שולחן ערוך יורה דעה שט ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שט · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אפילו כשיפול בו מום בגלוי וניכר לכל כגון שנקטעה ידו או רגלו וכיוצא בו אינו רשאי לשחטו אלא על פי מומחה שיורה לו שהוא מום הראוי לישחט עליו. ואם אין חכם מומחה ניתר על פי ג' בני הכנסת דהיינו חכמים קצת ואינם בקיאים כל כך.
והאידנא דליכא מומחין אינו נשחט ע"פ ג' בני הכנסת אלא במומין מובהקים כגון נסמית עינו ונקטעה ידו וכיוצא בהן וצרימת האזן הוא מום מובהק היכא דמינכר שפיר ונראה לעינים שהוא יותר מחגירת הצפורן וכיצד צרימת האזן שנפגמה בחסרון מן התנוך ולא העור שבשפת האזן בין שנפגמה בידי אדם בין שנפגמה בידי שמים:
- הגה: נחתך הזנב למעלה מן החוליא הוי מום (פסקי מהרא"י סי' רמ"ז) ועוד מנה בעל הטור כמה מומין ששוחטין עליהן בזמן הזה והרב שחבר ספר הזה נמשך אחר דברי הרמב"ם ולי נראה דהסומך על דברי הטור הבנויין על דעת הרא"ש לא הפסיד:
מפרשים
(א) והאידנא דליכא מומחה. משום דמומחה צריך להיות בקי ג"כ בראיית העין לבדקם ולבקר בהם היטב וגם מומחה היינו שנטל רשות מנשיא שבא"י להתיר בכורות במומין והאידנא ליכא נשיא בא"י. הרא"ש:
(ב) נחתך הזנב למעלה מן החוליא הוי מום. אבל מן החוליות ולמטה לצד שער הזנב לא הוי מום:
(ג) ועוד מנה בעל הטור כו'. עיין בעט"ז שהביא כל המומין שהם מומין אליבא דכ"ע וביאורן:
והאידנא דליכא מומחין. משום דמומחה דאמרי' לאו דידע הלכות מומין בלחוד אלא דבקי גם בראות עין לבדקם ולבקר בהם היטב עוד טעם אחר דמומחה דהיינו שנטל רשות מנשיא שבא"י להתיר בכורים והאידנא ליכא נשיא. אשר"י:
אלא במומין מובהקין כו'. בטור כתוב אבל דוקין שבעין וחורד ומים הקבועים לא פירוש חורד פירש"י בגמ' שיש שם טפות לבנות בעין מים שעיניו נוטפות מים הקבועים קאי אתרווייהו:
ונראה לעינים שהוא יותר מחגירת צפורן. שדבר זה גלוי ונראה לכל רואה ואף ע"ג שאח"כ כתב הטור עד שתחגור בו הצפורן היינו לענין דינא אבל השתא דליכא מומחה לא סגי עד שיהיה ניכר שהוא יותר:
התנוך. בפרשת מצורע פירש רש"י גדר האמצעי שבאוזן רצונו לומר הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן:
ולא העור שבשפת האוזן. ששם הדר בריא והיינו באליה רכה שבאוזן שנקראת עור. כן כתב רש"י:
(ב) התנוך: בפ' מצורע מפרש רש"י גדר האמצעי שבאוזן ר"ל הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן. ט"ז. ובשפת האוזן פירושו אליה הרכה שבאוזן שנקראת עור ששם הדר בריא. כ"כ רש"י.
(ג) מומין: עיין בלבוש שהביא כל המומין שהם מומין אליבא דכ"ע וביאורן.