שולחן ערוך יורה דעה רפא ה


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

ספר תורה שאמר הסופר שלאחר שיצא מידו "לא כתבתי האזכרות לשמן" -- אינו נאמן לפסלו. אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו.

ולמה אינו נאמן לפסלו? שמא לא נתכוון אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו, ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות.    לפיכך אם אמר "ספר תורה זה עורות שלו אינם מעובדים לשמן" -- מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלו; שהכל יודעים שאם אין העורות מעובדין לשמן אין לו שכר כלל.

הגה: מיהו כשכר חומש בעלמא חייב לשלם לו דהא מכל מקום לא גרע מחומש (מרדכי פ' הניזקין).

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ט) מתוך שנאמן להפסיד שכרו כו'. משמע אם כתב לו בחנם כגון במתנה וכה"ג אינו נאמן כיון שיצא מתחת ידו ובזה א"ש הא דשאל רבי אבהו להסופר ס"ת ביד מי וכ"כ הב"ח אלא שנדחק ששאלו כדי להוציא מפיו אם בחנם כתב או בשכר וקשה לפ"ז דא"כ לא הל"ל ס"ת ביד מי אלא אם כתבה בחנם או בשכר אלא נ"ל שרבי אבהו חשב שנתנה לו במתנה וכה"ג הלכך שאל ס"ת ביד מי שאם היתה ביד המקבל אינו נאמן וכדקס"ד דמקשה מ"ש מדרבי אמי כו' לכך אמר ס"ת ביד לוקח וזה כפתור ופרח ובין כך ובין כך הדין אמת דבחנם אינו נאמן כשיצא מתחת ידו וכן נתבאר בסי' קכ"ז רס"ב ועיין עוד שם מדינים אלו:



באר היטב

(ה) שכרו:    כ' הש"ך משמע אם כתב לו בחנם כגון במתנה וכה"ג אינו נאמן כיון שיצא מתחת ידו.


(ו) מיהו:    כ' הט"ז פשוט שזה קאי גם אחלוקה ראשונה שלא כתב האזכרות לשמה וקשה לי אם כן דיש לו עכ"פ איזה שכירות מאי שנא רישא דאנו אומרים שמא לא נתכוין אלא להפסיד על הלוקח ה"נ נימא כן ולפי מ"ש בסמוך דכל שיש פסול בדרך שאינו ניכר אסור לקרות בו אפילו ביחידות אתי שפיר כאן דודאי א"צ ליתן לו שום שכר כיון שאסור לקרות בו אפי' ביחידות דאתי למיקרי ביה בצבור כיון שאין הפסול מוכח מתוכו בזה ודאי ניחא דא"צ ליתן לו שום שכר (ובנה"כ כ' שלא ראה דברי המרדכי פ' הנזקין ששם מבואר קושיתו והוא מתרצה בענין אחר ע"ש).







▲ חזור לראש