שולחן ערוך יורה דעה קל א

מותר להפקיד ולשלוח יין ביד עובד כוכבים אם הוא חתום בחותם בתוך חותם או מפתח וחותם והני מילי בחביות של חרס אבל לא בחביות של עץ מפני שיכולין להוציא יין מבין הנסרים ולא ירגישו וכל שכן בנודות שבקל יכולים להוציא יין מבין התפירות ואין להם תקנה אלא שיכניס כל החביות של עץ או כל הנאד בשק שאין בו תפירה מבחוץ ויחתום פי השק:

הגה: ויש מתירין אפילו בחבית של עץ ואין חוששין שמא יוציא בין הנסרים (מרדכי ריש פרק א"מ וב"י בשם ס"ה וסמ"ג ורשב"א ובא"ו הארוך) וכן נוהגין ובלבד שיזהר שיהא המגופה נסתם כראוי וכן שלא יהיה שם ברזא רק יחתוך כל הברזות וישים עור על המגופה והברזא קבוע במסמרות ויכתוב אותיות חציין על העור וחציין על הברזות שאם יגביה העובד כוכבים העור לא ידע לחזור ולכוין העור כבתחלה (מרדכי פר"י וב"י בשם תוס') ואם מצא סכין בחבית שהוציא יין בין הנסרים עיין לעיל סי' קכ"ד:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) ויש מתירים כו'. כתב הב"ח מ"מ עכשיו נוהגים שלא להתיר לשלוח יין כלל בחבית של עץ מעיר לעיר אם לא ע"י נאמן ישראל שומר ביום ובלילה כי שכיח שהעובדי כוכבים נוקבים במקדח קטן או בסכין בין הנסרים ומוציאין יין בגניבה ואין לשנות להקל כלל מיהו אם מכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים יש להתיר כמו שכתבו התוס' פא"מ עכ"ל ונראה דהיינו דוקא לכתחלה וכן כתב בתשובת משאת בנימן סימן כ"ט דבדיעבד מתירין כמו שכתב הרב:

(ב) וכן שלא יהיה שם ברזא. כתב בתשו' משאת בנימן שם דדין זה לאו לעיכובא אלא לרווחא דמילתא אבל בדיעבד הדבר ברור דסגי בחותם א' אף בחבית של עץ ואפילו בלא שום תיקון אחר כגון כיסוי עור וחשוקים או להכניס החבית בשק ע"כ וע"ש שהאריך מיהו אם לא חתך הברזות אף דיעבד אסור דהא בקל יכול להוציא הברזא ולהמשיך יין:

(ג) ואם מצא סכין כו'. ז"ל ד"מ ומה שכ' האו"ה דהיין אסור כשמצא תחוב קוץ ע"ל סימן קכ"ט וקכ"ד דיש להקל עכ"ל ור"ל דשם נתבאר דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן ואם נגעו בכוונה על ידי ד"א כגון שדקרו שם הסכין להוציא יין מותר במקום הפסד וה"ה הכא ועפ"ז הם דבריו כאן בהג"ה (והא דלא חיישינן שמא בשעה שמשך היין נגע בידו ביין ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק דלמה לו לעשות כן וכמ"ש בס"ס קכ"ט) אלא מ"ש ע"ל סי' קכ"ח ט"ס הוא וצ"ל קכ"ד וכן הוא בעט"ז:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ואין חוששין שמא יוציא יין מבין הנסרים. כי לא קיימא לן כתנא קמא דרשב"ג בפרק השוכר דס"ל דחיישינן לשיתומא פי' ר"ן שיעשה נקב חדש אלא כרשב"ג דלא חיישינן אלא שיפתח המגופה כו' ומשמע מכאן דאם היה ברור שהוציא יין מבין הנסרים דאסור ואע"ג דבסי' קכ"ד סעיף כ"ד כתב רמ"א בעובד כוכבים שהוציא יין בדרך דקירת סכין בחבית דמותר מה שבחבית שאני התם דעדיין הסכין תחוב שם אבל אם כבר סתמו ודאי אסור אף לדידן דבשעת סתימה נוגע שם במקום שהיין יוצא וכן משמע ממה שכתב רמ"א בסמוך ואם מצא סכין בחבית כו' משמע דוקא שעדיין שם הוא וכן משמע כאן בד"מ שכתב אם מצא קוץ תחוב שם יש להקל כו':

וכן נוהגים כו'. וכתב מו"ח ז"ל מ"מ עכשיו נוהגים שאין להתיר כלל לשלוח מעיר לעיר בלא נאמן ישראל שהוא שומר ביום ובלילה כי שכיח הוא שהעובדי כוכבים מוציאין יין במקדח קטן או ע"י סכין מיהו אם מכסין כל החביות בחשוקים שקורין רייפי"ן וגם השוליים בנסרים יש להתיר וכמ"ש התוס' פרק א"מ דף ל"א כו' עכ"ל ונ"ל הא דאין לחוש בזה שמכסה כולו בחשוקים שמא יוציא היין מבין החשוקים דהא עיקר האיסור משום שבשעת הסתימה נוגע בו כמו שכתבתי בסמוך וכשנוגע ביין שיוציא בין החשוקים הוא רחוק קצת מן היין שבחבית והוי כמו נוגע קילוח היוצא דאין איסור על מה שבחבית אלא מכח ניצוק חיבור כמו שכ' בסי' קכ"ד סעיף כ"ג ממילא יש לנו היתר דבחבית אין אומרים ניצוק חיבור כמ"ש ריש סי' קכ"ו מה שאין כן אם מוציא יין במקדח או בסכין מן הנסר של החבית עצמה או מבין הנסרים דודאי נוגע בשעת סתימה ביין שבחבית עצמה גם במהרי"ל ראיתי שמחלק בין נקב דק ובין נקב רחב קצת שבשעה שסותם העובד כוכבים את הנקב יש לחוש שנכנס מן בשר אצבעו בפנים ואוסר כן נראה נכון לחלק. ודין עובדי כוכבים ששותה דרך קנה חלול כתבתי בסי' קכ"ד בסעיף כ"ג דבמקום הפסד מרובה יש להקל:

יחתוך כל הברזות כו'. זהו לכתחלה אבל בדיעבד אם טח בטיט ונתייבש סביב הברזא גם כן מותר בהפסד מרובה כמו שכתב רמ"א סימן קכ"ט סעיף א':

באר היטב

עריכה

(א) בשק: כ' הט"ז דוקא בנוד של עץ אז צריך להניחו בשק אבל בנבל של עור ואין תפירותיו מבחוץ נראה ברור דא"צ נתינה בשק אלא בשני חותמות וקשר הוה ג"כ חותם והיינו כשהוא משונה קצת משאר קשרים וכתב הש"ך דבדיעבד הדבר ברור דסגי בחותם או אף בחבית של עץ ואפילו בלא שום תיקון אחר כגון כיסוי עור או להכניס החבית בשק מיהו אם לא חתך הברזות אף דיעבד אסור דהא בקל יכול להוציא הברזא ולהמשיך יין עכ"ל (ונ"ל דלדידן הכל שרי אף אם לא חתך הברזות כמ"ש לעיל בסי' קכ"ט בשם הש"ך ע"ש) ובט"ז מתיר בדיעבד אם טח בטיט ונתייבש סביב הברזא אם הוא הפסד מרובה כמ"ש רמ"א סי' קכ"ט ס"א והב"ח כתב דמ"מ עכשיו נוהגין שאין להתיר כלל לשלוח מעיר לעיר בלא נאמן ישראל שהוא שומר ביום ובלילה כי שכיח הוא שהעובדי כוכבים מוציאין יין במקדח קטן או ע"י סכין מבין הנסרים ואין לשנות ולהקל כלל מיהו אם מכסין כל החבית בחשוקים שקורין רייפי"ן וגם השולים בנסרים יש להתיר וכתב הט"ז והא דאין לחוש שמא יוציא היין מבין החשוקים דהא עיקר האיסור משום שבשעת הסתימה נוגע בו וכשנוגע ביין שיוציא מבין החשוקים הוא רחוק קצת מן היין שבחבית והוי כמו נוגע בקלוח היוצא דאין איסור על מה שבחבית אלא משום ניצוק חיבור ממילא מותר כמ"ש בריש סימן קכ"ו דאין אומרי' בחביות ניצוק חיבור משא"כ אם מוציא יין במקדח או בסכין מן הנסר של החבית עצמה או מבין הנסרים דודאי נוגע בשעת חתימה ביין שבחבית עצמה גם במהרי"ל ראיתי שמחלק בין נקב דק ובין נקב רחב קצת שבשעה שסותם העובד כוכבים את הנקב יש לחוש שנכנס מן בשר אצבעו בפנים ואוסר ודין עובד כוכבים ששותה דרך קנה חלול ע"ל סי' קכ"ד סכ"ג דבהפסד מרובה יש להקל. וכתב עוד דמדברי הרמ"א משמע כאן דאם ידוע ודאי שהוציא מבין הנסרים שאסור ואע"ג דבסי' קכ"ד סכ"ג כתב בעובד כוכבים שהוציא יין בדרך דקירת סכין בחבית דמותר מה שבחבית שאני התם דעדיין הסכין תחוב שם אבל אם כבר סתמו ודאי אסור אף לדידן דבשעת סתימה נוגע שם במקום שהיה יוצא (ובנה"כ השיג ע"ז וס"ל דהרמ"א לא כ"כ אלא לדינא אבל לדידן שרי במקום הפסד אם הוציא מבין הנסרים א"נ דקמ"ל דאין חוששין שמא הוציא מבין הנסרים בדרך שאוסר היין שבחבית כגון במינקת וכה"ג או שידוע שנוגע כשחוזר וסותם הנקב ע"ש).

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}