שולחן ערוך יורה דעה קצ נד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קצ · נד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אין בכתמים משום וסת. כיצד, מצאה כתם בראש חודש, אפילו שלש פעמים, לא קבעתו ולא עוקרתו. חוץ מכתמי עד הבדוק לה, שהם מטמאים בכל שהן, והרי הן כראייות לכל דבר:
מפרשים
(עד) בכ"ש. אפילו בפחות מכגריס כדלעיל סל"ג:
חוץ מכתמי עד הבדוק כו'. הוא דעת הראב"ד ומשמע דדוקא בעד הבדוק דאמרינן עלה בגמרא טמאה משום נדה בזה אמרינן דהוה כראייתה לכל דבר אבל בעד שאינו בדוק אע"ג דגם בו יש איסור כמ"ש בסעיף ל"ו והיא דעת הראב"ד שהביא ת"ה הארוך בשמו מ"מ אין בו משום נדה רק משום ספק טמאה כמו בכתם ע"כ לא הוה כראיה ממש גם לענין וסת ומזה ג"כ ראיה למ"ש בסעיף ל"ח דאינו בדוק לא הוי טומאה דאורייתא אע"פ שקנחה עצמה. רש"ל העתיק תשובת מהר"ם וז"ל ועל אשה מוכת שחין דבר פשוט שכתמיה טהורין אפי' אם בשעת וסתה לא בדקה עצמה ושוב בדקה ומצאה כתמים על סדינה או על חלוקה טהורה וכ"ש בימי ליבונה דתלינן להקל עכ"ל ויתבאר בסי' קצ"ו אי"ה בסעיף י' מה דינה בשלשה ימים הראשונים:
כתב רמ"א בתשובה סי' צ"ו שנשאל על הכתם שמצאה בחלוקה והיה בו יותר מכגריס ועוד אך שהיה לאשה מקום לתלות בו שהיתה בעלת חטטין ומכות המגועלים בדם והנה זאת האשה היתה רגילה בשעת מציאת הכתם לראות מראה לבן וירוק הכשרים וכל חלוקה היה מלוכלך מכתמים הירוקים והלבנים ההם ובראש כתם א' מן הכתמים ההם היה נמצא המראה האודם הנ"ל סביב הכתם הלבן כדמות דבר לח המתפשט בבגד וע"כ היה נדמה לעין שהמראה האודם הנ"ל היה קצוות הכתם הלבן ושהכל כתם אחד והשיב אע"פ דקי"ל בכתמים להקל מ"מ בכה"ג נראה דטמאה מאחר שאיכא הוכחה שבא ממנה עם הכתם הלבן דהא כתב בת"ה סימן רמ"ז דמראה לבן וירוק נמי ממקור באים וא"כ בידוע שנפתח המקור שיצא ממנו הלבן א"כ ודאי גם מראה האדום יצא משם מאחר שנדמה הכל לכתם אחד ואפילו לא יהא אלא ספק אם הכל כתם א' או לא נראה דאזלינן לחומרא וראיה מפ' הרואה כתם אמר רבא נמצא עליו מין א' תולה עליה כמה מינים פירש"י תם נמצא עליה דבר הדומה לכתם כגון קילור או שרף ואח"כ מצאה על חלוקה כתם אפילו אין מראיתו דומה לאותו המין תולה בו. מיתיבי נתעסקה באדום אין תולה בו שחור נתעסקה שאני פירש"י כיון דנתעסקה במין אדום היכי תלינן ביה כתם שחור אבל נמצא עליה מין אדום תולה בה כתם שחור דאמרי' כי היכי דניתי עליה האי מין בדלא ידעה ה"נ הוי עליה מין אחר ולא ידעה. איכא דאמרי נתעסקה במין אחד תולה בו כמה מינים. מיתיבי נתעסקה באדום אין תולה בו שחור כי קאמר רבא דאיתעסקה בתרנגולת דאית בה כמה מיני דמים. הרי קמן דנתעסקה במין א' תולה בו כמה מיני דמים דאמרינן כמו שזה בא מעלמא ה"ה מינים אחרים ואזלינן לקולא אע"ג שאין זה המין בעצמו כ"ש שניזל לחומרא לתלות מין אחד בחבירו לומר שכמו שבא מראה הלבן מהמקור ה"ה מראה אדום כדאיתא באותו פרק כי אמרינן אין שונין לקולא אבל לחומרא שונין והשתא מבואר שאלתנו דאזלינן לחומרא לא מבעיא ללישנא קמא דרבא דתלינן מין בשאינו מינו לקולא כ"ש שתלינן לחומרא אלא אפילו ללישנא בתרא דלא תלינן רק בנתעסקה בתרנגולת מכל מקום בנדון דידן כמו נתעסקה בתרנגולת דמיא דבמקור נמי נמצאים דמים הרבה עכ"ל בקיצור והנה אף כי חביבים עלינו דברי רמ"א ושותין אנו בצמא את דבריו ברוב המקומות מ"מ דבריו אלו אינם מתקבלים עלינו כאשר נבאר דמ"ש להחמיר כאן לומר כשם שמראה הלובן בא מן המקור כך בא מראה האודם וסברתו דמן המקור באים הרבה דמים כמו בתרנגול' א"כ היה לנו לומר אף אם נמצא מראה האודם רחוק מן זה המראה לובן שמה שאנו אומרים בנתעסקה בתרנגולת שבכל מקום שתמצא בחלוקה תולה בדם התרנגולת ה"ה בזה לפי סברא זאת והא ודאי ליתי' דא"כ כל אשה שיצא ממנה מראה טהור נימא דכל כתם שלה טמא אפי' ביש במה לתלות ובגמרא ופוסקים לא חילקו בדבר זה וראיה מפורשת מפרק האשה שהיתה עושה צרכיה מתני' ג' נשים שהיו ישנות במטה א' ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה א' מהן ונמצאת טמאה היא טמאה וכולן טהורות ואמרי' עלה אמר רב והיא שבדקה עצמה כשיעור וסת של מציאת הדם הלכך מחזקינן האי דם בדידה ואינך טהורות הרי לפנינו דעיקר טעם טהרות שאר נשים מכח חזקה דזו שבדקה עצמה ומצאה טמאה אבל בלאו הכי לא הוה חזקה ולפי דברי רמ"א אפי' לא מצאה עצמה טמאה אלא שמצאה מראה לבן וירוק נמי נימא זו הוחזקה מקורה פתוח וכשם שהלובן ממנה ה"נ הדם שנמצא במטה משא"כ נשים האחרות שאין מקורן פתוח כלל. ומזה קשה נמי אפילו אם תרצה לומר שלא החמיר אלא באם נמצא מראה אודם ולובן דוקא במקום א' אבל בנמצא במקום אחר אין כאן חזקה כיון שהוא ממקום למקום דהא בכאן במתניתין אזלינן בתר חזקה מדמצאה עצמה טמאה חזקה שגם הדם שנמצא במטה ממנה הוא ואלו בלא מצאה אלא מראה טהור אין אומרים חזקה זו אלא ודאי שאין במראה טהור שום חזקה לומר כשם שזה הוא ממנה כך מראה הטמא. ועוד ראי' ממתני' פרק הרואה כתם מעשה באשה אחת שבאתה לפני ר"ע אמרה לו ראיתי כתם א"ל שמא מכה היתה ביך א"ל הן וחייתה א"ל שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם טהרה ר"ע כו' ואם איתא דרגילה במראה לובן אין תולים כתם שלה במכה או בשחין היה לו לר"ע לשאול את האשה שמא ראתה מראה לובן או שאר מראה טהור וכ"ת שא"צ לחקור אחר דבר זה זה ודאי סותר דברי רמ"א שסובר מה שאנו מוצאים להקל בכתם כ"ש שאמרי' כן להחמיר וא"כ ה"נ נימי כי היכי ששאל ר"ע אחר דבר שמביא לידי קולא כ"ש שהיה לו לחקור אחר דבר שמביא לידי חומרא אלא ע"כ שאין כאן חומרא לגמרי כיון שיש לתלות הכתם במכה או בשחין דכל שיש לתלות אזלינן לקולא אפילו ברואה ממש כל שיש לה מכה באותו מקום ולא מטמאינן מספק כ"ש בכתם שעל חלוקה ולא אמרו בגמרא שונין לחומרא והיינו הדין הנזכר לעיל סימן זה סעיף ל"ב אלא בדבר שא"א לתלות הדם בשום דבר רק בה אלא שעיקר ההיתר מכח שלא היתה שם בזה אמרינן שתחזור להתעסק אם יזדמן וכו' שזהו עיקר גזירת הכתם שהחמירו שכל שאין דבר לתלות בו מטמאינן אותה כיון שגם זאת מן האפשר שהלכה שם למה תנצל מחומרת חכמים וזה מפורש בגמ' ס"פ הרואה כתם אמר רבינא לא להקל על ד"ת אלא להחמיר על ד"ת וכתמים עצמן דרבנן פרש"י דגזור רבנן בכתמים להחמיר על ד"ת שלא להקל בנדה גמורה ומיהו כתמים עצמן דרבנן ואזלינן בהו לקולא ותלי' בכל מידי עכ"ל ומזה הטעם אין להחמיר גם לפי לישנא קמא דרבא דאמר נמצא עליה מין א' תולה בה מינים אחרים שמשם למד רמ"א דכ"ש דנימא כן לחומרא שלא לתלות הכתם בשחין רק במקור הנפתח למראות הטהורות שודאי אין זה דומה לזה דלענין לתלות ודאי אזלינן לקולא ולא לחומרא כי כן היתה תקנת חכמים להקל לענין תליה בכל מה שאפשר לתלות אבל בלא לתלות ודאי אזלינן לחומרא שלא יבוא להקל בד"ת. ועוד נ"ל תמוה מה שדימה רמ"א נתעסקה במראות טהורות למיתלי בהו מראות טמאות כמו בתרנגולת שתולה בו שחור ואדום וכרכומי לפי שדם שחיטתו אדום ודם אברים שחור ודם בני מעיים כרכומי כמ"ש הטור סימן זה וזה עיקר הרבותא קמ"ל רבא דיש ג' מיני דמים בתרנגולת וכיון שאשה זאת נתעסקה בתרנגולת יכולה לתלות כולהו בה אבל זה פשוט שאם לא נתעסקה אלא בדם בני מעיים שהוא כרכומי אינה יכולה לתלות בו מראה אודם והכא אמאי נימא כיון שהוחזקה במראה טהור הוחזקה נמי במראה טמא אמאי נימא הכי ותו דאם כן אשה שהיא רואה מראה טהור נימא שתהיה טמאה דאימר ראתה ג"כ מראה טמא וחיפהו מראה הטהור כמו דחיישינן גבי בעילת מצוה של בתולה שמא ראתה טיפה וחיפהו ש"ז כמ"ש סימן קצ"ג וביאר שם בב"י הטעם כיון דרוב נשים יש להם דם בתולים כו' וא"כ ה"נ נימא כיון שהוחזקה זאת שמקורה נפתח לטהור ה"נ נפתח לטמא והוא חזקה דהכא כמו רוב דהתם אלא ע"כ דאין פתיחת המקור למראה טהור כלל חזקה למראה אודם שניחוש בשבילו וא"כ אין כאן רק כתם בעלמא ואזלינן ביה לקולא אם יש מידי לתלות בו. אם לא באותו ענין שנשאל רמ"א עליו שהיה נראה לראות עין שהאודם הוא קץ של מראה הטהור דהיינו שהוא הולך ומתפשט סביב המראה הטהור כעין קו אז ודאי טמאה אבל בלאו הכי אלא שהמראה הטהור הוא הולך על מראה האודם והולך עליו ואפשר לתלות האודם במידי ודאי לא יצא מדין שאר כתם ואמרינן דהאודם היה כבר ממידי אחרינא וטהורה כן נראה לע"ד: