ט"ז על יורה דעה שיג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאין קונסין בנו אחריו. דלדידיה קנסוהו ולא לבנו ובגמ' שם אמרי' דאפי' במידי דלאו קנסא אלא דין תורה רק שהוא היזק שאינו ניכר אין בנו חייב אחריו:
סעיף ב
עריכהאפי' אם שאל כו'. במתני' הכי איתא מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסדור אחד ואמר מה טיבו של זה שהניחוהו נהזקין כ"כ אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אא"כ היה בו מום נטל פיגם פי' רומח וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו פירש"י שהרי אין לומר שהעובד כוכבים הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שע"י מום שיעשה בו ישחט אא"כ נפל מאליו ואחר שהתירו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרו העתקתי משנה זאת לעיין מה בינה לדין שכתב בסעיף ג' אם אמרו לעובד כוכבים כו' דהוא מתשובת הרא"ש כלל כ' ואמר שם דל"ד למתני' דבמתני' לא כוון להתיר וכאן כוונה להתיר וצ"ע מה נשתנה מעשה זה מזה ולכאורה נראה מלשון הטור והש"ע דשאני ההוא דהרא"ש שהיתה העובדת כוכבים משרתת ובודאי נתכוונה לטובת אדונה זה אינו חדא דבתשובת הרא"ש שם לא הוזכר כלל שהיתה משרתת אלא סתם עובדת כוכבים ואי הוה דבר עיקרי במה שהיא משרתת ודאי לא הוה שתיק מיניה ותו דאם נאמר דהרא"ש היה מפרש כפירש"י במתני' דהקסדור לא היה יודע שישחט ע"י מום זה אא"כ נפל מאליו למה לא נאמר גם במשרתת כך וכי בשביל שהיא משרתת היא יודעת טפי ואם נאמר שלא היה מפרש כפירש"י קשה מה היתר היה במעשה דקסדור כיון שלפי הנראה נתכוין להתיר כיון שעשה מעשה ע"י שאלה זאת וג"כ א"ל דבמעשה דהרא"ש אמרו לעובדת כוכבים בלא שאלה שלה תחלה זה אינו דבגמ' אמרי' בהדיא שלא לדעת מותר לאתויי מסל"ת פירש"י שלא שאלם קסדור מה טיבו אלא הם עצמם מסיחים לפי תומם ואומרים ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע"י מום ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום א"כ חזינן דא"צ שאלה להיתר זה א"כ למה אסר הרא"ש במעשה שלו והנלע"ד דזה תלוי על פי מה שמצינו בפרק הנזקין באגדת החורבן דאמרי' שם דוכתא דלדידן הוה מום ולדידהו לא הוה מום ופירש"י דלדידהו לא הוה מום אלא במחוסר אבר וזה הוא ההיתר במעשה דקסדור לפי דעת הרא"ש לא כפירש"י אלא הטעם כיון דהקסדור לא חיסר שום אבר אלא ניקבו ברומח לאוזן והוא לא ידע שע"י כך יתירוהו ע"כ לא אסרו רק עד אחר שראה שהתירו בכך משא"כ במעשה דהרא"ש שחתכה עובדת כוכבים האוזן והוא מחוסר אבר וזה גלוי להם שהוא מום בודאי כיוונה להתיר ובטור נמי אפשר לפרש דבריו בדרך זה והיינו מה שכתבתי אבל כוון להתיר כגון לאחר שרואה שניתר ע"י כך כן היא הגירסא וכ"ה בש"מ וחילוק זה נכון הוא והטור קיצר במקום שהיה לו לבאר עוד אבל האמת יורה דרכו כמו שכתבתי כנ"ל:
עד שיפול בו מום. בגמ' איתא דאפי' אמר עד שנעשה בו מום מותר ולא אמרי' דמשמעותו שאתה תעשה בו מום שם אזלינן לקולא כיון דאינו אלא קנס דרבנן אפי' בודאי:
שהישראל צוהו כו'. משמע אפי' אם הישראל מכחישו ואומר לא צויתיך והוא תמוה דלא עדיף עובד כוכבים מסל"ת מישראל שאינו נאמן לאסור של חבירו בכיוצא בזה כדאיתא בסי' רפ"א באומר ס"ת שכתבתי לא כתבתי האזכרות לשמן דאינו נאמן ושם בפסקי מהרא"י סי' קס"ט ששם מקור דין זה איתא בכה"ג שאמרה העובדת כוכבים שיהודי א' צוה לאמה שתעשה צרימת אוזן בבכור ויהיה מותר בשביל כך לשחוט וכן עשתה דאסור ושם לק"מ אפי' אם היהודי מכחישה דמ"מ כיון שיודעת שהבכור ניתר בכך ולשם כך עשתה יש איסור מחמת שעשתה להתיר עכ"פ אפי' אם הציווי שקר ע"כ מהני מסל"ת של עובד כוכבים בזה משא"כ באין ידוע שהיא יודעת שניתר בכך רק שהאיסור מצד הציווי דהיה אסור כאלו עשאו הישראל בעצמו בזה ודאי קשה למה לא תועיל הכחשה של ישראל וע"כ לומר דמיירי כאן באין הישראל לפנינו להכחישו כנלע"ד:
סעיף ג
עריכהולא אמרינן דכוון להתירו. משמע אפי' בכהן מותר בזה וצ"ע למה יהיה נאמן בזה והלא חשוד להטיל מום בעצמו ק"ו שיאמר לעובד כוכבים להטיל בו מום ושם בפסקי מהרא"י כתוב דין זה בישראל שיש לו ספק בכור ע"כ צ"ע גבי כהן בזה:
סעיף ד
עריכהואפי' בעט בו לאחר שניצל ממנו. דצעריה הוא דקא מדכר וכוונתו להנקם לחוד וזה דעת הרמב"ם ובהרא"ש כ"כ בשם רמב"ן והוא ט"ס וצ"ל רמב"ם ובזה ניחא קושיית ב"י על הטור ודעתו למחוק בטור כל דעת הרמב"ם אלא תחלה:
סעיף ה
עריכהמותר להטיל בו מום. שנאמר תמים יהיה לרצון להקרבה אז לא יעשה בו מום משא"כ ביש בו מום אע"פ שהוא עובר:
סעיף ו
עריכהמום בהקזה זו. זהו כר' שמעון אבל הרא"ש והתוס' פסקו כרבנן דסבירא להו באם הוא שהקזה מצילתה מן המיתה ממילא אף קודם ההקזה חשיבה כבעלת מום והיינו מום עובר כיון שיש לה רפואה ומ"מ מהני האי מום עובר שיכול להקיזה ולהטיל עליה אפי' מום קבוע אפי' מדרבנן משום פסידא ולאחר המום שנעשה ע"י ההקזה אע"פ שהוא קבוע אין שוחטין עליו גזירה שמא לפעמים תוכל להתרפאות בהקזה במקום שאין עושה מום אלא צריך כאן מום קבוע אחר כדי לשחוט עליו ור"ש לא ס"ל גזירה זאת:
סעיף ז
עריכהקודם שיצא לאויר העולם. דאינו נעשה קודש אלא ביציאתו מרחם ובזמן הבית היה אסור משום הפסד קדשים: