הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קצ

סימן קצ

(סימן ק"צ סעיף א') וחכמים גזרו על כתם. אפילו אם לא ראתה מעולם דכל שהגיעה לימי הנערות כתמה טמא:

(שם) יש מי שאומר שהיא טמאה. ובמעוברת כ' המנ"י דטהורה ומדמי לי' כמו דאינה חוששת אף למ"ד וסתות דאורייתא ע"ש ולענ"ד יש לחלק ומדברי התפל"מ גבי מעוברת שמרגישה שנפתח מקורה להוציא הולד מבואר דל"ס כהמנ"י וכ"כ בפשיטות בת' נו"ב מ"ת סק"כ:

(סעיף ה') אא"כ יש בו כגריס. ואם הדם נצרר ועב במק"א ואם היינו מרדדים הדק הי' בו שיעור גריס ע' בס"ט (סקס"א) ד"ה מיהו יש לעיין:

(ש"ע ס"ה) אנו תולין לומר. במראה שחור טמאה אף פחות מגריס. בעל הנפש:

(ס"ו) הנמצא על בשרה בלבד. בתפל"מ כ' דבהרגשה גם להרמב"ם בוודאי בעי' שיעור כגריס ועוד דדמי למכה שבגופה ע"ש ולענ"ד צ"ע לדינא:

(ש"ך ססקי"א) שומעין להקל. ויש בזה צד חומרא באם מצאה למעלה מהחגור כתורמוס ולמטה מהחגור יותר מתורמוס עי' סעיף י"ז:

(ש"ע סעיף י') על בגד צבוע טהורה. אם הוא מנומר צבע על לבן והכתם על הצבע ויוצא על קצותי' על הלבן אם במה שיש על הלבן יש בו כשיעור הצבע מצרפן לכתם א' אבל אם אין בו כשיעור רק בהצטרפות שעל הצבע טהורה. ת' מעיל צדקה (סס"ב) (וכן אם ראתה כתם לבן ובשני קצותיו מראה אדום הלבן מצרפן להאדום שיהיה כתם א' ואם יש באדום יחד שיעור כתם טמאה ע"ש:

(ט"ז ס"ק י"ד) אם נמצא על ידיה. מזה משמע דבעברה ונמצא דם על ידיה דאין תולין. וקשה לי הא הטעם דבבשר לחוד דאין תולין משום הוכחה דהוא מגופה דאלו מעלמא גם על חלוקה היה משתכח וזה שייך בבשר שמכוסה בחלוקה אבל על היד לא שייך כן. אבל באמת במקור הדין בטור בשם רשב"א ליתא כן אלא ונמצאו על ידיה תולין בהן עכ"ל היינו דכיון דנתעסקת בכתמים ונמצא גם על ידיה שידוע שהלכלוך הזה הוא מהעסק בזה מה שנמצא גם על גופה תולין בידיה שנגעה שם דזה לא מקרי ממקום למקום דהא ידוע שעל ידיה לכלוך דם דמעלמא. וכן פירש בפרישה. וא"כ י"ל דבעבדה ונמצא על ידיה תולין אלא דבזה אם נמצא דם גם על גופה אין תולין כיון דהלכלוך שעל ידיה אין בודאי דמעלמא אין תולין בהם מה שעל גופה וג"ז צ"ע קצת דמ"מ נימא דמה שעל גופה הוא מהלכלוך שלפנינו על הידים וכיון דדנין דהלכלוך ההוא מעלמא כיון דעברה ממילא הך דם שעל גופה טהור דדינו כדין הדם שעל ידים:

(ש"ע סעיף י"ב) שאילו בא מן המקור. ואם עברו ימים בין האזדקרות למציאת כתם י"ל דטמאה דדלמא באמת היה גם כן על בשרה אלא דנתייבש ונתפרך עי' תוס' ר"פ הרואה כתם וצ"ע לדינא:

(סעיף י"ז) אבל אם אין בו כגריס ועוד. ואף לדעת הי"א לעיל ס"ו מ"מ כיון דנאמר דלאו מגופה הוא שוב י"ל דדם כנה הוא ואין ראיה דנתעסקה. אח"ז ראיתי שכך כתכ בתפל"מ וכ' עוד דאם שלמעלה מהחגור בבשרה לחוד ושלמטה ג"כ בבשרה לחוד דתולים זולת אם שלמעלה על חלוקה ובשרה ושלמטה על בשרה לבד. וכ"כ בעבה"ג (ספ"ג). ונ"ל דאף תוך ג"י לספירתה תולה תחתון בעליון כיון דהעליון ודאי אינו מגופה ידעי' דבא מעלמא הוי כאלו ידענו שנשפך דם על החלוק ולא ידעינן כמה דפשיטא דגם תוך ג"י ותלינן. ועדיין צ"ע לדינא:

(ציון מ"ו באר הגולה) עי' לקמן סכ"ג. במחכ"ת הגדול דינא דהתם אינו דומה לזה. דהתם דידעי' דנתעסקה באדום בזה אין תולין בו שחור אבל הכא דלא ידעה משום עסק אלא דמוכח דנתעסקה ולאו אדעתה י"ל דתלי' כי היכי דנתעסקה באדום ולאו אדעתה ה"נ נתעסקה בשחור ולאו אדעתה. והכי איתא להדיא בסוגיא לחד שנוייא והכי פסקו הרבה פוסקים. אבל הר"ח והרא"ש פסקו דגם הכא אין תולין שחור באדום והובא מחלוקתם בטור. אבל ההיא דלקמן סכ"ג היא ברייתא ערוכה ואין בזה חולק. ועי' בלבוש דפסק כהר"ח והרא"ש:

(ש"ע סעיף כ') דרך פי האמה. פי' שלא בשעת הטלת מי רגלים כך הוא במקור הדין בת' הרשב"א שהביא הב"י:

(סעיף כ"ג) נתעסקה בדבר אדום. ואם נתעסקה בצבע אדום יש לעיין דלכאורה אסור דאפשר לברר ע"י העברת ד' סמנים. ואף דא"א בקיאים הוי ס' מחמת חסרון ידיעה. ועי' מנחת יעקב (סי' זה ס"ק כ"ח) ואף בנאבד יש מקום לאסור כמ"ש כיוצא בזה בתפל"מ העתקתיו לקמן (ש"ך ס"ק ס"א) וצ"ע. (סעיף כ"ו) וכגריס במאכולת. בת' מ"צ (ס"כ) כתב דדוקא במאכולת דשכיח טובא וגם רגיל להיות במקום זוהמא תלינן דנזדמן לדם שנתעסקה ונדמה לכתם א'. אבל בנתעסקה בב' זמנים בכל פעם ופעם כסלע ומצאה כתם ב' סלעים אפשר דאין תולין להקל לומר דאתרמי זה בצד זה:

(ט"ז סקכ"א) דזה אינו דפשוט במתני'. כבר תמה בזה בס' ס"ט דהתם מיירי דבדיקת עצמה בעד היה אח"ז דתשמיש אבל מציאת הדם על העד היה מיד אחר שבדקה בו:

(סעיף ל"ה) טמא בכל שהוא. ובנמצא בו מאכולת רצופה בזה ודאי תליא במאכולת:

(ט"ז סקכ"ד) דכל שנמצא על בשרה. קשה לי הא התם על בשרה לבד הוא דאין תולין אבל בעל בשרה וחלוקה תולין וא"כ הכא בעל ?עד וירך נתלה:

(ט"ז סקכ"ט) ואינו כלשון אינו בדוק. כל דברי הט"ז הם תמוהים בזה דאיך אפשר לומר דכל שלקחתם ממקום מוצנע מקרי בדוק וטמא הא הרשב"א מיקל אף בעד שבדקו בה אם לקחתו ממקום מוצנע ולא בדקתו מעולם דטהורה. אף ביתר מכגריס. אלא העיקר כהב"ח דלא בדקתו מעולם מקרי אינו בדוק וטהור ביתר מכגריס ואף להרא"ש (סל"ו) דמחמיר היינו בעד שקנחה בה אבל לא בכתם ומכ"ש לדעת הרשב"א דגם בעד טהור ולזה הסכים בתפל"מ:

(סעיף מ"ב) וכן אם השאילתו לסופרת. משמע דוקא בתוך ספירתה אבל בשלמו ספירת הז"נ אף דלא טבלה אין תולין בה וע' מ"ל ובתפל"מ ובלבוש סתם בפשיטות דאף בשלמו ימי ספירתה תולין בה כ"ז שלא טבלה:

(סעיף מ"ג) לאחר ששאלה את זה. לכאורה נראה דמיירי דוקא דלאחר ששאלה ומצאה בו כתם לבשה החלוק אחר ומצאה בו ג"כ כתם דאלו נמצאו שני הכתמים ביחד אמאי לא תלי' זו בזו הא י"ל דמהיכן שבא הכתם שבחלוקה אם מגופה אם שעברה ולאו אדעתה אז גם הכתם שבחלוק השאול ג"כ בא מאותו מקום עצמו וגם אם תחלה נמצא הכתם שבחלוק השאול ואח"כ נמצא בחלוק שלה מ"מ נימא דאם הכתם אחר אינו מגופה ועברה ולאו אדעתה דלמא עברה מקודם שנמצא הכתם בחלוק השאול וכשעברה נכתם הכל אע"כ דמיירי דכשנמצא בחלוק השאול ידעה שבחלוקה האחר עדיין אין בו כתם (ואם כתם א' אדום וא' שחור לכאורה תליא במחלוקת הפוסקים שכתבתי לעיל סט"ז דלמעלה ולמטה מן החגור אם תולין מין א' במין אחר) ואולם קשה לי הא ע"כ דנמצא הכתם אותיום אחר מציאת הכתם שבחלוק השאול דאל"כ למה לי דהיא בעלת כתם ומטעם דלאו מגופה הא אף בראתה ממש לא מהני כדלקמן סנ"א וא"כ איך שייך לומר דמיירי דברגע שמצאה הכתם בחלוק השאול ידוע שעדיין לא נכתם חלוק דידה ומיד ממש מצאה שנכתם ג"כ חלוק שלה לומר דלא תליא דלא ידעי' בבירור שהכתם יצא מגופה הא א"א שיהיה מעלמא כיון דידוע דבאותו רגע לא עברה וצ"ע:

(ש"ך ס"ק ס"א) תבדוק במקדיר או מגליד. ואינו תולה באמר שלא בדקתו או בנתכבסה ע"י כותית אבל בנתכבס ע"י ישראלית דחזקתו דבדקתו בשעת כיבוס לא מהני בדיקה זו כ"כ בתפל"מ בכוונת הש"ך ועי' מנ"י ובתפל"מ כתב והאידנא דא"א בקיאים בין מקדיר למגליד אף נאבד אסור דמיד כשנמצא הכתם נאסרה מ' דהוי ספק דהוי חסרון ידיעה וע"י שנאבד אח"כ לא הותרה ועי' בפמ"ג בש"ד (סנ"ג סקט"ו) ובלבושי שרד בפתיחה (אות מ"ד):

(סעיף נ"א) ודוקא שקנחה עצמה בעד. נראה דזהו רק במצאה טמאה אם בדקה דלמא לא בא הדם מיד ממש ומש"ה בעי' דוקא קנחה אבל לענין בדקה ומצאה טהורה גם בדקה מהני כיון דמצאה טהורה ידוע דמתחלת הבדיקה שהיה מיד היא טהורה ובאמת קשה לי מנ"ל דלענין מצאה טהורה סגי בקנחה דלמא בעי' בדיקה ממש כמו כל בדיקות שהם לברר שהיא טהורה דצריכים בדיקה גמורה וצ"ע:

(ש"ע סעיף נ"ד) ולא עוקרתו. היינו לענין דהיה לה וסת קבוע בר"ח ואח"כ ג"פ לא ראתה בר"ח וג"פ מצאה בה' בחודש לא אמרינן דנעקר לגמרי הוסת דר"ח אלא הוי כלא קבעה וסת אחר דאם אח"כ ראתה פ"א בר"ח חזרה לוסתה הראשון. פרישה: