהלת א', ט"ז): "ולבי ראה חכמה" וכו׳; ולעמת זה, החכמים שאין להם אמונה נקראים ״בעלי ראתן״, וכמו שפרש רש"י - שיש להם שרץ במחם (הינו שיש להם טמאה וכפירה במחם).
וצריכים להרחיק מאנשים אלו שהם בחינת בעלי ראתן, אפלו משכונתם, כי ההבל פיהם מזיק לאדם כשר שיפל לתאות נאוף. כי זווג דקדשה הוא על ידי בחינת דעת, כמו שכתוב (בראשית ד', א'): "והאדם ידע", ואלו הבעלי ראתן שדעתם מקלקל ופגום ויש להם שרץ במחם על כן זווגם נאחז בקלפה, ועל כן הם נואפים [כי נאוף תלוי בעינים (ירושלמי ברכות א, ה)].
כי חכמת אמת, שהיא בחינת ראיה כנ"ל, בחינת עינים, על אלו החכמים נאמר (איוב ל"א, א'): "ברית כרתי לעיני" וכו'. אבל הבעלי ראתן הם נואפים. וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות דף ב:): "ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר ט"ו, ל"ח) - זהו מינות, ״ואחרי עיניכם״ - זהו נאוף, כי זה תלוי בזה, כנ"ל.
ועל ידי חכמה עם אמונה - נצול, כנזכר לעיל: