שולחן ערוך יורה דעה קיא ו
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קיא · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
היה כאן שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזו נפל וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל אני אומר למקום איסור הראשון נפל גם השני אבל אם נפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל ואחר כך נפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזו נפל שתיהן אסורות:
- הגה: ודוקא שאין ס' לבטל האיסור שנפל שם אבל אם היה ס' לבטל האיסור שנפל שם הוי כאילו לא נפל שם איסור כלל (ב"י בשם הרשב"א):
מפרשים
(יד) אני אומר למקום איסור הראשון כו'. הקשה הב"ח דמאי קמ"ל הא כ"ש הוא ממ"ש לעיל ס"א דבשתי קדירות א' של היתר וא' של איסור וחתיכה א' של איסור דתלינן שנפל איסור לתוך האיסור וכ"ש כאן דאיכא למימר דלמקום שנפל איסור הראשון נפל גם השני ותירץ דהכא אשמעינן אפילו באיסור דאורייתא תלינן לקולא לומר דלמקום שנפל האיסור הראשון נפל גם השני וכ"כ באו"ה כלל כ"ו דין י"ג דכל מ"ש בסעיף ה' וסעיף ו' אין לחלק בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא עכ"ל ואני תמה היאך אפשר לומר בדאורייתא שאני אומר והלא ש"ס ערוכה רפ"ק דפסחים דף י' ומוסכם מכל הפוסקים דלא אמרינן שאני אומר בדאורייתא ומה בכך שנפל מתחלה איסור א' לשם הא כל ספיקא דאורייתא לחומרא ועוד תימה אמאי נימא בס"ד באיסור דאורייתא שנפל למקום שיש בו כדי לבטל ועיינתי באו"ה שם וראיתי שלא כתב כמ"ש הב"ח רק אחר שהביא הדברים שבסעיף ה' וסעיף ו' כתב ונראה שבכל זה אין חילוק בין אם האיסור דאורייתא או דרבנן עכ"ל ונראה דבא לומר דל"ת כיון דהרשב"א והנמשכים אחריו לא כתבו דאיסור דאורייתא ושיעור דרבנן דינו כאיסור דרבנן רק בב' קדרות שאחת מהן של איסור אם כן דוקא כשהיה קדירה אחת מוחזקת כבר בשל איסו' אנו אומרים דאין חילוק בין איסור דרבנן לדאורייתא ושיעור דרבנן כגון מין במינו ברוב אבל כאן דהקדירות הם של היתר א"כ נימא דוקא באיסור שהוא ממש דרבנן תולין להקל אבל לא באיסור דאוריית' ושיעור דרבנן קמ"ל דליתא אלא בכל זה אין חילוק בין איסור דאוריית' ושיעור דרבנן או איסור דרבנן ובהכי ל"ק נמי מה שהקשה הב"ח די"ל דאשמועינן הכא דאע"פ שהקדירה היתה כבר מוחזקת בהיתר אלא דהשתא בנפילה איתרעי אפ"ה תלינן לקולא אבל באיסור דאורייתא ממש ודאי אין תולין להקל:
(טו) שתיהן אסורות. ואין אומרים למקום שנפל האיסור האחרון נפל גם הראשון אלא דינו כמו נפל איסור ואינו ידוע להיכן נפל וכמו שנתבאר בסעיף ה' ע"ש:
וידוע לאיזה נפל מבואר בתה"א וזה לשונו ואין בה כדי להעלות ונאסרה מיעוטה כו' עד כאן לשונו ואין להקשות אם כן הרי כבר נאסרה בבירור האחת והיינו הא דריש הסי' קדרה א' של היתר ואחת של איסור דאזלינן לקולא נראה דקמ"ל כאן אף על פי שאין כאן איסור מן התורה דבטיל ברוב היא אלא דנאסרה מחמת מיעוטא מדרבנן דאין בה ס' וה"א דלא לתלות באיסור בזה קמ"ל ודכוותא דסברא זו מצינו לקמן סי' ק"ץ אי תלינן בדם טוהר להציל על חבירתה דיש פלוגתא שם בדברי הטור ומו"ח ז"ל כתב דבדין זה אפילו אם נפל האיסור דאוריית' תלינן לקולא דכל מ"ש כאן מן ב' קדרות של היתר ולפניהם שני חתיכות כו' עד סוף הסי' אין לחלק בין איסור דאוריית' לדרבנן וכ"כ באו"ה כלל כ"ו דין י"ג עכ"ל ואינו נכון כלל דמבואר פרק הערל (יבמות דף פ"ב) דבכל איסור דאורייתא לא אמרינן שאני אומר וכאן כל ההתירים מכח שאני אומר למקום שנפל האיסור הא' כו' ובהדיא כתב תה"א תחלה דין ב' קדרות א' של היתר ואחת של איסור ונפל איסור לאחת מהן כו' דבעינן שיהא האיסור בטל ברוב וסמיך ליה כתב ואם ב' הקדירות של היתר כו' אני אומר למקום שנפל האיסור הראשון נפל גם השני ומן הטעם שאמרנו עכ"ל הרי שתלה טעם היתר בהא דלעיל ובעינן שיהא מותר מן התורה עכ"פ הן באיסור עצמו שאינו רק מדרבנן הן בשיעור ביטולו דמותר מן התורה אף שהאיסור עצמו מן התורה וכן בכל הנך דנקט עד סוף הסי' וחלילה להקל בזה באיסור דאוריית' ושיעור דאוריית' כגון שאינו בטל ברוב ועוד ראיה ברורה מסימן ק"ז גבי ביצים או דגים דחיישינן שמא נשארו בסוף כו' ואמאי לא אמרינן כמו כאן דכל הנכנס בספק איסור הכל מצטרף אלא ע"כ דהתם הוי מין באינו מינו הדג טמא שיש לו שם אחר ממה שיש לדג טהור וע"כ צריך מן התורה ס' וכאן לא אמרינן להקל בכל הסי' אלא היכא דמותר מן התורה ובאו"ה סוף כלל כ"ו העתיק דברי הטור בעניינים אלו מתחילת הסימן עד דין וא"א למקום שנפל הראשון כו' וכתב על זה ונראה דבכל זה אין חילוק בין אם האיסור דאוריית' או דרבנן עכ"ל הרי שכלל כל דיני הסימן הזה וכוונתו הן באיסור דאוריית' ועכ"פ השיעור דרבנן כמ"ש הוא עצמו לפני זה איסור דאוריית' וההיתר רבה על האיסור וזהו פשוט לע"ד:
(יא) השני: כתב הב"ח דבזה קמ"ל דאפילו באיסור דאוריית' שרי והשיגו עליו הט"ז וש"ך דזה כלל גדול שאין אנו אומרים שאני אומר באיסור דאוריית'.
(יב) אסורות: ואין אומרים למקום שנפל האיסור האחרון נפל גם הראשון אלא דינו כמו נפל איסור ואינו ידוע להיכן נפל. ש"ך.