שולחן ערוך יורה דעה לט ט


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

סירכא שהיא ממקום למקום כאונה או באומה עצמה דינה כדין סירכה תלויה:

הגה: ודוקא שאין הסירכא קצרה מבשר הריאה שכשנופחין הריאה אבל אם קצרה עד שמכח הסרכא הבשר שתחתיה מקמיט ואינו עולה בנפיחה היטב כשאר הריאה טריפה (מהר"א מפראג ובדיקות האחרונים) וכל סירכא תלויה שעולה גם כן עם נפיחת הריאה או שיש מכה בדופן כנגדה טריפה (בדיקות ישנים):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(כז) ממקום למקום כו'. כ' ב"י אפי' למ"ד אין סירכא בלא נקב שאילו היתה סרכא ממש היתה נדבקת באונה אחרת וכיון שנדבקת באותה אונה עצמה ודאי אינה סירכא אלא הפשטות לחות הריאה ולא בא מחמת נקב ומהרש"ל בבדיקות ובפא"ט חלק עליו בלא טענה מוכרחת ודעתו דלמאי דקי"ל אין סירכא בלא נקב ממקום למקום טרפה ודעת המחבר והרב נראה עיקר דהא הכל בו שממנו מקור דין זה דממקום למקום מותר ס"ל אין סירכא בלא נקב ועוד דהא מהרי"ו נמי מתיר ממקום למקום וכן דעת האחרונים וכן נוהגין:

(כח) אבל אם קצרה כו'. הטעם כתב מהר"ר אברהם מפראג מפני שסופה להינתק וכן הוא בבדיקות האחרונים ובעט"ז וכתב בד"מ וצ"ע מה בכך שסופו להנתק הלא זהו לאו סירכא מחמת נקב היא אלא דלדול אלא נ"ל הטעם משום דכיון דאינו יכול לעלות בנפיחה ה"ל כאטום בריאה עכ"ל וטעם זה דחוק אלא נ"ל כמ"ש מהר"א וסייעתו ואע"ג דסירכא זו לא מחמת נקב הוא בא מ"מ כשתנתק יהיה נקב מידי דהוה למ"ד דיש סירכא בלא נקב דשלא כסדרן טרפה משום דסופה להתפרק ויהא נקב נ"ל ברור:

(כט) שעולה ג"כ כו'. דאז ודאי ניקבה הריאה ולכן נכנס הרוח אל תוך הסירכא ועולה עכ"ל בדיקות ישנים שבד"מ. וסירכא שמתנתקת ע"י נפיחה כתוב בתשובת רבי משה אלשקר סימן ב' דטריפה ומדמי לה למיעוך ומשמע דלדידן דמקילין במיעוך ה"ה בהכי:

(ל) או שיש מכה בדופן. דודאי נתקה משם. שם. ושם דבסירכא תלויה צריכה בדיקה נגדה בצלעות. ועיין בסעיף כ"ג איזהו הוי מכה בדופן:


ט"ז

או באומה עצמה כו'. כ"כ הכל בו וטעמו בב"י בזה דאלו היה מחמת נקב היתה נדבקת באונא אחרת אלא הפשטת ליחה היא ומשמע מדברי רמ"א שמסכים לזה אלא שחילק בין אם היא אינה קצרה מבשר הריאה כו' אבל הרא"ש והטור כתבו בפירוש שאינה נסרכת למקום אחר משמע שאם נסרכת לשום מקום לא מקרי סירכא תלוי' וכן כתב רש"ל להלכה שלא תהיה נסרכת לשום מקום. אז דוקא נקראת סירכא תלוי' ומ"ש הב"י שכיון שלא נסרכה לאונה כו' לאו סברא היא דאיזה מקום שתפגע תחלה בדיבוקה נסרכת ע"כ וכן סברא שזכר רמ"א מבשר הריאה שארוך מן הסירכא אין מזה הוכחה דאף אם עכשיו שוה שמא בחייה היתה נפוחה יותר והיתה קצרה. עוד כתב רש"ל וז"ל מ"כ בשם המרדכי שאם נסרכה מגג ערוגה זו לגג ערוגה אחרת שטרפה ותמהו עליו למאי כתביה דפשוט הוא ונ"ל למידק דוקא מגג ערוגה אבל למטה הימנה מחיתוך ערוגה זו שכשרה לפי ששם שתי הערוגות במיצר השדרה ואינן מתפרקות וגם לא חשבינן לה כמקום גלוי דהא בין שתי ערוגות הן ותדע דאל"כ מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה אחרת דטרפה הל"ל עכ"ל ולעד"נ דאנשי קנדיא ס"ל בכל כסדרן א"צ בדיקה כדברי הש"ע סעיף ד' ע"כ הם מחזיקים סירכא מחיתוך הערוגה לקנה שבין הערוגות בסירכא כסידרן ואין אוסרין אלא בסירכא מגג לקנה או מגג לגג אבל לפי מ"ש רמ"א שם דצריכה בדיקה אפי' כסדרן ואנן אין בקיאין בבדיקה גם בזה י"ל כן ע"כ אם יש סירכא בין חיתוך הערוגה להקנה וכל שכן מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה שאצלה צריך מיעוך ומשמוש ככל סירכא ואם לא יבצבץ אז דוקא כשר כנ"ל פשוט:

באר היטב

(כא) טריפה:   וכתב בט"ז מהרש"ל חולק ע"ז וכתב אם היא נסרך באונה או באומ' עצמה לא מקרי סרכא תלויה (והש"ך פוסק כש"ע והך סברא שזכר הרמ"א מבשר הריאה שארוך מן הסרכא אין מזה ראיה כלל דאף אם עכשיו שוה שמא בחייה היתה נפוחה יותר והיתה קצרה. וכתב עוד בט"ז דלפי מה שכ' הרמ"א דצריכה בדיקה אפי' כסדרן ואנן אין בקיאין בבדיקה אם יש סרכא בין חיתוך הערוגה להקנה וכ"ש מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה שאצלה צריך מיעוך ומשמוש בכל סרכא ואם לא יבצבץ אז דוקא כשר אבל אם נסרכא מגב ערוגה זו לגב ערוגה אחרת טריפה בלא בדיקה עכ"ל).

(כב) טריפה:   והטעם אם היא עולה בנפיחת הריאה דטריפה איתא בש"ך משום דאמרינן דודאי נקבה הריאה ולכן נכנס הרוח לתוך הסרכא ועולה. וסירכא שמתנתקת על ידי נפיחה כתב בתשובת ר"מ אלשק"ר סי' ג' דטריפה ומדמה לה למיעוך ומשמע לדידן דמקילין במיעוך ה"ה בהני נמי כשר. וכתב עוד דבסירכא תלויה תמיד צריכה בדיקה בצלעות (ועיין ע"י).



פתחי תשובה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש