שולחן ערוך יורה דעה קיב יג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קיב · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שאינו נזהר מפת של עובד כוכבים, שהיסב אצל בעל הבית הנזהר מפת של עובד כוכבים, ועל השולחן פת ישראל ופת של עובד כוכבים היפה משל ישראל, יבצע בעל הבית מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת של עובד כוכבים.
מפרשים
(כא) מי שאינו נזהר כו'. וכ"כ המחבר בא"ח סימן קס"ח ס"ה וכ"פ הרב בת"ח שם דין ה' וכתב המחבר שם ברישא דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ולפניו פת של עובד כוכבים נקי ופת של ישראל אינו נקי מסלק פת של עובד כוכבים מעל השלחן עד אחר ברכת המוציא וטעמא דברישא אין ישראל אחר מיסב אצלו אבל בסיפא וכאן כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקייה איכא איבה כדלקמן סעיף ט"ו בהג"ה ואע"ג דמשמע שם דליכא משום איבה אלא היכא דאוכל מי שנזהר עם אחרים שאינם נזהרים אבל האוכל רק עם א' שאינו נזהר ליכא איבה דמאי אולמיה האי מהאי מ"מ כיון דלענין ברכת המוציא מצוה לברך על היפה אם לא יברך איכא איבה טובא א"נ דוקא כשהפת של שניהם שוה הוא דליכא איבה כשאין שם אלא א' שאינו נזהר אבל כשהפת מי שאינו נזהר נקי ויפה יותר ואפ"ה אינו אוכלו ודאי איכא איבה כן נ"ל ובהכי ניחא דלא קשיא מה שהקשה הב"ח על התרומות הדשן מהמרדכי דפ' כיצד מברכין גבי מה שהביא בשם השר מקוצי והשיג על הת"ה והמחבר בדין זה שכתבו כאן ופירש דברי המרדכי בשם ראבי"ה בפא"מ בדרך אחר זר ורחוק וכל דבריו אינן נראין כמו שהשגתי עליו בספרי בארוכה ע"ש והוכחתי בכמה הוכחות שהפי' בדברי המרדכי הוא כמו שהבינו הת"ה והרב ושאר אחרונים וכן מבואר להדיא באגודה ע"ש:
מי שאינו נזהר כו'. במרדכי פרק אין מעמידין כתב בשם ראבי"ה וז"ל ישראל האוכל פת של עובד כוכבים ופת נקייה בידו והב"ה נזהר מפת של עובד כוכבים כיון שמצוה זו מוטלת עליו לבצוע יבצע על היפה וראייה מירושלמי פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה על איזה מהן שירצה יבצע וכיון שהותר לו לבצוע מותר בכל הסעודה כולה עכ"ל וכתב על זה בת"ה סי' ל"ב לאו דוקא נקט ראבי"ה אם היה מיסב על השלחן ישראל האוכל פת של עובד כוכבים דבלא דידיה נמי שרי אלא נקט הכי דל"ת מי המביא פת של עובד כוכבים על השלחן הואיל והבעל הבית נזהר ממנו עכ"ל ולכאורה נראה עיקר פירוש זה מדמביא ראייה מהירושלמי שפוסק לענין פת נקייה כו' שהברירה בידו ממילא גם בדין דראבי"ה הוה הטעם משום דכיון דמצוי לפני הבעל הבית פת של עובד כוכבים משום חיבוב מצוה מותר לו לבצוע עליו ואע"פ שמצינו במרדכי פ' כיצד מברכין בשם השר מקוצי שמי שנזהר משל עובד כוכבים יש לו לסלק מן השלחן הפת נקייה של עובד כוכבים ולבצוע על של ישראל מ"מ מצינו באגודה פרק כיצד מברכין דיש פלוגתא בזה וי"א אפילו נזהר מברך על איזה שירצה וא"כ יכול להיות דראבי"ה ס"ל כהך דעה ובאו"ה שער מ"ד הביא דברי ראבי"ה אלו בלשון זה הנזהר מפת של עובד כוכבים ויושב על שלחן אצל מי שאינו נזהר ויש לו פת של עובד כוכבים נקייה יותר כיון שמותר לו לבצוע עליו מותר לו לכל הסעודה שאין כבוד שמים שיבצע עליו ואח"כ יפרוש עכ"ל ונראה שמה שכתב אצל מי שצריך להיות אצלו מי כו' וכתב שם בגליון על זה דפירושו דהבוצע אין נזהר מפת של עובד כוכבים ומ"ש שמותר לו לבצוע ר"ל לצאת בביצוע אבל אם הבוצע נזהר והמסובים אין נזהרים ודאי טוב לו יותר להסיר הפת הנקייה מן השלחן עד אחר הביצוע עכ"ל וכעין זה פירש מו"ח ז"ל דהמרדכי מיירי שהבעל הבית יש לו אצלו איש אחד בביתו בשכירות ואוכל הבעל הבית עם אותו השוכר והמצוה על בעל הסעודה לבצוע והבעל הבית נגרר אחריו ומ"ה מותר בפת של עובד כוכבים עמו ועיקר החידוש הבעל הבית שהוא עיקר נעשה טפל לבעל הסעודה וכתב אם הבעל הבית עושה הסעודה ודאי חייב לבצוע על של ישראל כיון שאינו רוצה לאכול מפת של עובד כוכבים ואפילו לסלקו משלחן אין צריך וחלק על הש"ע בזה ואלו ראו הלשון של ראבי"ה ההועתק באגודה לא היו כותבין כן דאיתא שם פ' אין מעמידין בלשון זה בשם ראבי"ה אחד הנזהר מפת של עובד כוכבים ויש אצלו על השלחן ישראל שאינו נזהר ויש לו פת יפה על השלחן ואמרינן בירושלמי פת נקייה כו' וכיון דמותר לבצוע עליו מותר לאכלו בכל הסעודה כו' עכ"ל הרי לפניך שאותו הנזהר הוא הבעל סעודה והוא העיקר רק שיש אצלו אורח שאינו נזהר שכן מורה לשון יושב אצלו שאותו היושב הוא טפל על שלחנו וא"כ על ב"ה לבצוע ע"כ הוא מברך על היפה אלא עיקר הפירוש כפירוש מהרא"י שלענין היתר הביצוע עצמה מביא הירושלמי וס"ל דמיירי אף בנזהר אלא דמ"מ יש קושיא על הש"ע דמשמע לפי פסק זה שאף מי שנזהר יכול לבצוע על פת של עובד כוכבים ולא כהשר מקוצי שצוה לסלק ולעיל בא"ח סי' קס"ח פסק כהשר מקוצי שיש לסלק את שאינו של ישראל ע"כ נראה שהוא מפ' דברי ראבי"ה מטעם דהאורח שהוא אינו נזהר ודאי יאכל מפת של עובד כוכבים כיון שהוא נקי והדין נותן שהפת שיאכל עליו יבצע כמו שכתב מהרא"י בת"ה סי' ל"ב דאין להקדים לבצוע אלא מה שיאכל וא"כ הב"ה שחייב לבצוע ומבצע ומוציא את האורח יבצע ממה שיאכל האורח וכיון שהותר לו לבצוע בשבילו הותר לו לכל הסעודה בשבילו אע"פ שאפשר שאח"כ יאכל כל אחד פת שלו מ"מ כיון דבשעת ביצוע צריכים לפת אחד הותר גם אח"כ וכדי של"ת הא האורח גופיה חייב לבצוע על פת ישראל לזה מביא מן ירושלמי שמי שאינו נזהר יבצע על מה שירצה והוא הדין באורח זה שמבצע ב"ה בשבילו וכן עיקר להלכה כמשמעות פסק הש"ע כאן ובא"ח סי' קס"ח אבל לא בנזהר שאוכל לבדו כמו שעלה על דעת מהרא"י כי לפירושו יש דוחק שנאמר לאו דוקא נקט ראבי"ה שאוכל אצלו ישראל שאינו נזהר כן נראה לע"ד ברור:
(יא) יבצע: כתבו הט"ז וש"ך ומ"ש המחבר באורח חיים סי' קס"ח דיסלק פת של עובד כוכבים מן השולחן עד אחר ברכת המוציא דשם מיירי שאין אחר מיסב אצלו אבל כאן כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקיה איכא איבה ואע"ג דמשמע שם אם רק א' מיסב אצלו ליכא איבה דמאי אולמא האי מהאי מ"מ כיון דלענין ברכת המוציא מצוה לברך על היפה אם לא יברך איכא איבה טובא א"נ דוקא כשפת של שניהם שוה הוא דליכא איבה כשאין שם אלא א' אבל כשהפת מי שאינו נזהר נקי ויפה יותר ואפ"ה אין אוכלו ודאי איכא איבה.