שולחן ערוך חושן משפט תכ כח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

כשם שאומרים למיתה כך אומדים לניזקין כיצד הרי שהכה חבירו בצרור קטן שאין בו כדי להזיק או בקיסם של עץ קטן וחבל בו חבלה שאין חפץ זה ראוי לעשותו הרי זה פטור שנא' באבן או באגרוף דבר הראוי להזיק אבל חייב הוא בבושת בלבד שאפילו רקק בגופו של חבירו חייב בבושת לפיכך צריכים העדים לידע במה הזיק ומביאים החפץ שהזיק בו לב"ד עד שאומדין אותו ודנין עליו ואם אבד החפץ ואמר החובל לא היה בו כדי להזיק ונחבל אומר היה בו כדי להזיק לו ישבע הנחבל ויטול:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

כשם שאומדים למיתה כו':    דבמיתה כתי' בפרשת מסעי בהדיא אם באבן או באגרוף אשר ימות בו הכהו ופירשהו רז"ל שיעור שימות בו:

בצרור קטן כו':    בטור כ' עוד דאומדין ג"כ המקום אשר הכהו עליו מ"ש:

ה"ז פטור:    דאמרי' מזלו גרם:

אבל חייב בבשת:    עפ"ר שם הוכחתי דאפילו אם האבן קטן עשה חבלה גדולה ונתבייש בה אף דאינו חייב בשאר הדברים מכל מקום אבשת שנתבייש בה חייב וראיה לזה שהרי אפילו רקק בחבירו שהוא ענין קל חייבוהו עליו בשת ה"ה בבושת הבא לו מאבן קטן:

ישבע הנחבל ויטול:    כיון דאין דרך לעשות מכה כזה אא"כ היהבה כדי להזיק אוקמינן אחזקתו וק"ו הוא ממה שאמרו נחבל נשבע ונוטל אף אם אומר הנתבע לא אני חבלתי אלא חבל בעצמו כיון דאין דרך אדם לחבול בעצמו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ס"ס צ':
 

באר היטב

(יד) קטן:    בטור כתב עוד דאומדין ג"כ המקום אשר הכהו עליו ע"ש. שם.

(טו) פטור:    דאמרי' מזלו גרם. שם.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש