שולחן ערוך יורה דעה קיט יט


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עובד כוכבים: קנה לי גבינה כשרה מן המומחה והלך והביא לו ואומר לו כשרה מהמומח' קניתי אינו נאמן מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן. הביא לו מנחה בשם אחד מהמומחין נאמן שאינו חשוד להחליף במה דברים אמורים כשאינו חשוד על הגזל אבל אם הוא חשוד על הגזל כ"ש שהוא חשוד על החליפין.

(וכל זה אינו נוהג בחשוד על איסור דאוריי') (ב"י):

מפרשים

 

ש"ך - שפתי כהן

(לד) קנה לי גבינה כשרה מן המומחה כו'. ) נראה דאתי לאשמועינן דל"מ כשאומר לו בסתם קנה לי גבינה ואמר לו מן המומחה קניתי דאינו נאמן אלא אפילו אמר לו קנה לי מן המומחה דה"א מסתמא לא עבר על דבריו ועביד צוויו מכל מקום כיון דאינו אומר מאיש פלוני לא מירתת ומשקר:

(לה) מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן. הטעם דמירתת שמא ישאלו לאותו פלוני ולא משקר ומשמע אפילו כשהמשלח לא ציווהו שיקנה לו מן המומחה פלוני אלא שהוא עצמו אומר ממומחה פלוני קניתי נאמן דהא ארישא קאי וכ"ש כשגם המשלח א"ל שיקנה מן הממוחה פלוני ואמר שקנה מאותו פלוני שנאמן ואולי לפ"ז אפילו לא הזכיר לו המשלח כלל שיקנה ממומחה אלא שא"ל סתם קנה לי גבינה ובא ואמר ממומחה פלוני קניתי נאמן:

(לו) הביא לו מנחה בשם א' מהמומחין. לשון הטור מדברי הרשב"א שאינו חשוד להחליף ואם אתה חושש שמא משלו הוא נותן אין אדם עשוי ליתן מנחה משלו בשם אחר עכ"ל ולכאורה משמע מלשון הט"ו שכתבו בשם א' מהמומחין שצריך שיזכיר לו שם המומחה שאמר לו איש פלוני (שהוא מומחה) שלח לך מנחה אבל באמת אורחא דמילתא נקטו דה"ה כשאומר מומחה אחד שלח לך מנחה נאמן דלמאי ניחוש שמא אדם אחד שאינו מומחה שלח לו מנחה והוא משקר וא"ל שמומחה שלח לו דא"כ יתכוין להכשילו וודאי דלא חיישינן שכוון להכשילו וכ"כ הרשב"א בת"ה הארוך ד' קי"ח ע"ב ובקצר וז"ל ועוד שאם אתה חושדו בכך הרי אתה חושדו כעובד כוכבים גמור שמתכוין להכשילו ולהעבירו עכ"ל (וע"ל סימן קי"ח ס"י) ול"ד לאומר לו קנה לי גבינה כו' דהתם אמרינן דלמא לא אתרמי ליה מומחה וקנה ממי שאינו מומחה ואם היה א"ל שקנה ממי שאינו מומחה יפסיד ממונו ולכך ירא ואמר שממומחה קנה מה שאין כן הכא ולזה הוצרך הטור לומר אין אדם עשוי כו' דאם לא כן בלאו הכי נאמן דמירתת כיון שאמר פלוני:

(לז) וכל זה אינו נוהג בחשוד על איסור דאוריי'. הב"י כ' זה אדין הראשון דקניתי מאיש פלוני מומחה נאמן דאינו נוהג באיסור דאוריי' וס"ל להרב דה"ה כשהביא לו מנחה בשם אחד מהמומחים דאינו נאמן באיסור דאורייתא (ומדברי הפרישה ס"ס זה מבואר דדין זה נוהג אפילו באיסור דאורייתא ע"ש) ומ"מ קשה דהא בסי' ב' כתב המחבר דמומר אוכל נבילות לתיאבון אם נמצא בשר בידו אם יש מומחה בעיר נאמן לומר מומחה שחט לי אע"ג דהוי איסור דאורייתא (מיהו פירשתי שם דהיינו כשאומר מומחה פלוני וכמבואר במשמרת הבית להדיא) וי"ל דהתם ליכא למיחש אלא לשמא שחט הוא אבל כשידעינן בבירור שלא שחט הוא ליכא למיחש למידי דרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הן ולכך סמכינן עליו שלא שחט הוא וא"כ מסתמא אדם כשר שחט משא"כ הכא ועי"ל דהכא כיון דקנה לו גרע טפי ולא מהני באומר מומחה פלוני באיסור דאורייתא דשמא קנה ממי שאינו מומחה ומפני הפסד ממונו ירא ומשקר אבל התם מה לו לשקר לכך סמכינן עליו ועי"ל דהתם הוא מומר לתיאבון דהיינו שיודע שנבילה אסורה אלא שאעפ"כ אוכל לתיאבון לא עבר אלפני עור וכמ"ש המפרשים ולכך סמכינן עליה אבל הכא בחשוד עסקינן שאינו חושב לעבירה ואומר שמותר הוא ומאכיל לאחרים ג"כ הלכך באיסורא דאורייתא לא סמכינן עליה והפרישה סעיף ט"ו תירץ דשאני התם דהוא עצמו אכל מאותו בשר וקשה דהא כבר נתבאר בסימן ב' דאפילו לא יאכל הוא תחלה ואף שבסימן ב' בפרישה סי"ב דחק עצמו לומר דדוקא כשנותן בידו סכין בדוק תו לא חיישינן שיקלקל במזיד להעביר לחבירו אבל לא באומר מומחה שחט לי אין זה נראה כלל למדקדק היטב בסימן ב' ועוד דמה יועיל אכילתו הרי הוא אוכל נבילות לתיאבון ואכתי קשה דהא בסימן פ"ו כתב הרב דאפילו עובד כוכבים שמוכר ביצים נאמן כשאומר ביצה זו של עוף פלוני ואנו מכירין שאותו עוף הוא טהור אע"ג דאיסורא דאורייתא הוא וי"ל דהתם כיון שהוא עצמו מוכר לו סמכינן עליה ועד"ר סט"ו:
 

ט"ז - טורי זהב

וכל זה אינו נוהג בחשוד וכו'. זה כתב על פי מה שכ' בב"י ואפשר שלא הקילו בכך אלא באיסורים של דבריהם כו' והנה אחר שזכינו שנתגלה לנו ספר משמרת הבית שחיבר הרשב"א שזכרתי אותו בסי' ב' סעיף ד' דלגבי מומר לתיאבון שאומר פלוני מומחה שחט לי אז דוקא נאמן ושם מיירי באיסור דאורייתא שהרי שחיטה דאורייתא וכ"כ שם בהדיא במשמרת הבית דאפילו בדאורייתא סמכינן על זה שאומר בפירוש איש פלוני משום דמירתת ומביא שם ראייה דעל כל פנים בעינן פלוני מומחה כיון דאפילו בדמאי שהוא מדרבנן בעינן הכי וכאן בגבינה יליף ג"כ מן דמאי אלמא דהך חשודים עכ"פ לא גרעי ממומר לתיאבון דהתם והכל ילפינן מדמאי דבדמאי פשוט דהוא לא גרע ממומר לתיאבון דרוב עמי הארץ מעשרין הן ואין שם אלא חשש בעלמא כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין דף ס"א) בפירש"י לאביי וכתבו התוס' ה"ה לרבא אלא פשוט הוא דהך סברא דפלוני מומחה הוא בעינן בין בדאורייתא בין בדרבנן והרשב"א לא בא אלא לומר דגם בגבינות צריך דוקא לזה ובשחיטה שהיא דאורייתא מהני זה עכ"פ ותרווייהו ילפינן מדמאי ועיין עוד במשמרת הבית שם תמצא דחשוד לא גרע מדמאי. ועוד ראייה דבסי' פ"ו אנו סומכין אפי' על דברי עובדי כוכבים כשאומר ביצים אלו מעוף פלוני הם והלא זה איסור דאורייתא. עוד ראייה מדין השני שכתב הרשב"א כאן דאם הביא לו מנחה כו' דאין אדם עשוי ליתן משלו בשם אחר וזה מצינו אותו אפילו באיסור דאורייתא דהא בסי' קי"ח איתא בישראל ששולח לחבירו ע"י עובד כוכבים ירך שחתוכה כדרך שישראל חותכין את הגיד מותר ואילו נמצא ביד עובד כוכבים ירך חתוכה כראוי אסורה דחיישינן שמא אחר שחתכה נודע לו שהיא טריפה כמ"ש התוס' בפ' ג"ה בסוגיא דשולח ירך ומזה מוכח דאין אדם נותן מתנה משלו בשם אחרים דאל"כ גם בשולח ע"י עובד כוכבים ניחוש שמא אין זה העובד כוכבים שליח לישראל אלא הישראל שלחה לו אחר שנודע לו שהיא טריפה וזה העובד כוכבים אומר לישראל אחר שישראל שולחה לו אלא ודאי שלא יתן משלו בשם אחרים והא כאן יש איסור דאורייתא ואפי' הכי מהני סברא זאת אלמא דגם בדאורייתא אמרינן כן דלא כדברי רמ"א והא שדקדק בית יוסף מדלא כתב הרשב"א דבריו אלא בגבינה של עובד כוכבים שהיא איסור דרבנן אין זה כלום שהרשב"א קמ"ל רבותא ברישא דאפילו באיסור דרבנן אינו נאמן כל שאינו אומר בפירוש מפלוני מומחה וכן משמעות דבריו שם. והא דתני רשב"א הטעם בדין השני שאין אחד נותן מתנה משלו בשם אחר ולא אמר משום דמרתת כמו ברישא דקמ"ל בזה אפילו אם הוא בענין דלא שייך מרתת כגון שידו תקיפה או כיוצא בזה מ"מ יש היתר מצד טעם אחר וא"ל למה זכר הרשב"א כאן בשם אחד מהמומחין והא כאן אין הטעם משום מרתת י"ל דכל מביא מנחה אין דרכו לומר סתם אדם שלח לך אלא מזכיר שם האדם ובפרישה נמשך ג"כ אחר דברי ב"י לחלק בין איסור דאורייתא או דרבנן וכל זה ליתא דהם לא ראו ספר משמרת הבית. וגם מצד ההוכחה שהוכחנו מבואר שאינו כן ובזה מתורץ ג"כ מה שהוקשה לבעל הפרישה מסימן ב' דנאמן אפילו אם אומר סתם מומחה שחט לי ובשביל זה תירץ מה שתירץ ולפי האמת גם שם צריך שיזכיר שם המומחה כמו שזכרנו:

בב"י הביא כאן בשם הרמב"ם דחשוד וכ"ש ע"ה נאמן על של אחרים להעיד עליו שהוא מעושר דאין אדם חוטא ולא לו. והקשה ב"י ממתניתין ריש פרק ד' דדמאי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן ושכח לעשרן ושואלו בשבת יאכל כו' אמר לו אחר כו' ואמאי אינו נאמן על של אחרים נ"ל דההוא מיירי שיש לחוש לרמאות שעשו קנוניא דכבר כתב ב"י בשמו דבכל מקום שיש לחוש לזה אינו נאמן וזהו נראה מדוקדק מלשון המשנה אמר לו אחר שאינו נאמן כלומר בענין שאינו נאמן אף בשל אחרים דהיינו שאומר שלי אינו מעושר ושל חבירי מעושר וקמ"ל דאף שלא בפני חבירו אינו נאמן. ומו"ח ז"ל תירץ דשאני התם דשכח לעשרו וכיון שבא תחלה לחיוב תו לא מהימן ע"ה לפטרו ולא דק דהא דנקט שכח לעשרו היינו דלכתחלה לא יסמוך על זה. שישאלנו בשבת דלא הקילו אלא בדיעבד מפני אימת שבת והא ראייה שאחר השבת חייב להפריש גם על מה שאכל בשבת כמ"ש הרמב"ם פרק י"ב דמעשר ולמדין אנו משיטה זו דבחשוד על שאר דבר יכול להעיד על של חבירו כל שאין נראה רמאות והנאה לו בדבר. אך קשה לי ממשנה פרק ד' דדמאי הנכנס לעיר ואינו מכיר שם אדם אמר מי כאן נאמן אמר לו אחד אני איני נאמן איש פלוני נאמן הרי זה נאמן ופריך עלה בירושלמי ועד אחד נאמן בתמיה וכתב הר"ש דאע"ג דבעלמא עד א' נאמן כאן שהוא חשוד אין ראוי להאמינו א"ר יוחנן קל הקילו באכסניא מפני חיי נפש וכתב הר"ש ולהכי נקט שאינו מכיר אדם אבל המכיר לא התירו כדקתני בתוס' עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל וכ"ז כדי להקל מפני שהוא גר ואינו מכיר אנשי המדינה עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בחיבורו הל' מעשר פרק י"ב וז"ל במה דברים אמורים בזמן שאין מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם כו' וא"כ קשה מאי טעמא האמין כאן לחשוד בכל גווני על של אחרים ושוב ראיתי שהראב"ד בהשגות מקשה כן על הרמב"ם בסוף פרק י"ב והכסף משנה תירץ דהרמב"ם סבירא ליה דההיא דרבי יוחנן בירושלמי אתי לאוקמי מתניתין אפי' לר"מ דסבירא ליה החשוד על הדבר לא מעידו אבל אנן סבירא לן כרשב"ג דמעיד א"כ אין צריך לומר דדוקא באכסנאי מיירי ותמהתי על פה קדוש חה חשב בזה דהא הרמב"ם גופיה כתב על אותו דין דמיירי דוקא באכסנאי שאינו מכירו כמו שהעתקתי בסמוך ותו דהרי בתוספתא איתא להדיא כך כמו שזכר הר"ש לעיל א"כ הדרא קושיא לדוכתא דלמה פסק כאן דחשוד נאמן בכל גוונא והראב"ד סבירא ליה דלא פסקו כרשב"ג אלא בבכור שאינו אלא משום קנס אבל בשאר דוכתי קים לן דחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו כר"מ וכך יש לפסוק למעשה כנלע"ד:
 

באר היטב

(כג) פלוני:    הטעם דמירתת שמא ישאלו לאותו פלוני ולא משקר ומשמע אפילו כשהמשלח לא ציוהו שיקנה לו מן המומחה פלוני אלא שהוא עצמו אומר ממומחה פלוני קניתי נאמן. ש"ך.

(כד) להחליף:    ואם אתה חושש שמא משלו הוא נותן ואין אדם עשוי ליתן מנחה משלו בשם אחר ואפילו אינו מזכיר שם המומחה אלא שאומר סתם מומחה א' שלח לך מנחה נאמן. ש"ך.

(כה) דאורייתא:    הט"ז חולק על הרב בזה שהרי בסי' ב' ס"ד גבי מומר לתיאבון שאמר פלוני מומחה שחט לי נאמן דשם הוא בשחיטה דהוי איסור דאורייתא ואפ"ה נאמן ועוד ראייה דבסימן פ"ו אנו סומכין על העובד כוכבים כשאומר ביצים אלו מעוף פלוני הם והרי זה איסור דאורייתא וגם בסי' קי"ח משמע בשולח לחבירו ירך על ידי עובד כוכבים שהיא חתוכה כדרך שחותכין ליקח את הגיד וכו' דאף באיסור דאורייתא אמרינן הך סברא שלא יתן משלו בשם אחרים ע"ש אבל הש"ך מתרץ קושיות אלו דבסי' ב' מיירי אם ידעינן בבירור שלא שחט הוא ליכא למיחש למידי דרוב מצויים אצל שחיטה מומחין הם משא"כ הכא ומה דסמכינן בסי' פ"ו גבי ביצים י"ל דהתם כיון שהוא עצמו מוכר לו אבל כאן שאומר שקנה מאחר אינו נאמן באיסור דאורייתא מיהו מה שהקשה הט"ז מסי' קי"ח גבי ירך לא הרגיש בזה הש"ך וצ"ע לדינא אם אומרים הך סברא שאין אדם נותן משלו וכו' גבי איסור דאורייתא.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש