ש"ך על יורה דעה רלה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) שאמר תשמישך עלי. אבל אמר הנאת תשמישי עליך אינו חל כלל כיון דמשועבד לה כדלעיל סי' רל"ד סעיף ס"ז. כתוב בתשובת הרשב"א סי' תשל"ד כתב רב האי גאון ז"ל בתשובה שאפילו נשבע שיוציאנה לאשתו אינה שבועה כאילו נשבע שלא יפרע לבעל חוב שאין בדבריו כלום עד כאן ונראה לי דבתשובת מהר"מ דפוס פראג ובמרדכי פרק שבועות שתים מביא תשובת רב האי גאון דאפילו התרה אינו מועיל לשבועתו וצריך לגרשה ונהי דבהא לא קיימא לן הכי אלא מתירין כל שבועות כדלעיל סי' ר"ל מ"מ מבואר מדבריו דשבועה היא וכ"מ להדיא מדברי הרמב"ם פרק ו' מה"ש דין י"א ושאר פוסקים גבי נשבע שיגרש את אשתו שפותחים לו בכבוד בניו ע"ש וכ"נ להדיא מתשובת מהר"מ מינץ סי' י"ח שאלה ב' ובפסקי מהרא"י סי' נ"ח ושאר תשובות האחרונים:
(ב) יקיים אותה ז' ימים. שכן דרך אשה נדה להיות ז' ימים בלא תשמיש:
(ג) או יותר או שהדירה סתם כו'. ולא יוציא מיד שמא ימצא בתוך כך פתח לנדרו ומשמע דבכל הני לא מיירי אלא כשעומדים בנדרן אבל ודאי יכולים להתיר ע"י חכם כדלעיל סי' רל"ד סעיף כ"ג וסמ"ט:
(ד) ולאחר ז' ימים יוציא כו'. היינו כשהדירה בסתם או כשהדירה בפירוש ליותר מז' ימים אבל לא הדירה רק לשבעה ימים יקיים:
סעיף ב עריכה
(ה) והיא מספקת כו'. דאל"כ פשיטא דלא חל הנדר כיון שמשועבד לה:
(ו) ואינה מספקת כו'. משמע אבל אם היא מספקת גם לדברים קטנים חל הנדר ולא יוציא ובהגהת אשיר"י ר"פ המדיר כ' דצ"ע:
(ז) ומ"מ כיון שהדירה כו'. כלומר כיון שהדירה ואינה אוכלת עמו מחייב בהן מיד ואסור לפרנסה בעצמו כיון שהדירה הלכך יעמיד פרנס ועיין בא"ע סי' ע':
(ח) כל הזן אינו מפסיד. כתב הפרישה וצריך אח"כ לשלם לפרנס וכן לעיל סי' רכ"א ס"ח באומר כל הזן אינו מפסיד צריך אח"כ לשלם לו ודוקא בהולך אצל חנוני הרגיל אצלו אינו מחויב לפרעו אא"כ ירצה דנראה כשלוחו ודלא כהעט"ז שכתב גם בכאן שאינו מחויב לפרעו וכ"נ דעת הב"ח שחייב לשלם לו ע"ש וע"ל סימן רכ"א ס"ח:
(ט) אחר ל' יום יוציא כו'. היינו כשהדירה בסתם או ליותר משלשים יום אבל הדירה בפירוש לשלשים יום יקיים:
(י) יוציא כו'. משום דעד ל' יום אינה מקפדת להתפרנס ע"י פרנס טפי זילא לה מלתא בפני הבריות והלכך יוציא ויתן כתובה:
סעיף ג עריכה
(יא) ותלאו בתשמיש. דאל"כ אינו יכול להדירה:
(יב) או יותר מרגל. היינו ברדופה אבל באינה רדופה לילך לביתו ג' רגלים סתם יוציא ב' יקיים. טור ועיין בבדק הבית:
(יג) ואם היא נדרה כו'. באסרה עליה פירות וקישוט ולא תלאו בתשמיש צ"ל דהדירה בפירוש כל זמן שהיא תחתיו ומש"ה דוקא יוציא מיד דלאחר שיוציאנה תהיה מותרת בפירות וקישוט והא דצריך להוציאנה מיד לא מטעם מסנא סני לה דטעם זה לא שייך כ"א כשתלתה נדרה בתשמיש אלא היינו טעמא כיון שא"א לה להיות אפילו יום אחד בלא פירות וקישוט והוא לא הפר לה נתן אצבע בין שיניה ולכן הדין נותן שצריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה אבל כשהדירה נפשה מפירות וקישוט ותלאו בתשמיש אלא שלא פירשה דבריה שנודרת כל זמן שהיא תחתיו מ"מ צריך להפר מיד מטעם מסנא סני. פרישה. וע"ש שהאריך ובא"ע סימן ע"ד נתבארו דינים אלו כי שם ביתם:
(יד) אם אלך לבית אבי. ע"ד שנחבאת חדש א' כשהוא בעיר ורגל כשהוא בעיר אחרת:
(טו) קונם תשמישך עלי אם אלך לבית האבל כו'. הוא מדברי הטור ומשמע הטעם דכל שלא תלתה בתשמיש לא יוציא ויתן כתובה דאין בידו להפר דאין זה נדר עינוי נפש מה שלא תלך לבה"א או לב"המ וכ"כ הב"ח וצ"ע דנעיל סי' רל"ד סעיף ס"ב פסק המחבר דהוי עינוי נפש וצ"ל דכאן אגב גררא נקט ל' הטור וכן צ"ל בא"ע סי' ע"ד סעיף ה':
סעיף ד עריכה
(טז) או שתהא ממלאה עשרה כו'. מפרש בש"ס הטעם משום שנראית כשוטה וכ"כ בא"ע סי' ע"ז סי"ב ע"מ שתעשי מעשה שוטים כגון שתמלאי כדים כו' ומשמע הא כל שאומר לה דבר שהוא ראוי לעשות לא יתן כתובתה:
סעיף ו עריכה
(יז) אינו כלום. דאין אדם אוסר דבר של חבירו על חבירו ודוקא בהתולה בדבר שבידו עליו לאסור כגון לעיל סעיף ג' קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך או קונם שאת נהנית לי אם תלכי לבית אביך לעיל סי' ר"ך סכ"ב: