שולחן ערוך יורה דעה קמו ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קמו · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
הלוקח גרוטאות (פי' שברי כלי מתכות) מן העובד כוכבים ומצא בהם אלילים אם נתן מעות ולא משך יחזירם לעובד כוכבים וכן אם משך ולא נתן מעות אף על פי שמשיכה בעובד כוכבים קונה כמקח טעות הוא נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ב) יחזירם לעובד כוכבים. ולא אמרינן דמחזי כזבין אליל דהכל יודעים שלא נקנו לו כיון שלא משך:
(ג) ולא נתן מעות. אע"פ שפסק הדמים דבכה"ג משיכה קונה כדלעיל סי' קל"ב (וע"ל סי' קל"ח ועפ"ר כאן) מ"מ משיכה בטעות היה שלא ידע שהי' בהן אליל:
(ד) נתן מעות כו'. וה"ה משך ברישא ואחר כך נתן מעות וטעמא דהשתא' כיון שנקנו לו אע"ג דהוי כמקח טעות מ"מ כשיחזור ויקח המעות מחזי כזבין אליל הלכך יוליכם לים המלח:
ט"ז - טורי זהב
הלוקח גרוטאות כו'. יש כאן מקום בטור שצריך ביאור ונבאר אותו בסייעתא דשמיא. בבריית' איתא אם עד שלא נתן המעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך לים המלח ורוצה להוכיח המקשן מזה בגמרא שמשיכה בעובד כוכבים אינו קונה ודחה לה רבא דבאמת מקח טעות הוא אלא רישא דיהיב דמיה מתחזי כעבודת כוכבים של ישראל סיפא דלא יהיב דמיה לא כו' וכתב הטור אם משך עד שלא נתן מעות יחזיר לו שעדיין לא נקנו ואם משנתן מעות משך כבר נקנו לו והוה אליל של ישראל ואין לה ביטול וצריך להוליכה לים המלח וכ"כ הרמב"ם כו' ותימה הא מסקינן בגמרא דבכל גווני אין כאן קנין מכח מקח טעות רק שהחילוק מחמת [דמיחזי] שנקנה או לא. ומו"ח ז"ל כתב דמה שכ' הטור כבר נקנה לו הוא לפי דעת הרואים שיסברו דקנה דהכל תופסין דנקנו לו ולא מתיישב כלל דבאמת יש קנין לעובד כוכבים הן במשיכה לדעת ר"ת הן במעות לרש"י כמ"ש הטור לקמן סי' ש"ך רק שלצאת ידי שניהם כתב שם שיש לעשות משיכה ומעות לענין בכורה וא"כ א"א לומר כן בדברי הטור שהם ע"פ תנא דבתרייתא שהצריך כאן שניהם דאם כן אתיא הברייתא דלא כרש"י ולא כר"ת וכיון שהדין כן דבחד סגי למה ניחוש לרואים דוקא בשיש שניהם ולא בא' מהן שיאמרו ג"כ כבר נקנה לישראל כיון שהטור תלה האיסור במקום שיש קנין מלבד שהלשון לא משמע כן בטור ובפרישה כתב שהטור נתכוין באמת כמו שכתב בסי' ש"ך ולהכי הצריך שניהם וכבר נדחה מכח מה שכתבנו דדברי הטור הם דברי הברייתא ותו דלא דק כלל בזה דע"כ לא הצריך שניהם אלא להחמיר כגון להפקיע מידי בכורה אבל לא להקל וא"כ כאן יהיה קולא מזה שיהא מותר לו להחזיר אם לא יש קנין שניהם וזהו פשיטא דבר בטל ואדרבה הטור מחמיר כשיש אחד מהם דהיינו בסי' קל"ב ע"ש מטעם דמשיכה קונה לענין מודד לכלי עובד כוכבים ומעות קונות לענין הקדים דינר לחנוני והיאך יאמר כאן להקל עד שיהיו שניהם אלא פשוט שזה אינו. והנלע"ד בדברי הטור אחרי שנדקדק עוד למה הוצרך לכתוב כאן והוה אליל של ישראל ואין לה ביטול וצריך להוליכה לים המלח וכי עדיין לא ידענו דין אליל של ישראל מהו עד כאן. ע"כ נ"ל דכיון דראינו לפי המסקנא בגמרא דבזוזא תליא מילתא קשה לכאורה למה לי משיכה בברייתא כיון דהמשיכה אינה עושה כלום דטעות הוה רק מפני הרואים חשו א"כ ליחוש נמי במעות לחוד דהא לרש"י מעות קונות בעלמא וניחוש גם כאן מפני הרואים שלא ידעו מטעותו וע"כ היה אפשר לומר דבאמת העיקר תלוי במעות והא דנקט התנא אם משנתן לו המעות משך הך משיכה ל"ד אלא כלומר משך ומצא האליל לזה נשמר וכתב שאינו כן אלא העיקר דכל שהוא אם היה יודע שיש אליל בתוך הגרוטאות היה לו קנין לפי הדין אז גזרינן כשיש טעות מפני הרואים שיסברו שידע מהם אבל אם לפי הדין יודע לא גזרינן מפני הרואים באינו יודע וע"כ אם משך לחוד דאז אפילו אם ידע אין כאן קנין על האליל כי בודאי בשעה שמשך כל הגרוטאות לא נתכוין אלא כשיהיו בידו יברר לעצמו מה שמותר לו ויחזיר מה שאסור לו דהיתרא ניחא ליה דליקני דאיסורא לא ניחא ליה כדאמרינן פרק השואל אבל כשנתן כבר המעות בעד כל משקל הגרוטאות אי אפשר לומר כן דודאי אם היה יודע שיש אליל בתוכה ודאי קנאו ומ"ה כשהוא שוגג בדבר בשעת מקח חשו למראית עין והקפידו בזה דוקא כשיש שניהם. וא"ל למה לי משיכה הא במעות לחוד קונה גם כן בידוע וא"כ ניחוש בשוגג מפני הרואים. יש לומר דאף בידוע וקנאו לאליל מכח מעותיו מ"מ כיון שלא בא לידו לא היה צריך להוליכו לים המלח אלא סגי בביטול העובד כוכבים כמו שהוכחנו בסמוך דדוקא בא לידו בעינן ע"כ הוצרך הטור כאן לכתוב שצריך להוליכו לים המלח להורות על מה שכתבתי ושיעור דבריו הלוקח גרוטאות ומצא בשוגג אליל אם עד שלא נתן המעות משך יחזיר ואין לחוש מפני הרואים כיון שעדיין לא נקנה המקח אפילו אם היה יודע שיש שם אליל אבל אם עשה שניהם לא יחזיר כיון שאם היה יודע כבר נקנה וכ"ת משיכה למה לי לזה תירץ דהוה אליל של ישראל וצריך להוליכו כו' כיון שבא לידו ע"כ חשו גם בשוגג וא"ל למה ליה לרבא לאוקמי הברייתא באמת שיש מקח טעות ומפני הרואים ולא מוקי לה ביודע וצריך שניהם כמו שכתבנו דהברייתא אמרה ומצא אליל משמע בשעת מקח לא ידע וע"כ היה לו להתיר בכל גווני כיון שלא ידע מאליל מ"ט אסור כשיש שניהם אלא ע"כ משום הרואים וכפי החלוקה אשר זכרנו. ולפי דברינו נתיישב גם כן מ"ש הטור וכ"כ הרמב"ם והקשה ב"י הא ברייתא ערוכה היא ולפי מה שכתבתי ניחא דקא משמע לן דתרווייהו בעינן ולא סגי במעות לחוד כמו שכתבתי לעיל והכל ניחא בסייעתא דשמיא:
באר היטב
(ד) יחזירם: ולא אמרי' דמחזי כזבין עבודת כוכבים דהכל יודעין שלא נקנו לו כיון שלא משך. ש"ך.
(ה) מעות: אע"פ שפסק הדמים דבכה"ג קונה משיכה כדלעיל סי' קל"ב וסי' קל"ח מ"מ משיכה בטעות היה שלא ידע שהיה בהן אליל.
(ו) ומשך: כתב הש"ך וה"ה משך ברישא ואח"כ נתן מעות וטעמא דהשתא כיון שנקנו לו אע"ג דהוי כמקח טעות מ"מ כשיחזור ויקח המעות מחזי כזבין אליל הלכך יוליכם ליה"מ.