שולחן ערוך יורה דעה קעט ח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר כך קורא פסוק מן התורה אין לו חלק לעוה"ב ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר:

הגה: וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשקורא הפסוק בלשון הקודש אבל בלשון לעז לא (רש"י בשם רבו) ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל עניין בפרט אם מזכירין השם שאין לו חלק לעוה"ב (כן משמע מהטור לדעת ר"י):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(י) אין לו חלק לעוה"ב. לפי שאין מזכירין ש"ש על הרקיקה. ש"ס. משמע בקורא פסוק בלא שם אף ברקיקה ליכא אלא איסורא וכן משמע בטור בשם ר"י וב"י וכן משמע מדברי הרב והמחבר קיצר במובן דלא כהעט"ז שכתב שנראה כרוקק על פסוקי תורה כו' ומיהו י"ל דעל פסוקי תורה שיש בהן שמות קאמר וכן משמע מסוף דבריו ע"ש:

(יא) וי"א כו'. כ' הב"ח ותימה דבפרק כירה גבי מרחץ ובית הכסא אמר אביי דדברים של קודש אף לאמרם בל' חול אסור הלכך נראה גבי לחש נמי מה שאסור בלשון קודש אסור נמי בלשון חול וכך הוא משמעות כל הפוסקים שלא הביאו הך דרש"י בשם רבו עכ"ל ותימה איך עלה על דעתו לדחות דברי רש"י ורבו בדברי' שאינם ענין לכאן כלל דדברי' של קודש היינו ענין קדושה כגון הוראה או איזה דבר תורה אסור לאמרו בל' חול אבל השם בל' הקדש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל והגע עצמך דהא מותר למחות שם שנכתב בלשון חול כגון גאט בלשון אשכנז או בו"ג בלשון פולי"ן ורוסי"א וכיוצא בזה ומה שלא הביאו הפוסקי' הך דרש"י כהאי גונא מצינו טובא הלכך אני אומר ודאי לכתחלה יש ליזהר בכל מה דאפשר וכמ"ש גם הרב אבל היכא דלא אפשר לא אפשר:


ט"ז

ורוקק ואח"כ קורא כו'. הטעם דכיון דמזכיר שם שמים על הרקיקה הוי בזיון ח"ו ועל כן אין להקשות ממה שנוהגין ברקיקה קודם ואנחנו כורעים דשם הכל יודעין שהרקיקה היא לבזיון הגילולים של עובדי כוכבים והיא כבוד שמים שמזכיר אח"כ. כן נ"ל:

ואח"כ קורא כו'. וכן הוא ברש"י דדוקא לוחש אחר הרקיקה אסור אבל בטור כתוב ומזכיר שם שמים ורוקק משמע שהאיסור אפ' ברוקק אח"כ:

איסורא מיהא איכא. פי' בלוחש פסוק אפי' בלא הזכרת שם שמים על המכה וה"ה שאר חולי שאינו מכה כ"כ ב"י:

באר היטב

(ו) ורוקק:    לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה ש"ס וכתב הט"ז וא"ל ממה שנוהגין ברקיקה קודם ואנחנו כורעים דשם הכל יודעין שהרקיקה היא לבזיון הגלולים של עובדי כוכבים והיא כבוד שמים שמזכיר אח"כ ורש"י פי' דדוקא לוחש אחר הרקיקה אבל הטור כתב דלאו דוקא אלא אפילו רוקק אחר שהזכיר.

(ז) לעז:    והב"ח אוסר גם לשון לעז כמו לשון הקודש וחולק עליו הש"ך וכתב דודאי לכתחילה יש ליזהר בכל מה דאפשר וכמ"ש גם הרב והיכא דלא אפשר לא אפשר ע"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש