שולחן ערוך יורה דעה רלה ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רלה · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל אחד מהמינים אפילו הוא רע ולא טעמתו מעולם ותלאו בתשמיש שאמר קונם תשמישך עלי אם תתקשטי או תאכלי מין פלוני או שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחודש אם הוא דר עמה בעיר או יותר מרגל אם הוא דר בעיר אחרת יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה ואם היא נדרה שאמרה קונם מין פלוני עלי או קונם שלא אתקשט בקישוט פלוני או שאמרה יאסר תשמישך עלי אם אוכל מין פלוני או אתקשט בקישוט פלוני או אם אלך לבית אבי והוא שמע ולא הפר לה יוציא מיד ויתן כתובה ולהרמב"ם בנדרה היא וקיים לה הוא אם רוצה לישב ולא תאכל מאותו המין תשב ואם הוא אומר אי איפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה והוא הדין אם נדרה שלא תלך לבית אביה שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית אבי ושמע הבעל ולא הפר וכן אם אמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית האבל או לבית המשתה ושמע ולא הפר לה והוא הדין אם אמרה קונם תשמישך עלי אם אעשה שום מלאכה ושמע ולא הפר לה והוא הדין אם אמרה קונם תשמישך עלי אם אשאל משכני כלום או אם אשאיל כלי ושמע ולא הפר:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(יא) ותלאו בתשמיש. דאל"כ אינו יכול להדירה:
(יב) או יותר מרגל. היינו ברדופה אבל באינה רדופה לילך לביתו ג' רגלים סתם יוציא ב' יקיים. טור ועיין בבדק הבית:
(יג) ואם היא נדרה כו'. באסרה עליה פירות וקישוט ולא תלאו בתשמיש צ"ל דהדירה בפירוש כל זמן שהיא תחתיו ומש"ה דוקא יוציא מיד דלאחר שיוציאנה תהיה מותרת בפירות וקישוט והא דצריך להוציאנה מיד לא מטעם מסנא סני לה דטעם זה לא שייך כ"א כשתלתה נדרה בתשמיש אלא היינו טעמא כיון שא"א לה להיות אפילו יום אחד בלא פירות וקישוט והוא לא הפר לה נתן אצבע בין שיניה ולכן הדין נותן שצריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה אבל כשהדירה נפשה מפירות וקישוט ותלאו בתשמיש אלא שלא פירשה דבריה שנודרת כל זמן שהיא תחתיו מ"מ צריך להפר מיד מטעם מסנא סני. פרישה. וע"ש שהאריך ובא"ע סימן ע"ד נתבארו דינים אלו כי שם ביתם:
(יד) אם אלך לבית אבי. ע"ד שנחבאת חדש א' כשהוא בעיר ורגל כשהוא בעיר אחרת:
(טו) קונם תשמישך עלי אם אלך לבית האבל כו'. הוא מדברי הטור ומשמע הטעם דכל שלא תלתה בתשמיש לא יוציא ויתן כתובה דאין בידו להפר דאין זה נדר עינוי נפש מה שלא תלך לבה"א או לב"המ וכ"כ הב"ח וצ"ע דנעיל סי' רל"ד סעיף ס"ב פסק המחבר דהוי עינוי נפש וצ"ל דכאן אגב גררא נקט ל' הטור וכן צ"ל בא"ע סי' ע"ד סעיף ה':
ט"ז - טורי זהב
ותלאו בתשמיש. דאם לא כן אין בידו להדירה על זה ומן הראוי היה להוציא מיד דאי אפשר לאשה להיות אסורה בזה וכן בלא קישוט אפילו שעה אחת כמ"ש התוס' ריש פרק המדיר מכל מקום כיון שתלאו בתשמיש דינו כנודר מתשמיש לחוד שאפשר לה ז' ימים בלא תשמיש כמ"ש סעיף א':
יותר מחודש. דאלו זכר בפירוש חודש אחד אין כאן חיוב להוציא כלל כמו הנודר על ז' בתשמיש סעיף א' אלא דכאן שנודר בפירוש על יותר מחודש וזה אי אפשר לה וכיון שתלאו בתשמיש דינו כנודר מתשמיש לחוד כדלעיל ודבר זה ברור הוא דגם בנודר סתם שלא תלך לבית אביה ותלאו בתשמיש דדינו הכי דכל סתם הוה כמפרש לעולם עיקר הנדר הוא איסור תשמיש שאסור עליו כיון שתלאו בדבר שאי אפשר לה לעשות וכן כתב הטור בהדיא בסמוך קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית האבל יוציא לאחר ז' וכן בכל דבר שמדירה ואי אפשר לו להדירה בלי תלית איסור תשמיש הוה כנודר מתשמיש לחוד וכן אם תלה הנדר הליכה לאביה באיסור הנאה ממנו הוה כאלו נדר הנאה לחוד כמבואר דינו בסעיף ב' דזהו עיקר הנדר ובזה מתורץ דלא דמי למ"ש בסעיף ב' בשם התוס' באוסר הנאתה ממנו ותלאו בתשמיש דנותנין לו שלשים ושבעה יום דשאני התם שיכול לעשות נדר הנאתה עד שלשים יום בלא תליה בתשמיש כיון שאפשר על ידי פרנס על כן לא מתחיל נדר התשמיש רק אחר הזמן שאפשר בפרנס ואז תהנה ממנו ותאסר בתשמיש ז' יום ושם גם כן אין חילוק בין אומר סתם שלא תהנה ותלאו בתשמיש או מפרש יותר משלשים יום ותלאו בתשמיש בשניהם נותנין לו שלשים ושבעה יום זה נראה ברור אחר העיון ומו"ח ז"ל כתב על דין זה דקונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחודש וז"ל מיהו ודאי היכא דלא הדירה אלא לחודש א' ימתין חודש אחד ואחר כך תאסר ז' ימים מתשמיש ויוציא ויתן כתובה כמו שכתבו התוספות דבור המתחיל הכי נמי עכ"ל והיינו התוס' שזכרתי בסעיף ב' וטעות נזדקר בקולמוסו בזה דבנודר בחודש אחד ודאי נדר גמור הוא וקיים והיא לא תלך חודש אחד לאביה ולא תאסר בתשמיש לעולם ולא יוציא כלל ודברי התוס' אינם ענין לזה אלא התם מיירי בנודר סתם שלא תהנה או מפרש יותר משלשים יום ודינו בשלשים ושבעה מטעם שכתבתי ובפרישה פירש גם כן כמו שחילקתי אלא שכתב דמשום הכי חל הנדר בשלא תהנה אף בלא תשמיש כיון שבידו לאסור את שלו על כל אדם אף שמשועבד לה מכל מקום חל הנדר מקרי והוא נגד הסוגיא בגמ' לגמרי והתימה שהרי טעם מרווח יש כאן שהרי שלשים יום מותר ע"י פרנס ופשיטא שהנדר חל בזה על שלשים יום אלא שאח"כ לא חל אלא מטעם תליה בתשמיש ועל כן ימתין אח"כ ז' יום:
ואם היא נדרה כו'. הטעם בזה בגמרא (דף ע"א) דהיכא דנדר עליה הבעל סברה מרתח רתח עילואי והשתא מיתב דעתיה על כן נותנין לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו אבל נדרה איהי ושתק לה סברה מדאשתיק ולא הפר מסנא הוא דסני לה ואינה יכולה לגור אצלו כלל אפי' עד שתאסר וטעם זה הוא שייך לכל מה שכתב כאן הן אם תלאו באיסור תשמיש [הן אם לא תלאה בתשמיש] נמצא שאסור עליה אותו דבר לעולם אף אחר שתתגרש מה תרויח בגירושין דהא אין הבעל השני לא יוכל להפר לה מה שנדרה כבר י"ל אפ"ה יכולה למימר לא בעינא גברא דמקיים לי נדרי וכ"כ הר"ן בהדיא בזה ואע"פ שהתוס' פ' המדיר (כתובות דף ע"א) כתבו בזה דלא תלאה בתשמיש את נדרה שלא תטעום אחד מהפירות דצ"ל היינו כל זמן שהיא תחתיו דאם נדרה לעולם מה תרויח בזה שיוציא כו' היינו קודם דאסיקנא התירץ של מסנא סני לי שהעתקתי בסמוך אבל אחר המסקנא שייך לומר כן אף בלא תלאו בתשמיש בפרישה האריך כאן לומר דדין זה דבלא תלאה בתשמיש מיירי גם כן באמרה בעודה תחתיו דוקא וכתב עוד דטעם זה דמסנא סני לי שבגמ' לא שייך אלא בנדרה מתשמיש והוכחתו מדלא זכרו התוס' טעם זה דסני לי וכל זה לא נייח לי דאין שום הוכחה מן התוס' דהתוס' דברו מזה קודם המסקנא וכמו שכתבתי והדברים כפשוטן:
ולא הפר לה יוציא מיד כו'. הטעם דהוא נתן אצבע בין שיני' להשיכה על כן הוא חייב בדבר ואין נותנין לו זמן אפילו שבעה יום כיון דסברה מסנא סני לי כמו שהעתקתי בסמוך והרמב"ם לא סבירא ליה כאותו תנא דס"ל הוא נתן אצבע בין שיניה אלא כתנא דס"ל דהיא נתנה אצבע בין שיני' ואיהו לא חייב מידי:
אם אלך לבית אבי. דכיון שאמרה סתם פירושו לעולם והוה כמפרש לעולם ואילו עביד איהו כן היינו נותנין לו שבעה יום כדלעיל אבל כיון שנדרה היא ושתק הוא סברה מסנא סני לי כדלעיל על כן יוציא מיד ופשוט הוא דאם נדרה בפירוש שלא תלך חודש אחד דנדרה קיים ומותרת בתשמיש ולא תלך כדלעיל ולא הוצרך לכתבו ובטור כתבו ובאמת גבי דידה דנדרה חודש אחד יקיים שנים או סתם יוציא מיד כו' ומו"ח ז"ל כתב להקשות מאי שנא מנדרה שלא תטעום אחד מכל המינים ותלאו בתשמיש דלא אמרינן כשלא הפר דימתין וכאן בנדרה שלא תלך אמרינן שימתין ותירץ דשם מיירי בנדרה סתם דלעולם משמע וה"ה בנדרה שלא תלך סתם אבל הכא מיירי שנדרה בפירוש על חודש אחד כו' ולפי זה גבי אמרה הנאת תשמישך עלי אם אוכל פירות פלוני או אם אתקשט וקיים לה אם פירשה שאוסרה עליו הנאת תשמישו שבת אחת לא יוציא מיד אפילו קיים לה איהו אלא ימתין שבעה ימים ואחר כך יוציא וכן כתב בהגהות אשר"י פרק המדיר עכ"ל כבודו במקומו מונח ושגגה יש בדבריו אלא דודאי כאן אם נדרה על חודש אחד בפירוש אין כאן שייכות גט דהא אפשר לה לקיימה נדרה ולא תאסר כמ"ש אלא דהטור מיירי באם נדרה על יותר מחודש או סתם אז יוציא מיד ולא מצינו בנדרה היא ושתיק הוא שום אופן שימתין איזה שיעור ואח"כ יוציא אלא אם הוא באפשר לקיימו יקיימו ולא תאסר ואם אי אפשר לקיימו יוציא מיד ויתן כתובה וכן איתא שם בהגהת אשר"י וז"ל ואם פירשה תשמיש המטה שבת אחת לא יוציא אפי' קיים לה איהו ומיהו ממין אחד שבפירות אינה יכולה לסבול אפילו פירשה פחות משבת אחת וקיים לה איהו יוציא עכ"ל הרי לפניך דבתשמיש שבת אחת לא יוציא כלל וכן כוונת הטור והש"ע במה שכתבו חודש אחד יקיים דלא יוציא אותה כלל דלמה יוציא כיון שאפשר להתקיים בלי שום איסור עליו או עליה מאי שאי אפשר ולא כמו שעלה על דעת מו"ח ז"ל דהאי יתקיים פירושו ואחר כך יוציא:
ושמע הבעל ולא הפר. דכיון שתלאה בתשמיש היה יכול להפר מה שאין כן אם לא תלתה בתשמיש ודבר פשוט שכל מה שכתב בסעיף זה בנדרה היא ולא הפר הוא שחייב להוציא הוא דלא כרמב"ם שזכר כאן הש"ע:
אם אלך לבית האבל. נדר זה יוכל הבעל להפר בלא תלתה בתשמיש כמ"ש בש"ע בסי' רל"ד סעיף ס"ב אלא דנקט כאן תלתה בתשמיש דאפי' הכי חייב להוציא מיד ואין נותנין שבעה ימים בנדר תשמיש כיון שהיא נדרה והוא קיים מפני דסברה סני הוא לי כדלעיל אבל נדר הוא שלא תלך לבית האבל או משתה ותלה בתשמיש דיוציא אחר שבעה יום וכ"כ הטור והטעם דנועל דלת בפניה שאם תצטרך למחר לזה לא תבוא שום אשה אליה:
שום מלאכה. לפי שהבטלה מביאה לידי שעמום וע"כ במלאכה כל דהו סגי לביטול זה:
אם אשאל משכני. דנדר זה רע הוא לה והוא לא הפר לה אע"פ שתלתה בתשמיש על כן יוציא מיד וכן אם נדר הוא אותה בזה ותלה בתשמיש ימתין ז' ימים ויוציא:
באר היטב
(ד) מחדש: וכתב הט"ז דבנודר מחדש א' ודאי נדר גמור הוא ויקיים כשהוא בעיר עמה ואם הדירה בסתם דינו כיותר מחדש והא דאם דר בעיר אחרת שהשיעור יותר מרגל כתב הטור היינו ברדופה אבל באינה רדופה לילך לביתו אז כשהדיר בסתם או ג' רגלים יוציא. ב' יקיים.
(ה) מיד: דסברה מדאשתיק ולא הפר מסנא הוא דסני לה ואינה יכולה לגור אצלו כלל וזה הטעם שייך בין תלאו בתשמיש או לא כ"כ הט"ז והפרישה כתב דזה הטעם לא שייך כ"א כשתלתה נדרה בתשמיש אבל באסרה עליה פירות וקישוט ולא תלתה בתשמיש צ"ל דהדירה בפירוש כל זמן שהיא תחתיו ומש"ה יוציא מיד דלאחר שיוציאנה תהיה מותרת בפירות וקישוט וכשהדירה נפשה מפירות וקישוט ותלתה בתשמיש אלא שלא פי' דבריה שנודרת כ"ז שהיא תחתיו מ"מ צריך להפר מיד מטעם מסני סני וע"ש שהאריך.
(ו) ושמע: כתב הש"ך ומשמע דכל שלא תלת' בתשמיש לא יוציא ויתן כתוב' דאין בידו להפר דאין זה נדר עינוי נפש מה שלא תלך לבית האבל או לבה"מ וכ"כ הב"ח וצ"ע דלעיל סי' רל"ד סעיף ס"ב פסק המחבר דהוי עינוי נפש ונ"ל דכאן אגב גררא נקט לשון הטור וכן צ"ל באבן העזר סי' ע"ד ס"ה והט"ז כתב דבאמת כאן מיירי אף בלא תלתה בתשמיש אלא דנקט בתלתה בתשמיש דאפ"ה חייב להוציא מידו ואין נותנין ז' ימים כיון שהיא נדרה והוא קיים.