שולחן ערוך יורה דעה קצ ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קצ · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות, דהיינו שהיא פחותה מי"ב, אפילו הביאה שתי שערות, וכן אפילו היתה יתירה מי"ב אם בדקוה ולא הביאה ב' שערות, בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה, ואפילו אם ראתה כבר ב"פ. אבל לאחר שראתה שלש פעמים חוששת לכתם:
מפרשים
(ב) מי"ב שנה ויום אחד. כן הוא במקצת ספרי הטור וכן הוא בש"ס ופוסקים ופשוט הוא:
(ג) בין שהיא כו'. כתב מהרש"ל והאידנא כל אשה שיש לה בעל חוששת לכתמיה ואפילו היא קטנה שהרי אפילו לדם בתולים מונים ז' נקיים ואין להקל מן המנהג עכ"ל והב"ח כ' דודאי אין להקל מן המנהג אבל ראייתו מדם בתולים אינה ראייה דהתם כיון דהדם היא בגופה יש להחמיר טפי מבכתמים ולפעד"נ מדקאמר ש"ס בקטנה שאפי' סדינים שלה מלוכלכי' בדם ולא קאמר רבותא שאפי' גופה מלוכלך בדם אלמא דוקא בסדינין תלינן להקל אבל לא בנמצא על גופה עכ"ל וקשה דהא טעמא דשריותא הוא בקטנה שחכמים לא גזרו בה וכדכתב רש"י והרשב"א בת"ה ושאר פוסקים וא"כ אוקמוה אדין תורה דאינה טמאה כיון שלא הרגישה וכן משמע ממ"ש הט"ו דבר תורה אין האשה טמאה עד שתרגיש כו' וחכמי' גזרו על כתם שנמצא בגופ' או בבגדיה כו' ולא גזרו בתינוקת כו' משמע דלא גזרו בתינוקת כלל אפילו בנמצא על גופה והא דקאמר בש"ס סדינים שלה מלוכלכים נראה דה"ה גופה אלא אורחא דמלתא נקט וע"ק דהא קי"ל לקמן סי' קצ"ג דהבועל קטנה אפי' לא ראתה דם כלל טמאה אבל נ"ל דאין ראיה כלל מדם בתולים וכמ"ש הרא"ש ר"פ תינוקת גבי דם בתולים וז"ל ונ"ל דטעם חומרא זו לא בשביל שנחוש שמא יצא דם מן המקור כו' אלא הטעם משום דבעילת מצוה לכל היא מסורה ואין הכל בקיאין בין קטנה לגדולה ובין ראתה ללא ראתה ועוד משום דהחתן יצרו תקפו הלכך הסכימו רבותינו להשוות כולן עכ"ל ומביאו ב"י והב"ח והדרישה לקמן סי' קצ"ג מה שאין כן הכא וק"ל וגם מ"ש הב"ח דודאי אין להקל מן המנהג כו' אומר אני שאין בזה מנהג וגם מדברי מהרש"ל גופו נראה שאין מנהג בזה רק בדם בתולים ומשם למד לכאן ועוד דהדבר ידוע דדבר שאינו מצוי אין שייך בו מנהג וכמו שכתבו הרמב"ם והכ"מ סוף פי"א מהלכות שחיטה ע"ש וגם אילו היה המנהג כן היה הרב כותבו בהג"ה וכ"נ דעת הט"ו ושאר אחרונים שאע"פ שכתבו לקמן סימן קצ"ג דאפי' הבועל הקטנה טמאה (וגם הרא"ש ורוב הפוסקים כ"כ ע"פ הש"ס וכדלקמן סימן קצ"ג בבית יוסף ע"ש) כתבו כאן דכתמיה טהורים:
לא גזרו בתינוקת. כ' רש"ל והאידנא כל אשה שיש לה בעל חוששת לכתחילה לכתמיה אפילו היא קטנה דהא אפילו לדם בתולים מונין שבעה נקיים ואין להקל מן המנהג עכ"ל:
(ב) מי"ב: שנה ויום א' וכתב רש"ל והאידנא כל אשה שיש לה בעל חוששת לכתחלה לכתמיה אפילו היא קטנה (דהא אפילו לדם בתולים מונין ז' נקיים) ואין להקל מן המנהג וכ"כ הב"ח אבל הש"ך חולק ע"ז וכתב דדבר שאינו מצוי אין שייך בו מנהג לכך פסק דכתמיה טהורין ע"ש.
(ח) מי"ב. עבה"ט בשם ש"ך ועי' בש"ך דמשמע מדבריו דאפילו אתי ודאי מגופה כל שהוא שלא בהרגשה טהורה מאחר דאינו רק מדרבנן ולא גזרו בקטנה ע"ש וכן דעת הל"ח והמנ"י בסק"ג. אכן הח"ד חולק ע"ז וס"ל דאין מטהרין כתמים רק במקום דאיכא למימר עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה אבל אי ודאי אתי מגופה אפילו לא הרגישה טמאה ע"ש ועי' בס"ט מ"ש בזה: