ט"ז על יורה דעה קמו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהשביטלה עובד כוכבים מותרת. דילפינן לה מדכתיב פסילי אלהיהם שעובד כוכבים פוסל אלוה שלו:
שותפות בה. הטעם דאמרינן ישראל אדעתיה דנפשיה פלח ולא אדעת עובד כוכבים ע"כ כי מבטל העובד כוכבים אין מבטל אלא חלקו:
סעיף ב
עריכהשוב אין לה ביטול. הטעם בב"י בשם סמ"ג גזירה אטו אליל של ישראל עכ"ל ונ"ל דכיון שאין הטעם אלא משום גזירה לא גזרו אלא אם באה לידו אחר הזכייה דוקא ואם לא באה לידו אלא קנאה ונתן לו המעות אף על פי שמדינא מעות קונות בעובד כוכבים כמ"ש הטור סימן קל"ב וז"ל דמיד שנתן לו הדינר נקנה לו היין כו' מ"מ הכא לא גזרו ביה לענין ביטול כיון שעיקרה היא של עובד כוכבים תחילה וזהו שכתבו הטור והש"ע כפול לשון משבאה ליד ישראל וזכה בה משמע אבל זכייה לחוד לא ועי' מה שאכתוב בסמוך ע"פ זה בסייעתא דשמיא:
סעיף ג
עריכההלוקח גרוטאות כו'. יש כאן מקום בטור שצריך ביאור ונבאר אותו בסייעתא דשמיא. בבריית' איתא אם עד שלא נתן המעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך לים המלח ורוצה להוכיח המקשן מזה בגמרא שמשיכה בעובד כוכבים אינו קונה ודחה לה רבא דבאמת מקח טעות הוא אלא רישא דיהיב דמיה מתחזי כעבודת כוכבים של ישראל סיפא דלא יהיב דמיה לא כו' וכתב הטור אם משך עד שלא נתן מעות יחזיר לו שעדיין לא נקנו ואם משנתן מעות משך כבר נקנו לו והוה אליל של ישראל ואין לה ביטול וצריך להוליכה לים המלח וכ"כ הרמב"ם כו' ותימה הא מסקינן בגמרא דבכל גווני אין כאן קנין מכח מקח טעות רק שהחילוק מחמת [דמיחזי] שנקנה או לא. ומו"ח ז"ל כתב דמה שכ' הטור כבר נקנה לו הוא לפי דעת הרואים שיסברו דקנה דהכל תופסין דנקנו לו ולא מתיישב כלל דבאמת יש קנין לעובד כוכבים הן במשיכה לדעת ר"ת הן במעות לרש"י כמ"ש הטור לקמן סי' ש"ך רק שלצאת ידי שניהם כתב שם שיש לעשות משיכה ומעות לענין בכורה וא"כ א"א לומר כן בדברי הטור שהם ע"פ תנא דבתרייתא שהצריך כאן שניהם דאם כן אתיא הברייתא דלא כרש"י ולא כר"ת וכיון שהדין כן דבחד סגי למה ניחוש לרואים דוקא בשיש שניהם ולא בא' מהן שיאמרו ג"כ כבר נקנה לישראל כיון שהטור תלה האיסור במקום שיש קנין מלבד שהלשון לא משמע כן בטור ובפרישה כתב שהטור נתכוין באמת כמו שכתב בסי' ש"ך ולהכי הצריך שניהם וכבר נדחה מכח מה שכתבנו דדברי הטור הם דברי הברייתא ותו דלא דק כלל בזה דע"כ לא הצריך שניהם אלא להחמיר כגון להפקיע מידי בכורה אבל לא להקל וא"כ כאן יהיה קולא מזה שיהא מותר לו להחזיר אם לא יש קנין שניהם וזהו פשיטא דבר בטל ואדרבה הטור מחמיר כשיש אחד מהם דהיינו בסי' קל"ב ע"ש מטעם דמשיכה קונה לענין מודד לכלי עובד כוכבים ומעות קונות לענין הקדים דינר לחנוני והיאך יאמר כאן להקל עד שיהיו שניהם אלא פשוט שזה אינו. והנלע"ד בדברי הטור אחרי שנדקדק עוד למה הוצרך לכתוב כאן והוה אליל של ישראל ואין לה ביטול וצריך להוליכה לים המלח וכי עדיין לא ידענו דין אליל של ישראל מהו עד כאן. ע"כ נ"ל דכיון דראינו לפי המסקנא בגמרא דבזוזא תליא מילתא קשה לכאורה למה לי משיכה בברייתא כיון דהמשיכה אינה עושה כלום דטעות הוה רק מפני הרואים חשו א"כ ליחוש נמי במעות לחוד דהא לרש"י מעות קונות בעלמא וניחוש גם כאן מפני הרואים שלא ידעו מטעותו וע"כ היה אפשר לומר דבאמת העיקר תלוי במעות והא דנקט התנא אם משנתן לו המעות משך הך משיכה ל"ד אלא כלומר משך ומצא האליל לזה נשמר וכתב שאינו כן אלא העיקר דכל שהוא אם היה יודע שיש אליל בתוך הגרוטאות היה לו קנין לפי הדין אז גזרינן כשיש טעות מפני הרואים שיסברו שידע מהם אבל אם לפי הדין יודע לא גזרינן מפני הרואים באינו יודע וע"כ אם משך לחוד דאז אפילו אם ידע אין כאן קנין על האליל כי בודאי בשעה שמשך כל הגרוטאות לא נתכוין אלא כשיהיו בידו יברר לעצמו מה שמותר לו ויחזיר מה שאסור לו דהיתרא ניחא ליה דליקני דאיסורא לא ניחא ליה כדאמרינן פרק השואל אבל כשנתן כבר המעות בעד כל משקל הגרוטאות אי אפשר לומר כן דודאי אם היה יודע שיש אליל בתוכה ודאי קנאו ומ"ה כשהוא שוגג בדבר בשעת מקח חשו למראית עין והקפידו בזה דוקא כשיש שניהם. וא"ל למה לי משיכה הא במעות לחוד קונה גם כן בידוע וא"כ ניחוש בשוגג מפני הרואים. יש לומר דאף בידוע וקנאו לאליל מכח מעותיו מ"מ כיון שלא בא לידו לא היה צריך להוליכו לים המלח אלא סגי בביטול העובד כוכבים כמו שהוכחנו בסמוך דדוקא בא לידו בעינן ע"כ הוצרך הטור כאן לכתוב שצריך להוליכו לים המלח להורות על מה שכתבתי ושיעור דבריו הלוקח גרוטאות ומצא בשוגג אליל אם עד שלא נתן המעות משך יחזיר ואין לחוש מפני הרואים כיון שעדיין לא נקנה המקח אפילו אם היה יודע שיש שם אליל אבל אם עשה שניהם לא יחזיר כיון שאם היה יודע כבר נקנה וכ"ת משיכה למה לי לזה תירץ דהוה אליל של ישראל וצריך להוליכו כו' כיון שבא לידו ע"כ חשו גם בשוגג וא"ל למה ליה לרבא לאוקמי הברייתא באמת שיש מקח טעות ומפני הרואים ולא מוקי לה ביודע וצריך שניהם כמו שכתבנו דהברייתא אמרה ומצא אליל משמע בשעת מקח לא ידע וע"כ היה לו להתיר בכל גווני כיון שלא ידע מאליל מ"ט אסור כשיש שניהם אלא ע"כ משום הרואים וכפי החלוקה אשר זכרנו. ולפי דברינו נתיישב גם כן מ"ש הטור וכ"כ הרמב"ם והקשה ב"י הא ברייתא ערוכה היא ולפי מה שכתבתי ניחא דקא משמע לן דתרווייהו בעינן ולא סגי במעות לחוד כמו שכתבתי לעיל והכל ניחא בסייעתא דשמיא:
סעיף ד
עריכהגר ועובד כוכבים וכו'. בגמרא פריך והא גר רוצה בקיומו של אליל עד שיטול דמיו מן העובד כוכבים ומשני רב פפא שאני ירושת הגר דאקילו בה רבנן שלא יחזור לקלקולו:
סעיף ז
עריכההשתין בפניה. בגמרא יליף מקרא והיה כי ירעב וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה ואל ארץ יביט אף על פי שמתחלה מבזה אליל שלו אח"כ חוזר ומביט אליה:
באמירה בעלמא. כתב ב"י על זה ותמיהני מדין מכרה או משכנה בסמוך דמשמע אפילו מכרה ברצונו לא בטלה וכתב ד"מ שאני התם דלא ידעינן בודאי שבטלה:
סעיף ח
עריכהמכרה או משכנה כו'. במשנה איתא מכרה או משכנה ר' אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל וידוע דהלכה כחכמים ואיכא בגמרא פלוגתא חד אמר בצורף עובד כוכבים מחלוקת אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל וחד אמר בצורף ישראל מחלוקת ופסק הטור לחומרא אפילו בצורף ישראל כחכמים דלא בטיל ורמב"ם פסק כלישנא קמא לקולא בצורף ישראל וכתב הר"ן טעמו מדאיתא אח"כ בברייתא ת"ר לוה עליה או שנפלה עליה מפולת כו' אינה בטילה וצריכא דאי תנא לוה עליה הייתי אומר מדלא זבנה לא ביטלה ש"מ מהאי ברייתא דזבנה מהני והיינו ע"כ בצורף ישראל ואתיא כרבנן מ"ה מהני מכרה אבל לוה עליה לא וכתב הר"ן הא דבטל במשכנו לרבי דוקא בהרהינו למשכון אצלו ואמר אי לא אפדנו לזמן פלוני יהא שלך והגיע הזמן ולא פדאו אז דוקא בטל לרבי דחשוב כמכירה וממילא הוה לדידן כן הלכה בצורף ישראל לרמב"ם וב"י חלק על הר"ן וכתב דבמשכון אין חילוק בין הרהין או לא דאפילו הרהין המשכון לצורף ישראל לא בטלה והוכיח כן מדלא נקט בגמרא גבי לוה עליה מדלא הרהינו ולמה נקט מדלא זבנה אלא דבמשכן לא איכפת לן בהרהין או לא וכתב שכ"מ מדברי הרמב"ם ונרא' דמשמע ליה כן ברמב"ם מדכתב וז"ל מכרו לישראל צורף בטלה משכנו או מכרו לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף לא בטלה עד כאן לשונו מדלא נקט ברישא אלא מכירה לחוד ש"מ משכון ע"י הרהון לא מהני ולפ"ז יהיו דברי הרמב"ם בסיפא לצדדין וה"ק אבל משכנו אפילו לישראל צורף או מכרו לאינו צורף לא בטלה ולפ"ז קשה למה כתב כאן ויש מתירין בצורף ישראל דמשמע גם במשכנו. ומו"ח ז"ל כתב ג"כ דהאי פסקא דש"ע ביש מתירין ליתא במשכנו אבל תמיהני על הב"י שהרי אמרינן בגמרא אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל דהיינו שמודים חכמים לרבי ור' נקט בפירוש משכנו או שמכרו במתני' והיאך נימא שלא הודו לו אלא במכרו ולעשות מחלוקת חדשה במשכנו אפילו בצורף ישראל אין ביטול לחכמים אלא ודאי דברי הר"ן עיקר דבמשכון דמתני' דהיינו הרהינו מודים חכמים לרבי דבטל וברייתא דלוה עליה אינו בטל מיירי בלא הרהין ומיירי בישראל צורף ואתיא כרבנן ודוקא לוה עליה הלואה בעלמא אבל אם הרהינו אצלו על זמן ולא פדאו הוה כמכר גמור כמ"ש בא"ח סימן תמ"א בחמצו של ישראל ביד עובד כוכבים ולא הוצרך התלמוד להזכיר כאן מדלא זבנה וממילא גרע זה דהיינו מכירה ממש ומתניתין דנקטה משכנה מיירי בהרהינו אצלו וע"כ בטל לרבי אפילו בצורף עובד כוכבים וא"ל למה הוצרך למתני כלל משכנה כיון דאמרינן דהוה כמכירה לא קשה מידי דכיון דהצורף עובד כוכבים במתניתין סלקא דעתיך אמינא שהממשכנה לא ביטלה דמימר אמר אותו העובד כוכבים שהלוה לי (עשה) יחוס עליה ולא ישברנה קמשמע לן דאפ"ה בטלה לרבי אבל בברייתא בצורף ישראל לא שייך לומר כן פשיטא דהרהינה כמכירה ממש ומש"ה שפיר כתב הרמב"ם ברישא דבטל היינו במכירה ולא זכר שם משכנה כדי שלא תטעה לומר אפילו משכון בעלמא בלא הרהין אבל באמת הרהינה הוה מכר גמור ומהני בצורף ישראל ובסיפא דמיירי בשל עובד כוכבים כתב גם משכנה דרך לא זו אף זו דכל משכון לא מהני ואפילו הוה כמו מכירה דמכירה עצמה גם כן לא מהני. והנה בכסף משנה כתב הרב בפשיטות להסכים עם הר"ן וכך הם דבריו פה בשלחן ערוך ויש מתירין דהיינו אפילו במשכנו דהיינו שהרהינו אצלו והגיע הזמן ולא פדאו ודבר זה היה לו להרב לכתוב כאן בשלחן ערוך ולבאר באיזה משכון מתירין דהיינו בהרהינו ולא פדאו בזמנו כן נראה לע"ד ברור ועיקר:
ומשמשי עבודת כוכבים אם משכנו כו'. נ"ל פשוט דגם האי משכנו הוא בהרהינו אצלו לזמן ולא פדאו כמו לעיל אבל משכון סתם לא מהני לבטל.
סעיף יא
עריכהכיון שביטל אבר אחד כו'. ביאר הב"י כוונת הרמב"ם מריה דהאי פסקא שהוקשה לו מאי דקי"ל בפלוגתא דרב ושמואל ס"פ כל הצלמים שמביא ב"י באליל שנשתבר מאליו דבאין הדיוט יכול להחזירה דבטל לכ"ע ולעיל ר"פ כ"ה פליגי ביה רב ור' יוחנן וקי"ל כר' יוחנן לאיסורא על כן תירץ הרמב"ם דרב ושמואל דלא פליגי באין הדיוט מחזירו ומותר לאו בלא ביטול קאמרי אלא עכ"פ צריך ביטול בא' מהם דהיינו דחשבינן להו כאילו עדיין בשלימותן כיון שנשבר מעצמו ואם היה מבטל בו עובד כוכבים אפילו באחד מאבריו [מהני] הכי נמי מהני עכשיו אבל בהדיוט יכול להחזירה הוה כל חתיכה בעצמה אליל ע"כ צריך לבטל כל חתיכה בפני עצמה אבל בטור כתב כאן דאם אין הדיוט יכול להחזירה בטלה ועליו ודאי קשה הא קי"ל כר"י דנשתברה מאליה לא בטלה ונראה דגם הטור ס"ל כתירוץ שהביא ב"י בשם רמב"ן והר"ן שיש חילוק אם עיקר אליל קיים או לא מש"ה לעיל בפלוגתא דרב ור"י מיירי שהעיקר קיים רק שנשבר מעט ממנו כדי ביטול אם היה העובד כוכבים עשאו בזה קי"ל דלא בטילה כיון שנשבר מעצמו ובזה לא שייך לומר כלל אם הדיוט יכול להחזירו או לא כי העובד כוכבים אינו מבקש להחזירו כיון שעיקרו קיים ועובד לו כבתחלה משא"כ בפלוגתא דרב ושמואל מיירי שנשבר כולו וזה מבואר במה שאמרו הדיוט יכול להחזירו אלמא דבטלה עבודתו כל זמן שאין מחזירו בזה פסק הטור שפיר באין יכול להחזירו דבטל אפילו נשבר מעצמו דודאי העובד כוכבים ביטלו אחר שראה שכולו נשבר וא"ל אמאי לא כתב הטור הדין דעיקרו קיים י"ל נלמד ממה שכתב הטור באין הדיוט יכול להחזירו דבטל בנשבר מעצמו ממילא נדע דבמקום שאין צריך לחזרה דהיינו שעיקרו קיים דאסור בנשבר מעצמו כנ"ל נכון דעת הטור:
סעיף יד
עריכהאו מטיל לים. פירש ב"י דמ"ש הטור שוחק ומטיל לים פירוש לשאר נהרות שספינות עוברות שם ושמא תפגע בו ותטלנו אבל לים המלח שאין שם ספינות מטילה אפילו בלא שחיקה:
סעיף טו
עריכהולכנות לה שם גנאי. כתוב בפריש' בשם רש"ל פי' דוקא בא"י והוא תימה ונראה דט"ס הוא כאן ושייך על הרישא דצריך לשרש אחריה דזו דוקא בא"י שצריך להיות מנוקה ומטוהרת שוב ראיתי כן ברמב"ם פ"ח בפי' ובח"ל אין אנו מצווים לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש נאבד כל אליל שבו עכ"ל: