פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) סתומה:    וכן אם הפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה פסולה כ"כ הרמב"ם וכתב הב"ח דדעת הטור דאם הניח פנוי במקום שא"צ אינה פסולה בדיעבד ואין דבריו מוכרחים עכ"ל הש"ך וכן דעת הט"ז כהש"ך.


(ב) לתקנו:    ובלבד שלא ימעט הכתב בשביל ריוח בבין פרשה לפרשה מיהו דיעבד אינו מעכב אם מחק לפניו או לאחריו ומיעט הכתב ש"ך וע"ל סוף סימן רע"ט והט"ז כ' דלדעת הרשב"א ההיא דלא ימעט הכתב אינו אלא לכתחלה שיזהר מזה שלא יבוא לידי כך אבל בדיעבד כשר למעט (ולפ"ז אם כבר טעה ועשה מפתוחה סתומה או להיפך מקרי זה דיעבד ומותר לתקנו על ידי שימעט הכתב וק"ל).


(ג) נקבים:    כתב הש"ך משמע דמשום כבוד השם הוא דאסור אבל לא בשאר תיבות ודלא כדמשמע מהלבוש שהטעם הוא מפני שעושה נקבים ביריעה ולפ"ז אפילו בשאר תיבה אסור וז"א דבשאר תיבה לא אסרו כלל ומ"ש הרב ולעשות נקבים ביריעה לאו לאפוקי אם מסיר הקליפה הדקה העליונה כי זה נראה כ"ש דאסור דהוא יותר בזיון וקרוב למחיקה אלא שבא למעוטי שאם היה השם כתוב מתחלה על מטלית שהיה דבוקה בנקב שאז מותר להסיר המטלית עם השם דדוקא לחתוך ולקדור השם הוא דאסור אבל במטלית שרי להסיר לצורך תקון עכ"ל.

סעיף בעריכה


(ד) תשעה:    כב"י כשאין בו שיעור ט' אותיות קטנות אפשר דפסול נמי הוי ומיהו יש פוסקים דבדיעבד סגי בריוח ג' אותיות עכ"ל הש"ך אבל הט"ז כתב דלהלכה אין לנו אלא כדברי הש"ע שהוא מוסכם מרוב הפוסקים.


(ה) אותיות:    דהיינו ג"פ אשר.


(ו) הרמב"ם:    וכתב הט"ז דשני פלוגתות יש בין הרמב"ם להרא"ש חדא דאם עושה מקום פנוי בתחלת השטה כדי ט' אותיות ומתחיל הפרשה באמצע השטה זהו סתומה להרמב"ם ופתוחה להרא"ש שנית אם מסיים בסוף שטה או שיש מקום פנוי אלא שאין בו כשיעור ט' אותיות אח"כ מניח שורה א' כולה פנויה ומתחיל הפרשה בשורה שאחריה בתחלתה זהו להרמב"ם פתוחה ולהרא"ש הוי סתומה והכלל להרמב"ם אינה פתוחה רק המתחלת בראש השיטה ואין סתומה רק המתחלת באמצע השיטה או בסופה עכ"ל וכתב הלבוש דלדעת הרמב"ם נ"ל דה"ה אם נזדמנה לו כן בשטה התחתונה שבסוף הדף שלא נשאר אלא מעט או שגמר בסוף השטה מניח שטה העליונה שבראש הדף שאחריו חלק ויתחיל לכתוב בשניה נמצא שמניח פנוי ביניהם שטה ועיין בתשו' מהרש"ל ס' ל"ז וברמב"ם פ"ח מהס"ת שהאריך לבאר הפרשיות סתומות ופתוחות.


(ז) כתובה:    כ' הש"ך ומ"מ משמע דהיינו דוקא כשנמצאת ס"ת שאינה כתובה לפי דברי הרמב"ם דיש לתלות ולומר שנכתב' ע"פ איזה גדול אחד אבל אם ידוע שהוא טעות סופר שטעה ושינה מסדר הרמב"ם במקום שאין שום פוסק חולק עליו נראה דפסולה היא אף בדיעבד וכ' עוד שנשאל ע"ד הס"ת שראוי להיות בפ' צו וידבר ה' דכל חלב פחוחה כאשר היא בכל ס"ת ואינה פתוחה ורצו לפסלה והשיב דברור הדבר דספרא דוקנא כתבה ע"פ הרמב"ם שלא מנה זאת הפתוחה כלל במנינו של כל הפתוחות בתורה בודאי שס"ת זו היא כשרה וישרה וברורה תורת ה' טהורה עכ"ל.

סעיף געריכה


(ח) אריח:    פירש הט"ז (*) דאריח בת ג' טפחים ולבינה היא טפח ומחצה ור"ל האריח הוא הכתב והלבינה היא מקום פנוי והש"ך פירש איפכא דהלבינה ג' טפחים ואריח טפח ומחצה.

סעיף דעריכה


(ט) ושאר:    דהיינו כצורה הזאת וכן כולם זה אחר זה עד גמירא ועיין ברמב"ם עוד כמה דינים ומנהגים בכתיבת ס"ת.