שולחן ערוך יורה דעה קע א
שולחן ערוך יורה דעה · קע · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית אסור לישראל אחר להיות לו ערב שכיון שבדיניהם תובע הערב תחלה נמצא הערב תובע את ישראל ברבית שהערב חייב בה לעובד כוכבים לפיכך אם קבל עליו העובד כוכבים שלא יתבע את הערב תחלה הרי זה מותר:
- הגה: והאידנא מסתמא הוי כאילו קבל עליו הכי דסתם ערבות כך הוא (טור) ודוקא במקום שהמנהג כך שתובעין הלוה תחלה:
וי"א שאינו אסור אלא בערב שלוף דוץ (פי' ערב שמנקה את הלוה מדין המלוה כשלוף דוץ שהוא מין עשב שמיבשין אותו ורוחצין בו את הידים להעביר הזוהמא) דהיינו שאין דין המלוה עם הלוה כלל שהוא יכול לדחותו אצל הערב:
- הגה: ואם עבר ונעשה ערב בעדו צריך לשלם כל הפסד המגיע לו על ידו אבל אינו צריך לתת רבית שנותן בשבילו דאין אומרים ליתן רבית (טור) ואי כבר פרע לו הרבית אין מוציאין מידו דלא גרע מאבק רבית (סברת הרב):
מפרשים
(א) ה"ז מותר. ל"מ הלוהו ק' בק"נ אלא אפילו התנה עמו לתת לו כך וכך רבית לחודש. ב"י בשם בה"ת ומביאו ד"מ:
(ב) וי"א שאינו כו'. וכתב ב"י דלכתחלה מורים דכל שיכול לתבוע לערב תחלה אסור עד שיקבל עליו שלא לתבעו עד שיתבע הלוה תחלה ולא ימצא לגבות ממנו או שיהא אלם ואין ב"ד יכולים להוציא ממנו או שאינו בא לדין כגון שברח וכה"ג דכל שהוא ערב כעין ערב דעלמא שרי אבל בדיעבד סמכינן אהי"א והיכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמע"ה עכ"ד מבואר מדבריו דבערב שלוף דוץ אפי' כבר פרע לו הרבית מוציאין מידו שלא כדעת הרב ובד"מ והב"ח מיקל עוד ופסק כהר"י קרקוז"א דאינו אסור אלא לכתחלה אבל בדיעבד יש לוכל ההפסד כיון דמחמתיה קפסיד ואין בזה משום רבית אפילו בערב שלוף דוץ ודעת כל הפוסקים אינו כן ונלפע"ד דהר"י קרקוז"א גופי' לא הקיל בזה אלא בערב קבלן אבל לא בערב שלוף דוץ ע"ש. ובהכי ניחא מה שהניח בתשובות משאת בנימין ס"ס ס"ז בקושיא על הר"י קורקוז"א והרב דבש"ס משמע דבישראל ערב הוי רבית דאורייתא די"ל דבש"ס מיירי בשלוף דוץ ובלאו הכי נמי לק"מ די"ל דס"ל כמו שכתב בעל העיטור והביאו ב"י דבש"ס מיירי דוקא בעובד כוכבים שלוה מישראל כו' ע"ש:
שבדיניהם תובע הערב תחילה. ב"י הביא פלוגתא דרש"י ורשב"א ושאר פוסקים דרש"י ס"ל לחומרא דאין היתר לישראל להיות ערב בעד עובד כוכבים אלא דוקא אם קיבל עליו המלוה שלא ליתבע הערב כלל אלא עד שלא ימצא נכסים ללוה אבל אם יש לו רשות לתבוע גם הערב אע"פ שיש נכסים לעובד כוכבים הלוה אסור ורשב"א ושאר פוסקים ס""ל בזה מותר ואין איסור אלא בערב שלוף דוץ דהיינו שהמלוה אין לו כח כלל לתבוע את הלוה ויכול לדחותו אצל הערב אע"פ שיש לו לשלם וכתב ב"י שדברי הטור סתומי' ואין הכרעה כמאן ס"ל רק מדכ' בסוף הסי' בשם הראב"ד דבהיתר הוא שלא ידחנו אצל הערב משמע דבדיניהם היה הערב שלוף דוץ שהלוה יכול לדחות המלוה אצל הערב ש"מ דס"ל כהרשב"א ושאר פוסקים והקשה בד"מ דהא מדכתב ברישא שלא לתבוע הערב תחילה משמע דכרש"י ס"ל דעיקר ההיתר הוא שלא יתבענו אלא אחר שלא ימצא נכסים ללוה אבל אם יש לו רשות לתבוע שניהם אסור והשאיר בצ"ע ויש ליישב דגם ברישא ס"ל כרשב"א וה"ק שקיבל עליו שלא לעשות כדיני עובדי כוכבים שדוחיהו הלוה אצל הערב תחילה אלא יתבע מי שירצה. ולענין הלכה כ' ב"י דלכתחלה מורין כדעת רש"י ודיעבד היכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל משמע מדבריו דאם נעשה הערבות בצד האיסור הברור אפי' אם כבר פרע לו מפקינן מיניה אלא דאם נעשה בדרך זה שאמר המלוה ממי שארצה אפרע שזה אסור לרש"י ומותר לרשב"א בזה אי לא פרע לו הלא לא מפקינן מיניה ואי כבר פרע לו לא מפקינן מן המלוה ורמ"א כתב על זה בד"מ וז"ל ול"נ דאף אם לא הוה ספק אין מוציאין ממנו דלא גרע מאבק רבית וכן משמע מדברי הטור שכתב למה נחייבנו לפרוע באיסור משמע אבל אי כבר פרע פשיטא דאין מוציאין ממנו עכ"ל וכן כ' כאן בסמוך בהג"ה ותימא לי על דעת רמ"א דהא איתא בפרק הרבית (דף ע"א) תנו רבנן אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ופרכינן אי בערב דעובד כוכבים כיון דדינא דעובד כוכבים דאזיל בתר ערבא איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא ואי ס"ד כדעת רמ"א דלא הוי אלא אבק רבית מאי פריך הא לא התירה הברייתא להיות ערב אלא מדין תורה שהרי יליף לה מפסוק ואבק רבית אינו אלא מדרבנן וזה קשה גם על הר"י קרקוז"א כמו שיתבאר בסמוך על כן נראה לע"ד ברור דרבית דאורייתא יש כאן כל שיש איסור ברור בהאי ערבות ודברי ב"י נכונים ודברי הטור שהביא רמ"א יתבאר בסמוך בסייעתא דשמיא דגם הוא ס"ל כן וא"כ מ"ש הש"ע בסמוך י"א דאין אסור אלא בערב שלוף דוץ היינו בדיעבד וכמו שאמרנו אבל לכתחלה אסור אפי' במי שארצה אפרע כדעת רש"י וכבר כתב ב"י שראה חכמי הדור פוסקים כרש"י אלא שהוא מיקל בדיעבד:
ואם עבר ונעשה ערב כו'. ז"ל הטור וכתב הר"י קורקוז"א ונראה היכא דלא קיבל עליה שלא לתבוע לערב תחילה ונעשה לו ערב ופורע בשבילו צריך לשלם לו כל ההפסד דדוקא לכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד ישלם לו כל ההפסד כיון דמחמתיה הוא פסיד ע"כ ואינו נראה דכיון דיש בו צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור ודאי כל ההפסד שיבא לו מכחו כמו שאונסו או כיוצא בזה צריך לשלם אבל לא נאמר לו תן רבית עכ"ל וצריך להבין דעת הר"י קורקוז"א למה הקיל כיון דבגמ' על ברייתא שזכרנו בסמוך אמרו איהו דקא שקיל מיניה רביתא מי יאמר לנו דעל לכתחלה קאי לשון זה. ונ"ל דהאי איסור דערבות אם נעשה באיסור מקרי צד אחד ברבית דבשעה שנעשה הערבות באיסור לא היה האיסור בודאי דאפשר שהלוה בעצמו יפרע להעובד כוכבים ולא יהיה שום איסור מן לוה לערב וכבר הביא ב"י בסימן קע"ב וריש סימן קע"ד דעת פוסקים שיש מהם סוברים דצד אחד ברבית הוא קצוצה כשיבא אותו הצד האיסור ושיש סוברים דלא הוה רבית קצוצה והש"ע פסק להחמיר ריש סימן קע"ד במכר שדה לחבירו כו' דהוה צד אחד ברבית ועל פי זה יתבארו דברי הטור על נכון דהר"י קרקוז"א ס"ל כאותן הפוסקים דצד אחד ברבית לא הוה אלא מדרבנן וע"כ כתב דלא אסרוהו אלא לכתחלה ואע"ג דבכל אבק רבית ודאי לא פסקינן שיתן לו הלוה למלוה הכא שאני דקא פסיד מחמתיה והוה כאלו בעלמא כבר נתן לו האבק רבית דלא מפקינן והכא יתן לו אפי' לכתחלה דהא אין לו הנאה מזה ולא נתרבו ממונו ולפי דברינו מודה הר"י קרקוז"א במי שאומר לחבירו לוה לי מעות מעובד כוכבים שנזכר בסימן קס"ט סעיף י"ז ולא נתן לו משכון דאסור דודאי שם אפי' אם נתן לו הלוה מפקינן מיניה דמלוה כיון דשם הוה רבית קצוצה דהא אין על הלוה שום שייכות פרעון שם להעובד כוכבים דהעובד כוכבים לא הכירו אלא לישראל האחר שמלוה לו ואותו ישראל מלוה לזה וחלילה לומר בזה דהוה אבק רבית וע"כ לא פסק הר"י קרקוז"א דהוה אבק רבית אלא בערב שיש עכ"פ על הלוה שם לוה נגד העובד כוכבים אלא דהערב עושה איסור ואפשר שיפרענו הלוה להעובד כוכבים ולא ידחנו אצל הערב כדרך כל הארץ וע"כ לא הוה רק צד אחד ברבית והוה אבק רבית לדידיה. ומו"ח ז"ל כתב להר"י קרקוז"א דה"נ בההיא דינא שזכרנו בישראל שאמר לחבירו לוה לי מעות מעובד כוכבים כו' דישלם לו הלוה ההפסד ולי נראה כמו שכתבתי. זהו דעת הר"י קרקוז"א אבל הטור דס"ל בכל צד א' ברבית דהוה רבית דאורייתא וכהפוסקים שזכרנו בשם ב"י וכן כתב בר ששת סי' ש"ה דהוה רבית קצוצה ודוקא לאחר שהוברר הדבר שבא לכלל רבית אבל קודם זה אינו אסור אלא מדרבנן שמא לא יבא לכלל רבית עכ"ל וזהו ממש דברי הטור כאן שאמר דכיון שיש בו צד איסור למה נחייבנו כו' דקדק בלשונו ואמר צד איסור ולא אמר כיון שיש בו איסור אלא להורות דלא כדעת הר"י דמיקל כאן מחמת שאין כאן אלא צד אחד ברבית דיש ביה קולא בזה כתב דאינו כן דבשלמא קודם שהוברר האיסור דהיינו קודם שהוכרח הערב לשלם להעובד כוכבים היה הדבר ספק אם יהיה הצד האיסור אבל עכשיו שכבר יש צד האיסור ויש עליו שם רבית קצוצה היאך נפסוק שישלם לו מכח ההפסד דעיקר קולא של הר"י קרקוז"א לא היתה אלא משום הפסד והיינו שהאיסור לא היה לדידיה אלא אבק רבית והוה כאן אפי' להוציא מן לוה כמו בשאר אבק רבית דאין מוציאין מן המלוה אי כבר פרע לו משא"כ לדעת הטור דהוה רבית קצוצה ואה"נ אפילו כבר פרע לו הערב הרבית דמפקינן מיניה ואע"פ שלא זכר הטור אלא ל' לכתחלה לא נחייבנו לפרוע אין מזה דקדוק דקאי על הר"י קרקוז"א שאמר שחייב לפרוע כיון דכאן יש לו הפסד ועל זה מקשה הטור דודאי שהיינו אומרי' כאן אם כבר פרע לא מפקינן מן הערב היה לנו לומר דגם לכתחלה יתן לו כיון דאיכא הפסד כדעת הקרקוז"א אבל באמת יש כאן רבית קצוצה וע"כ לא מהני כאן הפסד וממילא אם כבר פרע לערב [ () יש נוסחאות פרע לו הערב] הרבית דודאי מוציאין ממנו כן נראה לע"ד ברור כשמש דעת הטור והלכה כמותו שכבר הוכחתי קודם לזה בראייה ברורה מן התלמוד דהוה כאן רבית קצוצה מדפריך בגמרא מן הפסוק אל תקח מאתו נשך כו' ומו"ח ז"ל כתב שנראה לו כהר"י קרקוז"א והדברים ברורים לכל מבין כמו שכתבנו מאחר שבסי' קע"ד סעיף א' יש הלכה רווחת דצד אחד ברבית הוה רבית קצוצה והכי נמי כן הוא ויפה פסק רמ"א כאן כדעת הטור שאין צריך ל"ת לו רבית כו' אך מה שכתב דאם כבר פרע אין מוציאין דהוה כאבק רבית אין נראה לסמוך על זה אלא כדעת הב"י שזכרנו קודם לזה ויש הוכחות ברורות שכן הוא אמת ואפי' כבר פרע מוציאין ממנו רק במקום שיש ספק דהיינו בפלוגתא שבין רש"י לרשב"א שזכרנו קודם לזה ששם דוקא אין מוציאין כן נראה לע"ד נכון וברור:
אבל אינו צריך לתת לו רבית. מכאן נ"ל במי שעושה התקשרות עם חבירו באם לא ישלם לו חובו לזמן המוגבל שישלם לו כל הזיקות שלו והמלוה לוה ממקום אחר המעות בהיתר על ריוח שאין הלוה צריך לשלם לו הרווחים שנותן המלוה לאחרים דהא גם הלוה כאן חייב בהיזקות הערב ואפ"ה א"צ ליתן לו רבית אע"פ שערב נותנו בהיתר דהא לעובד כוכבים נותנו כן נ"ל פשוט ואפילו אם התנה עמו בפירוש שיקח מעות על ריוח בהיתר והוא ישלם אותן יש בזה איסור ואפילו אם נתן לו מפקינן מיניה כן נראה לע"ד פשוט. עוד ראיתי להזכיר דבר אחד שרבים מהמון עם נוגעים בו דהיינו בשני שותפים שנוטל אחד מהם מעות מעובד כוכבים ברבית לצורך השותפות ונותן הרבית מהשותפות והריוח חולקין שזהו רבית קצוצה שהעובד כוכבים אינו מכיר אלא אותו שלוה ממנו ואין זה דומה למה שכתב רמ"א לעיל סימן זה לענין נאמני הקהל דהתם מותר מפני שהוא לצורך מצוה ועיין מ"ש עוד שם מה שאין שייך לכאן ואפילו לדעת רמ"א דבערב לא הוה רק אבק רבית כאן שאני דזה הוא עיקר הלוה והשני הוה כלוה מישראל שלקח המעות מן העובד כוכבים אלא צריכים שניהם ללוות מעובד כוכבים דהיינו שיחתמו שניהם על השטר אבל אם לוה האחד מישראל בעיסקא ונותנו לשותפות שפיר יוכל ליתן הריוח מן השותפות דבדרך שהוא מקבלו בעיסקא כך הוא נותנו לשותפות בעיסקא ובנוטל מן העובד כוכבים שזכרתי נראה לחלק דאם שותף אחד העוסק בשותפות הוא נוטל מעות מעובד כוכבים על רבית ומניחו לעסק השותפות יוכל תחילה למלאות הפרעון במה שצריך לתת רבית לעובד כוכבים והמותר יחלוקו כי לא נעשה כאן הלואה מעולם אלא הריוח וההפסד מגיע לאותו סך ממון של ההלואה והרבית שנותן לעובד כוכבים הוא בכלל ההפסד או ממעט חלק בריוח אבל אם אחד מניח לחבירו ממון וחבירו מתעסק בשותפות לחוד וזה המניח הממון נטל ממון מעובד כוכבים על רבית לצורך השותפות אין לו ליטול מהשותפות לפרעון הרבית כיון שהוא אינו מתעסק אלא חבירו לא יוכל לומר שהרבית ממעט חלק בריוח אלא הוי ליה כאילו מניח מכיסו אותו סך לצורך השותפות כן נראה לע"ד:
שאלה ראובן נתן שכר לשמעון שיהיה ערב קבלן בעדו נגד לוי שילוה לו מעות אם יש בזה חשש רבית דשמא יצטרך שמעון לשלם הסך שהלוה לוי לראובן ונמצא שיהיה ראובן לוה של שמעון והוה השכר רבית:
תשובה נראה דלפי דעת הרשב"א ודעימי' שמביא ב"י בריש סימן ק"ע דבישראל שנעשה ערב לעובד כוכבים בעד ישראל בעד קרן ורבית דאסור היינו דוקא בערב שלוף דוץ דהיינו שאין רשות לעובד כוכבים לתבוע את הלוה כלל אז דוקא אסור ולא ביש רשות לעובד כוכבים המלוה לתבוע את מי שירצה פשיטא דכאן שרי דהא גם כאן יכול המלוה לתבוע את מי שירצה נמצא דאין על שמעון שם מלוה לגבי ראובן אלא שניהם יש עליהם שם לוה נגד לוי ואין לך לומר דאחר שיצטרך שמעון לפרוע ללוי יפול אחר כך עליו שם מלוה זה אינו דא"כ גם בערב לעובד כוכבים שזכרנו דמותר כל שאינו בשלוף דוץ אלא יכול לתבוע את מי שירצה נימא כך דשמא יצטרך הערב לשלם תחילה אלא ע"כ דבתר ההלואה אזלינן דבאותה שעה לא היה הערב מלוה של הלוה ומה שחוזר הערב ומקבל הפרעון אח"כ מן הלוה הוי ליה כאלו הלוה לו באותה שעה אותו סך שפרע לעובד כוכבים בשבילו דהוה לוה וחייב להחזיר לו מה שפרע בשבילו כיון דמעיקרא נעשה בהיתר וה"נ כאן לא חשבינן כלל מה שנתן לו תחילה שכר דבשעת נתינת השכר לא היה מלוה שלו אלא שניהם לוין של המלוה ועכשיו נעשה לוה מחדש לוה של הערב ופנים חדשות באו לכאן. ואין לך לומר דכאן גרע טפי דבשלמא גבי ערב לעובד כוכבים שזכרנו אין שם קבלת רבית להערב מן הלוה כלל דהרי אין הערב מקבל מן הלוה טפי ממה שנתן לעובד כוכבים בשבילו ע"כ אין איסור בהלואה חדשה שנעשית ביניהם מה שאין כן בזה דנותן לו שכר תחילה אימא לך דהשכר הוה בשביל זה תחלה שבאם יצטרך לשלם בעדו יהיה הוא לוה שלו ועל זה ודאי יש חשש שהשכר נחשב לרבית ודומה לרבית מוקדמת דהיינו שמקדים לו שכר באם יצטרך אחר כך להיות לוה שלו. זה אינו דאם כן היה אסור לקבל שכר להיות אפילו סתם ערב בעדו דשמא יבוא הדבר שיצטרך לשלם למלוה ויהיה הלוה לוה של הערב וכי תימא ה"נ הא ודאי ליתא שהרי בהדיא כתב הרא"ש בתשובה הביאו ב"י סוף סימן קכ"ט בח"מ דמי שהבטיח לחבירו שכר שיהיה ערב בעדו צריך דוקא קנין שמע מיניה דהיתר גמור הוא בקבלת שכר להיות ערב וע"כ לומר דהשכירות הזה אינו שייך להלואה אלא בעד שזה הערב עושה שיתן המלוה המעות ללוה ומקבל עליו הערב אחריות המעות באופן שיהיה המלוה בטוח יותר ולא עלה על דעת הערב כלל תחילה שיצטרך הוא לשלם דאם היה חושב כן ודאי לא היה ערב בעדו וא"כ אין שייך לומר שהשכירות יהיה רבית בשביל שיהיה מלוה שלו וזה דומה למ"ש בסוף סי' קע"ג מי שהבטיח מאה ליטרין כו' כפי מה שפירשתי שם ע"ש. ועפ"ז ס"ל דגם לרש"י דכתב ב"י ריש סימן ק"ע כאן בשמו גבי ערב לעובד כוכבים בעד ישראל דאין היתר אלא א"כ מקבל עליו שלא יתבע הערב כלל תחילה אלא אחר שיתבע ללוה ולא יהיה לו לשלם אבל אם יש רשות ביד העובד כוכבים לתבוע תחילה מי שירצה אסור מ"מ כאן בקבלת שכירות בעד הערבות לישראל מודה דשרי דאין השכירות שייך לרבית בעד ההלואה שתבוא אח"כ כמו שכתבנו אבל ודאי מי שנותן שכירות להערב שיתן הערב לבדו שטר עליו להמלוה בזה ודאי אסור דהא תכף נעשה לוה שלו ולא של המלוה. ובנותן שכירות לחבירו שיתן שטר עליו למי שרוצה לקנות סחורה ממוכר אחד ואין רוצה להאמינו לזה הלוקח וע"כ הוא מבקש מזה שיתן שטר עליו להמוכר ונותן לו שכירות על זה בזה יש תקנה שיאמר הערב להמוכר אני נותן לך שטר על הממון ואני הוא הקונה ונמצא שאח"כ הוא נותן להלוקח בתורת מקח ממנו מחדש וזה פשוט דמותר גמור כן נראה לע"ד בזה:
(א) יתבע: כתב ב"י ל"מ הלוהו ק' בק"ן אלא אפילו התנה עמו לתת לו כך וכך רבית לחדש מותר.
(ב) לדחותו: כתב הש"ך מבואר בב"י דבערב שלוף דוץ אפילו כבר פרע לו הרבית מוציאין מידו שלא כדעת הרב והב"ח מקיל עוד ופסק דאינו אסור אלא לכתחלה אבל בדיעבד יש לו כל ההפסד ואין בזה משום רבית אפילו בערב שלוף דוץ ודעת כל הפוסקים אינו כן ונ"ל דהר"י קורקסא גופא לא הקיל בזה אלא בערב קבלן אבל לא בערב שלוף דוץ ובהכי ניחא מה שהניח בתשו' מ"ב סוף סימן ס"ז בקושיא על הר"י הנ"ל והרב (וגם הט"ז הניח דבריהם בצ"ע) דבש"ס משמע דבישראל ערב הוי רבית דאורייתא די"ל דבש"ס מיירי בשלוף דוץ ובלא"ה לק"מ כמ"ש בעל העיטור דבש"ס מיירי דוקא בעובד כוכבים שלוה מישראל כו' ע"ש עכ"ל.
(ג) לתת: כתב הט"ז מכאן נ"ל במי שעשה התקשרות עם חבירו באם לא ישלם לו חובו לזמן המוגבל שישלם לו כל היזקות שלו והמלוה לוה ממקום אחר המעות בהיתר על ריוח שאין הלוה צריך לשלם לו הרווחים שנותן המלוה לאחרים דהא גם כאן הלוה חייב בהיזקות הערב ואפ"ה א"צ ליתן לו רבית אע"פ שערב נותנו בהיתר דהא לעובד כוכבים נותנו ואפילו התנה עמו בפירוש שיקח מעות על ריוח בהיתר והוא ישלם אותן יש בזה איסור רבית ואפילו אם נתן לו מפקינן מיניה (מה שכתב הט"ז מפקינן מיניה הלך לשיטתו דכתב דהיא רבית קצוצה אבל לסברת רמ"א דהוי א"ר לא מפקינן וק"ל) עוד ראיתי להזכיר דבר אחד בשני שותפים שנוטל אחד מהם מעות מעובד כוכבים ברבית לצורך השותפות ונותן רבית מהשותפות והרויח חולקין שזהו ר"ק שהעובד כוכבים אינו מכיר אלא אותו שלוה ממנו ואין זה דומה לנאמני הקהל דהתם מותר מפני שהוא לצורך מצוה משא"כ כאן אלא צריכין שניהם להלוות מעובד כוכבים דהיינו שיחתמו שניהם על השטר אבל אם לוה אחד מישראל בעיסקא ונותנו להשותפות שפיר יוכל ליתן הריוח מהשותפות דבדרך שהוא מקבלו בעיסקא כך הוא נותנו לשותפות בעיסקא ובנוטל מהעובד כוכבים שזכרתי נראה לחלק דאם שותף א' העוסק בשותפות הוא נוטל מעות מעובד כוכבים ברבית ומניחו לעסק השותפות יוכל תחלה למלאות הפרעון במה שצריך לתת רבית לעובד כוכבים והמותר יחלוקו כי הרבית שנותן לעובד כוכבים הוא בכלל ההפסד או ממעט חלק בריוח אבל אם אחד מניח לחבירו ממון וחבירו מתעסק בשותפות לחוד וזה המניח הממון נטל ממון מעובד כוכבים ברבית לצורך השותפות אין לו ליטול מהשותפות לפרעון הרבית כיון שהוא אינו מתעסק אלא חבירו ה"ל כאלו מניח מכיסו אותו סך לצורך השותפות עכ"ל (ועי' לעיל סי' קס"ט ס"ק כ"ז מ"ש בשם ספר הזכרונות.
(ד) כבר: הנה כתבתי לעיל ס"ק ב' דהט"ז חולק על רמ"א בזה ופסק דאפי' אם כבר פרע הרבית מוציאין מידו אבל אין כן דעת הש"ך וגם החזיק דבריו בנה"כ לחלוק על הט"ז וכ' עוד הט"ז שנשאל על ראובן שנתן שכר לשמעון שהיה ערב קבלן בעדו נגד לוי שילוה לו מעות אם יש חשש רבית בזה דשמא יצטרך שמעון לשלם הסך שהלוה לוי לראובן ונמצא שיהיה ראובן לוה של שמעון והוי השכר רבית והשיב דזה היתר גמור הוא דשכירות הזה אינו שייך להלואה דלא עלה על דעת הערב בתחלה כלל שיצטרך הוא לשלם אבל ודאי מי שנותן שכירות להערב שיתן הערב לבדו שטר עליו להמלוה בזה ודאי אסור דהא תיכף נעשה לוה שלו ולא של המלוה (ובנה"כ כ' ואני חוכך בזה דמ"מ השכר לאו שכר הלואה הוא אלא שכר מה שמתחייב עצמו בעד חבירו וכדומה שכן נוהגין היתר עכ"ל) ובנותן שכירות לחבירו שיתן שטר עליו למי שרוצה לקנות סחורה מאחד ואינו רוצה להאמינו לזה הלוקח וע"כ הוא מבקש מזה שיתן שטר עליו להמוכר ונותן לו שכירות ע"ז בזה יש תקנה שיאמר הערב להמוכר אני נותן לך שטר על הממון ואני הוא הקונה ונמצא שאח"כ הוא נותן להלוקח בתורת מקח ממנו מחדש וזה פשוט והיתר גמור עכ"ל (ועי' חוות יאיר סי' ק"צ).