שולחן ערוך יורה דעה רנד ב

מלך או שר גוי ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו משום שלום מלכות אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדי שלא ישמע השר:

הגה: וי"א דיעשה בהן מה שצוה לו המושל (כך משמע מפירש"י ותוס' מעובדא דאימיה דשבור מלכא).

וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת -- מקבלים מהם (ב"י בשם התוספות סי' רנ"ט בשם מ"כ והוא בדינים והלכות מהרי"ו סי' ס"ז, וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א) אבל לא מן המומר (ג"ז שם). ועיין לקמן סי' רנ"ט סעיף ד':

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ב) וינתן לעניי עובדי כוכבים כו'. אבל לא לעניי ישראל משום דכתיב ביבוש קצירה תשברנה כלומר כשיכלה זכות שביד עובדי כוכבים ויבש לחלוחית מעשה צדקה שלהם אז ישברו:

(ג) וי"א דיעשה בהן כו'. גם הי"א מודו דאם שלחם סתם ינתן לעניי עובדי כוכבים בסתם כדאיתא בש"ס פ"ק דב"ב סוף דף י' אלא דס"ל דאם המושל צוה כך וכך יעשה כן משום שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים כדלעיל ס"ס ס"ה ובחשן משפט ר"ס רכ"ז שכתבו אמאי דשדרה התם אימיה דשבור מלכא ת' דינרים למצוה רבה דקבלם רב יוסף לפ"ש של ישראל ולא אפשר לחלק לעניי עובדי כוכבים דאסור לגנוב דעת הבריות אפי' דעת של עובדי כוכבים אבל מעות המתחלקות לעניים אין בהן גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שהישראלים רגילין לפרנס עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל עכ"ל. וסברא הראשונה אינה מחלקה בכך והב"ח פסק כהי"א אלו וכתב דאסור לפדות בהן שבויי עובדי כוכבים משום גניבת דעת ומשום דעובדי כוכבים מורידין ולא מעלין אותן:

(ד) מקבל מהן. כדלקמן סי' רנ"ט ס"ב והטעם משום דהוי כמו קרבן שמקבלין קרבנות מן העובדי כוכבים ובהג"א פ"ק דב"ב כתבו טעם בדבר מפני שהצדקה מכפרת ע"כ אין מקבלין מהן אבל נדרי' ונדבות אין באין לכפר:

(ה) אבל לא מן המומר כו'. ובתשובת מבי"ט ח"ב סימן רי"ד דף קע"ד נראה שמקבלין מן המומר שכתב שם אע"ג דאמרינן אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר היינו בקרבן ודמי ליה אבל בהקדש לעניים או הקדש בית לב"ה כנדון דידן מקבלין כו' וע"ש:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

וינתן לעניי עובדי כוכבים. אבל לישראל לא דכתיב ביבוש קצירה תשברנה פירוש כשיכלה לחלוחית זכות של עובדי כוכבים אז ישברו. וקשה דברישא התירו לקבל בצינעא ולא איכפת לן במה שיהיה לעובד כוכבים זכות בזה ובדרישה הקשה זה ותירץ שיחיד המקבל כיון שהוא נהנה מותר אבל גבאי שאין לו הנאה אסור לגרום זכות לעובד כוכבים בשביל הנאת אחרים והוא תמוה דהיאך נתיר לו להאריך הגלות בשביל הנאתו ונראה לי שאין שייך ביבוש קצירה אלא כשהעובד כוכבים מכוין דוקא לעניי ישראל ובזה מייקר שם ישראל בזה יש זכות גדול כגון הכא וכמעשה דאימיה דשבור מלכא בגמ' ששלחה לחלק לישראל ואע"ג דכתב רש"י שהיא ידעה גם כן שמפרנסין ג"כ עניי עובדי כוכבים עם ישראל דאם לא כן הוי ליה גניבת דעת וכמו שנעתיק בסמוך מ"מ העיקר בשביל עניי ישראל בזה הקפידו משום ביבוש קצירה משא"כ ברישא שהעובד כוכבים אין כוונתו דוקא על ישראל אלא הוא מצד טבעו רחמן על כל הפושט יד אין זה זכות גדול ולית ביה משום ביבוש קצירה כן נ"ל עיקר. ונותנין לעניי עובדי כוכבים בסתר. א"ל מזה על מה שכתבתי דעיקר כוונת העובד כוכבים היה על ישראל דכאן נותן הכל לעניי עובדי כוכבים וה"ל גניבת דעת י"ל דלא שייך גניבת דעת אלא אם הוא עושה מעשה בדרך גניבה דהיינו אם הנותן נתכוין לתת לישראל ולא לעובד כוכבים נמצא דבשעת נתינה לעובד כוכבים עובר על דעתו של העובד כוכבים הנותן משא"כ כאן דיש עכ"פ היתר בנתינה לעובד כוכבים אלא במה שאין נותן לישראל כלום הוא עובר על דעתו בשב ואל תעשה אין בזה איסור גניבת דעת כנ"ל נכון וע' מ"ש עוד בסי' ק"כ מענין גניבת דעת עובדי כוכבים:

וי"א דיעשה בהן כו'. לא ירדתי לסוף דעת רמ"א דתמוהים דבריו דבגמ' פ"ק דב"ב איכא תרי עובדי חדא בדף י' דאימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה זוזי לרבא וקבלינהו משום שלום מלכות ופלגינהו לעניי עובדי כוכבי' והיינו הך דסעיף זה שזכר הטור והש"ע ואיכא תו בדף ח' דאיפר' הורמיז שדרה ארנקי דדינרי לרב יוסף דליהוי למצוה רבה נתנן רב יוסף לפדיון שבויים שהוא מצוה רבה וכתבו רש"י ותוס' בהך עובדא דרב יוסף לא חש להך דביבוש קצירה משום ששלח ליהוי לפדיון שבויים וא"א לחלקם ע"כ הוכרח ליתנם לפ"ש ישראל דאלו לפ"ש דעובדי כוכבים היה עובר משום גניבת דעת אבל גבי רבא דשלחו לו מעות ואפשר לחלקם לעניי עובדי כוכבים אין כאן גניבת דעת דאינהו נמי ידעי דמפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל. נמצא לפ"ז שאם שלחו לפ"ש צריך לקיים מאמר הנותן משום גניבת דעת אבל במעות המתחלקות לעניים יתנם לעניי עובדי כוכבים וכתב בית יוסף מדלא חילקו הפוסקים בזה ש"מ שאף רב יוסף פלגינהו לשבויי עובדי כוכבים פירוש דביבוש קצירה שייך בכל מקום אפילו לפ"ש וכ"כ התוס' לחד תירוץ בדף ח'. וע"כ יש לתמוה על רמ"א שכתב בשם י"א דבמעות יעשה מה שצווה המושל והא תלמוד ערוך הוא אינו כן בעובדא דרבא ולית פלוגתא אלא לענין פ"ש. ובלבוש ראיתי שאינו מביא הך וי"א כולה אלא כתב ואם אומר העובד כוכבים בפירוש שלא ליתנם לעניי עובדי כוכבים יעשה כדבריו משום גניבת דעת ומכל מקום קשה דהוא נגד סתימת הפוסקים שכתב בית יוסף דלא חשו כאן לגניבת דעת ומ"מ נראה שיש כאן ט"ס:

אבל אם מנדבין דבר וכו'. דהוה במקום קרבן ודרשינן איש איש לרבות עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל. וכתוב בהגה' אשיר"י פ"ק דב"ב שאלתי מ"ש צדקה דלא מקבלינן מינייהו ופירש לי מורי רבי אברהם לפי שנדרים ונדבות אין באין לכפרה עכ"ל:

באר היטב

עריכה

(א) דיעשה: כתב הש"ך דגם הי"א מודו דאם שלחם סתם ינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדאיתא בש"ס ב"ב אלא דס"ל דאם צוה השר כך וכך יעשו כן משום שאסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים וסברא הראשונה אינה מחלקת בזה והב"ח פסק כהי"א אלו וכתב דאסור לפדות בהן שבויי עובדי כוכבים משום גניבת דעת. עכ"ל.

(ב) מקבלים: והטעם משום דהוי כמו קרבן שמקבלין מהן ומפני שהצדקה מכפרת ע"כ אין מקבלין מהן אבל נדרים ונדבות אין באין לכפר. ש"ך.

(ג) המומר: כתב הש"ך ובתשובת מבי"ט נראה שמקבלין מן המומר לעבודת כוכבים שכתב אע"ג דאמרינן אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר היינו בקרבן ודדמי ליה אבל בהקדש לעניים או הקדש בנין לבהכ"נ מקבלין כו' ע"ש עכ"ל.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}