שולחן ערוך יורה דעה קכד יא
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכד · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים היין בהנאה שיגע בידו או ברגלו (וי"א דאם נגע ברגלו אינו אוסר בהנאה דאין דרך נסוך בכך) (בב"י) או בדבר אחר (שבידו) וישכשך אפילו בפיו כגון ששתה ממנו או שמצץ במניקת בחבית והעלהו לפיו כל היין אסור בהנאה מכל מקום כלי שיש לו חוטמין כמו שיש לכלי שנוטלים ממנו לידים ויש בו יין יכול ישראל למצוץ מחוטם זה ועובד כוכבים מחוטם זה כאחד ובלבד שיפסוק הישראל קודם שיפסוק העובד כוכבים.
- (אם נגע ברתיחה שעל היין הוי כנוגע ביין עצמו) (מרדכי פרק בתרא דעבודת כוכבים וב"י לדעת רי"ף ורמב"ם)
מפרשים
(יח) ברגלו. ע"ל סי' קכ"ג ס"ק מ"ב ולקמן ס"ק נ"ג:
(יט) בדבר אחר שבידו. ודווקא בכוונה אבל שלא בכוונה יש חילוק בין נגע בידו לנגע בדבר אחר דבידו אוסר בשתיה ובד"א מותר אף בשתיה כדלקמן סעיף י"ד וכ"ד:
(כ) וישכשך. אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכדעת הטור ורש"י והרמב"ם וכן בסי"ג העתיק דברי הרמב"ם שלמד בב"י מדבריו דנגיעה בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכב"י דבהכנסת ידו לא מקרי שכשוך דלא הוי אלא נענוע כל דהו וכן משמע מדאמרינן (פר"י דף נ"ט ע"ב) גבי אתרוג דנפל לחביתא דחמרא אידרי עובד כוכבים ושקליה אמר רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשך משמע דאהכנסה לא קפדינן עכ"ל ועפ"ז כתב דהתוספות והרא"ש סבירא להו דנגיעה בלא שכשוך אוסר בהנאה (ואחריו נמשכו מהרש"ל והפרישה) ור"ל מדהוצרכו לפ' דהך עובדא דאתרוגא דלא נאסר בהנאה בהכנסת ידו הוא מפני שלא כוון ליגע אלא ליטול את שלו וקשה דמה לי הוצאה ומ"ל הכנסה ועוד דהא הטור גופיה כ' לקמן שלא נאסר בהכנסת ידו אפילו ידע שהוא יין כיון שאינו מתכוון אלא ליטול את שלו אלא ודאי כך לי שכשוך דהכנסה כשכשוך דהוצאה וע"כ הוצרכו התוספות והרא"ש והטור לפרש דהך עובדא דאתרוג דלא נאסר בהכנסת ידו משום שלא כוון ליגע אלא ליטול את שלו אבל אה"נ דסבירא להו דנגיעה לחוד אינו אוסר בהנאה (ס"א בחביתא) אלא דוקא בשכשוך והיינו דמסיימי התוספות אבל אחר שנטל האתרוג היה לחוש שמא יתן דעתו וישכשך עכ"ל וכן דעת הראב"ד בהשגות ריש פרק י"ב מהמ"א דאינו אוסר בהנאה אלא אם כן ישכשך:
(כא) כגון ששתה ממנו. בין ששתה מן החבית עצמו בין ששתה מהכוס והחזיר ישראל המותר לחבית אסור:
(כב) שמצץ במינקת בחבית והעלהו כו'. כתבו התוספות דף נ"ח סוף מסכת עבודת כוכבים דמיירי כגון שלא נגע ביין במינקת כגון שנתנו בתחלה המינקת ביין וראשו חוץ לחבית וסותמים פי החבית ופי המינקת וכשרוצה לפתוח קודחים במינקת כו' אי נמי כשקדח לא נגע הקנה ביין אלא כשרוצה להעלות היין מצדד בחבית עד שיגיע היין במינקת דאל"כ אפי' לא העלה אסור בהנאה משום נוגע ביין על ידי המינקת דל"ד למדדו בקנה (דלקמן סעיף י"ט) דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל) אבל הכא נתכוין לשכשך ואסור בהנאה עכ"ד מיהו לדידן שרי מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א בשתיה במקום הפסד כדלקמן סעיף כ"ד:
(כג) אסור בהנאה. היינו מדינא אבל לדידן שרי בהנאה במקום הפסד:
(כד) יכול כו'. כב"י בשם התוס' דממדת חסידות יש ליזהר דלמא קדם פסיק עובד כוכבים ברישא ומביאו ד"מ:
(כה) אם נגע ברתיחה כו'. ז"ל הב"ח סוף סעיף י"ד כתוב בהג"א מא"ז חבית שהיתה מחמצת ומעלה רתיחה הוי חיבור ליין ואם נגע עובד כוכבים ברתיחה של יין חמרא אסור והא דנקט מטפח ולא נקט נגע בנחת להודיע שאין דרך ניסוך בכך ושרי בהנאה וה"ה דבנגיעה נמי אסור בשתיה ע"כ ומביאו הרב בהגהת ש"ע סי"א עכ"ל נראה שהבין דדעת הרב דלא מיתסר אלא בשתיה ותימה דמשמע דעת הרב דאסור בהנאה כנגע ביין עצמו ובאמת לא ידע מהיכן הוציא הרב דבריו שהרב לא הביא כלל בד"מ דברי הג"א הנ"ל אלא ז"ל בד"מ סי"ג עוד כב"י דהא דהיה מטפח על החבית רותחת כדי שתנוח הרתיחה מותר בהנאה היינו דוקא בטופח כיון שאינו נוגע אלא דרך טפוח אע"פ שהוא בידו מותר בהנאה דאין דרך ניסוך בכך ונראה עוד דלא אמרו אלא במטפח על הרתיחה אבל אם היה מטפח על היין ממש אסור בהנאה עכ"ל וכן הוא במרדכי פ' השוכר ובסמ"ג דאם נגע ברתיחה כאלו נגע ביין עצמו עכ"ל ד"מ הרי להדיא דבהנאה נמי אסור מיהו לדידן אפילו נגע ביין עצמו מותר בהנאה במקום הפסד:
וישכשך כו'. הב"י נסתפק אי בעינן שכשוך גדול או אפילו כל דהו ובתה"ה כתב בהפר משמרת הבית דף קל"ג בפשיטות דלא מצינו הפרש בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור עכ"ל:
כל היין אסור. ואין כאן היתר למכור חוץ מדמי יין נסך שבזה כל התחתון הוה בסיס לעליון וה"ל כנוגע בכולו כ"כ ב"י בשם הר"ן ועיין מ"ש בסי' קכ"ד ס"ק ל"ב על זה:
כלי שיש לו חוטמין כו'. הב"י כתב בשם תשובת רשב"א שמלאכת כלי זה נקרא בגמרא קני שקיז ולא ידעתי מה הוא דמ"מ מה שבפיו אסור וכל היין נגרר אחריו ולמה יגרע מנצוק חבור כו' ע"כ ובמשמרת הבית בדף קל"ד כתב הרשב"א ג"כ בזה שלא נתבררה לנו צורת הקני שקיז ולא יוכל להתיר עליה בניצוק ועכ"פ אינו כפרש"י ולבסוף כתב דהקני שקיז היה בענין שלא היה בו ניצוק חבור והר"ן כתב בשם הראב"ד ליישב דלא אמרינן נצוק חבור אלא באם יצא הכל דרך אותו פתח מה שאין כן כאן דיוצא דרך הנקב האחר ששותה העובד כוכבים ולעד"נ ליישב דכל כמה דלא משכשך אין אוסר וכל זמן שהוא שותה אין משכשך אלא מושך אליו אלא כשפוסק ונשמט היין מפיו הוא משכשך למטה ע"כ אין איסור כל שלא פסק העובד כוכבים ובהך כלי בא היין מעצמו אל תוך הקנים לא ע"י מציצה דאלו ע"י מציצה היינו דין מינקת שזכרתי בסי' קכ"ד סעיף כ"ד בשם מהרי"ל ולענין הלכה נראה כיון שלא נתברר דבר זה לרשב"א וכתב שגם הראב"ד נתקשה בזה ע"כ אין לנו ללמוד שום קולא מכלי זה ולא ישתה עם העובד כוכבים בשום כלי:
(יג) ששתה: בין ששתה מהחבית עצמה בין ששתה מהכוס והחזיר ישראל המותר לחבית אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה [ואין חילוק בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור] וע"ל סי' קכ"ג סכ"א וכ"ב ולקמן סי"ד וכ"ד.
(יד) בהנאה: כתב הש"ך היינו מדינא אבל לדידן שרי בהנאה במקום הפסד ומיירי כגון שלא נגע ביין במינקת אלא כשרוצה להעלות היין מצדד החבית עד שיגיע היין במינקת דאל"כ אפילו לא העלה אסור בהנאה משום נוגע ביין ע"י המינקת דל"ד למודדו בקנה דלקמן סי"ט דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא נתכוין לשכשוך ואסור בהנאה כ"כ התוספות מיהו לדידן שרי מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א בשתיה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד.
(טו) שיפסוק: וכתב בב"י בשם התוספות דממדת חסידות יש ליזהר דילמא קדם ופסיק העובד כוכבים ברישא.
(טז) עצמו: כתב הש"ך משמע דאפילו בהנאה אסור מיהו לדידן אפילו נגע ביין עצמו מותר בהנאה במקום הפסד.