שולחן ערוך יורה דעה רפו א
שולחן ערוך יורה דעה · רפו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות מדינות ועיירות; רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן; ובית האשה ובית השותפים -- כולם חייבים.
- הגה: ודוקא כשבית השותפים ישראלים. אבל בית של ישראל ועובד כוכבים -- פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כובבים). וכן חצרות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם -- פטורים ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא)
מפרשים
(א) מדינות. מוקפות הרים ובקעות בכמה פרסאות ואין יוצאים ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר. רש"י:
(ב) רפת בקר. דאע"ג דהוא במקום הטנופת מכל מקום לא נפיש זוהמייהו והדרישה כתב כלל הדברים דהיכא דאיכא משום קדושה כגון בית הכנסת או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בו תמיד אבל היכא דליכא חד מהנך כגון מתבן כו' וכל אחד מהנך אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאין ונכנסין בו חשיב בית דירה. עד כאן:
(ג) ולולין. הוא חדר בנוי העשוי לאווזין ותרנגולין:
(ד) ובית האשה כו'. ולא אמרינן ביתך ולא ביתה אלא כיון דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' ונשי נמי בעי חיי כמו גברי הלכך חייבים:
(ה) כולם חייבים. עיין בסמ"ע בחשן משפט סי' תכ"ז ס"ק ב':
(ו) אבל בית כו' פטור. כיון שהמקצת הוא של עובד כוכבים וגם משום סכנה כדי שלא יאמר העובד כוכבים שהישראל עושה מעשה כשפים וכן שערי חצירות ושערי עיירות פטורים מהאי טעמא משום סכנה כדאיתא בש"ס ודלא כהעט"ז שכ' הטעם משום דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' והעובדי כוכבים אינם חפצים בזה שהרי אינן מקיימין התורה כו':
(ז) וכן חצרות או עיירות כו'. שמקצת עובדי כוכבי' דרים שם אפי' רובם ישראלים פטורים משום סכנה ומזה הטעם אין עושין מזוזה בשערי רחובות כגון בק"ק קראקא ובק"ק פראג שקבעו שערים ברחובו' היהודים ונסגרים בלילה ולא קבעו בה מזוזות לעולם והאי טעמא משום סכנה דעלילות המושל מזומנות היו תמיד על שונאי ישראל ועוד מטעם אחר אין עושין שם מזוזות משום דבודאי יטלוה ויבזוה ואם כן יהיו גורמין בזיון לכתבי הקדש ומכאן למדנו לישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר או מי דבש שקורין שענק ועבדי השר ממלאים הבית בכל יום ורגילים ליקח מזוזות ונוהגין בהם מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותן פתחים אלא אם כן שהפתח הוא במקום שמור מן העובדי כוכבי' שלא יטלו המזוזה ממנה. כ"כ הב"ח:
רפת בקר. בזה לא כ' אם הנשים רוחצות שם כמו שכתב בבית הבקר בסעיף ב' לפי שבבית הבקר אין הבקר שם תדיר אבל ברפת יש שם זבל הבהמות תדיר על כן אין הנשים רוחצות שם כן כתבו התוס' ביומא (דף י"א) ואפ"ה חייב במזוזה ולא דמי לבית הכסא דנפיש זוהמיה ונראה דגם בזה צריכה המזוזה להיות מכוסה כמו שכתבתי בסעיף ה':
של ישראל ועובד כוכבים פטור. דשותפות מרבינן מדכתיב ירבו ימיכם ובעובד כוכבים אין לומר כן:
שמקצת עובדי כוכבים דרים שם. הטעם מבואר שם מפני הסכנה פירוש שיאמר שעושין לו כישוף כדאיתא ביומא דף י"א. ומזה יש ללמוד לכל שערי העיר לפטור מפני סכנת המושל בזה:
(א) מדינות: מוקפות הרים ובקעות בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר. רש"י.
(ב) רפת: ואע"ג דהוא במקום הטינופת מ"מ לא נפיש זוהמייהו והדרישה כ' כלל הדברים דהיכא דאיכא משום קדושה כגון בהכ"נ או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בה תמיד אבל היכא דליכא חד מהנך כגון מתבן כו' אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאים ונכנסין בו חשיב בית דירה עכ"ל ולולין הוא חדר בנוי העשוי לאווזין ותרנגולים. ש"ך.
(ג) חייבים: עיין בסמ"ע בחושן משפט סימן תכ"ז ס"ק ב'.
(ד) פטור: כיון שהמקצת של עובדי כוכבים וגם משום סכנה שלא יאמר העובד כוכבים שהישראל עושה מעשה כשפים. ש"ך.
(ה) שמקצת: אפילו רובם ישראלים פטורים משום סכנה ומזה הטעם אין עושין מזוזה בשערי רחובות כגון בק"ק קראקא ובק"ק פראג שקבעו שערים ברחובות היהודים ונסגרים בלילה ולא קבעו בהם לעולם שום מזוזה ועוד מטעם אחר אין עושין שם מזוזה משום דהעובדי כוכבים בודאי יטלוה ויבזוה וא"כ יהיו גורמין בזיון לכתבי הקדש ומכאן למדו לישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר או מי דבש שקורין שענ"ק והעובדי כוכבים ממלאים הבית בכל יום ורגילים ליקח המזוזה ונוהגין בהן מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותן פתחים אא"כ שהפתח היא במקום שמור מעובדי כוכבים שלא יטלו המזוזה. עכ"ל הש"ך.