פתיחת התפריט הראשי


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש וירא שמים יצא את כולם ויעשה בענין שבפרשה פתוחה יסיים פרשה שלפניה באמצע שיטה וישתייר בסופה חלק כדי תשעה אותיות ויתחיל לכתוב בראש שיטה שתחתיה ובפרשה סתומה תמיד יסיים פרשה שלפניה בתחלת שיטה ויניח חלק כדי תשעה אותיות ויתחיל לכתוב בסוף אותה שיטה עצמה ולא ישנה לעשות צורה אחרת לא לפתוחה ולא לסתומה ובהכי הוי כשר בין להרמב"ם בין להרא"ש:

הגה: ואם לא יוכל לכוין בכך לא יסור מדברי הרמב"ם בזה כי עליו סמכו האחרונים וכתבו שדבריו הם עיקר (מ"כ בשם חכם א') ומ"מ אם נמצא ספר תורה שאינה כתובה לפי דבריו אין לפוסלה כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה (ר"י מינץ סימן ח'):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ד) ט' אותיות. ג"פ אשר כ"כ הרמב"ם וכב"י אפשר דלא פסול כששייר פחות מאשר אשר אשר ומ"מ יהיה כשיעור ט' אותיות קטנות אבל כשאין בו ט' אותיות אפי' קטנות אפשר דפסול נמי הוי דכל בציר שיור מט' אותיות קבלו דלא הוי שיור עכ"ל ומיהו יש פוסקים דסגי בריוח ג' אותיות ועיין דרישה מ"ש בזה:


(ה) לא יסור מדברי הרמב"ם בזה כו'. וז"ל הרמב"ם רפ"ח מהל' ס"ת פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהי' פתוחה מתחלת השיטה השניה בד"א שנשאר מן השטה ריוח כשיעור ט' אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השטה מניח השטה שניה בלא כתב ומתחיל בפרשה הפתוחה מתחלת השטה השלישית. פרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השטה תיבה א' מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שיצא הריוח באמצע ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה א' יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מהאמצע השטה שניה ואם גמר בסוף השטה מניח מתחלת שטה שניה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השטה נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם. ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם עכ"ל:

וכ' העט"ז ובצורה ב' שכ' הרמב"ם בפתוחה בד"א שנשאר מן השטה ריוח כו' נ"ל) דה"ה אם נזדמן לו כן בשיטה התחתונה שבסוף הדף שלא נשאר אלא מעט או שגמר בסוף השטה מניח שטה העליונה של ראש הדף שאחריו חלק ויתחיל לכתוב בב' שנמצא פנוי ביניהם שטה נ"ל ע"כ ולדעת הרא"ש זו היא סתומה ועיין עוד בטור וב"י דעת הרא"ש וש"פ מהו פתוחה או סתומה לדעתם ועיין ברמב"ם פ"ח מהס"ת שהאריך לבאר הפרשיות הסתומות והפתוחות. ועוד יש בטור וש"פ ענין אחר מפ' סדורה לא ראיתי להאריך בהם כי כבר ידוע המנהג אצל הסופרים והם יודעים ולומדים כדת מה לעשות ועי' בת' מהרש"ל סל"ז:


(ו) ומ"מ כו' כי יש גדולים כו'. בין שנמצא שינוי בצורות הפתוחות או הסתומות או שנמצא שינוי במה שמנה הרמב"ם שצ"ל פתוחה או סתומה ואינה פרשה כלל בכל ענין אין לפסול בדיעבד כיון שבקצת מקומות יש לגדולים סברות אחרות בזה א"כ אפילו במקום שאין נמצא חולק על הרמב"ם י"ל שאותה ס"ת היתה כתובה ע"פ איזה גדול שחולק על הרמב"ם וכן משמע בעט"ז שכתב וז"ל ומ"מ אם נמצאת ס"ת שאינה נכתבה כדברי הרמב"ם אין לפסלה כי כמה גדולי הפוסקים שיש להם דעות אחרות בפי' פרשיות סתומות או פתוחות ומחזקינן לאותו סופר שכתב על פי אחד מגדולי הפוסקים כו' עכ"ל וכן משמע בתשובת מהר"י מינ"ץ סי' ח' שכתב שם דכיון דמצינו מחלוקת באחד מהן איכא למימר ה"ה באחריני ע"כ נ"ל שאין לפסול שום ס"ת אם שינה בה סדר הרמב"ם כו' עכ"ל ומ"מ משמע דהיינו דוקא כשנמצאת ס"ת שאינה כתובה לפי דברי הרמב"ם דיש לתלות ולומר שנכתבה ע"פ איזה גדול אחר אבל אם ידוע שהוא טעות סופר שטעה ושינה מסדר הרמב"ם במקום שאין שום פוסק חולק עליו נראה דפסולה היא אף בדיעבד והכי דייק לישנא דהרב והעט"ז שכתבו ומ"מ אם נמצא ס"ת שאינה כתובה ולא כתבו כו' ומ"ה בדיעבד לא נפסל אם שינה מסדר הרמב"ם אלא ודאי כדפי':

תשובה אשר השבתי למהר"ר אליעזר יצ"ו על דבר הס"ת שראוי להיות בפ' צו וידבר ה' דכל חלב פתוחה כאשר היא בכל ס"ת ואינה פתוחה ורצית לפסלה הנה ברור הדבר דספרא דוקנא כתבה ע"פ הרמב"ם שמנה כל הפתוחות וסתומות דויקרא וכתב שם וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן ששה עכ"ל ולא מנה הך וידבר דכל חלב ש"מ דלאו פתוחה היא ואע"פ שהגמי"י כתבו שבדקו בכל ספרים הטובים ומצאו שתיהן פתוחות וסבורני שט"ס יש כאן ואע"פ שהחשבון מכוון מכל צד שמא גם הוא נכתב לפי הטעות עכ"ל מ"מ ודאי דלפי האמת אין טעות סופר בדברי הרמב"ם שהרי כתב והן ששה ואם כן הל"ל והן שבעה ועוד שכתב לבסוף מנין כל הפתוחות שנים וחמשים ולדבריו הל"ל שלשה וחמשים וכן כשכתב והסתומות ששה וארבעים סך הכל תשעים ושמונה הל"ל סך הכל צ"ט ודוחק גדול להגיה בכל המקומות וכן הכסף משנה שהיה גדול בדורו ואחרון השיג על הגמי"י בזה וכתב שטעות הוא ואין שם פרשה כלל וכן בספר מע"מ העתיק לשון הרמב"ם כמ"ש וכן בדקתי בכל החומשים הישנים והחדשים ובכולן אין שם פתוחה וכן בתיקונים שנדפסו באמשטרדם הסתומות והפתוחות ע"פ דברי הרמב"ם אין שם פתוחה וכן בחומשים עם המסורת וכן בהרבה ספרים ובאמת בדקתי בהרבה ס"ת ובכולם נמצאו שם פתוחה אבל בלתי ספק שהם נמשכו אחרי הגמי"י והאי ספרא נמשך ע"פ האמת אשר בדברי הרמב"ם ואי איישר חילי והיה יכולת בידי לבטל מנהג הסופרים הייתי מגיה כל הספרי תורות שבהם הפתוחות אבל כיון שכבר נהגו כך הסופרים ותפסו דברי הגמי"י שהעידו גם הם שבדקו מקדם בהרבה ספרי תורות ומצאום פתוחה אין לפסול אבל ודאי ס"ת זו שלכם היא כשרה וישרה וברורה תורת ה' טהורה:



באר היטב

(ד) תשעה:    כב"י כשאין בו שיעור ט' אותיות קטנות אפשר דפסול נמי הוי ומיהו יש פוסקים דבדיעבד סגי בריוח ג' אותיות עכ"ל הש"ך אבל הט"ז כתב דלהלכה אין לנו אלא כדברי הש"ע שהוא מוסכם מרוב הפוסקים.


(ה) אותיות:    דהיינו ג"פ אשר.


(ו) הרמב"ם:    וכתב הט"ז דשני פלוגתות יש בין הרמב"ם להרא"ש חדא דאם עושה מקום פנוי בתחלת השטה כדי ט' אותיות ומתחיל הפרשה באמצע השטה זהו סתומה להרמב"ם ופתוחה להרא"ש שנית אם מסיים בסוף שטה או שיש מקום פנוי אלא שאין בו כשיעור ט' אותיות אח"כ מניח שורה א' כולה פנויה ומתחיל הפרשה בשורה שאחריה בתחלתה זהו להרמב"ם פתוחה ולהרא"ש הוי סתומה והכלל להרמב"ם אינה פתוחה רק המתחלת בראש השיטה ואין סתומה רק המתחלת באמצע השיטה או בסופה עכ"ל וכתב הלבוש דלדעת הרמב"ם נ"ל דה"ה אם נזדמנה לו כן בשטה התחתונה שבסוף הדף שלא נשאר אלא מעט או שגמר בסוף השטה מניח שטה העליונה שבראש הדף שאחריו חלק ויתחיל לכתוב בשניה נמצא שמניח פנוי ביניהם שטה ועיין בתשו' מהרש"ל ס' ל"ז וברמב"ם פ"ח מהס"ת שהאריך לבאר הפרשיות סתומות ופתוחות.


(ז) כתובה:    כ' הש"ך ומ"מ משמע דהיינו דוקא כשנמצאת ס"ת שאינה כתובה לפי דברי הרמב"ם דיש לתלות ולומר שנכתב' ע"פ איזה גדול אחד אבל אם ידוע שהוא טעות סופר שטעה ושינה מסדר הרמב"ם במקום שאין שום פוסק חולק עליו נראה דפסולה היא אף בדיעבד וכ' עוד שנשאל ע"ד הס"ת שראוי להיות בפ' צו וידבר ה' דכל חלב פחוחה כאשר היא בכל ס"ת ואינה פתוחה ורצו לפסלה והשיב דברור הדבר דספרא דוקנא כתבה ע"פ הרמב"ם שלא מנה זאת הפתוחה כלל במנינו של כל הפתוחות בתורה בודאי שס"ת זו היא כשרה וישרה וברורה תורת ה' טהורה עכ"ל.







▲ חזור לראש