שולחן ערוך יורה דעה קכד כז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכד · כז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
חבית של עץ שהוא מטפטף או שותת יקח ישראל הנעורת בידו ויניחנה כנגד הנקב שימנע היין קצת מלצאת ויבא עובד כוכבים אומן ויהדקנה בסכין בנקב עד שיסתום היטב ואם היין שותת הרבה צריך ליזהר ביותר שלא יגע העובד כוכבים ביין (בידו אבל בסכין בדיעבד שרי) (טור והפוסקים) והרוצה לעשות מן המובחר יהדק החבית בחבל ויפסוק שתיתת היין ואחר כך יתקננו:
- הגה: עובד כוכבים שנגע ביינו של ישראל להכעיס כדי לאסרו עליו (תוספות פר"י דנ"ח ע"ב ומרדכי ואגודה שם) אפילו אינם יודעים כך אלא באומדנות המוכיחות (ת"ה סימן כ"ו ובנימין זאב סי' שמ"ח עיין שם שהאריך) מותר אפילו בשתייה ויש לשתותו בפני העובד כוכבים כדי שלא ירגילו עצמם בכך (תוספות ומרדכי פר"י בשם א"ז)
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(עו) יקח ישראל הנעורת. כב"י דמדברי התוספות והג"א משמע דלשופרא דמילתא הוא ולא לעיכובא ויש לתמוה למה דהא אם יתן העובד כוכבים הנעורת הוי כמנח ידיה (דלעיל סעיף כ"ג) כיון דמונע היין מלצאת ושמא י"ל כיון שאין זה נקב גמור אלא סדק לא מחמרינן ביה כולי האי עכ"ל ועיין עוד בטור מ"ש ויש מחלקים כו' ובב"י וב"ח:
(עז) אבל בסכין כו' שרי. שאינו מכוין רק לסתום הכלי ולא ליגני ביין והוי כמו על ידי ד"א שלא בכוונה טור והפוסקים ולדידן אף ביד שרי במקום הפסד כיון דהוי מגע שלא בכוונה:
ט"ז - טורי זהב
צריך ליזהר כו'. בטור סיים בזה ואם אינו נוגע ביד אלא בסכין מותר שאין מכוין אלא לסתום הכלי ולא ליגע ביין והוה כמו מגע ע"י ד"א שלא בכוונה והקשה ב"י דהא בכאן הוה עכ"פ כוונת מגע ולק"מ דלר"ת דהטור ס"ל כוותיה דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אפילו בשתייה היינו אפילו אם נתכוין למגע אלא שאינו יודע שהוא יין מותר ה"נ בזה שהוא מתכוין לסתום הכלי הוי כאינו יודע שיש שם יין דאין לו עסק עם היין ולא תקשה ממתניתין שאמרה מדדו בקנה ימכר דהתם עכ"פ עיקר עסק שלו עם היין. ונראה לפרש דברי הטור במ"ש תחלה שיקח ישראל הנעורת כו' והקשה ב"י א"כ היינו סיפא דשותת יין הרבה ועוד למה לא יתן העובד כוכבים הנעורת ונ"ל אע"פ שמצינו מגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר בשתייה היינו בדיעבד אבל לכתחלה אין ראוי לעשו' דרך זה ע"כ בא הטור להשמיענו רבותא ברישא ובסיפא דברישא שאין שם יין הרבה קמ"ל דאפ"ה יתן לכתחלה הישראל הנעורת אלא דאם יש הרבה יין יש חומרא דצריך ליזהר בשמירה יתירה שלא יגע ביין משא"כ ברישא דא"צ אזהרה יתירה על זה אבל מ"מ גם בסיפא אם יש לו שמירה יתירה שאינו נוגע ביין מותר אפי' לכתחלה באם אין הוא נותן הנעורת אלא הישראל כמו ברישא אבל בדיעבד שרי אפי' בסיפא אם העובד כוכבים נותן הנעורת דהוה מגע ע"י ד"א שלא בכוונה אלא דעדיין קשה לי מ"ש דמה שכתב במשנה המתיז את הצירעה בקנה דאסור בשתייה ולא מקרי מגעו ע"י ד"א והא שם אין לו צורך כלל ליין אלא להתיז הצירעה ואפ"ה כיון שא"א כי אם שיגע ביין אסור ה"נ בזה שסתם הנקב בנעורת של פשתן כיון שא"א כי אם שיגע ביין בסכין דהא הפשתן הוא שרוי ביין כי הוא סותם הקילוח וא"ל דהפשתן לא מקרי יין במה שנבלע בתוכו דא"כ למה ליה סכין תיפוק ליה דהוה ד"א מחמת הפשתן אלא ודאי הפשתן הוא כמו היין כיון שהוא בלוע ומלוכלך ביין וב"י תירץ על קושית מ"ש כאן ממדדו בקנה ימכר ב' תירוצים והיינו בתירוץ הראשון דהכא יש להקל כיון שאינו נוגע אלא במה שמטפטף וקשה מה לי יין מרובה מה לי יין מועט וכמ"ש הוא עצמו בסימן קכ"ו ד"ה י"א דנצוק כו' מה לי עירה לתוך יין מרובה כו' והתירוץ השני פשיטא דלא מהני לקושיא זאת מצרעה דהא גם בצרעה מתכוין להבריח היין מן הצרעה ודומה ממש לסותם הנקב להבריח קילוח המים משם וצריך לחלק דשאני צרעה דמ"מ נוגע ביין צלול במקום ששייך שם דרך ניסוך משא"כ כאן שנוגע בסכין לנעורת אע"פ שהוא בלוע מיין מ"מ אין דרך ניסוך שייך בה כלל. ועוד י"ל דכיון דמה שיוצא לחוץ הולך לאיבוד אין חשש במה שיוצא כמ"ש המרדכי פרק ר"י ממילא גם מה שבלוע בפשתן הוי כמו קילוח היוצא לאיבוד אלא דמ"מ לכתחלה יש איסור להניח לעובד כוכבים בקילוח ע"כ צריך שיהדק בסכין דוקא:
אלא באומדנות המוכיחות. דהיינו כעין מעשה דת"ה שהלכו עובדי כוכבים לפני הגיגית עם תירוש ולחשו זה עם זה ואח"כ טבל א' אצבעו בתירוש ומץ ממנו בפיו והלכו להם ופיהם מלא שחוק ורצו יהודים אחריהם ואמרו למה קלקלתם יין שלנו השיבו לא ידענו שיהא אסור בשביל זה והרגישו יהודים מתוך הלחש שכוונתם היה לנסך לקלקל והתיר שם דהוי כמו להכעיס דהכא:
באר היטב
(מט) בסכין: שאינו מכוין רק לסתום הכלי ולא ליגע ביין והוי כמו ע"י ד"א שלא בכוונה ולדידן אף ביד שרי במקום הפסד כיון דהוי מגע שלא בכוונה ש"ך וכתב הט"ז אף דיש יין בלוע בהנעורת מ"מ מה שיוציא לחוץ הולך לאיבוד עכ"ל.
(נ) ירגילו: (וכ' בנה"כ שאירע לו מעשה כזה שהעובד כוכבים נגע ביין וא"ל אל תירא שאל אביך ויגדך שהוא מותר מאחר שעשיתי להכעיס ואסרו לו אביו הגאון ז"ל ע"ש).