שולחן ערוך יורה דעה שיג ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שיג · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אם עובד כוכבים או תינוק מטיל בו מום מעצמו אם לא כוון להתירו מותר אפילו אם שאל למה אין שוחטין אותו והשיבו לו לפי תומם שאסור לשחטו עד שיפול בו מום אבל אם כוון להתירו כגון לאחר שרואה שהתירוהו ע"י כך עושה כן לאחרים אסור:
- (ספק אם כוון להתירו או לא אזלינן לקולא) (הגהות מרדכי דחולין) ואם עובד כוכבים מסיח לפי תומו ואומר שהישראל צוהו אסור (ת"ה סי' קס"ט):
מפרשים
(ג) אפילו אם שאל כו'. וה"ה אפילו בלא שאלת העובד כוכבים אלא הם עצמם מסיחים לפי תומם ואומרים ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע"י מום ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום הכי אמרינן בש"ס ורש"י:
(ד) ואם עובד כוכבים מסיח לפי תומו כו'. ואע"ג דלעיל סי' ט"ז סעיף י"א אמרינן דאין עובד כוכבים מסל"ת נאמן לעדות אפילו לאיסור וא"ל דשאני הכא דהוי איסור דרבנן דלהקל שייך לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן כדלעיל סי' צ"ח ס"ק ב' אבל להחמיר איפכא מסתברא דכ"ש דבדרבנן אינו נאמן להחמיר וי"ל דשאני הכא דכיון דאזלינן בתר אומדנא היכא דחזינן דכוון העובד כוכבים להתיר אסור א"כ אומדן דעת הוא דהעובד כוכבים מסל"ת אומר אמת דאל"כ ל"ל שהטיל בו מום:
אפי' אם שאל כו'. במתני' הכי איתא מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסדור אחד ואמר מה טיבו של זה שהניחוהו נהזקין כ"כ אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אא"כ היה בו מום נטל פיגם פי' רומח וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו פירש"י שהרי אין לומר שהעובד כוכבים הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שע"י מום שיעשה בו ישחט אא"כ נפל מאליו ואחר שהתירו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרו העתקתי משנה זאת לעיין מה בינה לדין שכתב בסעיף ג' אם אמרו לעובד כוכבים כו' דהוא מתשובת הרא"ש כלל כ' ואמר שם דל"ד למתני' דבמתני' לא כוון להתיר וכאן כוונה להתיר וצ"ע מה נשתנה מעשה זה מזה ולכאורה נראה מלשון הטור והש"ע דשאני ההוא דהרא"ש שהיתה העובדת כוכבים משרתת ובודאי נתכוונה לטובת אדונה זה אינו חדא דבתשובת הרא"ש שם לא הוזכר כלל שהיתה משרתת אלא סתם עובדת כוכבים ואי הוה דבר עיקרי במה שהיא משרתת ודאי לא הוה שתיק מיניה ותו דאם נאמר דהרא"ש היה מפרש כפירש"י במתני' דהקסדור לא היה יודע שישחט ע"י מום זה אא"כ נפל מאליו למה לא נאמר גם במשרתת כך וכי בשביל שהיא משרתת היא יודעת טפי ואם נאמר שלא היה מפרש כפירש"י קשה מה היתר היה במעשה דקסדור כיון שלפי הנראה נתכוין להתיר כיון שעשה מעשה ע"י שאלה זאת וג"כ א"ל דבמעשה דהרא"ש אמרו לעובדת כוכבים בלא שאלה שלה תחלה זה אינו דבגמ' אמרי' בהדיא שלא לדעת מותר לאתויי מסל"ת פירש"י שלא שאלם קסדור מה טיבו אלא הם עצמם מסיחים לפי תומם ואומרים ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע"י מום ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום א"כ חזינן דא"צ שאלה להיתר זה א"כ למה אסר הרא"ש במעשה שלו והנלע"ד דזה תלוי על פי מה שמצינו בפרק הנזקין באגדת החורבן דאמרי' שם דוכתא דלדידן הוה מום ולדידהו לא הוה מום ופירש"י דלדידהו לא הוה מום אלא במחוסר אבר וזה הוא ההיתר במעשה דקסדור לפי דעת הרא"ש לא כפירש"י אלא הטעם כיון דהקסדור לא חיסר שום אבר אלא ניקבו ברומח לאוזן והוא לא ידע שע"י כך יתירוהו ע"כ לא אסרו רק עד אחר שראה שהתירו בכך משא"כ במעשה דהרא"ש שחתכה עובדת כוכבים האוזן והוא מחוסר אבר וזה גלוי להם שהוא מום בודאי כיוונה להתיר ובטור נמי אפשר לפרש דבריו בדרך זה והיינו מה שכתבתי אבל כוון להתיר כגון לאחר שרואה שניתר ע"י כך כן היא הגירסא וכ"ה בש"מ וחילוק זה נכון הוא והטור קיצר במקום שהיה לו לבאר עוד אבל האמת יורה דרכו כמו שכתבתי כנ"ל:
עד שיפול בו מום. בגמ' איתא דאפי' אמר עד שנעשה בו מום מותר ולא אמרי' דמשמעותו שאתה תעשה בו מום שם אזלינן לקולא כיון דאינו אלא קנס דרבנן אפי' בודאי:
שהישראל צוהו כו'. משמע אפי' אם הישראל מכחישו ואומר לא צויתיך והוא תמוה דלא עדיף עובד כוכבים מסל"ת מישראל שאינו נאמן לאסור של חבירו בכיוצא בזה כדאיתא בסי' רפ"א באומר ס"ת שכתבתי לא כתבתי האזכרות לשמן דאינו נאמן ושם בפסקי מהרא"י סי' קס"ט ששם מקור דין זה איתא בכה"ג שאמרה העובדת כוכבים שיהודי א' צוה לאמה שתעשה צרימת אוזן בבכור ויהיה מותר בשביל כך לשחוט וכן עשתה דאסור ושם לק"מ אפי' אם היהודי מכחישה דמ"מ כיון שיודעת שהבכור ניתר בכך ולשם כך עשתה יש איסור מחמת שעשתה להתיר עכ"פ אפי' אם הציווי שקר ע"כ מהני מסל"ת של עובד כוכבים בזה משא"כ באין ידוע שהיא יודעת שניתר בכך רק שהאיסור מצד הציווי דהיה אסור כאלו עשאו הישראל בעצמו בזה ודאי קשה למה לא תועיל הכחשה של ישראל וע"כ לומר דמיירי כאן באין הישראל לפנינו להכחישו כנלע"ד:
(ב) שיפול: בש"ס איתא דאפי' אמר עד שנעשה בו מום מותר ולא אמרי' דמשמעותו שאתה תעשה בו מום דאזלינן לקולא כיון דאינו אלא קנס דרבנן אפי' בודאי. עכ"ל הט"ז.
(ג) אסור: כתב הש"ך ואע"ג דלעיל סי' ט"ז סי"א אמרי' דאין עובד כוכבים מסל"ת נאמן לעדות אפי' לאיסור וי"ל דשאני הכא דכיון דאזלינן בתר אומדנא היכא דחזינן דמתכוין העובד כוכבים להתיר האסור א"כ אומדן דעת הוא דהעובד כוכבים מסל"ת אומר אמת דאל"כ למה הטיל בו מום וכ' הט"ז וע"כ צ"ל דמיירי שאין הישראל לפנינו שיוכל להכחישו אבל אם הישראל מכחישו אין העובד כוכבים נאמן.