שולחן ערוך חושן משפט תכ טו


שולחן ערוך

כיצד משערים הה' דברים נזק אם חסרו אבר או חבל חבורה שאין סופה לחזור שמין אותו כאלו הוא עבד נמכר בשוק כמה היה שוה קודם שחבל בו וכמה נפחתו דמיו אחר החבלה וכך יתן לו:

הגה: ואם היה בעל אומנות כגון נוקב מרגליות וקטע לו ידו משערינן הזיקו כפי מה שהוא אבל אם קטע רגלו שאין מזיק לו כל כך משערינן היזיקו כאלו לא היה בעל אומנות (טור בשם הרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

כאלו הוא עבד נמכר בשוק:    רש"י ונ"י ר"פ החובל פירשו כאלו נמכר להיות עבד עבדי אבל הרא"ש כתב שם דשמינן ליה כמו עבד כנעני דנמכר לעבד לעולם כי גם חסרון אברו הוא לעולם משא"כ עבד עברי שאינו נמכר אלא לו' שנים ואם באנו לשומו בכל ו' שנים פעם אחר פעם יעלה לערך יותר ממה שיעלה הערך כששמין אותו פעם אחת וגם כבר כתבתי מזה בסי' א' ואפי' הוא אדם חשוב שיימינן נזקו כעבד ואשר נגע בכבוד חשיבתו זה משלם לו בכלל בושת שהיא משתלמת לפי המתבייש כדלקמן אבל לענין נזק הכל שווין:

שאינו מזיק לו כ"כ:    לשון הטור בשם הרא"ש ויראה דשומא זו ששמין לאדם כפי מלאכתו היינו דוקא להוסיף בשומא כגון אם קיטע ידו של עבד נוקב מרגליות אבל אם קיטע רגלו והיתה שומתו פחותה משומת עבד העומד לשימוש לפי שהעבד הנוקב מרגליות אין רבו מקפיד כל כך על חסרון רגלו שעדיין הוא ראוי למלאכתו ראשונה ויותר יהיה עתה קבוע במלאכתו לא ישומו אותו כנוקב מרגליות דמסתברא (יעמוד) שלא יפסיד באומנתו לפי שאם ירצה לא יעשה דבר זה ויהי' כשאר כל אדם הנמסר לכל מיני תשמיש עכ"ל ולזה כוון מור"ם ז"ל בקיצור לשונו:

ש"ך - שפתי כהן

(ג) ואם הי' בעל אומנות כו'. ומהרש"ל פסק דלענין נזק אין חילוק בשום בני אדם בעולה אלא שמין אותו כעבד שא"י שום מלאכה וע"ש סי' י"א ומכל מקום אין טעם לדבריו דהא מכל מקום היזקו הוא רב יותר מעבד שאינו יודע שום מלאכה ודו"ק נ"ל:


ט"ז

באר היטב

(ה) עבד:    רש"י ונ"י ר"פ החובל פירשו כאילו נמכר להיות עבד עברי אבל הרא"ש כתב שם דשמינן ליה כמו עבד כנעני דנמכר לעבד עולם דגם חסרון אברו הוא לעולם משא"כ ע"ע שאינו נמכר אלא לשש שנים ואם באנו לשומו בכל ו' שנים פעם אחר פעם יעלה לערך יותר ממה שיעלה הערך כששמין אותו פעם אחד. שם.


(ו) אומנות:    ומהרש"ל פסק דלענין נזק אין חילוק בשום בן אדם בעולם אלא שמין אותו כעבד שאינו יודע שום מלאכה וע"ש סי' י"א ומ"מ אין טעם לדבריו דהא עכ"פ היזקו היא רב יותר מעבד שאינו יודע שום מלאכה ודו"ק נ"ל. ש"ך.



קצות החושן

(א) כאלו הוא עבד נמכר בשוק. ושטת רש"י כאלו נמכר לעבד עברי וכ"כ בנ"י ושטת הרא"ש דנישום כעבד כנעני ע"ש פרק החובל והנה לשטת רש"י דנישום כעבד עברי ומשום דישראל אינו נישום כעבד כנעני א"כ הא נמי דאמרינן בסנה' דף ט"ו גבי דמי עלי דשמין אותו כעבד ע"ש היינו נמי כעבד עברי וא"כ תיקשי לפמ"ש תוס' פ"ק דקידושין ד' ז' דבן חורין לא איתקש לקרקע אלא דוק' בדמי עלי לפי ששמין אותו כעבד כדאיתא פ"ק דסנהדרין דף ט"ו ע"ש ואי נימא דהך דסנהדרין דשמין אותו כעבד היינו כעברי אכתי אינו כקרקע ואינו שומת קרקע כלל ואמאי צריך בדמי עלי תשעה וכהן דעבד עברי אינו כקרקע כמו שאר אדם כיון דאינו בוהתנחלתם וכמ"ש בר"ן פ' כל הנשבעין ובריטב"א קידושין דע"ע לא איתקש לקרקע. לכן נראה דס"ל לתוספות נמי דשמין אותו כעבד היינו כעבד כנעני וכמ"ש הרא"ש ומש"ה באומר דמי עלי צריך תשעה וכהן כיון דנישום כעבד כנעני והוי כקרקע וצריך שומת קרקע ורש"י לטעמיה דסבירא ליה פ"ק דקידושין דף ז' דכל אדם הוקש לקרקע ומשום הכי בהך דסנהדרין דף ט"ו אף ע"ג דאינו נישום אלא כעבד עברי נמי הוה ליה דין קרקע וצריך תשעה וכהן ודו"ק ועמ"ש בסימן צ"ה סק"ח:




▲ חזור לראש